רדהנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרדהנים היו גילדה של סוחרים יהודים שמילאו תפקיד חשוב במסחר בין האימפריה המוסלמית לבין הארצות הנוצריות בימי הביניים. רשת המסחר של הסוחרים הללו כיסתה את מרבית אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון, מרכז אסיה וחלקים מהודו וסין.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מקורות לשם הוצעו למילה "רדהנייט". חוקרים רבים וביניהם ברביאר דה מיינארד ומשה גיל מאמינים שמקור השם נובע ממחוז במסופוטמיה שנקרא בערבית 'ארץ הרדהן' על פי טקסטים עבריים וערביים מאותה תקופה. ‏‏[1]

חוקרים אחרים סבורים כי מרכזם של הרדהנים היה בעיר ראי, מצפון פרס.‏‏[2] ססיל רות' וקלאוד כהן, טוענים טענה דומה לגבי חבל הריין בצרפת שנקרא בלטינית 'רודנוס' (Rhodanus) ‏‏[3]

על פי גישה נוספת המילה 'ראה' בפרסית משמעותה 'דרך' והמילה 'דאן' משמעותה 'אחד שיודע'. שילוב המילים יוצר את המושג 'האחד שיודע את הדרך'.[1]

תיעוד הרדהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדות על הרדהנים נמצאה במדריך לנוסעים והשליחים, שנכתב על ידי מנהל הדואר של ח'ליף בגדד אבן ח'ורדאדבה, במאה ה-9. על פי המסמך:

"סוחרים אלה מדברים ערבית, פרסית, יוונית, לשון הפרנקים, האנדלוסים, והסלאבים. עוברים הם ממערב למזרח וממזרח למערב, ועושים דרכם בים וביבשה. הם מביאים מן המערב סריסים, עבדים ושפחות, חרבות, עורות הביבר והנמייה ..."

מלבד אבן חורדאדבה, הרדהנים הוזכרו בשמם במספר קטן של מקורות. בספרו של אבן אל-פקיח, "כיתב אל-בולדאן" (ספר הארצות) הם מוזכרים, אך רוב המידע של אבן אל-פקיח מסתמך על איבן ח'ורדאדבה.

ספר הדינים, המספר את תולדות טיוליו של יהודה בן מאיר ממיינץ, מציין את קייב ופשמישל כתחנות מסחר על דרך המסחר של הרדהנים.

בראשית המאה ה-12, סוחר יהודי-צרפתי בשם יצחק דורבלו כתב שנסע עם סוחרים רדהנים לפולין.‏‏[4]‏‏[5]

חשיבות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המסחר של הרדהנים בין טנג'יר למסופוטמיה נעשה על ידי שיירות גמלים.

במהלך ימי הביניים המוקדמים המדיניות האסלאמית במזרח התיכון ובצפון אפריקה והמדיניות של המדינות הנוצריות באירופה אסרו לעתים קרובות את כניסת הסוחרים של הצד השני לנמליהם. ‏‏[6] קורסרים משני הצדדים פשטו על משלוחים של אויביהם. הרדהנים תיפקדו כשליחים וכסוחרים נייטרליים, ובכך שמרו את דרכי המסחר והתקשורת בין מדינות אירופה לבין המזרח הרחוק פתוחות. כתוצאה מההכנסות שהביאו למדינות השונות, נהנו סוחרים יהודים מפריבילגיות רבות תחת השושלת הקרולינגית בצרפת, כמו גם ברחבי העולם המוסלמי. עובדה זו הכעיסה את ראשויות הכנסייה הקתולית בצרפת באותה תקופה.

רוב המסחר בין אירופה למזרח אסיה עבר דרך פרס ומרכז אסיה. הרדהנים היו הראשונים שפרסו מערכת מסחר מסועפת שהרחיבה את דרכי הגישה ממערב למזרח. הם סחרו לאורך זמן ומאות שנים לפני שמרקו פולו ואבן בטוטה הביאו את סיפוריהם על האוריינט לאירופה ולעולם המוסלמי.

בעוד שהיסטוריונים רבים נטו להאמין שהאומנות הסינית של הפקת נייר הגיעה לאירופה על ידי סוחרים ערביים שהשיגו את המידע משבויי מלחמה בקרב טאלאס, אחרים סוברים שסוחרים יהודיים וביניהם הרדהנים ייבאו שיטה זו למערב.[2]

יוסף מספרד, סוחר יהודי אשר ייתכן שהיה רדהני, מיוחס על פי מספר מקורות כאדם אשר הכיר לאירופה את הספרות ההינדו-ערביות מהודו.‏‏[7]

חלק מהחוקרים מאמנים שלרדהנים היה חלק חשוב בגיור הכוזרים‏‏[8][2] כמו כן, נראה כי סייעו להקמתן של קהילות יהודיות במקומות שונים על צירי המסחר שלהם וככל הנראה היו מעורבים בהתיישבות היהודית המוקדמת של מזרח אירופה, מרכז אסיה, הודו וסין.

סוף העידן הרדהני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילת שושלת טאנג בסין בשנת 908 ונפילת כגן הכוזרי כשישים שנה אחר כך הובילו לתוהו ובוהו ברחבי אירו-אסיה, הקווקז, וסין. דרכי המסחר הפכו לא יציבות ולא בטוחות. מצב זה הועצם בעקבות פלישות של שבטים טורקמנים לפרס ולמזרח התיכון. דרך המשי קרסה לכמה מאות שנים.

במקביל לכך, הפרגמנטציה של עולם האסלאם ושל העמים הנוצריים למדינות קטנות יותר פתחה לסוחרים לא-יהודיים הזדמנויות להיכנס לשוק זה. בתקופה זו החל להתפתח המרקנטיליזם בערי המדינה באיטליה, במיוחד גנואה, ונציה, פיזה ואמאלפי אשר ראו ברדהנים גורם תחרותי לא רצוי.

כלכלת אירופה הושפעה עד הייסוד מהיעלמם של הרדהנים. כך למשל, תבלינים רבים שבהם השתמשו בימי הביניים המוקדמים נעלמו לחלוטין מאירופה במאה ה-10. בעבר נהנו היהודים ממונופול על הסחר בתבלינים.‏‏[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסע אל העבר, מימי הביניים ועד לעת החדשה, מט"ח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Gil, Moshe. "The Radhanite Merchants and the Land of Radhan." Journal of the Economic and Social History of the Orient 17:3 (1976). 299–328.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "China." Encyclopedia of World Trade: From Ancient Times to the Present, vol. 1, ed. Cynthia Clark Northrup, p. 29. Armonk, NY: M.E. Sharpe, 2005.
  3. ^ ‏Bareket, Elinoar. "Rādhānites". Jewish Civilization: An Encyclopedia. Norman Roth, ed. Routledge, 2002. pp 558–561.‏
  4. ^ ‏Schipper, Itzhak. "Dzieje Gospodarcze Żydów Korony i Litwy w Czasach Przedrozbiorowych." Żydzi w Polsce Odrodzonej, ed. A. Hafftka et al. Warsaw, 1936. ‏
  5. ^ ‏Brook, Kevin. The Jews of Khazaria. 2nd ed. Rowman & Littlefield Publishers, Inc, 2006‏
  6. ^ ‏Bendiner, Elmer. The Rise and Fall of Paradise. New York: Putnam Books, 1983.‏
  7. ^ ‏Adler, Elkan. Jewish Travellers in the Middle Ages. New York: Dover Publications, 1987.‏
  8. ^ ‏Pritsak, Omeljan. "The Khazar Kingdom's Conversion to Judaism." Harvard Ukrainian Studies 3:2 (Sept. 1978). ‏
  9. ^ ‏Rabinowitz, Louis. Jewish Merchant Adventurers: A Study of the Radanites. London: Edward Goldston, 1948. ‏