משה גיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה גיל, מאי 2011

משה גיל (8 בפברואר 1921 - ינואר 2014) היה מחשובי החוקרים של תולדות עם ישראל במאות הראשונות להתפשטות האסלאם. פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, עמד בראש בית הספר למדעי היהדות והיה דקאן הפקולטה למדעי הרוח. חתן פרס רוטשילד במדעי היהדות לשנת תשנ"ו (1996) וחתן פרס ישראל לשנת תשנ"ח בנושא חקר ארץ ישראל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל נולד בשם משה גִיטלֶר (Gitler) בעיר ביאליסטוק שבפולין בבית דתי, משכיל וציוני. אביו למד בצעירותו שנים רבות בישיבת ווֹלוֹז'ין, והיה בעל בית חרושת לטקסטיל. בית החרושת חרב במלחמת העולם הראשונה, והמשפחה עברה לעיר באקאו ברומניה, שם סיים משה לימודים בבית ספר תיכון ממלכתי. מילדותו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" והגיע לתפקיד ראש התנועה ברומניה.

במלחמת העולם השנייה פעל בראש התנועה במחתרת, עד שנעצר ב-1942 יחד עם קבוצת חברים ונידון ב"משפט השומרים" ל-25 שנות מאסר, מהן ריצה רק שנתיים, עד שחרור רומניה על ידי הצבא האדום ב-23 באוגוסט 1944. בכלא לימד עברית, הנהיג מאבק אידאולוגי נגד האסירים הקומוניסטים שניסו לעשות נפשות בין אסירי ציון, והבריח מכתבים לחברי התנועה שלא נעצרו ואף להנהגת התנועה העולמית בארץ ישראל. לאחר השחרור הנהיג את שיקום התנועה ברומניה עד עלותו ארצה.

בשנת 1945, בהיותו בן עשרים וארבע, עלה לארץ ישראל, ועברת את שם משפחתו לגיל. במשך ארבעים שנה היה חבר קיבוץ רשפים בעמק בית שאן. גיל עבד בעיקר ברפת, שם הרבה לקרוא ספרים. מטעם הקיבוץ למד חקלאות במכון רופין והכין תוכניות לפיתוח עמק בית שאן. לו ולרעייתו, שושנה לבית הֶרלַנד, נולדו שלוש בנות (שמהן אחת נפטרה), ותשעה נכדים ונכדות.

בשנת 1965, בהיותו בן ארבעים וארבע, החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב ועשה קריירה אקדמית מטאורית. כעבור שנתיים סיים תואר שני כולל תזה. עבודת המאסטר שלו הייתה בנושא "המאבק על הקרקע (בעיות אגראריות בארץ ישראל במאות ה-ג' וה-ד' לספירה)" ודנה בבעיות אגרריות בתקופת השלטון הרומאי. מוריו העיקריים היו שמואל ספראי ויהושע אפרון.

גיל החל לחקור את היהודים בארצות ערב תחת שלטון האסלאם. באותו זמן פרסם ספר פופולרי על חייו של הבלכי בשם: "חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן". בלכי היה כופר יהודי במאה התשיעית לספירה.

את עבודת הדוקטור עשה באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה בהדרכתו של פרופ' שלמה דב גויטיין בנושא "ההקדש בפוסטאט על-פי תעודות מהגניזה". עבודתו הייתה מבוססת על אלף וחמש מאות תעודות מהגניזה הקהירית ומקורות מקבילים בערבית.

גם לאחר פרישתו לגמלאות כפרופסור אמריטוס ולאחר שחצה את גיל ה-90, המשיך פרופ' גיל לפקוד מדי יום את החדר שהוקצה לו באוניברסיטה, לחקור ולפרסם ספרים ומאמרים לרוב.

נפטר בינואר 2014, בגיל 93. הותיר את בנותיו ונכדיו, ובת זוג.‏[1]

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגניזה הקהירית נהפכה למרכז פעולתו של גיל, אך פרט לכך חקר את ספרות תקופת בית שני, היהודים בחצי האי ערב בימי קדם, תולדות היהודים בסיציליה, המסחר בימי הביניים, תולדות הכיתות בישראל, וכן פרסם מחקר על מוחמד וסביבתו.

גיל כתב מחקר על "האמנה של אלמדינה". החוקרים ראו בה ברית בין היהודים למוסלמים הראשונים בראשות מוחמד. גיל הוכיח כי ההפך הוא הנכון, וכי היה זה שלב במדיניותו של מוחמד לגירושם מן העיר מדינה שהפכה לבירת האסלאם, שהובילה למלחמה בהם ולהשמדתם.

מבין תגליותיו של משה גיל: ענף של בית ענן, שנחשב בעיני הקראים למייסד התנועה הקראית, למעשה נמנה עם ראשי הגולה בבבל ואף הנהיגו את ישיבת ארץ ישראל עד המאה התשיעית. כן גילה כי תנועת החניפים באסלאם הייתה למעשה ענף של המניכאים. גיל אף פרס תזה חדשה לגבי משמעות המונח "סיקריים". החוקרים עד זמנו זיהו זאת עם ליסטים רוצחים, על שם ה"סיקה", פגיון מוחבא. גיל זיהה זאת עם המילה Cession - ויתור על אדמה. הכוונה היא לאדמות שנתפשו על ידי יהודים לאחר מרד בר כוכבא לאחר שבעליהם המקוריים השתתפו בקרב, נפלו בשבי, נהרגו או ברחו.

ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה
מפעל מונומנטלי בן שלושה כרכים שיצא לאור בשנת 1983 בו הוא פירש מאות מסמכים מהגניזה הקהירית ומקורות קדומים אחרים. הוא תיאר את ארץ ישראל בתקופה שבין 634 עד 1099 לספירה הנוצרית, תוך הסתמכותו על היסטוריונים רבים אחרים, בצד תגליות מקוריות שלו.
ממלכת ישראל בתקופת הגאונים
מפעלו רחב היריעה השני של גיל החובק ארבעה כרכים ופורט את דברי ימי היהודים בתקופת הגאונים, זאת בהתבסס על פרשנות מדוקדקת של מאות מסמכים מן הגניזה הקהירית. מפעל מקיף נוסף כתב גיל על מפעל ההקדש.

פרסים והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Documents of the Jewish Pious Foundations from the Cairo Geniza. Leiden, 1976
  • התסתרים: המשפחה והכת, תל אביב: המכון לחקר התפוצות, המפעל "מורשת" לחקר יהדות המזרח, 1981.
  • ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה: (634–1099), (שלושה כרכים), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ג 1983.
  • במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים, (ארבעה כרכים), תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, 1997.
  • A History of Palestine, 634-1099. Cambridge University Press, 1997
  • Jews in Islamic countries in the Middle Ages, Leiden : Brill, 2004.
  • Related Worlds: Studies in Jewish and Arab Ancient and Early Medieval History. Variorum, Burlington VT, 2004.
  • והרומאי אז בארץ: אחד-עשר פרקים בהיסטוריה של ארץ-ישראל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות תנועת הפועלים בארץ-ישראל: ההתפתחות הרעיונית-המדינית: פרקים ותעודות (1905-1965)/ פרץ מרחב (בעריכת משה גיל). תל אביב: המחלקה לתרבות של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, על ידי ספרית פועלים, תשכ"ז 1967.
  • מחקרים במדעי היהדות/ בעריכת מרדכי עקיבא פרידמן, משה גיל. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, מפעלים אוניברסיטאיים, תשמ"ו 1986.
  • מחקרים במדעי היהדות/ בעריכת מרדכי עקיבא פרידמן, חברי מערכת: משה גיל, יאיר הופמן. תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, מפעלים אוניברסיטאיים, תשנ"א 1991.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]