רן ישי

רן ישי
לידה	1970 (בן 54 בערך); ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת בר-אילן
	2006–2008; (כשנתיים)
	→ מיכאל לוטם ישראל מי עמי ←
	נובמבר 2016 – 2019; (כשנתיים)
	נובמבר 2016 – 2019; (כשנתיים)

רן ישי (יליד ה'תש"ל, 1970) הוא דיפלומט ישראלי, שירת כשגריר ישראל בקזחסטן, וכמנכ"ל משרד ירושלים ומורשת.

כיום מכהן כראש חטיבת המחקר של JCAP מרכז ירושלים למדיניות יישומית ופעיל במיזם "אם אשכחך" שעוסק במחקר, הסברה וקידום מדיניות אסטרטגית לירושלים.^[1]

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצד אביו, שלמה, בן למשפחת ישי, ממגורשי ספרד, שהסתעפו בתקופת הגירוש לצפון אפריקה, צפון אירופה והבלקן (התיעוד הכתוב הקדום ביותר שנותר, לנוכחות בן משפחת ישי בתוניס, מופיע אצל רשב"ש, במחצית הראשונה של המאה ה-15, כשכתב על "רבי נתן מגזע ישי" שניהל דיון הלכתי מול רבי יוסף מחכמי תוניס). מצד אמו, רחל (למשפחת שור), בן למשפחת כובאני, שחלק מבניה היו מראשוני המתיישבים במושבה מגדל עדר שבגוש עציון, בשנות ה-20 של המאה הקודמת. נשוי ואב לחמישה, מתגורר באלעזר שבגוש עציון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רן ישי סיים לימודי תואר ראשון במדע המדינה ובהיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת בר-אילן, בד בבד עם הצטרפותו לקורס הצוערים של משרד החוץ ב-1995. בין השנים 1999–2001 שירת בשגרירות ישראל בבלגיה ובמשלחת לאיחוד האירופי בבריסל. בשנת 2002 התמנה ראש הצוות המדיני בלשכתו של שר החוץ, בנימין נתניהו ולאחר הקמת הממשלה ה-30, עבר עמו למשרד האוצר כיועץ מדיני. בין השנים 2005–2006 כיהן כראש האגף לקשרי חו"ל מדעיים במשרד המדע והטכנולוגיה ובמסגרת זו חידש את קשרי המדע בין ישראל למדינות ברית המועצות והגוש המזרחי לשעבר.

בקיץ 2006 מונה לשגריר ישראל בקזחסטן. בתפקיד זה כיהן עד שנת 2008. במהלך כהונתו נסגרה שגרירות ישראל בעיר הבירה הישנה, אלמאטי ונפתחה מחדש בעיר הבירה הנוכחית, אסטנה ונחשבת כיום לשגרירות הישראלית הקרה ביותר בעולם (החליפה בכך את אוטווה). בעקבות שירותו במדינה, קיבל את אות מסדר היובל של קזחסטן(רו'),^[2] לאחר שיזם את מבצע "ידידות" להצלת עשרות תינוקות נשאי נגיף האיידס, במחוז צ'ימקנט בדרום המדינה.
בין השנים 2010–2016 שירת כסמנכ"ל משרד ראש הממשלה למינהל ומשאבי אנוש. במסגרת זו, היה אחראי על מינהלת ההקמה של מטה הסייבר הלאומי.^[3] כמו כן, היה אחראי להקמת יחידות נוספות, כמו אגף הממונה על היישומים הביומטריים במשרד ראש הממשלה ומטה היישום להתיישבות ופיתוח כלכלי של הבדואים בנגב ולסגירת יחידות אחרות, כמו מינהלת תנופה (במקור מינהלת "סלע"), לסיוע למפוני גוש קטיף ויישובי צפון השומרון, בהליך חריג בו צומצמו עשרות תקנים בשירות המדינה מבלי שיפוטרו עובדים, לאחר שלכולם נמצאו שיבוצים חדשים במסגרת תקנים פנויים קיימים בשירות.

בשנת 2013 נבחר למזכירות האגודה השיתופית ביישובו וכיהן כיו"ר (ברוטציה). בשנת 2021 נבחר שוב.

בנובמבר 2016 מונה למנכ"ל משרד ירושלים ומורשת, במסגרתו יזם הענקת עיטור חדש, אות "מגן ירושלים", לאישים שתרמו לחיזוק מעמדה של העיר המאוחדת כבירת ישראל.^[4]

בשנת 2019 פרש מתפקיד מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת והתמודד לכנסת ה-21 על המקום המיועד לנציג מחוז יש"ע בליכוד, אולם לא נבחר.

בשנים 2017–2018 השתתף בארגון "קמפ ישי",^[5] מרפאת שדה שהקים ארגון הסיוע ההומניטרי האמריקני Friendships עבור נפגעי מלחמת האזרחים בסוריה, מעבר לגדר המערכת ברמת הגולן, במסגרת פרויקט שכנות טובה של פיקוד הצפון.^[6] לאחר שכוחות המשטר הסורי השתלטו על האזור, התפנתה המרפאה והוקמה מחדש מדרום למעבר ארז,^[7]^[8] עבור תושבי עזה. כמו ניסיונות קודמים, גם ניסיון זה נכשל, לאחר ששלטונות חמאס בעזה סירבו לשלוח מטופלים למתקן הרפואי שהוקם. המתחם פונה חזרה לישראל כשנה וחצי לפני התקפת חמאס על ישובי דרום מערב הנגב.

בתחילת 2020 מונה חבר במועצת הנציגים של בוניורו-קיטארה ובמסגרת זו קיבל אות מסדר אומוקמה צ'ווא, על פעילות הומניטארית.

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום תקופת כהונתו כשגריר, כתב את הספר שחר בחצות ליל, מטעם הקהילה היהודית בקזחסטן. ספרו השני, שומר גבולך, הוא ספר היסטוריה של ישראל באנגלית. בנוסף, ערך את הפרסום הממשלתי "Israel's Right",^[9] בדבר זכותה של ישראל לריבונות בירושלים על פי הדין הבינ"ל וכתב מספר מאמרים בנושאים מדיניים וביטחוניים בכתבי העת "נתיב" ו"מערכות".