מלחמת האזרחים בסוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת האזרחים בסוריה
מלחמה: האביב הערבי
Bombed out vehicles Aleppo.jpg
חורבן בעיר חאלב
תאריך התחלה: 15 במרץ 2011
תאריך סיום: מתמשך
משך הסכסוך: 4 שנים
מקום: סוריה
תוצאה: סכסוך מתמשך. השתלטות המורדים על חלקים משטח המדינה. הטלת סנקציות על השלטון הסורי. מעל 210,000 הרוגים וכ 3.7 מיליון פליטים[1].
קואורדינטות 33°30′35″N 36°18′33″E / 33.50972222°N 36.30916667°E / 33.50972222; 36.30916667 קואורדינטות: 33°30′35″N 36°18′33″E / 33.50972222°N 36.30916667°E / 33.50972222; 36.30916667 
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

Flag of Syria.svg כ-230,000 חיילים
Flag of Iran.svg כ-150 לוחמים ויועצים צבאיים
Flag of Hezbollah.svg 5,000 - 1,500 לוחמים

Flag of Syria (1932-1958; 1961-1963).svg‏ - 60,000 לוחמים (רובם עריקים)
Flag of Jihad.svg כ-50,000 לוחמי ג'יהאד
Flag of Islamic State of Iraq.svg 7,000 - 6,000 לוחמים
Flag of Syrian Kurdistan.svg כ-15,000 לוחמים כורדים

אבידות

51,000-56,000 חיילים ואנשי צבא מהצבא הסורי
כ-1,000 פקידי ממשלה
500 - 300 חיילים מאיראן ומחזבאללה

57,000 - 36,000 לוחמים מצבא סוריה החופשי ומכוחות הג'יהאד
כ-450 לוחמים כורדים

מצב מלחמת האזרחים בסוריה, נכון לדצמבר 2014

██ אזורים בשליטת כוחותיו של אסד

██ אזורים בשליטת המורדים

██ אזורים בשליטת ג'בהת א-נוסרה

██ אזורים בשליטת דאעש

██ אזורים בשליטת כוחות כורדים

מלחמת האזרחים בסוריה (כך לפי הגדרת הצלב האדום, בערבית: الحرب الأهلية السورية; לעתים מכונה: ההתקוממות בסוריה, בערבית: الثورة السورية) היא סכסוך מתמשך בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשלת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל-אסד ובין אלה המבקשים להדיחה. הסכסוך החל ב-15 במרץ 2011, כנחשול של הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, שהיוו חלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב. עם הזמן, התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, למרידה ולמלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, התערבויות חיצוניות, זליגות למדינות שכנות, שימוש בנשק קונבנציונלי ובנשק בלתי קונבנציונלי, מעשי טבח, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, אלימות עדתית, משבר פליטים ועוד.

ההפגנות החלו במרץ 2011, כשתושבים מחו נגד משטרו הדיקטטורי של הנשיא אסד, אשר משפחתו מחזיקה בנשיאות מאז שנת 1971, וכן דרשו את סיום שלטון מפלגת הבעת' הסורית, שקיים מאז שנת 1963. המפגינים מחו גם נגד ההגמוניה של העדה העלאווית, המחזיקה במשרות השלטון ובתפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון בסוריה; ומחו נגד האבטלה, השחיתות והפגיעה בזכויות אדם במדינה.

בחודש אפריל 2011 התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, כאשר משתתפים בה בעיקר סונים (המהווים כ-73% מהאוכלוסייה) ובני מיעוטים, בעיקר כורדים. המשטר ניסה לדכא את ההתקוממות באמצעים שונים, לרבות שימוש בכוחות הביטחון, בטנקים ובמטוסים, בארטילריה ובטילים, בירי מנשק קל ובהפגזות כבדות על שטחים בנויים בערים וביישובים נגד האוכלוסייה האזרחית. בעקבות הדיכוי האלים, החל גל של עריקות משורות הצבא הסורי ועד מהרה הוקם הצבא הסורי החופשי שפתח במרד מזוין נגד המשטר. הלחימה בין שני הצדדים היא אסימטרית, כשידה של המשטר נותרת על העליונה.

תחילת שנת 2012 התאפיינה בהתערבויות חיצוניות במלחמה בסוריה: אסד מסתייע בכוחות שיעים, כגון משמרות המהפכה האסלאמית מאיראן וחזבאללה מלבנון, ונהנה מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין. לעומת זאת, המורדים נתמכים צבאית על ידי מדינות סוניות כגון ערב הסעודית וקטאר, ומקבלים תמיכה בינלאומית ממדינות המערב. יתר על כן, ארגוני ג'יהאד סונים, כגון חזית א-נוסרה (שנוסד במהלך המלחמה) ואל-קאעידה, החלו להצטרף לשורות המורדים. בתחילת שנת 2013 החלו להופיע סימנים של קרעים פנימיים בין הצבא הסורי החופשי, הנחשב למתון יחסית, לבין חלק מארגוני הג'יהאד, שדוגלים באסלאם הקיצוני‏[10].

ב-21 באוגוסט 2013 אירעה מתקפה כימית בסוריה, שעל פי ההערכות נהרגו בה מאות בני אדם. בעקבות התקיפה דרשו מדינות רבות, ובראשן ארצות הברית, להעניש צבאית את משטרו של אסד שלטענתן הוא זה שהורה על התקיפה. ב-9 בספטמבר הציעה רוסיה לפרק את סוריה מהנשק הכימי שברשותה ולצרפה לאמנת הנשק הכימי. ארצות הברית הסכימה להצעה, אך הבהירה כי כל עוד המשטר אינו עומד בהבטחותיו, האיום הצבאי נותר בעינו. ב-28 בספטמבר אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את העסקה לפירוק סוריה מנשק כימי[11].‏ ב-27 באפריל דווח שמתוך כל הנשק הכימי שסוריה הצהירה עליו כ-92% ממנו הושמד. למרות טענה זו, יש הטוענים (בעיקר תושבי חומס) שעדיין נעשה שימוש בגז כלור. ב-2 במאי דווח שכל הנשק הכימי שנותר בסוריה הוצא מהמדינה והושמד ובכך תהליך השמדת הנשק הכימי.‏[12]

על פי ההערכות של הארגון הסורי לזכויות אדם, נכון ל-7 בפברואר 2015, נהרגו במהלך המלחמה לפחות 210,060 בני אדם, מחציתם אזרחים. 1.5 מיליון איש נפצעו ו-3.73 מיליון איש ברחו מהמדינה לטורקיה, לירדן, לעיראק וללבנון והם מוגדרים פליטים. בין ההרוגים 10,664 ילדים, 6,783 נשים, 35,827 מורדים סורים, 45,385 חיילים מצבא סוריה, יותר מ-3,000 לוחמי מיליציות שיעיות מעיראק ומאיראן, כולל 640 מחזבאללה, ו-24,989 לוחמי ג'יהאד זרים, שלחמו בשורות ארגונים סונים קיצוניים בהם ג'בהת א-נוסרה והמדינה האסלאמית.[13]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל סוריה מלפני ההפיכה של מפלגת הבעת' בשנת 1963, אשר משמש חלק מכוחות האופוזיציה
הפגנה בחומס נגד משטר אסד, 18 באפריל 2011

מאז שנת 1962 מנוהלת סוריה תחת חוקי חירום, אשר מנטרלים בפועל את רוב ההגנות החוקתיות של האזרחים. למרות השינוי השלטוני שהתרחש ב-1966 ו-1970, מפלגת הבעת' השלטת נשארה המפלגה היחידה, והאזרחים מאשרים את שלטון הנשיא במשאל עם שבו משתתף מועמד יחיד. חאפז אל אסד היה נשיא סוריה במשך 30 שנים עד מותו בשנת 2000, אז עבר השלטון בירושה לבנו בשאר אל אסד.

האופוזיציה האסלאמית הסונית שהתנגדה לשלטון העלאווים, כמו גם להגמוניה של מפלגת הבעת', בעלת האידאולוגיה החילונית, ניסתה להתקומם נגד המשטר הדיקטטורי בסוריה. ב-26 ביוני 1980, ניצל חאפז אסד מניסיון התנקשות בחייו. לאחר מכן, החלו מהומות והפגנות רחבות היקף, שדוכאו באלימות, ברחבי סוריה. ההתקוממות הגיעה לשיאה בעיר אל-חמאת, בה נערך, בפקודת אסד האב, טבח חמאת שבמהלכו נהרגו בין 3,000 (לפי הממשלה הסורית) ל-20,000 (לפי הערכת מקורות חיצוניים) תושבים. הרבעים העתיקים בעיר נחרבו עד היסוד ומשפחות שלמות נהרגו.

עם עלייתו לשלטון, הבטיח בשאר אסד לבצע רפורמות, אך לא עשה שום דבר משמעותי בכיוון זה. בנוסף, הידק בשאר אסד את חוקי הצנזורה על האינטרנט. כל הגורמים הללו, כמו גם עובדת היות שלטון אסד מיעוט עלאווי המהווה כ-10% בלבד מהאוכלוסייה, בעיות כלכליות, שחיתות, תרמו כולם יחד לתסיסה, בנוסף לגל המחאות בארצות ערב שהיה הזרז המרכזי לפרוץ הפגנות אלו.

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוץ המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בדמשק, 8 באפריל 2011

ב-18 וב-19 במרץ 2011, התרחשו בעיר דרעא ההפגנות הגדולות ביותר שאירעו בסוריה מאז ניסיון ההפיכה של האחים המוסלמים. השלטון הסורי הגיב באלימות, וב-21 במרץ כוחות רבים של צבא סוריה נשלחו לעיר ולסביבותיה, אך ההפגנות נמשכו‏[14], ומספר הקרבנות הגיע במהרה למאות‏[15]. כמו כן, המהומות שהחלו בדרעא גלשו לערים אחרות באזור החורן. תוך שבוע, התרחבו המהומות והגיעו אפילו ללטקיה, מעוזו של הנשיא. למעשה, התקיימו הפגנות כמעט בכל ערי סוריה.

אסד ניסה להתמודד עם המשבר ופיזר את ממשלתו ב-27 במרץ[16]. שלושה ימים לאחר מכן נאם אסד בפני הפרלמנט הסורי. הוא טען ל"מזימה ישראלית-אמריקאית" שגרמה להפגנות. ב-3 באפריל הטיל אסד את הרכבת הממשלה על שר החקלאות לשעבר (בממשלה שזה עתה התפטרה), עאדל סאפר. ב-8 באפריל התגברו שוב ההפגנות, לאחר תפילות יום השישי, והגיעו גם לערים הגדולות. כוחות הביטחון ירו אש חיה לעבר המפגינים והרגו רבים מהם. אסד ניסה פעם נוספת למתן את הלהבות על ידי הודעה על ביטול חוקי החירום במדינה, אך ההפגנות לא שככו. כמה מאות חברי פרלמנט וחברי מפלגת הבעת מהאזורים שבהם התלקחו המהומות הקשות ביותר התפטרו כמחאה על האלימות הממשלתית.

תחילת עריקת החיילים והסלמת המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בעיר בניאס, 29 באפריל 2011
הפגנה בבניאס, 6 במאי 2011

ב-1 במאי 2011 הצטלם חייל מהצבא הסורי לסרטון וידאו, בו הוא מודיע שערק לשורות המפגינים יחד עם חמישה מחבריו, לאחר שפקדו עליו לירות במפגינים. הייתה זו סנונית שבישרה על גל עריקות נרחב שכלל אלפי חיילים וכן קצינים בכירים אחדים[דרוש מקור]. השלטון הגיב למחרת באולטימטום למורדים ולמתקוממים, לפיו עליהם להיכנע ולמסור את נשקם עד 15 במאי, אך ללא הועיל.

על רקע "יום הנכבה" 2011, הגיעו כמה מאות פלסטינים תושבי סוריה לגבעת הצעקות ברמת הגולן, סמוך לגבול עם ישראל, ליד היישוב מג'דל שמס, ופרצו את גדר הגבול עם ישראל. ישנן הערכות שהם הובאו לשם על ידי השלטון הסורי בניסיון לטשטש את ההרג ולהפנות את הזעם נגד ישראל‏[17].

ב-18 במאי 2011, הטיל נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד ועל בכירים בממשלו‏[18]. בהמשך, בעקבות הסנקציות האמריקאית והסלמת האלימות, הטילו גם האיחוד האירופי ומדינות ערב סנקציות משלהן, אך אלה לא מנעו מהשלטון הסורי להמשיך בדיכוי האלים של המפגינים.

ב-6 ביוני 2011, נהרגו 120 אנשי כוחות הביטחון הסוריים. המשטר טען שהם נפלו למארב של כוחות האופוזיציה, אך אלה טענו שהחיילים הוצאו להורג על ידי המשטר‏[19]. מחשש לגורלם התגבר זרם הפליטים לטורקיה, שהסכימה לקלוט אותם ואף הקימה עיר אוהלים לצורך כך. יתרה מכך, טורקיה התחילה לדרוש בתוקף להפסיק את הדיכוי האלים, חרף יחסיה הטובים עם סוריה בתקופה שקדמה למשבר. ב-10 ביוני 2011, בחר אסד לראשונה להשתמש בכוח אווירי נגד המתקוממים, ומסוקים ירו לעבר מפגינים בעיר מעראת אל-נומאן.

השלטון ניסה לשדר עסקים כרגיל ואף לרמוז שהעם תומך בנשיא וארגן ב-15 ביוני 2011 הפגנת תמיכה ענקית בנשיא אסד‏[20]. כל האמצעים האלימים לא עזרו וב-8 ביולי הפגינו כחצי מיליון איש בעיר חמאת[21].

כינון הצבא הסורי החופשי והתפתחות מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצבא הסורי החופשי

העריקים של הצבא הסורי הקימו ארגון בשם "הצבא הסורי החופשי" ב-29 ביולי 2011, אך כוחות אלה לא היו מאורגנים ויחסיהם עם גורמים פוליטיים באופוזיציה הסורית המאוגדים במסגרת המועצה הלאומית של סוריה[22], היו קרים[דרוש מקור]. הארגונים היו חלוקים בשאלת אופי המאבק: בעוד צבא סוריה החופשי צידד במאבק בהמשך ההתקוממות האלימה, ניסתה המועצה הלאומית לפעול באופן לא אלים על ידי הכרזה על שביתות.

בתחילה מנו כוחות צבא סוריה החופשית עשרות מעטות של חיילים, אך עם הזמן גדל המספר לעשרות אלפים[דרוש מקור]. למרות הגידול במספרו, התקשה הצבא הסורי החופשי להתמודד עם כוחות הביטחון של הממשלה, גם בגלל נחיתותו בנשק כבד והסיוע שהוגש לממשל על ידי גורמי חוץ, כגון איראן והתמיכה המדינית של סין ורוסיה.

ב-8 באוגוסט 2011 הדיח אסד את שר ההגנה, עלי חביב, מתפקידו ומינה את הגנרל דאוד רג'חה במקומו‏[23]. יום לאחר מכן דיווחו כלי התקשורת כי עלי חביב נמצא מת בביתו, אך כעבור כמה שעות נראה חביב בטלוויזיה והזים את השמועות שחוסל‏[24].

בסוף 2011 הסכימה סוריה לכניסת פקחים של הליגה הערבית, אך שליחותם לא הפסיקה את ההרג. הצבא הסורי החופשי פתח במתקפה וכבש את העיירה זבדאני ואת העיר דומא. ב-30 בינואר 2012 יצא צבא סוריה למתקפת-נגד בפרברי דמשק.

הפגנת תמיכה באסד בלטקיה, 20 ביוני 2011
חיילים מצבא סוריה החופשי על משאית
טנקים הרוסים של הצבא הסורי ליד מסגד בעיר עזאז
חייל מצבא סוריה החופשי בקרב יריות בחאלב
חייל כורדי מאייש מעבר גבול באפרין, סמוך לטורקיה. מאז תחילת ההתקוממות, השתלטו הכורדים על מספר ערים בצפון סוריה[25]
מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי נפגש עם נשיאה לשעבר של הקואליציה הלאומית הסורית מועאז אל-ח'טיב באיסטנבול, ה-20 באפריל 2013. ביוני הודיעה ארצות הברית על העברת נשק למורדים, לאחר שלטענתה נעשה שימוש על ידי צבא אסד בנשק כימי, דבר שהוא חציית "קו אדום" מבחינתה‏[26]
בניין בחומס עולה באש כתוצאה מהפצצות של חיל האוויר הסורי, 25 בפברואר 2012

ב-4 בפברואר 2012 תקפו כוחות סוריה וחזבאללה את העיר חומס, וכ-337 איש נהרגו בתקיפה ואלפים נפצעו‏[27]. במשך יותר משלושה שבועות ניטשו בחומס קרבות עזים בין כוחות אסד לבין המורדים, שבמהלכם הפגיז צבא סוריה את העיר באמצעות שריון וארטילריה. לאחר מכן נכנסו כוחות קרקעיים של צבא סוריה והשתלטו על מרבית שטחי העיר. משוער כי בחודש פברואר נהרגו בחומס כ-700 בני אדם‏[28]. בחודשים מאי ויוני 2012 אירעו מעשי טבח בחאמה, בדרעא ובמקומות נוספים בסוריה, שגררו גל גינויים בעולם.

ב-18 ביולי 2012 פוצץ עצמו אחד משומרי ראשו של ראש מינהל הביטחון הכללי הסורי, הישאם יחטיאר, במהלך ישיבה בבניין הביטחון הלאומי בדמשק, המשמש את שירותי המודיעין הסורי. בפיגוע נהרגו או נפצעו מספר בכירים בהם‏[29][30][31]:

ב-24 ביולי 2012 פתח צבא סוריה במתקפה כבדה נגד עיירה בפרברי דמשק שנכבשה לפני כן בידי המורדים, ונגד העיר חאלב, המאוכלסת ביותר בסוריה‏[32]במהלך הלחימה בחאלב טענו המורדים כי כבשו יותר מ-60% משטח העיר כמו כן היו קרבות עזים בשכונות הדרומיות והמזרחיות של דמשק במשך כמה שבועות.

ב-1 באוקטובר 2012 נהרג מפקד כוח המשימה של חזבאללה בסוריה, אבו עבאס, על ידי המורדים‏[33]. בדצמבר 2012 ירה צבא סוריה לראשונה טילי סקאד וטילי פאתח 110 לעבר המורדים‏[34][35].

בפברואר 2013 נהרג מפקד המשלחת של משמרות המהפכה האיראניים ללבנון, הגנרל חסן שאטרי, הידוע גם בשם "המהנדס חוסאם ח'וש נויס". קיימים דיווחים סותרים באשר לדרך בה נהרג; דיווח אחד מצביע על כך שהוא נהרג בדרכו מדמשק לביירות על ידי מארב של המורדים, ואילו דיווח אחר מציין כי נהרג בתקיפת חיל האוויר על משלוח הנשק לחזבאללה‏[36][37].

בחודש יוני 2013 הצליח צבא סוריה, תוך הסתייעות בכוחות חזבאללה, להשתלט מחדש על העיר קוסייר, שעל הדרך שבין הבירה דמשק לחוף הים התיכון ובסמוך לגבול סוריה-לבנון, מיקום המקנה לה חשיבות אסטרטגית.

ב-16 בנובמבר 2013 נהרג מפקד המבצעים של ארגון החזבאללה בסוריה, עלי שביב, בקרבות עם המורדים‏[38][39].

ב-12 בדצמבר 2013 נמלט מפקד צבא סוריה החופשי סלים אידריס מסוריה לקטאר לאחר שלוחמי ג'יהאד השתלטו על בסיסו בגבול עם טורקיה[40]. בעקבות התקרית הפסיקו ארצות הברית ובריטניה את משלוחי הנשק אל המורדים מחשש שיזלגו לכוחות המוג'אהדין בסוריה.

לחימה פנימית בין המורדים (ינואר 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחימה פנימית בין ארגוני המורדים החלה בתחילת שנת 2014 ושני הצדדים רשמו הישגים טריטוריאליים במקביל. צבא סוריה החופשי, צבא המוג'האידין והחזית האסלאמית לחמו לחימה עזה במדינה האסלאמית בצפון המדינה. ארגוני המורדים תקפו עמדות של דאעש במחוזות אדליב וחלב ועד ה-5 בינואר 2014 המורדים השתלטו על 80% מהשטחים שהיו בידי המדינה האסלאמית בפאתי אדליב ועל 65% משטחיו בעיר חלב ובסביבתה.[41]

ב-13 בינואר 2014 דווח כי דאעש הצליחו להשתלט על מרבית מחוז א-רקה[42] ולכבוש את הערים אל-באב ובזעא במחוז חלב, בזמן שהמורדים השתלטו על ג'רבלוס, השוכנת ליד הגבול עם טורקיה. ב-14 בינואר דווח כי המורדים השתלטו על שלוש עיירות במחוז חלב, בזמן שארגון המדינה האסלאמית ביסס את אחיזתו בעיר א-רקה לאחר שכסי ההתנגדות האחרונים של המורדים נסוגו[43]. באותו זמן השתלטו המורדים גם על בית הסוהר בג'רבלוס, ושחררו 70 אסירים שנפלו בשבי דאעש.

ב-1 בפברואר 2014 תקפו לוחמי המדינה האסלאמית את מפקדות ארגון לוא אל-תוחיד בחאלב והרגו את מפקדו עדנאן בקור ו-15 מורדים נוספים. ביום למחרת הודיע ארגון אל-קאעדה שהוא מתנער מהמדינה האסלמית ומפעולותיו בסוריה[44].

ב-8 בפברואר 2014 תקפו ארגון ג'בהת א-נוסרה וארגוני מורדים נוספים עמדות של המדינה האסלאמית במחוז דיר א-זור. כמו כן, דווח כי מפקד האזור מטעם המדינה האסלאמית, אבו דג'אנה, נהרג בעימותים. בין ה-10 בפברואר ל-12 בפברואר נסוגו לוחמי המדינה האסלאמית מהמחוז ועיר בירתו דיר א-זור כמעט לחלוטין.

המשך המתקפה של צבא סוריה וחזבאללה (ינואר-מרץ 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 במרץ צבא סוריה השתלט על העיירה סאהל באזור הרי הקלמון[45]. ב-8 במרץ כוחות המשטר כבשו את זרה שבמחוז חומס וחסמו עוד יותר את נתיבי האספקה של המורדים מלבנון. ב-11 במרץ הצבא וחזבאללה טיהרו את אזור חוות רימה בדרכם למתקפה על יברוד. ב-16 במרץ הם נכנסו ליברוד[46], אחרי שלוחמי צבא סוריה החופשי נסוגו במפתיע והשאירו את לוחמי ג'בהת א-נוסרה להילחם לבדם.

ב-19 במרץ השתלט צבא סוריה על ראס אל-עין שליד יברוד, לאחר יומיים של לחימה, ועל אל-חוסן שבמחוז חומס, בזמן שהמורדים במחוז דרעא השתלטו על בית הסוהר המרכזי ושחררו מאות אסירים. ב-20 במרץ שחרר צבא סוריה את מבצר קראק דה שבלייה. ב-20 במרץ השתלט הצבא מחדש על הכפרים פליטה וראס מערה שליד הגבול עם לבנון.

המשך הלחימה (אפריל-מאי 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ כבשו המורדים את מעבר הגבול קסאב שבמחוז לטקיה. במהלך הקרבות נהרג חילאל אל-אסד, מפקד כוחות המשמר הלאומי בלטקיה ובן דודו של בשאר אל-אסד. ב-4 באפריל השתלטו המורדים על העיירה בבולין במחוז אידליב. ב-9 באפריל, צבא סוריה כבש את העיירה רנכוס שבאזור הקלמון. ב-12 באפריל המורדים בחאלב הסתערו על אזור התעשייה שבשליטת המשטר במטרה לנתק את קווי האספקה של הצבא באזור. ב-26 באפריל צבא סוריה השתלט מחדש על העיר א-זבדאני. המורדים כבשו את הבסיס של חטיבה 61 בדרעא

ב-7 במאי החלה הפסקת אש בעיר חומס. ארגוני המורדים התפנו מהעיר, שחזרה לשליטת הממשלה, בתמורה לשחרור אסירים ופתיחת מעבר חופשי לסיוע הומניטרי לנובול וזהרה, שתי מובלעות שיעיות שכותרו על ידי המורדים[47]

ב-18 במאי מת מפצעיו מפקד מערך הנ"מ של צבא סוריה, גנרל חוסיין איסחאק, במהלך מתקפה של המורדים קודם לכן על בסיס נ"מ באזור מליחה, פרבר דרום-מזרחי של דמשק. המורדים השתלטו על העיירה תל מלח, שבמחוז חמאת, והרגו 34 חיילים[48].

הבחירות לנשיאות (יוני 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביוני 2014 התקיימו בחירות לנשיאות באזורים שבשליטת ממשלת סוריה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של סוריה יותר מאדם אחד הורשה להיות מועמד לנשיאות. יותר מ-9,000 תחנות הצבעה הוקמו באזורים אלו. על פי בית המשפט החוקתי העליון של סוריה, 11.63 מיליון סורים הצביעו (אחוז ההצבעה עמד על 73.42%). הנשיא בשאר אל-אסד זכה בבחירות עם 88.7% מקולות הבוחרים[49]. חסן א-נורי הגיע למקום השני עם 4.3% מקולות הבוחרים ומהאר חג'אר הגיע למקום האחרון עם 3.2% מהקולות.

ארצות הברית, האיחוד האירופי ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ טענו כי הבחירות היו לא לגיטימיות ו"הצגה".

בשל שליטת המורדים, הכורדים והמדינה האסלאמית על שטחים מהמדינה, ב-60% מחלקי סוריה לא התקיימו בחירות.

מתקפת דאעש והמשך הלחימה (יוני 2014 - אוגוסט 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 ביוני החל דאעש לכבוש שטחים נרחבים בעיראק בנוסף לכלי נשק כבדים ולציוד שבזז מצבא עיראק, שחלק ממנו העביר לתוך שטחי סוריה.[50] ב-14 ביוני כוחות המשטר כבשו מחדש את העיירה כסב שבמחוז לטקיה, בזמן שהמורדים השתלטו על תל אל-ע'ומו שליד העיר נווה שבמחוז דרעא ונכנסו מחדש לשטחי הקלמון.[51]

ב-7 באוגוסט השתלטו לוחמי המדינה האסלאמית על בסיס אוגדה 93 בא-רקה, כשהם השתמשו בכלי הנשק שהשיגו במהלך המתקפה בעיראק.[52]ב-13 באוגוסט כבש דאעש כמה עיירות מידי המורדים במחוז חאלב.

ב-19 באוגוסט הוצא להורג העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי בידי המדינה האסלאמית, שאנשיו טענו כי מדובר בנקמה על המתקפה האווירית של ארצות הברית בעיראק נגד יעדי הארגון. באותו סרטון הוצג גם סטיבן סוטלוף, אמריקני יהודי שנחטף בגבול בין סוריה לטורקיה באוגוסט 2013.[53]

ב-24 באוגוסט השתלטו כוחות המדינה האסלאמית על בסיס חיל האוויר של צבא סוריה בטבקה אחרי כשבועיים של קרבות עזים. שבויים מקרב כוחות הממשלה הוצאו להורג ותיעוד של ההוצאה ההמונית להורג פורסמה ביוטיוב. מספר ההרוגים בתקרית נע בין 120 ל-250.[54] 

שימוש בנשק כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המתקפה הכימית בע'וטה, פירוק הנשק הכימי בסוריה

באפריל 2013 חשף בכיר באמ"ן כי כוחות אסד השתמשו בנשק כימי, ככל הנראה גז עצבים מהסוג סארין. עוד קודם לכן היו דיווחים לא מאומתים ממקורות שונים על שימוש בנשק כימי. ארצות הברית הכחישה דיווחים אלה וגם הסתייגה מהערכת אמ"ן, אך ב-25 באפריל 2013 אישר מזכיר ההגנה של ארצות הברית צ'אק הייגל כי סוריה אכן השתמשה בנשק כימי, אך טען שבמידה מועטה‏[55].לפי חלק מחוקרי האו"ם שחקרו את השימוש בנשק כימי, היו אלו דווקא המורדים שהשתמשו בו.

ב-21 באוגוסט 2013 דיווחה האופוזיציה בסוריה על מאות הרוגים במתקפת נשק כימי של כוחות המשטר בע'וטה שבמחוז ריף דמשק, כאשר לפי הערכות גורמי ביון מערביים המתקפה בוצעה על ידי כוחות המשטר אסד‏[56][57]. נשיא איראן, חסן רוחאני, הודה לראשונה כי אזרחים בסוריה נהרגו מנשק כימי, אך לא ציין מי אחראי לכך, מנגד משטר אסד טען כי צבאו איתר נשק כימי בידי המורדים באחד הפרברים של דמשק‏[58].

התערבות של האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האו"ם ניסה לתווך בין הצדדים ולהגיע להפסקת אש, אך אחרי שנכשל הפסיק להתערב באופן משמעותי בנעשה בסוריה.

קופי אנאן, שליח האו"ם לסוריה הביא לחתימת הסכם הפסקת אש בין הצדדים ב-10 באפריל 2012. למרות החתימה על הסכם הלחימה לא דעכה. פיגועים בתוך סוריה נמשכו וכך גם התקפותיו של אסד. ביוני 2012 נשלחו הפקחים לבדוק את הידיעות על מעשי טבח במדינה, וב-16 ביוני הם הפסיקו בעבודתם בגלל מעשי האלימות הקשים ובגלל המצב הקשה במדינה. ב-2 באוגוסט 2012 התפטר אנאן מתפקידו. הניסיון כשל והלחימה נמשכה בעצימות הולכת וגוברת.

בעקבות הטענות כי בוצע שימוש בנשק כימי על ידי אחד מהצדדים הלוחמים נשלחה משלחת של פקחי האו"ם על מנת לבדוק את הטענות. כחודש לאחר המקרים פרסם האו"ם דו"ח רשמי וחמור במיוחד שמצביע בבירור על שימוש בנשק כימי כלפיי אזרחים, בהם ילדים וקשישים. הדו"ח קובע כי 'המסקנה היא שהיה שימוש בכלי נשק כימיים בסכסוך המתמשך בין הצדדים ברפובליקה הסורית הערבית נגד אזרחים כולל ילדים בקנה מידה גדול'. עם זאת, מהדו"ח לא עולה טענה לאחריות של אחד מהצדדים הלוחמים‏[59].

המאבק המדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המדינות במזרח התיכון אשר מתערבות צבאית במלחמת האזרחים

SyrianCivilWarMap.png

██ סוריה

██ מדינות שתומכות במורדים

██ מדינות שתומכות בכוחותיו של אסד

██ מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות במורדים ומיליציות אחרות שתומכות באסד

██ מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות באסד

מחנה הפליטים הסורי זעתרי שליד מפרק, ירדן
ב-3 באוקטובר 2012 התפוצצו שלוש מכוניות תופת בכיכר סעדאללה אל-ג'ברי שבחאלב, והותירו לפחות 40 הרוגים‏[60]
חיילים מצבא ארצות הברית מעמידים טילי פטריוט ליד העיר גזיאנטפ לאחר שפגז תועה שנורה מסוריה פגע בטורקיה השכנה
טנק הרוס של הצבא הסורי בחאלב
רופאים מטפלים במורדים ובאזרחים פצועים בבית חולים בחאלב

רוסיה וסין, בעלות זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, השתמשו ביכולתן והטילו וטו על כל ניסיונות הגינוי על סוריה‏[61]. בנובמבר 2011 הגיעה ממשלת סוריה בראשות אסד להסכם עם הליגה הערבית לסיום ההתקוממות, אך הפרה אותו תוך זמן קצר. כתוצאה מכך, השעתה הליגה הערבית את חברותה של סוריה בארגון ב-12 בנובמבר[62].

ב-22 בנובמבר נתנה הליגה הערבית לאסד אולטימטום של שלושה ימים להכניס משקיפים בינלאומיים למדינה, אך הממשלה הסורית לא הסכימה. ימים אחדים לאחר מכן, הוחלט להטיל סנקציות נגד המשטר הסורי. טורקיה הוסיפה סנקציות משלה ימים בודדים לאחר מכן. ב-19 בדצמבר הסכימה סוריה ליוזמת הליגה הערבית להכניס לשטחה פקחים מטעם מדינות ערב שיפקחו על הנעשה במדינה‏[63]. דו"ח ראשוני של הפקחים הוגש לליגה הערבית בשבת ה-7 בינואר 2012 מטעם מפקד כוח הפקחים, מוחמד אל-דאבי. הליגה החליטה להמשיך את עבודתם, זאת בניגוד לרצון האופוזיציה הסורית לערב את האו"ם ופקחיו.

חרף עבודת הפקחים, התמידה רוסיה בתמיכתה במשטר הסורי וחתמה על עסקת נשק בשווי 550 מיליון דולר להספקת 36 מטוסי קרב[64]. למחרת הודיעה מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, כי המדינות מושכות את פקחיהן מסוריה‏[65]. גם הליגה הערבית הודיעה כי היא מקפיאה את עבודת הפקחים מטעמה‏[66]. ב-12 בפברואר התפטר ראש משלחת הפקחים של הליגה הערבית, והליגה עצמה החליטה אותו יום לפנות למועצת הביטחון של האו"ם והפעם בבקשה לשלוח לסוריה משלחת משותפת לליגה הערבית ולאו"ם, כוח צבאי לשמירת השלום.

ב-23 בפברואר הודיעו מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ומזכ"ל הליגה הערבית, נביל אל ערבי, כי מזכ"ל האו"ם לשעבר, קופי ענאן, ימונה לשליח האו"ם לנושא סוריה‏[67]. ענאן הצליח להגיע להסכם ב-10 באפריל בין אסד למורדים להפסקת האלימות, אך ההסכם לא כובד על ידי אסד והלחימה המשיכה. בעקבות התמשכות מעשי הטבח, הודיעו במאי 2012 ארצות הברית, צרפת, גרמניה, בריטניה, ספרד, איטליה, קנדה אוסטרליה וטורקיה על גירוש דיפלומטים של סוריה מארצם.

גם יחסיה של סוריה עם חמאס הגיעו לכדי משבר כאשר למחרת אישור כניסת הפקחים ב-20 בדצמבר, סירב אסד להיפגש עם חאלד משעל בשל המעבר ההדרגתי של הנהגת חמאס מדמשק למצרים.

ההכרה הבינלאומית בכוחות האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקואליציה הלאומית הסורית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים

תמיכה כלכלית ו/או צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: המדינות והארגונים ברשימה זו אינם שולחים כוחות לחימה לסוריה (דוגמת איראן וחזבאללה), אלא מעניקים סיוע כגון מימון, נשק ואימונים לאחד מהצדדים.

מדינות וארגונים אלה מעניקים תמיכה כלכלית ו/או צבאית למועצה הלאומית הסורית:

מדינות אלה מעניקות תמיכה כלכלית ו/או צבאית למשטר הסורי:

למרות תמיכתה המוצהרת במורדים העבירה ארצות הברית דרך המודיעין הגרמני לבשאר אל-אסאד בחודש אוגוסט 2014 מידע מדויק על מיקומם של פעילי דאעש במזרח סוריה שאפשר לצבא סוריה להשמיד אותם באמצעות טילי סקאד.

פליטי מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פליטי מלחמת האזרחים בסוריה

הקרבות, שהתנהלו באזורים מיושבים ותוך פגיעה מכוונת באזרחים, הביאו לזרם גדל והולך של פליטים מסוריה למדינות הגובלות אתה: טורקיה, ירדן, לבנון ועיראק. עד ספטמבר 2012 נמלטו מסוריה כ-470,000 פליטים‏[80]כאשר בחודש אפריל 2013 הגיע מספר הפליטים מסוריה למיליון‏[81]. בנוסף, כ-1.5 מיליון סורים נאלצו לעזוב את בתיהם מחמת הקרבות, והפכו לפליטים בארצם‏[82].

זליגת העימות למדינות הסמוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפליטים שנמלטו מסוריה למדינות השכנות ונזקקים לעזרתן, חילופי אש בקרבת גבולותיה של סוריה עם המדינות השכנות הביאו לדריכות במדינות אלה ולתקריות עמן.

ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוגוסט 2012 פרצו חילופי יריות בין כוחות ירדניים לכוחות סוריים, באזור מעבר של פליטים מסוריה לירדן[83].

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוקטובר 2012 נהרגו חמישה אזרחים טורקים ותשעה נפצעו, כתוצאה מפגז שנורה מסוריה‏[84]. בתגובה הפגיז צבא טורקיה מטרות בסוריה והרג חיילים סורים אחדים‏[85].

ב-22 ביוני 2012 הפילו מערכות הנ"מ של סוריה מטוס F-4 פנטום של חיל האוויר הטורקי שחדר למרחב האווירי של סוריה‏[86].

ב-23 במרץ 2014 מטוס F-16 של חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס מיג 23 של חיל האוויר הסורי[87].

תקריות נוספות התרחשו באזור הגבול שבין שתי המדינות‏[88].

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצב 105 ברמת הגולן משמש כבית חולים לפצועים ממלחמת האזרחים בסוריה 2014

בגולן הישראלי פגעו פעמים אחדות יריות מנשק קל בעמדות ישראליות. ב-8 בנובמבר 2012 פגעו שלוש פצצות מרגמה באזור אלוני הבשן. בכל המקרים הללו לא היו נפגעים בישראל‏[89]. כחלק מהיערכותה, פרסה ישראל מכשולים באזור הגבול וחיזקה את גדר הגבול. ב-11 בנובמבר 2012, בעקבות נפילה של פצצת מרגמה שנורתה מסוריה סמוך לתל חזקה שברמת הגולן, ירה צה"ל טיל "תמוז" לעבר עמדת המרגמה‏[90]. עמדת המרגמה של הצבא הסורי כיוונה אש לכיוון הכפר ביר אל-עג'ם (כ-6 קילומטרים מהגבול) נגד המתקוממים בכפר ומספר פצצות מרגמה החטיאו את יעדן ככל הנראה ונחתו בשטח ישראל. ב-12 בנובמבר, בעקבות נפילה נוספת באזור תל חזקה ולאחר ירי האזהרה ביום שלפני כן, הגיב כוח צה"ל שנמצא בעמדות לצד הגבול בירי פגז בודד מדויק על העמדה עצמה. הפגיעה בעמדה גרמה למספר פצועים בין החיילים הסורים והאש פסקה‏[91].

במהלך פברואר 2013 הקים צה"ל בית חולים שדה במוצב 105 בצפון רמת הגולן, בסמוך לגבול עם סוריה, בו טופלו מאות פצועים סורים, אזרחים ומורדים. חלק מהפצועים קשה הועברו לטיפול בבתי חולים ישראלים בצפון הארץ: פוריה, זיו בצפת, נהריה ורמב"ם[92][93].

ב-15 במאי נפלו 2 פצצות מרגמה מסוריה לראשונה באזור החרמון. ההערכה הראשונה של צה"ל הייתה כי מדובר בירי תועה, כמו שאר המקרים עד אז‏[94].

ביוני 2013 טענה בות'יינה שעבאן, יועצת של נשיא סוריה, שמסתערבים ישראלים מעורבים בלחימה בסוריה לצד המורדים‏[95].

במרץ 2014 עלה סיור של צנחנים שסייר בגדר המערכת סמוך למג׳דל שאמס על מטען שהונח בידי חוליית מחבלים. בתגובה פתח צה״ל בירי ארטילרי שכלל פגזים וטילי תמוז לעבר סוריה. כמה שעות לאחר מכן, תקף חיל האוויר מוצבים של צבא סוריה מאחר שישראל ראתה בסוריה וחזבאללה כאחראיים לפיגוע (ככל הנראה כנקמה על הפצצת משלוח נשק של חזבאללה אשר יוחס לה). התקרית קרתה שלושה ימים לאחר אירוע דומה בלבנון שגם בו הגיב צה״ל בירי פגזי טנקים ותותחים ללבנון.

בספטמבר 2014 ירטה ישראל מטוס קרב סורי שחדר לשטח ישראל ברמת הגולן.

תקיפות ישראליות בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 בינואר 2013 הודיעה סוריה שמטוסים ישראליים תקפו מרכז מחקר צבאי במחוז דמשק. בידיעות באמצעי התקשורת דווח שישראל תקפה שיירה של אמצעי לחימה שנעה מסוריה ללבנון‏[96].

ב-3 במאי 2013 תקף חיל האוויר הישראלי בנמל התעופה הבינלאומי של דמשק משלוח טילי קרקע-קרקע שנועד לחזבאללה[97]. כעבור יומיים נערכה תקיפה נוספת באזור דמשק.

ב-22 ביוני 2014 נהרג נער ישראלי ונפצעו ארבעה ישראלים מטיל נ"ט שנורה מסוריה. בתגובה תקף צה"ל תשע מטרות של צבא סוריה.‏[98]

ב-18 בינואר 2015 ערך חיל האוויר הישראלי תקיפה אווירית סמוך לגבול ישראל-סוריה, שבה נהרגו 10 חמושים, בהם לפחות 6 פעילי חזבאללה וכן בכירים במשמרות המהפכה האסלאמית של איראן. נשיא סוריה, בשאר אסד, התייחס לכך בראיון ואמר: "חלק מהסורים צוחקים ואומרים: 'איך אומרים שלאל-קאעידה אין כוחות אוויריים?' בפועל יש להם חיל אוויר שהוא חיל האוויר הישראלי".‏[99]

לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות השתתפות כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה (השולט בלבנון) בדיכוי המתקוממים ובלחימה פעילה נגד המורדים ונגד אוכלוסייה אזרחית בסוריה, התרחב המאבק הסוני-עלאווי הפנים מדינתי לעימות נרחב יותר, שיעי-סוני, אשר גלש למדינות נוספות. מצד אחד, נלחמו המורדים על אדמת סוריה נגד כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה, ובין היתר חטפו לוחמים שיעים לבנונים ואיראנים, ומן הצד השני, שיעים לבנונים פעלו נגד סורים המצויים בלבנון, ובין היתר, חטפו ב-15 באוגוסט 2012 אוטובוס עם פועלים סורים שחלקם משתייכים לטענתם לכוחות המורדים‏[100]. באותו היום, ארגון בלתי ידוע שמכנה עצמו "פלוגת האימאם חוסיין" הציב אולטימטום לערב הסעודית, לקטאר ולטורקיה, לפיו אם לא יעזבו הדיפלומטים שלהן את המדינה, יבצע פיגועי טרור נגד שגרירויות אותן מדינות בביירות. נשיא לבנון, מישל סולימאן, כינס את ראשי מנגנוני הביטחון במדינה, והודיע לראש ממשלתו, נג'יב מיקאתי, לשוב מיד מערב הסעודית חזרה ללבנון. קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות הודיעו רשמית לאזרחיהן שלא להגיע ללבנון ולאלה שנמצאים שם, לצאת מיד מהמדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פואד עג'מי, המרד בסוריה, תל אביב: עם עובד, 2013.
  • אייל זיסר, סוריה: מחאה, מהפכה, מלחמת אזרחים, מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירון שניידר, כתב לענייני ערבים, ערוץ 2, ‏4 שנות לחימה בסוריה: יותר מ-200 אלף הרוגים ו-1.5 מיליון פצועים, באתר ‏mako‏‏, ‏8 בפברואר 2015‏
  2. ^ פליטים פלסטינים לוחמים לצד צבא אסד, באתר ynet‏, 23 ביוני 2013
  3. ^ הטליבאן מקים בסיס בסוריה "ליישום הג'יהאד", באתר ynet‏, 14 ביולי 2013
  4. ^ מכה למורדים: חמושים חיסלו בכיר בצבא סוריה החופשי, באתר וואלה!, 12 ביולי 2013
  5. ^ סוכנויות הידיעות, קרע בשורות האופוזיציה בסוריה: אסלאמיסטים חיסלו בכיר בצבא המורדים , באתר nana10‏, 12 ביולי 2013‏
  6. ^ חיסול המנהיג הכורדי בסוריה: 'אסד חצה קו אדום', באתר ynet‏, 9 באוקטובר 2011
  7. ^ צבי בראל, בכיר באופוזיציה הכורדית בסוריה: בכוונתנו להקים חבל כורדי עצמאי, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2012
  8. ^ אנשיל פפרהמקום בו מלחמת האזרחים הסורית פוגשת את מאבק העצמאות הכורדי, באתר הארץ, 12 ביוני 2013
  9. ^ המתקפה נמשכת: כוחות הקואליציה הפציצו יעדי דאעש בסוריה, באתר וואלה!, 25 בספטמבר 2014
  10. ^ האופוזיציה הסורית בדרך להתפוררות, באתר וואלה!, 20 בספטמבר 2013
  11. ^ חדשות nana10, מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את השמדת הנשק הכימי בסוריה, באתר nana10‏, 28 בספטמבר 2013
  12. ^ לא מפתיע: ניצחון מוחץ לאסד בבחירות, ירון שניידר, Mako, ‏4.6.14
  13. ^ Syria death toll now exceeds 210,000: rights group, ‏באתר רויטרס, 07 בפברואר 2015
  14. ^ סוכנויות הידיעותהעימותים בסוריה נמשכים; אלפים מוחים נגד שלטון אסד, באתר הארץ, 21 במרץ 2011
  15. ^ רועי נחמיאס וסוכנויות הידעות, 25 גופות בסוריה: "הצילו אותנו מטבח הממשלה", באתר ynet‏, 24 במרץ 2011
    עמית כהן וחיים איסרוביץ, דיווח בסוריה: יותר ממאה הרוגים בדרעא, באתר nrg‏, 24 במרץ 2011
  16. ^ סי.אן.אן, 27 במרץ 2011
  17. ^ ניר יהב, "מסמך מוכיח שסוריה שלחה את מפגיני יום הנכבה", באתר וואלה!, 14 ביוני 2011
  18. ^ נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הטיל סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד, באתר הארץ
  19. ^ אבי יששכרוף, אי-פי, דיווח בטלוויזיה הסורית: כ-120 מאנשי כוחות הביטחון נהרגו בצפון המדינה, באתר הארץ, 6 ביוני 2011
  20. ^ ‫ניר יהב, עושה שריר: אלפים מפגינים תמיכה באסד בדמשק, באתר וואלה!, 15 ביוני 2011‬
  21. ^ עופר וולפסון, חאמה: חצי מיליון מפגינים נגד המשטר הסורי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 8 ביולי 2011
  22. ^ זו נוסדה עוד בשנת 2005, אך לא הייתה פעילה. פעילותה חודשה כחודש לאחר כינון צבא סוריה החופשי
  23. ^ אסד בלחץ: הדיח שר ההגנה ומינה הרמטכ"ל במקומו, באתר וואלה!, 8 באוגוסט 2011
  24. ^ ניר יהב, אחרי ש"חוסל": השר הסורי המודח הופיע בטלוויזיה, באתר וואלה!, 10 באוגוסט 2011
  25. ^ סוריה נקרעת: הכורדים השתלטו על ארבע ערים, באתר ynet‏, 22 ביולי 2012
  26. ^ ארה"ב: אסד השתמש בנשק כימי וחצה את הקו האדום, נתחיל לשלוח נשק למורדים, באתר וואלה!, 14 ביוני 2013
  27. ^ ניר יהב, מספר הקרבנות עולה: 337 הרוגים בעיר חומס, באתר וואלה!, 4 בפברואר 2012
  28. ^ רועי קייס, הטבח בחומס: 700 נהרגו בעיר בחודש האחרון, באתר ynet‏, 3 במרץ 2012
  29. ^ חדשות 2, ‏מי הבכירים שחוסלו בפיגוע בדמשק?, באתר ‏mako‏‏, ‏18 ביולי 2012‏
  30. ^ ynet וסוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקני: "המצב בסוריה יוצא מכלל שליטה", באתר כלכליסט, 18 ביולי 2012
  31. ^ עופר וולפסון, 3 בכירי משטרו של אסד חוסלו בפיגוע, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 18 ביולי 2012
  32. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏דיווח: חסן נסראללה הציע מקלט וסיוע צבאי לבשאר אסד, באתר גלובס, 25 ביולי 2012
  33. ^ אליאור לוי, נהרג מפקד כוח המשימה של חיזבאללה בסוריה, באתר ynet‏, 2 באוקטובר 2012
  34. ^ רועי קייס, צפו בתיעוד ראשון: "אסד יורה סקאד על המורדים", באתר ynet‏, 21 בדצמבר 2012
  35. ^ CNN, "אסד משתמש בטילים בליסטיים תוצרת איראן", באתר ynet‏, 28 בדצמבר 2012
  36. ^ אליאור לוי, הבכיר האיראני שחוסל בלבנון נקבר בטהרן, באתר ynet‏, 14 בפברואר 2013
  37. ^ משה חי הגיגת ויוסי מלמן, המהנדס האירני שחוסל "היה כמו מורנייה", באתר וואלה!, 14 בפברואר 2013
  38. ^ רועי קייס וסוכנויות הידיעות, דיווח: בכיר בחיזבאללה נהרג בסוריה, באתר ynet‏, 16 בנובמבר 2013
  39. ^ אבי יששכרוף, "מפקד המבצעים של חזבאללה בסוריה נהרג ליד דמשק", באתר וואלה!, 16 בנובמבר 2013
  40. ^ לוחמי הג'יהאד הבריחו את מפקד המורדים מסוריה, באתר וואלה!, 12 בדצמבר 2013
  41. ^ Al Qaeda-linked group routed in Syrian rebel infighting, ‏הלוס אנג'לס טיימס, 5 בינואר 2014
  42. ^ Syria, anti-Assad rebel infighting leaves 700 dead, including civilians, ‏אסיה ניוז, 13 בינואר 2014
  43. ^ ISIL recaptures Raqqa from Syria’s rebels, ‏אל-ג'זירה, 14 בינואר 2014
  44. ^ Al-Qaeda disavows ISIS militants in Syria
  45. ^ Syria Army Advancing on Key Rebel Town, Supply Route, ‏האפוק טיימס, 4 במרץ 2014
  46. ^ Syria conflict: Assad's forces fully control rebel stronghold of Yabroud, near Lebanon, ‏באתר אי-בי-סי, 16 במרץ 2014
  47. ^ "בירת המהפכה" נפלה: המורדים הסורים מתפנים מחומס
  48. ^ סוריה: מפקד מערך הנ"מ של אסד נהרג בקרבות בדמשק, ‏אתר וואלה!, 18 במאי 2014
  49. ^ מפתיע? ניצחון מוחץ לאסד בבחירות לנשיאות סוריה, ‏אתר וואלה!, 04 ביוני 2014
  50. ^ מהומות בעיראק: אחרי מוסול - גם תכרית נכבשה ע"י הסלפים, ‏באתר גלי צה"ל, ה-11 ביוני 2014
  51. ^ [Syrian troops recapture key border town near Turkey Syrian troops recapture key border town near Turkey], ‏באתר One India, 15 ביוני 2014
  52. ^ Jihadists capture key base from Syrian army, ‏באתר "הדיילי סטאר" הלבנוני, 08 באוגוסט 2014
  53. ^ דאעש הוציאו להורג עיתונאי אמריקני שנחטף בסוריה, ‏באתר וואלה, 19 באוגוסט 2014
  54. ^ Jihadis capture major Syrian air base in northeast, ‏באתר "הדיילי סטאר" הלבנוני, 24 באוגוסט 2014
  55. ^ סוכנויות הידיעות, הייגל: סוריה השתמשה בנשק כימי במידה מועטה, באתר ynet‏, 25 באפריל 2013
  56. ^ רויטרסגורמי ביטחון: ההערכה במערב - משטר אסד אחראי לשימוש בנשק כימי, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2013
  57. ^ סוכנויות הידיעות, הערכה ראשונית במערב: אסד תקף בנשק כימי, באתר ynet‏, 24 באוגוסט 2013
  58. ^ לייב בלוג המזרח התיכון, הטלוויזיה הסורית: הצבא מצא נשק כימי בידי המורדים, חיילים נחנקו, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2013
  59. ^ סוכנויות הידיעות, האו"ם: ראיות חותכות לירי בגז סארין בסוריה, באתר ynet‏, 16 בספטמבר 2013
  60. ^ ג'קי חורי, רויטרס, לפחות 40 הרוגים בפיצוץ מטעני חבלה במרכז חאלב, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2012
  61. ^ רוסיה וסין סיכלו גינוי סוריה במועצת הביטחון של האו"ם, באתר וואלה!, 5 באוקטובר 2011
  62. ^ הליגה הערבית השעתה את חברות סוריה בארגון, באתר וואלה!, 12 בנובמבר 2011
  63. ^ קץ למעשי הרצח? סוריה הסכימה להכניס פקחים לשטחה, באתר וואלה!, 19 בדצמבר 2011
  64. ^ http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=97848
  65. ^ רועי קייס, מדינות המפרץ פרשו, משימת פקחי סוריה קורסת, באתר ynet‏, 24 בינואר 2012
  66. ^ רועי קייס, הליגה הערבית הקפיאה משימת הפקחים בסוריה, באתר ynet‏, 28 בינואר 2012
  67. ^ רויטרס |, ‏קופי אנאן מונה לשליח לסוריה, באתר ‏mako‏‏, ‏24 בפברואר 2012‏
  68. ^ "ידידי סוריה" נפגשו בקטאר: "אספקת נשק הכרחית", באתר וואלה!, 22 ביוני 2013
  69. ^ רויטרס, מדינות "ידידי סוריה": נספק למורדים באסד כל ציוד שייצטרכו" , באתר nana10‏, 22 ביוני 2013
  70. ^ "חמאס מאמן את המורדים הסורים ליד דמשק", באתר וואלה!, 5 באפריל 2013
  71. ^ חמאס מאמן בדמשק את המורדים: 'בונה מנהרות', באתר ynet‏, 5 ביוני 2013
  72. ^ חדשות 2, ‏דיווח: "חמאס מאמן את המורדים בסוריה", באתר ‏mako‏‏, ‏5 באפריל 2013‏
  73. ^ חדשות nana10, תיעוד: לפני שנהרג, בכיר חמאס אימן מורדים בסוריה, באתר nana10‏, 1 בינואר 2013
  74. ^ לא רק חיזבאללה: קצינים מצפון קוריאה עוזרים לאסד, באתר ynet‏, 3 ביוני 2013
  75. ^ עירק לצד אסד: "ניצחון המורדים יערער האזור", באתר וואלה!, 28 בפברואר 2013
  76. ^ נטשה מוזגוביה, רויטרס, עיראק מיישרת קו עם איראן: מעניקה לאסד תמיכה פוליטית וכלכלית, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2011
  77. ^ ונצואלה נחלצת לעזרת סוריה: מספקת לה דיזל, באתר כלכליסט, 9 בינואר 2012
  78. ^ רויטרס, ונצואלה עוקפת את הסנקציות: תספק דלק למשטר אסד , באתר nana10‏, 6 במרץ 2012
  79. ^ חדשות nana 10, דיווח: ונצואלה מספקת דלק עבור הטנקים של צבא סוריה , באתר nana10‏, 10 ביולי 2012
  80. ^ אי-פי, האו"ם מזהיר: מספר הפליטים הסורים עלול לזנק ל-700 אלף עד סוף השנה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2012
  81. ^ רויטרס ורועי קייס, סוריה: זו הפליטה המיליון, חצי מהפליטים ילדים, באתר ynet‏, 6 במרץ 2013
  82. ^ Mark Memmott, Fighting Has Forced More Than 1.5 Million Syrians To Move, U.N. Says, npr, August 10, 2012
  83. ^ רויטרס, קרבות שריון פרצו בגבול בין סוריה וירדן, באתר וואלה!, 11 באוגוסט 2012
  84. ^ 5 הרוגים בטורקיה מפגז שנורה מסוריה, באתר nrg‏, 3 באוקטובר 2012
  85. ^ דיווח: טורקיה הפגיזה והרגה חיילים סורים, באתר ynet‏, 4 באוקטובר 2012
  86. ^ Turkish warplane downed by Syria 'may have crossed border', BBC, 23 June 2012
  87. ^ אף-16 טורקי הפיל מטוס קרב סורי, באתר ynet‏, 23 במרץ 2014
  88. ^ ימים ספורים לפני הבחירות בטורקיה - הלחימה זולגת מסוריה לשטחה, באתר הארץ, 26 במרץ 2014
  89. ^ אלי אשכנזי, גילי כהן, שלוש פצצות מרגמה מסוריה פגעו באזור אלוני הבשן, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
  90. ^ התגובה על הירי הסורי לעבר הגולן: צה"ל ירה טילי "תמוז", באתר גלובס, 11 בנובמבר 2012
  91. ^ אמיר בוחבוט, צה"ל ירה פגזים לעבר עמדות סוריות בתגובה לנפילת פצמ"ר בגולן, באתר וואלה!, 12 בנובמבר 2012
  92. ^ דוגמה: 7 סורים שנפצעו ליד הגבול הובהלו לטיפול בישראל, באתר ynet‏, 16 בפברואר 2013
  93. ^ עוד פצוע קשה בן 15 מסוריה הובא לביה"ח זיו בצפת, באתר רשת ב'
  94. ^ יואב זיתון, לראשונה: פצמ"רים בחרמון, חלק מהאתר נסגר, באתר ynet‏, 15 במאי 2013
  95. ^ רועי קייס, יועצת לאסד: מסתערבים מישראל פועלים בסוריה, באתר ynet‏, 8 ביוני 2013
  96. ^ יצחק בן חורין, "ישראל יידעה את ארה"ב לפני שתקפה בסוריה", באתר ynet‏, 31 בינואר 2013
  97. ^ "טילים מאיראן הותקפו בנמל התעופה של דמשק", באתר ynet‏, 4 במאי 2013
  98. ^ יואב זיתון ורועי קייס, חיל האוויר תקף 9 מטרות של צבא סוריה, באתר ynet‏, 23 ביוני 2014
  99. ^ רועי קייס, אסד: ישראל - חיל האוויר של אל-קאעידה, באתר ynet‏, 26 בינואר 2015
  100. ^ רימון מרג'ייה, המלחמה בסוריה מגיעה ללבנון: מדינות המפרץ נערכות להסלמה, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2012


האביב הערבי
Flag of Algeria.svg אלג'יריה - Flag of Bahrain.svg בחריין - Flag of Jordan.svg ירדן - Flag of Libya.svg לוב - Flag of Egypt.svg מצרים - Flag of Morocco.svg מרוקו - Flag of Syria.svg סוריה - Flag of Tunisia.svg תוניסיה - Flag of Yemen.svg תימן
מפגין מצרי