רוברט האבמן
 | |
| לידה |
11 במרץ 1910 מינכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1982 (בגיל 72) גרונהיידה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| ענף מדעי |
כימיה, פילוסופיה, כימיה פיזיקלית, פוליטיקה |
| מקום קבורה |
ברנדנבורג |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מינכן |
| מוסדות |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
קטיה האבמן |
| צאצאים |
פלוריאן האבמן, Sibylle Havemann |
  | |
רוברט האבמן (בגרמנית: Robert Havemann; 11 במרץ 1910, מינכן – 9 באפריל 1982, גרונהיידה) היה כימאי, קומוניסט, דיסידנט וחסיד אומות העולם גרמני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השכלה ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוברט האבמן היה בנם של אליזבט (לבית שנפלדט), שהייתה ציירת, והנס, שהיה עורך וסופר. האבמן החל ללמוד כימיה באוניברסיטת מינכן ב-1929, וב-1931 עבר לברלין והמשיך את לימודיו שם. ב-16 באוקטובר 1935 קיבל דוקטורט בכימיה פיזיקלית מאוניברסיטת פרידריך וילהלם (כיום אוניברסיטת הומבולדט), בברלין.
האבמן נישא לאנטיה האזנקלבר ב-1934. הזוג התגרש ב-1947. שנתיים לאחר מכן נישא האבמן לקארין פון טרוטה. נישואים אלו הסתיימו בגירושי הזוג ב-1966. בין 1962 ל-1971 היה האבמן בקשר עם הסופרת בריגיטה מרטין. ב-1974 נישא האבמן לאנֵדורה (קטיה) גרפה. להאבמן שלושה ילדים מנישואיו השניים ושניים ממערכת היחסים שהייתה לו עם בריגיטה מרטין.
תחת השלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1933 החל האבמן בעבודת הדוקטורט שלו יחד עם החוקר הרברט פרוינדליך, במכון קייזר וילהלם לכימיה פיזיקלית ואלקטרוכימיה. במסגרת עבודתו במכון התיידד גם עם גאורג גרוסקורט, שעבד במקום. האבמן הצטרף למפלגה הקומוניסטית של גרמניה בשנת 1932, עוד לפני עליית הנאצים לשלטון. פרוינדליך היגר מגרמניה בסוף יולי 1933, ואילו האבמן וגרוסקורט פטרו מעבודתם במכון בשל דעותיהם הפוליטיות (גרוסקורט היה סוציאל-דמוקרט), כמו שאר העובדים, לאחר ארגון מחדש על ידי הנאצים. הודות למענקי מחקר שקיבלו הצליחו השניים למצוא עבודה בבית חולים במואביט. המעבדה שבה עבדו הפכה למקום מפגש למתנגדי המשטר הנאצי בין צוות בית החולים. בין 1933 ל-1935 היה האבמן חבר בתנועה המחתרתית "נוי בגינן" (Neu Beginnen, "התחלה חדשה).
בין 1937 ל-1943 עבד האבמן בוואפנאמט (Waffenamt), הסוכנות לפיתוח נשק ותחמושת עבור צבא גרמניה הנאצית, בפרויקט לפיתוח גז רעיל. הוא קיבל תואר פרופסור במרץ 1943.
האבמן, יחד עם גרוסקורט, היו ממייסדי תנועת ההתנגדות "האיחוד האירופי" ב-1943, שבה היו חברים גם האדריכל הרברט ריכטר ורופא השיניים פאול רנטש. באמצעו אחיינו, וולפגנג האבמן, היה רוברט האבמן גם בקשר רציף עם מחתרת התזמורת האדומה. בשיאה מנתה תנועת "האיחוד האירופי" כ-50 חברים גרמנים, שהפעילו רשת תקשורת ומידע עם עובדי כפייה זרים ושבויי מלחמה בסביבות ברלין, ונערכה ליום שלאחר המלחמה. במקביל עסקה הרשת בפעילות הומניטרית ובסיוע ליהודים שהצליחו להימלט עד אז מהגירוש למזרח. חברי התנועה סיפקו ליהודים תיעוד מזויף ומחבוא וכן מימון להסתרתם ולאחזקתם. למרות מאמציהם של חברי המחתרת, ככל הנראה לא הצליחו למנוע את מותם של כל היהודים שלהם ניסו לסייע, למעט אשה אחת שגם היא גורשה לאושוויץ, אך שרדה.
לאחר שנודע לגסטפו על פעולותיו המחתרתיות נעצרו האבמן, ריכטר, הזוג גרוסקורט והזוג רנטש ב-5 בספטמבר 1943. אנה-ליזה גרוסקורט ומרגרט רנטש שוחררו כחודשיים לאחר מכן, אך גאורג גרוסקורט, רוברט האבמן, פאול רנטש והרברט ריכטר נידונו למוות ב-16 בדצמבר על ידי בית הדין העממי (פולקסגריכט), בראשות רולנד פרייזלר, באשמת בגידה וסיוע ליהודים. גרוסקורט, רנטש וריכטר הוצאו להורג בכלא ברנדנבורג ב-8 במאי 1944, אך ביצוע גזר דינו של האבמן נדחה שוב ושוב בשל התערבות חבריו ומכריו שהגנו עליו וטענו שעבודותיו ומחקריו בתחום הנשק הכימי חשובים למאמץ המלחמתי. ב-27 באפריל 1945 שוחרר האבמן על ידי הצבא האדום.
בין 1945 ל-1965[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום המלחמה מונה האבמן למנהל האדמיניסטרטיבי של מכון וילהלם קייזר בדאהלם ועל שלוחותיו השונות ברחבי העיר. האבמן תכנן לעצב מחדש את מבנה המכון ולהקים אוניברסיטת מחקר, אך בסתיו 1947 עברה האחריות על המכון בדאהלם מפיקוד בעלות הברית לאחריות של המפקד האמריקאי בעיר, ובינואר 1948 הורה האחרון על פיטוריו, פורמלית בשל העובדה שהמכון אינו עומד בכללי הרגולציה והפיקוח על מחקר מדעי, שנקבעו על ידי מועצת הניהול של בעלות הברית. האבמן המשיך בעבודת מחקר במכון עד לסילוקו מהמעבדה בינואר 1950. באותה שנה מונה למנהל המכון לכימיה פיזיקלית באוניברסיטת הומבולדט במזרח ברלין ולפרופסור לכימיה פיזיקלית. ב-1951 הצטרף למפלגת השלטון במזרח גרמניה, מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה (SED), ולפרלמנט, הפולקסקאמר. עם הצטרפותו למפלגה הוכרז האומן כחבר המפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD) רטרואקטיבית מאז 1932.
ב-1959 זכה האבמן בפרס הלאומי של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית(אנ') על עשייתו בתחום המדעים. הוא היה חבר במועצה המדעית לשימוש שליו באנרגיה אטומית (Wissenschaftlicher Rat für die friedliche Anwendung der Atomenergie). משנת 1950 היה חבר בוועדת השלום הגרמנית (לימים מועצת השלום של מזרח גרמניה) ויחד עם ג'רלד גטינג (Gerald Götting) ביקר את אלברט שווייצר בגבון בינואר 1960.
מחקר שהתפרסם ב-2005, חשף כי ברישומי השטאזי, המשטרה החשאית של גרמניה המזרחית, מוזכר האבמן כמי ששיתף פעולה עם הKGB, השטאזי והמודיעין צבאי, כ"מודיע סודי", תחת שם הקוד "ליץ". הוא סיפק לשטאזי יותר מ-140 פרטי מידע ב-62 פגישות עם המפעיל שלו. ב-19 מהפגישות מסר מידע אישי מפליל. האבמן הוזמן לדווח על מצבי רוח בקהילה המדעית של מזרח גרמניה תוך מתן תשומת לב מיוחדת למדענים ממערב גרמניה. הוא דיווח, בין השאר, על מדענים ממזרח גרמניה שהייתה להם כוונה אפשרית לברוח מהמדינה.
גירוש מה-SED ב-1964 והמשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 1964 העלו גורמים ב-SED האשמות חריפות נגד האבמן בקשר לסדרת ההרצאות הפילוסופיות של האבמן בנושא חופש כללי, חופש מידע ודוגמטיות. ב-6 במרץ 1964 ניהל האבמן שיחה עם עורך הדין קרל היינץ נס מהמבורג על האשמות אלו ועל כוונותיו להעביר סדרת הרצאות, שאותן מכר לכאורה ללא אישור לעיתון המבורגר אקו כראיון. הראיון פורסם ב-11 במרץ 1964, ולאחר מכן הוכחש על ידי האבמן. ב-12 במרץ פרסם הטיימס של לונדון את דבריו של האבמן, כי החופש האינטלקטואלי האפשרי במדינות סוציאליסטיות אחרות חייב להיות אפשרי גם בגרמניה המזרחית.
בסמסטר החורף של שנת 1963 - 1964 אכן הרצה האבמן את ההרצאות האמורות, באוניברסיטת הומבולדט של ברלין. נושא ההרצאות הוגדר "היבטים מדעיים של בעיות פילוסופיות", ובמהלכן ביקר בחופשיות את "ההפרזות של העידן הסטליניסטי". בשל הראיון וההרצאות, כונסה ב-12 במרץ 1964 אספה כללית יוצאת דופן של ארגון המפלגה הקומוניסטית באוניברסיטת הומבולדט במזרח ברלין, ובה הוחלט לגרש את האבמן מהמפלגה מכיוון ש"הניף את דגל המאבק נגד הדוגמטיות מהקו של המרקסיזם-לניניזם", סטה מהקו המפלגתי והיה "אשם בבגידה בעניין כוח הפועלים והאיכרים". באותו יום החליטה מזכירות המדינה להשכלה גבוהה ולמכללות טכניות בגרמניה המזרחית לבטל את תפקיד ההוראה של האבמן. בין הנימוקים, שניתנו למחרת, היה הראיון לעיתון בגרמניה המערבית, שהיווה "...השמצה פומבית של כוחם של העובדים והאיכרים שלנו בראיונות עם נציגי עיתונות מערביים" ובכך ש"[האבמן] ...לא ראה זאת מתחת לכבודו להשתמש בפרסומים במערב גרמניה ולתמוך בכך בתוכניות של המיליטריסטים והמתחדשים המכוונים נגד גרמניה המזרחית..." ובכך "...הפר באופן בוטה את חובותיו הסטטוטוריות של מורה באוניברסיטה...".
ב-1965 נאסר על האבמן לעבוד והוא גורש מהאקדמיה למדעים של גרמניה המזרחית ב-1 באפריל 1966. בשנים הבאות המשיך לפרסם בכלי התקשורת בגרמניה המערבית מספר רב של מאמרים בעיתונות וספרים, שביקרו את מדיניותה של המפלגה הקומוניסטית. בעקבות פרסומים אלו הוגשה נגד האבמן תביעה בשל "פעילויות... המאיימות על ביטחון הציבור והסדר". האבמן סבל משחפת ולכן לא ניתן היה להטיל עליו מאסר, ובמקום זאת נגזר עליו מעצר בית בדירתו בעיר גרונהייד לתקופה בלתי מוגבלת. ביתו ומשפחתו נשמרו מסביב לשעון על ידי השטאזי. לאחר שלוש שנים הוסר מעצר הבית, אך המעקב נמשך. למעלה מ-70 אזרחי גרמניה המזרחית היו ברשימה של שטאזי, ונאסר עליהם להיפגש עם האבמן. נאסר עליו ליצור קשר גם עם דיפלומטים ועיתונאים. גם בגרמניה המערבית נמתחה עליו ביקורת מצד עיתונים מרקסיסטיים שהיו מקורבים ל-SED. בין השאר הואשם האבמן ב"דעות טרוצקיסטיות". ב-1979 נפתחו נגד האבמן גם הליכים פליליים בגין "עבירות מטבע", מהלך שנועד בעיקר למניעת פרסומיו בגרמניה המערבית. המשטר הקומוניסטי השמיץ את האבמן כאילו היה משתף פעולה עם השלטון הנאצי והסגיר את חבריו למחתרת.
בנו, פלוריאן האבמן, נמלט לגרמניה המערבית בשנת 1971.
האבמן נפטר ממחלת השחפת ב-1982. הוא נקבר בבית הקברות בגרונהיידה. כ-250 האבלים בהלווייתו צולמו על ידי השטאזי, כחלק מן המעקב הקבוע אחריו.
ב-28 בנובמבר 1989 הודיעה הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית (Zentrale Parteikontrollkommission, ZPKK) על טיהור שמו של האבמן.
הנצחה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 באפריל 2005 הכיר יד ושם בגיאורג ואנה-ליזה גרוסקורט, פאול רנטש והרברט ריכטר, כחסידי אומות העולם. ב-3 בנובמבר באותה שנה הוכר רוברט האבמן כחסיד אומות העולם.
על הבניין שבו שכן בעבר המכון לכימיה של אוניברסיטת הומבולדט בברלין הוצב לוח זיכרון, ובו פירוט על עילותו של האבמן. על שמו של האבמן נקראו רחובות בברלין ובמקומות אחרים. ב-1999 הוכרז האבמן כאזרח כבוד של עירו, גרונהיידה. בבית הדמוקרטיה וזכויות האדם בברלין נקרא חדר הישיבות הגדול ביותר על שמו.
אגודת רוברט האבמן (Robert Havemann Gesellschaft) הוקמה ב-1990, ועוסקת בחינוך פוליטי. האגודה מחזיקה גם ארכין ובו כתביו של האבמן ותיעוד נוסף רב על תנועות אזרחיות שהתנגדו לשלטון הקומוניסטי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוברט האבמן, באתר יד ושם (באנגלית)