אלברט שווייצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלברט שווייצר
Albert Schweitzer
1875 –‏ 1965 (בגיל 90)
איור של אלברט שוויצר
תרומות עיקריות
מחקרים בתחום תאולוגיה

ד"ר אלברט שווייצר (Albert Schweitzer;‏ 14 בינואר 1875 - 4 בספטמבר 1965) היה תאולוג, מוזיקאי, פילוסוף ורופא גרמני-צרפתי. הוא נולד בקייזרברג שבחבל אלזס-לוריין בגרמניה (כיום בצרפת). זוכה פרס נובל לשלום לשנת 1952 עבור ייסוד בית החולים למברנה בגבון שבמערב אפריקה המשוונית. כמו כן היה אחד מ-25 הנושאים בתואר "מסדר ההצטיינות" של חבר העמים הבריטי, וקיבל גם תואר אבירות ממסדר לזרוס הקדוש בירושלים.

תאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המוניטין שלו בתחום הקנתה לשווייצר עבודתו הגדולה הראשונה - "החיפוש אחר ישו ההיסטורי", שפורסמה בשנת 1906. בחיבור זה ניתח שווייצר את דמותו של ישו לאור כתביו האסכטולוגים של ישו עצמו. שווייצר טען כי הדיוקנאות ההיסטוריים של ישו לאורך השנים היו לא יותר מאשר דיוקן של ההיסטוריונים החוקרים עצמם.

מחקריו התאולוגיים הבאים, שנטו לכיוון התאולוגיה של הנצרות הליברלית עסקו בעיקר בברית החדשה, אך שימשו גם כתזה שלו ברפואה - "המחקר הפסיכיאטרי של ישו" (1911), ו"המיסטיקה של פאולוס השליח" (1930). מחקרו על פאולוס בחן את אמונותיו האסכטולוגיות של השליח על פי הבשורה שלו בברית החדשה.

במהלך כהונתו ככומר קלוויניסטי בכנסיית סנט ניקולס בשטרסבורג, הוא ניהל את טקס נישואיו של תיאודור הויס, שלימים נבחר לכהן כנשיאה הראשון של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שווייצר היה נגן עוגב נחשב בזמנו, והתעניין במיוחד ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך. הוא פיתח סגנון נגינה פשוט, שהאמין כי הוא קרוב יותר לזה שבאך התכוון אליו, בעיקר בהתבסס על אמונותיו הדתיות של המלחין. הוא הדהים את מורו, שארל-מארי וידור, כשפירש את הדימויים בפרלודים המקהלתיים של באך על פי המזמורים התפילתיים שליוו את הנגינה - גישה שמעולם לא עלתה על דעתו של הנגן הקשיש.

בספרו "יוהאן סבסטיאן באך", שאת גירסתו האחרונה השלים ב-1908, פירט שווייצר את סגנונו החדש, והשפיע רבות על ההתייחסות לעבודותיו של באך. בהמשך הוא שיתף פעולה עם וידור כדי להשלים מהדורה מחודשת של כל עבודותיו של באך. הספרון שפרסם ב-1906 "אומנות בניית העוגב ונגינת העוגב בגרמניה ובצרפת", הביאה לשינוי המגמה הרומנטית בתחילת המאה ה-20 לטובת חשיפה מחודשת של עקרונות הבארוק, אף יותר מכפי ששווייצר כיוון בתחילה.

הספר יצא בעברית בשנת 1955 בהוצאת עדית, בתרגומו של יצחק הירשברג. במאי 2010 יצאה מהדורה חדשה של התרגום לעברית, עם פתח דבר מאת פרופסור יהואש הירשברג, בהוצאת חותם-תרבות.

פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקפת העולם של שווייצר התבססה על עקרון ה"הערצה לחיים", שהאמין כי הוא תרומתו הגדולה ביותר לאנושות. להשקפתו, הציוויליזציה המערבית נמצאה במצב של ריקבון לאחר שבמשך דורות נטשה את העקרונות האתיים שעליה התבססה. שווייצר האמין כי הכבוד לחיים הוא עיקרון נעלה, בדומה לחשיבתם של פרידריך ניטשה ולב טולסטוי. היו שהשוו את הפילוסופיה שלו לזו של פרנציסקוס מאסיזי, השוואה שמעולם לא התנגד לה.

רפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מרבית חייו בילה שווייצר בלמברנה (הנמצאת בגבון של ימינו). ביוני 1912 נישא להלנֶה ברסלאו, בתו של ההיסטוריון היהודי הפאן-גרמני הארי ברסלאו (אנ'). לאחר שסיים את לימודי הרפואה ב-1913, עבר שווייצר ללמברנה עם אשתו כדי להקים בית חולים שיפעל לצד המחנה המיסיונרי שפעל שם. הוא טיפל באלפי אנשים, בכללם מאות חולי צרעת וקורבנות של מחלת השינה האפריקאית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הושמו שווייצר ואשתו, שהיו אזרחים גרמנים על אדמת אפריקה, במעצר בית זמני. ב-1917 הם הועברו לצרפת, שם הוגבל חופש התנועה שלהם. את שנותיו בצרפת בילה שווייצר בלמידה אינטנסיבית כהכנה לספרו "תרבות ואתיקה", אותו פרסם ב-1923. ביולי 1918 זכה שווייצר לחירותו מחדש, והחל לעסוק ברפואה בשטרסבורג. במקביל החל להרצות על רעיונותיו, לא רק במטרה להפיץ את הפילוסופיה שלו בנושא תרבות ואתיקה, אלא גם כדי לגייס כספים לבית החולים שהקים באפריקה. ב-1924 חזר שווייצר ללמברנה, שיקם את בית החולים והמשיך לעסוק שם ברפואה. עד מהרה התגייסו רופאים נוספים למשימה, ושווייצר היה יכול לשוב לאירופה ולהמשיך את הרצאותיו באוניברסיטאות.

חייו המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1939-1948 נשאר שווייצר בלמברנה, היות שבשל מלחמת העולם השנייה לא היה מסוגל לעזוב לאירופה. שלוש שנים לאחר תום המלחמה שב לראשונה לאירופה, והמשיך לנוע בינה לבין אפריקה עד למותו ב-1965. החל משנת 1952 פעל שווייצר כנגד ניסויים גרעיניים ונשק גרעיני, לצידם של אלברט איינשטיין וברטרנד ראסל. בשנים 1957 ו-1958 הוא שידר ברדיו אוסלו ארבעה נאומים שהתפרסמו לאחר מכן בקובץ "שלום או מלחמה אטומית". ב-1957 היה שווייצר לאחד ממייסדי הוועדה למדיניות גרעינית שקולה. סיפור חייו של שווייצר התפרסם בסרט הצרפתי "עוד רגע, דוקטור שווייצר", בו גילם פייר פרסניי את תפקיד שווייצר עצמו, וז'אן מורו את תפקיד האחות שעבדה עמו, מארי.

על שמו רחוב בחיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]