קרול גיליגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרול גיליגן ובעלה ג'יימס, חוף דדו חיפה, 2011

קרול גיליגןאנגלית: Carol Gilligan; נולדה ב-28 בנובמבר 1936) היא פסיכולוגית, פילוסופית של המוסר ופמיניסטית אמריקאית ממוצא יהודי. ידועה בעיקר בשל עבודתה עם החוקר לורנס קולברג, ולאחר מכן בביקורתה כלפי התאוריות שלו וביצירת תאוריה נגדית, בנוגע לקהילה מוסרית ומערכות יחסים מוסריות.

כיום היא מכהנת כפרופסורית באוניברסיטת ניו יורק וכמרצה-אורחת באוניברסיטת קיימברידג'. היא ידועה בעיקר בשל ספרה משנת 1982 "בקול שונה". גיליגן נחשבת כמייסדת של זרם הפמיניזם התרבותי. מחקריה של גיליגן התמקדו בפסיכולוגיה של נשים ובהתפתחותן של נערות. היא כתבה במשותף או ערכה מספר ספרים יחד עם תלמידיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיליגן נולדה וגדלה במשפחה יהודית בניו יורק, בתם היחידה של עורך הדין ויליאם פרידמן ואשתו המורה מייבל קמינז. גיליגן סיימה תואר ראשון בספרות אנגלית בקולג' סוורת'מור בפנסילבניה, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית בקולג' רדקליף בקיימברידג' (מסצ'וסטס), ותואר דוקטור בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת הרווארד. החל מ-1967 החלה להרצות בהרווארד, שם עבדה עד 2002, מלבד שנתיים ב-1992-1994 בהן הרצתה באוניברסיטת קיימברידג'. ב-2002 עברה ללמד באוניברסיטת ניו יורק. נשואה לג'יימס גיליגן, שהיה מנהל המרכז לחקר האלימות בבית הספר לרפואה בהרווארד.

תאוריית ההתפתחות המוסרית של גיליגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורנס קולברג פיתח תאוריה העוסקת בשלבי ההתפתחות המוסרית של האדם מגיל הגן, בכל אחד מהם מודגש סוג חשיבה מוסרית אחר, מפותח יותר ויותר, המנחה את התנהגות האדם בהתמודדותו מול דילמות מוסריות בחייו. גיליגן טענה כנגדו כי בתאוריה שלו יש הטיית מגדר נגד נשים. זאת, בין השאר, משום שהיא נוצרה על ידי גברים, והנתונים מבוססים על נבדקים-זכרים ועל הפתרונות שהם הציעו לדילמות (שמשקפים נקודת-ראות גברית). קולברג טען שנשים מגיעות רק לשלב 3 מתוך 6 בפתרון הדילמה המוסרית ואילו גברים מגיעים לשלבים גבוהים יותר, ולפיכך נראה כי נשים נוטות להיות פחות מוסריות. גיליגן לא הכחישה את ההבדלים בין המינים, אך פיתחה מודל שיסביר הבדלים אלו, וטענה שיש צורך בשתי תאוריות שונות כדי לתאר את התפתחות המוסר השונה של שני המינים, כי יש יותר מהשקפה אחת על מוסריות, ונשים מפתחות מוסריות שונה מזו של גברים. המוסריות של הגברים מונחית מתוך עקרון הצדק והחוקים, ואילו המוסריות של הנשים מונחית מתוך הדאגה לאחר, שאינה פחותה מבחינה ערכית מהצדק. נטען כי דפוסים אלה נובעים מדרכי החיברות השונות של גברים ונשים בתרבות המערבית.

לפיכך, שני הקולות השונים בהתפתחות המוסרית לפי גיליגן הם‏[1]:

  • אוריינטצית הצדק, המזוהה עם העולם הגברי, מדגישה שמירה על זכויות, קריאה לצדק, נאמנות לחוקים, לוגיקה, אינדיבידואליות ואוטונומיה.
  • אוריינטצית הדאגה לאחר, קול שמדגיש דאגה לזולת, רגישות וקשר לאחרים, תוך דגש על אחריות למין האנושי, ופחות על עקרונות מופשטים. יש רצון להימנע מפגיעה באחרים ולשמור על יחסים וקשרים, גם במחיר של הקרבה עצמית.

גיליגן ניסחה שלוש רמות מוסר של דאגה לאחר (וגם שלבי מעבר ביניהם), לפי התאוריה שלה. רמות המודל שפיתחה דומות מבנית לרמות של קולברג, אך הרמות של גיליגן מבוססות על דילמות אחרות, שאמורות, לדעתה, להיות קרובות לעולמו של הנבדק. כמו כן, הרמות מבוססות על אוריינטציה שונה, של דגש על יחסים בין-אישיים, אשר מעמידה את האינטרס האישי מול הדאגה לאחר.

השלבים לפי התאוריה של גיליגן:

  • רמה 1 – אוריינטציה של אינטרס אישי: דגש על צרכי העצמי וההישרדות בעולם. האדם תופס את עצמו כישות חסרת אונים ועליו להתמודד עם החוקים הנכפים על ידי החברה. בשלב זה, שיקולים מוסריים יופעלו רק אם שני צרכים עצמיים יעמדו בקונפליקט ביניהם. ההחלטה תהיה מבוססת על מה שטוב לעצמי, בהתחשב בנסיבות, מבלי להתחשב באחר.
  • המעבר הראשון – מעבר מאנוכיות לאחריות: תקופת מעבר בה האדם מתחיל להיות מודע להבדל בין מה שהוא רוצה (אנוכיות) לבין מה שעליו לעשות (אחריות). במעבר זה מתחילים להבין שלפעמים מה שנחוץ בא לפני מה שרוצים.
  • רמה 2 – "טוב" משמעו אחריות כלפי אחרים: דגש על דאגה לאחרים ותחושת אחריות כלפיהם. האדם תופס עצמו כ"טוב", אם הוא מוכן להקרבה עצמית ומרצה את האחר. דאגה לעצמי נדחקת לטובת הרצון לרצות אחרים, גם במחיר של התעלמות מהקול הפנימי. הישרדות נשארת העניין המרכזי, האדם רואה כצורך את אישור האחרים והסתמכות עליו, ואפילו תלות בו.
  • המעבר השני – מעבר מקונפורמיות לשיפוט פנימי מחודש: תקופת מעבר בה האדם מתחיל לתהות האם שיקוליו המוסריים הם אנוכיים או שאחריות משמעה גם התחשבות בערכים ובצרכים של העצמי ולא רק של האחר, האם אפשר להימנע מפגיעה באחר ובאותו זמן להיות נאמן לעצמך. עם זאת, בשל חוסר ביטחון מספיק בערך העצמי, האדם עדיין לא פועל לשוויון מלא בין צרכי העצמי והאחר.
  • רמה 3 – התמקדות בדינמיקה בין העצמי לאחר: האדם גם עומד על זכויותיו וגם נותן מקום בשיקוליו לאחריותו כלפי אחרים. האדם מעוניין להיות רגיש לאחר ולא להכאיב לו, אך גם לא לפגוע בעצמו. הוא כבר לא רואה את עצמו כחסר כוח, ומעוניין להפחית את הנזק לאחרים ולעצמו. האדם בשלב זה למד לאמת את יכולת השיפוט שלו ואת הלגיטימציה לדעה העצמית.

חלק מהמחקרים שנערכו בעקבות תאוריה זו לא מצאו הבדל בין גברים לנשים בחשיבתם המוסרית, ואילו חלק תומכים בביקורת של גיליגן - הם הראו כי רוב הנבדקים והנבדקות הראו אוריינטציה גם לצדק וגם לדאגה לאחר, וחלקם שמו דגש על אחת האוריינטציות, ואכן נשים נטו יותר לאוריינטצית הדאגה לאחר והגברים לאוריינטצית הצדק. ממצאים אלה מלמדים על שתי דרכים שונות של תפיסת עולם. גיליגן הציעה שרק אם יאוחדו שתי התפיסות, הנשית והגברית, ניתן יהיה להבין את הפוטנציאל האנושי בהתפתחות המוסרית.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בקול שונה, הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1982.
  • Mapping the Moral Domain: A Contribution of Women's Thinking to Psychological Theory and Education, הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1989.
  • Making Connections: The Relational Worlds of Adolescent Girls at Emma Willard School, הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1990.
  • Meeting at the Crossroads: Women's Psychology and Girls' Development, הוצאות אוניברסיטת הרווארד, 1992.
  • Between Voice and Silence: Women and Girls, Race and Relationships, הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1997.
  • הולדת העונג, הוצאת משכל, 2006. תרגום: דריה שועלי.
  • קיירה (רומן), הוצאת ראנדום האוס, 2008.
  • The Deepening Darkness: Patriarchy, Resistance, & Democracy's Future (יחד עם א.ג'. ריצ'רדס), הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [Muuss, R. E., (1988), Carol Gilligan’s theory of sex differences in the development of moral reasoning during adolescence, Adolescence 23, 229-243