מלחמת האזרחים בסוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת האזרחים בסוריה
Bombed out vehicles Aleppo.jpg
חורבן בעיר חאלב
חלק מ: האביב הערבי
תאריך התחלה: 15 במרץ 2011 - מתמשך
מקום: סוריה
תוצאה: סכסוך מתמשך. השתלטות המורדים על חלקים משטח המדינה. הטלת סנקציות על השלטון הסורי. מעל 150,000 הרוגים ומעל 3 מיליון פליטים.
הצדדים הלוחמים

Flag of Syria.svg הרפובליקה הערבית הסורית

Flag of Iran.svg  איראן

Hezbollah Flag.jpg  חזבאללה
PFLP-GC[1]

ארגוני ג'יהאד שיעים (בעיקר מעיראק

Flag of Syria (1932-1958; 1961-1963).svg הקואליציה הלאומית הסורית

Flag of Jihad.svg מוג'אהדין

ועוד ארגוני ג'יהאד סונים


Flag of Islamic State of Iraq.svg המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם (הארגון במלחמה עם כל שאר ארגוני האופוזיציה‏[3][4])


Flag of Western Kurdistan.gif המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD)‏[5][6][7]

מפקדים

Flag of Syria.svg בשאר אל-אסד
Flag of Syria.svg מאהר אל-אסד
Flag of Syria.svg ואיל אל-חלקי
Flag of Syria.svg מוחמד איברהים אל-שעאר
Flag of Syria.svg חאפז מחלוף
Flag of Syria.svg דאוד ראג'חה (נהרג)
Flag of Syria.svg אסף שווכאת (נהרג)
Flag of Syria.svg הישאם יחטיאר (נהרג)
Flag of Syria.svg חסן עלי טורקמאני (נהרג)
Flag of Iran.svg קאסם סולימאני
Hezbollah Flag.jpg חסן נסראללה

אחמד ג'יבריל 

Flag of Syria (1932-1958; 1961-1963).svg סלים אידריס
Flag of Syria (1932-1958; 1961-1963).svg בורהאן ע'ליון
Flag of Syria (1932-1958; 1961-1963).svg ריאד אל-אסעד
Flag of Syria (1932-1958; 1961-1963).svg מועאז אל-ח'טיב
Flag of Syria (1932-1958; 1961-1963).svg עבד אל-באסט סיידא


Flag of Islamic State of Iraq.svg אבו בכר אל-בגדאדי


Flag of Western Kurdistan.gif סאלח מוסלים מוחמד 
כוחות

Flag of Syria.svg כ-230,000 חיילים
Flag of Iran.svg כ-150 לוחמים ויועצים צבאיים

Hezbollah Flag.jpg 5,000 - 1,500 לוחמים 

Flag of Syria (1932-1958; 1961-1963).svg‏ - 60,000 לוחמים (רובם עריקים)
Flag of Jihad.svg כ-50,000 לוחמי ג'יהאד
Flag of Islamic State of Iraq.svg 7,000 - 6,000 לוחמים

Flag of Western Kurdistan.gif כ-15,000 פשמרגה (לוחמים כורדים) 
אבידות
51,000-56,000 חיילים ואנשי צבא מהצבא הסורי
כ-1,000 פקידי ממשלה
500 - 300 חיילים מאיראן ומחזבאללה 
57,000 - 36,000 לוחמים מצבא סוריה החופשי ומכוחות הג'יהאד
כ-450 פשמרגה (לוחמים כורדים) 
המצב בסוריה, נכון ליולי 2014

Syrian civil war.png

██ אזורים בשליטת כוחותיו של אסד

██ אזורים בשליטת המורדים

██ אזורים בשליטת דאעש

██ אזורים בשליטת כוחות כורדים

מלחמת האזרחים בסוריה (כך לפי הגדרת הצלב האדום, בערבית: الحرب الأهلية السورية; לעתים מכונה: ההתקוממות בסוריה, בערבית: الثورة السورية) היא סכסוך מזוין מתמשך בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשלת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל-אסד ובין אלה המבקשים להדיחה. הסכסוך החל ב-15 במרץ 2011, כנחשול של הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, שהיוו חלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב. עם הזמן, התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, למרידה ולמלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, התערבויות חיצוניות, זליגות למדינות שכנות, שימוש בנשק קונבנציונלי ובנשק בלתי קונבנציונלי, מעשי טבח, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, אלימות עדתית, משבר פליטים ועוד.

ההפגנות החלו במרץ 2011, כשתושבים מחו נגד שלטונו הדיקטטורי של נשיא סוריה, בשאר אל אסד, אשר משפחתו מחזיקה בנשיאות מאז שנת 1971, וכן דרשו את סיום שלטון מפלגת הבעת' הסורית, שקיים מאז שנת 1963. המפגינים מחו גם נגד ההגמוניה של העדה העלאווית, המחזיקה במשרות השלטון ובתפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון בסוריה; ומחו נגד האבטלה, השחיתות והפגיעה בזכויות אדם במדינה.

בחודש אפריל 2011 התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית בכל רחבי סוריה, כאשר משתתפים בה בעיקר סונים (המהווים כ-73% מהאוכלוסייה) ובני מיעוטים, בעיקר כורדים. המשטר ניסה לדכא את ההתקוממות באמצעים שונים, לרבות שימוש בכוחות הביטחון הסורים, בטנקים ובמטוסים, בארטילריה ובטילים, בירי מנשק קל ובהפגזות כבדות על שטחים בנויים בערים וביישובים נגד האוכלוסייה האזרחית. בעקבות הדיכוי האלים, החל גל של עריקות משורות הצבא הסורי ועד מהרה הוקם הצבא הסורי החופשי שפתח במרד מזוין נגד המשטר. הלחימה בין שני הצדדים היא אסימטרית, כשידה של המשטר נותרת על העליונה.

תחילת שנת 2012 התאפיינה בהתערבויות חיצוניות במלחמה בסוריה: אסד מסתייע בכוחות שיעים, כגון משמרות המהפכה האסלאמית מאיראן וחזבאללה מלבנון, ונהנה מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין. לעומת זאת, המורדים נתמכים צבאית על ידי מדינות סוניות כגון ערב הסעודית וקטאר, ומקבלים תמיכה בינלאומית ממדינות המערב. יתר על כן, ארגוני ג'יהאד סונים, כגון חזית א-נוסרה (שנוסדה במהלך המלחמה) ואל-קאעידה, החלו להצטרף לשורות המורדים. בתחילת שנת 2013 החלו להופיע סימנים של קרעים פנימיים בין הצבא הסורי החופשי, הנחשב למתון יחסית, לבין חלק מארגוני הג'יהאד, שדוגלים באסלאם הקיצוני‏[8].

על פי ההערכות, נכון לחודש אפריל 2014, נהרגו במהלך המלחמה מעל 150,000 איש‏[9] (כשבחודש מרץ 2013 לבדו, עמד מספר ההרוגים על 6,000)‏[10], מאות אלפים נפצעו, יותר מ-2.5 מיליון איש (כחצי מהם ילדים) נמלטו כפליטים לטורקיה, ירדן, עיראק ולבנון[11], ויותר מ-9 מיליון איש הפכו לעקורים. ארגוני זכויות אדם הפועלים בסוריה העריכו כי לפחות 130,000 בני אדם נעלמו במהלך ההתקוממות במדינה, ואלפים נוספים נחטפו.

ב-21 באוגוסט 2013 אירעה מתקפה כימית בסוריה, שעל פי ההערכות נהרגו בה מאות בני אדם. בעקבות התקיפה דרשו מדינות רבות, ובראשן ארצות הברית, להעניש צבאית את משטרו של אסד שלטענתן הוא זה שהורה על התקיפה. ב-9 בספטמבר הציעה רוסיה לפרק את סוריה מהנשק הכימי שברשותה ולצרפה לאמנת הנשק הכימי. ארצות הברית הסכימה להצעה, אך הבהירה כי כל עוד המשטר אינו עומד בהבטחותיו, האיום הצבאי נותר בעינו. ב-28 בספטמבר אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את העסקה לפירוק סוריה מנשק כימי[12].‏

ב-27 באפריל דווח שמתוך כל הנשק הכימי שסוריה הצהירה עליו כ-92% ממנו הושמד. למרות טענה זו, יש הטוענים (בעיקר תושבי חומס) שעדיין נעשה שימוש בגז כלור.

ב-3 ביוני הנשיא הסורי החליט שיקוימו בחירות ואף הגיש את מועמדותו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל סוריה מלפני ההפיכה של מפלגת הבעת' בשנת 1963, אשר משמש חלק מכוחות האופוזיציה
הפגנה בחומס נגד משטר אסד, 18 באפריל 2011

מאז שנת 1962 מנוהלת סוריה תחת חוקי חירום, אשר מנטרלים בפועל את רוב ההגנות החוקתיות של האזרחים. למרות השינוי השלטוני שהתרחש ב-1966 ו-1970, מפלגת הבעת' השלטת נשארה המפלגה היחידה, והאזרחים מאשרים את שלטון הנשיא במשאל עם שבו משתתף מועמד יחיד. חאפז אל אסד היה נשיא סוריה במשך 30 שנים עד מותו בשנת 2000, אז עבר השלטון בירושה לבנו בשאר אל אסד.

האופוזיציה האסלאמית הסונית שהתנגדה לשלטון העלאווים, כמו גם להגמוניה של מפלגת הבעת', בעלת האידאולוגיה החילונית, ניסתה להתקומם נגד המשטר הדיקטטורי בסוריה. ב-26 ביוני 1980, ניצל חאפז אסד מניסיון התנקשות בחייו. לאחר מכן, החלו מהומות והפגנות רחבות היקף, שדוכאו באלימות, ברחבי סוריה. ההתקוממות הגיעה לשיאה בעיר אל-חמאת, בה נערך, בפקודת אסד האב, טבח חמאת שבמהלכו נהרגו בין 3,000 (לפי הממשלה הסורית) ל-20,000 (לפי הערכת מקורות חיצוניים) תושבים. הרבעים העתיקים בעיר נחרבו עד היסוד ומשפחות שלמות נהרגו.

עם עלייתו לשלטון, הבטיח בשאר אסד לבצע רפורמות, אך לא עשה שום דבר משמעותי בכיוון זה. בנוסף, הידק בשאר אסד את חוקי הצנזורה על האינטרנט. כל הגורמים הללו, כמו גם עובדת היות שלטון אסד מיעוט עלאווי המהווה כ-10% בלבד מהאוכלוסייה, בעיות כלכליות, שחיתות, תרמו כולם יחד לתסיסה, בנוסף לגל המחאות בארצות ערב שהיה הזרז המרכזי לפרוץ הפגנות אלו.

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוץ המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בדמשק, 8 באפריל 2011
הפגנה בחומס, 3 בפברואר 2012

ב-18 וב-19 במרץ 2011, התרחשו בעיר דרעא ההפגנות הגדולות ביותר שאירעו בסוריה מאז ניסיון ההפיכה של האחים המוסלמים. השלטון הסורי הגיב באלימות, וב-21 במרץ כוחות רבים של צבא סוריה נשלחו לעיר ולסביבותיה, אך ההפגנות נמשכו‏[13], ומספר הקרבנות הגיע במהרה למאות‏[14]. כמו כן, המהומות שהחלו בדרעא גלשו לערים אחרות באזור החורן. תוך שבוע, התרחבו המהומות והגיעו אפילו ללטקיה, מעוזו של הנשיא. למעשה, התקיימו הפגנות כמעט בכל ערי סוריה.

אסד ניסה להתמודד עם המשבר ופיזר את ממשלתו ב-27 במרץ[15]. שלושה ימים לאחר מכן נאם אסד בפני הפרלמנט הסורי. הוא טען ל"מזימה ישראלית-אמריקאית" שגרמה להפגנות. ב-3 באפריל הטיל אסד את הרכבת הממשלה על שר החקלאות לשעבר (בממשלה שזה עתה התפטרה), עאדל סאפר. ב-8 באפריל התגברו שוב ההפגנות, לאחר תפילות יום השישי, והגיעו גם לערים הגדולות. כוחות הביטחון ירו אש חיה לעבר המפגינים והרגו רבים מהם. אסד ניסה פעם נוספת למתן את הלהבות על ידי הודעה על ביטול חוקי החירום במדינה, אך ההפגנות לא שככו. כמה מאות חברי פרלמנט וחברי מפלגת הבעת מהאזורים שבהם התלקחו המהומות הקשות ביותר התפטרו כמחאה על האלימות הממשלתית.

תחילת עריקת החיילים והסלמת המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בעיר בניאס, 29 באפריל 2011
הפגנה בבניאס, 6 במאי 2011

ב-1 במאי 2011 הצטלם חייל מהצבא הסורי לסרטון וידאו, בו הוא מודיע שערק לשורות המפגינים יחד עם חמישה מחבריו, לאחר שפקדו עליו לירות במפגינים. הייתה זו סנונית שבישרה על גל עריקות נרחב שכלל אלפי חיילים וכן קצינים בכירים אחדים[דרוש מקור]. השלטון הגיב למחרת באולטימטום למורדים ולמתקוממים, לפיו עליהם להיכנע ולמסור את נשקם עד 15 במאי, אך ללא הועיל.

על רקע "יום הנכבה" 2011, הגיעו כמה מאות פלסטינים תושבי סוריה לגבעת הצעקות ברמת הגולן, סמוך לגבול עם ישראל, ליד היישוב מג'דל שמס, ופרצו את גדר הגבול עם ישראל. ישנן הערכות שהם הובאו לשם על ידי השלטון הסורי בניסיון לטשטש את ההרג ולהפנות את הזעם נגד ישראל[16].

ב-18 במאי 2011, הטיל נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד ועל בכירים בממשלו‏[17]. בהמשך, בעקבות הסנקציות האמריקאית והסלמת האלימות, הטילו גם האיחוד האירופי ומדינות ערב סנקציות משלהן, אך אלה לא מנעו מהשלטון הסורי להמשיך בדיכוי האלים של המפגינים.

ב-6 ביוני 2011, נהרגו 120 אנשי כוחות הביטחון הסוריים. המשטר טען שהם נפלו למארב של כוחות האופוזיציה, אך אלה טענו שהחיילים הוצאו להורג על ידי המשטר‏[18]. מחשש לגורלם התגבר זרם הפליטים לטורקיה, שהסכימה לקלוט אותם ואף הקימה עיר אוהלים לצורך כך. יתרה מכך, טורקיה התחילה לדרוש בתוקף להפסיק את הדיכוי האלים, חרף יחסיה הטובים עם סוריה בתקופה שקדמה למשבר. ב-10 ביוני 2011, בחר אסד לראשונה להשתמש בכוח אווירי נגד המתקוממים, ומסוקים ירו לעבר מפגינים בעיר מעראת אל-נומאן.

השלטון ניסה לשדר עסקים כרגיל ואף לרמוז שהעם תומך בנשיא וארגן ב-15 ביוני 2011 הפגנת תמיכה ענקית בנשיא אסד‏[19]. כל האמצעים האלימים לא עזרו וב-8 ביולי הפגינו כחצי מיליון איש בעיר חמאת[20].

כינון הצבא הסורי החופשי והתפתחות מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצבא הסורי החופשי

העריקים של הצבא הסורי הקימו ארגון בשם "הצבא הסורי החופשי" ב-29 ביולי 2011, אך כוחות אלה לא היו מאורגנים ויחסיהם עם גורמים פוליטיים באופוזיציה הסורית המאוגדים במסגרת המועצה הלאומית של סוריה[21], היו קרים[דרוש מקור]. הארגונים היו חלוקים בשאלת אופי המאבק: בעוד צבא סוריה החופשי צידד במאבק בהמשך ההתקוממות האלימה, ניסתה המועצה הלאומית לפעול באופן לא אלים על ידי הכרזה על שביתות.

בתחילה מנו כוחות צבא סוריה החופשית עשרות מעטות של חיילים, אך עם הזמן גדל המספר לעשרות אלפים[דרוש מקור]. למרות הגידול במספרו, התקשה הצבא הסורי החופשי להתמודד עם כוחות הביטחון של הממשלה, גם בגלל נחיתותו בנשק כבד והסיוע שהוגש לממשל על ידי גורמי חוץ, כגון איראן והתמיכה המדינית של סין ורוסיה.

ב-8 באוגוסט 2011 הדיח אסד את שר ההגנה, עלי חביב, מתפקידו ומינה את הגנרל דאוד רג'חה במקומו‏[22]. יום לאחר מכן דיווחו כלי התקשורת כי עלי חביב נמצא מת בביתו, אך כעבור כמה שעות נראה חביב בטלוויזיה והזים את השמועות שחוסל‏[23].

בסוף 2011 הסכימה סוריה לכניסת פקחים של הליגה הערבית, אך שליחותם לא הפסיקה את ההרג. הצבא הסורי החופשי פתח במתקפה וכבש את העייירה זבדאני ואת העיר דומא. ב-30 בינואר 2012 יצא צבא סוריה למתקפת-נגד בפרברי דמשק. ב-4 בפברואר 2012 תקפו כוחות סוריה וחזבאללה את העיר חומס, וכ-337 איש נהרגו בתקיפה, יחד עם אלפי פצועים‏[24].

הפגנת תמיכה באסד בלטקיה, 20 ביוני 2011
חיילים מצבא סוריה החופשי על משאית
חייל מצבא סוריה החופשי בקרב יריות בחאלב
חייל כורדי מאייש מעבר גבול באפרין, סמוך לטורקיה. מאז תחילת ההתקוממות, השתלטו הכורדים על מספר ערים בצפון סוריה[25]
מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי נפגש עם נשיאה לשעבר של הקואליציה הלאומית הסורית מועאז אל-ח'טיב באיסטנבול, ה-20 באפריל 2013. ביוני הודיעה ארצות הברית על העברת נשק למורדים, לאחר שלטענתה נעשה שימוש על ידי צבא אסד בנשק כימי, דבר שהוא חציית "קו אדום" מבחינתה‏[26]
בניין בחומס עולה באש כתוצאה מהפצצות של חיל האוויר הסורי, 25 בפברואר 2012

בעיר חומס ניטשו במשך יותר משלושה שבועות קרבות עזים בין כוחות אסד לבין המורדים, בהם הפגיז צבא סוריה את העיר בעזרת כוחות שריון וארטילריה. לאחר מכן נכנסו כוחות קרקעיים של צבא סוריה וטיהרו את נקודות ההתנגדות האחרונות שנותרו לאחר ההפגזה. ב-3 במרץ נכנעה חומס לכוחות המשטר. משוער כי בחודש פברואר נהרגו בחומס כ-700 בני אדם‏[27]. בחודשים מאי ויוני 2012 אירעו מעשי טבח בחאמה, בדרעא ובמקומות נוספים בסוריה, שגררו גל גינויים בעולם.

ב-18 ביולי 2012 פוצץ עצמו אחד משומרי ראשו של ראש מינהל הביטחון הכללי הסורי, הישאם יחטיאר, במהלך ישיבה בבניין הביטחון הלאומי בדמשק, המשמש את שירותי המודיעין הסורי. בפיגוע נהרגו או נפצעו מספר בכירים בהם‏[28][29][30]:

ב-24 ביולי 2012 פתח צבא סוריה במתקפה כבדה נגד עיירה בפרברי דמשק שנכבשה לפני כן בידי המורדים, ונגד העיר חאלב, המאוכלסת ביותר בסוריה‏[31], מאז המתקפה מתנהלת זה שבועיים לחימה בחאלב שבהם טענו המורדים כי כבשו יותר מ-60% משטח העיר כמו כן קרבות עזים מתנהלים בשכונות הדרומיות והמזרחיות של דמשק זה כמה שבועות.

ב-1 באוקטובר 2012 נהרג מפקד כוח המשימה של חזבאללה בסוריה, אבו עבאס, על ידי המורדים‏[32]. זהו ההרוג הבכיר ביותר עד כה לחזבאללה בסוריה. בדצמבר 2012 ירה צבא סוריה לראשונה טילי סקאד וטילי פאתח 110 לעבר המורדים‏[33][34].

בפברואר 2013 נהרג מפקד המשלחת של משמרות המהפכה האיראניים ללבנון, הגנרל חסן שאטרי, הידוע גם בשם "המהנדס חוסאם ח'וש נויס", האישיות הבכירה ביותר של משמרות המהפכה שנהרג מחוץ לגבולות איראן. קיימים דיווחים סותרים באשר לדרך בה נהרג; דיווח אחד מצביע על כך שהוא נהרג בדרכו מדמשק לביירות על ידי מארב של המורדים, ואילו דיווח אחר מציין כי נהרג בתקיפת חיל האוויר על משלוח הנשק לחזבאללה‏[35][36].

בחודש יוני 2013 הצליח צבא סוריה, תוך הסתייעות בכוחות חזבאללה, להשתלט מחדש על העיר קוסייר, שעל הדרך שבין הבירה דמשק לחוף הים התיכון ובסמוך לגבול סוריה-לבנון, מיקום המקנה לה חשיבות אסטרטגית.

ב-16 בנובמבר 2013 נהרג מפקד המבצעים של ארגון החזבאללה בסוריה, עלי שביב, בקרבות עם המורדים‏[37][38].

ב-12 בדצמבר 2013 נמלט מפקד צבא סוריה החופשי סלים אידריס מסוריה לקטאר לאחר שלוחמי ג'יהאד השתלטו על בסיסו בגבול עם טורקיה[39]. בעקבות התקרית הפסיקו ארצות הברית ובריטניה את משלוחי הנשק אל המורדים מחשש שיזלגו לכוחות המוג'אהדין בסוריה.

בחלב הצבא הסורי מקבל אחיזה חזקה ומתחיל לכבוש מחדש את העיר ומתחיל והודף את המורדים לאחור.

שימוש בנשק כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2013 חשף בכיר באמ"ן כי כוחות אסד השתמשו בנשק כימי, ככל הנראה גז עצבים מהסוג סארין. עוד קודם לכן היו דיווחים לא מאומתים ממקורות שונים על שימוש בנשק כימי. ארצות הברית הכחישה דיווחים אלה וגם הסתייגה מהערכת אמ"ן, אך ב-25 באפריל 2013 אישר מזכיר ההגנה של ארצות הברית צ'אק הייגל כי סוריה אכן השתמשה בנשק כימי, אך טען שבמידה מועטה‏[40].לפי חלק מחוקרי האו"ם שחקרו את השימוש בנשק כימי, היו אלו דווקא המורדים שהשתמשו בו.

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המתקפה הכימית בע'וטה, פירוק הנשק הכימי בסוריה

ב-21 באוגוסט 2013 דיווחה האופוזיציה בסוריה על מאות הרוגים במתקפת נשק כימי של כוחות המשטר בע'וטה שבמחוז ריף דמשק, כאשר לפי הערכות גורמי ביון מערביים המתקפה בוצעה על ידי כוחות המשטר אסד‏[41][42]. נשיא איראן, חסן רוחאני, הודה לראשונה כי אזרחים בסוריה נהרגו מנשק כימי, אך לא ציין מי אחראי לכך, מנגד משטר אסד טען כי צבאו איתר נשק כימי בידי המורדים באחד הפרברים של דמשק‏[43].

התערבות של האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האו"ם ניסה לתווך בין הצדדים ולהגיע להפסקת אש, אך אחרי שנכשל הפסיק להתערב באופן משמעותי בנעשה בסוריה.

קופי אנאן, שליח האו"ם לסוריה הביא לחתימת הסכם הפסקת אש בין הצדדים ב-10 באפריל 2012. למרות החתימה על הסכם הלחימה לא דעכה. פיגועים בתוך סוריה נמשכו וכך גם התקפותיו של אסד. ביוני 2012 נשלחו הפקחים לבדוק את הידיעות על מעשי טבח במדינה, וב-16 ביוני הם הפסיקו בעבודתם בגלל מעשי האלימות הקשים ובגלל המצב הקשה במדינה. ב-2 באוגוסט 2012 התפטר אנאן מתפקידו. הניסיון כשל והלחימה נמשכה בעצימות הולכת וגוברת.

בעקבות הטענות כי בוצע שימוש בנשק כימי על ידי אחד מהצדדים הלוחמים נשלחה משלחת של פקחי האו"ם על מנת לבדוק את הטענות. כחודש לאחר המקרים פרסם האו"ם דו"ח רשמי וחמור במיוחד שמצביע בבירור על שימוש בנשק כימי כלפיי אזרחים, בהם ילדים וקשישים. הדו"ח קובע כי 'המסקנה היא שהיה שימוש בכלי נשק כימיים בסכסוך המתמשך בין הצדדים ברפובליקה הסורית הערבית נגד אזרחים כולל ילדים בקנה מידה גדול'. עם זאת, מהדו"ח לא עולה טענה לאחריות של אחד מהצדדים הלוחמים‏[44].

המאבק המדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המדינות במזרח התיכון אשר מתערבות צבאית במלחמת האזרחים

SyrianCivilWarMap.png

██ סוריה

██ מדינות שתומכות במורדים

██ מדינות שתומכות בכוחותיו של אסד

██ מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות במורדים ומיליציות אחרות שתומכות באסד

██ מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות באסד

מחנה הפליטים הסורי זעתרי שליד מפרק, ירדן
ב-3 באוקטובר 2012 התפוצצו שלוש מכוניות תופת בכיכר סעדאללה אל-ג'ברי שבחאלב, והותירו לפחות 40 הרוגים‏[45]
חיילים מצבא ארצות הברית מעמידים טילי פטריוט ליד העיר גזיאנטפ לאחר שפגז תועה שנורה מסוריה פגע בטורקיה השכנה
טנק הרוס של הצבא הסורי בחאלב
רופאים מטפלים במורדים ובאזרחים פצועים בבית חולים בחאלב

רוסיה וסין, בעלות זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, השתמשו ביכולתן והטילו וטו על כל ניסיונות הגינוי על סוריה‏[46]. בנובמבר 2011 הגיעה ממשלת סוריה בראשות אסד להסכם עם הליגה הערבית לסיום ההתקוממות, אך הפרה אותו תוך זמן קצר. כתוצאה מכך, השעתה הליגה הערבית את חברותה של סוריה בארגון ב-12 בנובמבר[47].

ב-22 בנובמבר נתנה הליגה הערבית לאסד אולטימטום של שלושה ימים להכניס משקיפים בינלאומיים למדינה, אך הממשלה הסורית לא הסכימה. ימים אחדים לאחר מכן, הוחלט להטיל סנקציות נגד המשטר הסורי. טורקיה הוסיפה סנקציות משלה ימים בודדים לאחר מכן. ב-19 בדצמבר הסכימה סוריה ליוזמת הליגה הערבית להכניס לשטחה פקחים מטעם מדינות ערב שיפקחו על הנעשה במדינה‏[48]. דו"ח ראשוני של הפקחים הוגש לליגה הערבית בשבת ה-7 בינואר 2012 מטעם מפקד כוח הפקחים, מוחמד אל-דאבי. הליגה החליטה להמשיך את עבודתם, זאת בניגוד לרצון האופוזיציה הסורית לערב את האו"ם ופקחיו.

חרף עבודת הפקחים, התמידה רוסיה בתמיכתה במשטר הסורי וחתמה על עסקת נשק בשווי 550 מיליון דולר להספקת 36 מטוסי קרב[49]. למחרת הודיעה מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, כי המדינות מושכות את פקחיהן מסוריה‏[50]. גם הליגה הערבית הודיעה כי היא מקפיאה את עבודת הפקחים מטעמה‏[51]. ב-12 בפברואר התפטר ראש משלחת הפקחים של הליגה הערבית, והליגה עצמה החליטה אותו יום לפנות למועצת הביטחון של האו"ם והפעם בבקשה לשלוח לסוריה משלחת משותפת לליגה הערבית ולאו"ם, כוח צבאי לשמירת השלום.

ב-23 בפברואר הודיעו מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ומזכ"ל הליגה הערבית, נביל אל ערבי, כי מזכ"ל האו"ם לשעבר, קופי ענאן, ימונה לשליח האו"ם לנושא סוריה‏[52]. ענאן הצליח להגיע להסכם ב-10 באפריל בין אסד למורדים להפסקת האלימות, אך ההסכם לא כובד על ידי אסד והלחימה המשיכה. בעקבות התמשכות מעשי הטבח, הודיעו במאי 2012 ארצות הברית, צרפת, גרמניה, בריטניה, ספרד, איטליה, קנדה אוסטרליה וטורקיה על גירוש דיפלומטים של סוריה מארצם.

גם יחסיה של סוריה עם חמאס הגיעו לכדי משבר כאשר למחרת אישור כניסת הפקחים ב-20 בדצמבר, סירב אסד להיפגש עם חאלד משעל בשל המעבר ההדרגתי של הנהגת חמאס מדמשק למצרים.

ההכרה הבינלאומית בכוחות האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקואליציה הלאומית הסורית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים

תמיכה כלכלית ו/או צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: המדינות והארגונים ברשימה זו אינם שולחים כוחות לחימה לסוריה (דוגמת איראן וחזבאללה), אלא מעניקים סיוע כגון מימון, נשק ואימונים לאחד מהצדדים.

מדינות וארגונים אלה מעניקים תמיכה כלכלית ו/או צבאית למועצה הלאומית הסורית:

מדינות אלה מעניקות תמיכה כלכלית ו/או צבאית למשטר הסורי:

פליטי מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פליטי מלחמת האזרחים בסוריה

הקרבות, שהתנהלו באזורים מיושבים ותוך פגיעה מכוונת באזרחים, הביאו לזרם גדל והולך של פליטים מסוריה למדינות הגובלות אתה: טורקיה, ירדן, לבנון ועיראק. עד ספטמבר 2012 נמלטו מסוריה כ-470,000 פליטים‏[65]כאשר בחודש אפריל 2013 הגיע מספר הפליטים מסוריה למיליון‏[66]. בנוסף, כ-1.5 מיליון סורים נאלצו לעזוב את בתיהם מחמת הקרבות, והפכו לפליטים בארצם‏[67].

זליגת העימות למדינות הסמוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפליטים שנמלטו מסוריה למדינות השכנות ונזקקים לעזרתן, חילופי אש בקרבת גבולותיה של סוריה עם המדינות השכנות הביאו לדריכות במדינות אלה ולתקריות עמן.

ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוגוסט 2012 פרצו חילופי יריות בין כוחות ירדניים לכוחות סוריים, באזור מעבר של פליטים מסוריה לירדן[68].

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוקטובר 2012 נהרגו חמישה אזרחים טורקים ותשעה נפצעו, כתוצאה מפגז שנורה מסוריה‏[69]. בתגובה הפגיז צבא טורקיה מטרות בסוריה והרג חיילים סורים אחדים‏[70].

ב-22 ביוני 2012 הפילו מערכות הנ"מ של סוריה מטוס F-4 פנטום של חיל האוויר הטורקי שחדר למרחב האווירי של סוריה‏[71].

ב-23 במרץ 2014 מטוס F-16 של חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס מיג 23 של חיל האוויר הסורי[72].

תקריות נוספות התרחשו באזור הגבול שבין שתי המדינות‏[73].

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור רמת הגולן שבשליטת ישראל פגעו פעמים אחדות יריות מנשק קל בעמדות ישראליות. ב-8 בנובמבר 2012 פגעו שלוש פצצות מרגמה באזור אלוני הבשן. בכל המקרים הללו לא היו נפגעים בישראל‏[74]. כחלק מהיערכותה, פרסה ישראל מכשולים באזור הגבול וחיזקה את גדר הגבול. ב-11 בנובמבר 2012, בעקבות נפילה של פצצת מרגמה שנורתה מסוריה סמוך לתל חזקה שברמת הגולן, ירה צה"ל טיל "תמוז" לעבר עמדת המרגמה‏[75]. עמדת המרגמה של הצבא הסורי כיוונה אש לכיוון הכפר ביר אל-עג'ם (כ-6 קילומטרים מהגבול) נגד המתקוממים בכפר ומספר פצצות מרגמה החטיאו את יעדן ככל הנראה ונחתו בשטח ישראל. ב-12 בנובמבר, בעקבות נפילה נוספת באזור תל חזקה ולאחר ירי האזהרה ביום שלפני כן, הגיב כוח צה"ל שנמצא בעמדות לצד הגבול בירי פגז בודד מדויק על העמדה עצמה. הפגיעה בעמדה גרמה למספר פצועים בין החיילים הסורים והאש פסקה‏[76].

במהלך פברואר 2013 הקים צה"ל בית חולים שדה במוצב 105 בצפון רמת הגולן, בסמוך לגבול עם סוריה, בו טופלו מאות פצועים סורים, אזרחים ומורדים. חלק מהפצועים קשה הועברו לטיפול בבתי חולים ישראלים בצפון הארץ: פוריה, זיו, נהריה ורמב"ם[77][78].

ב-15 במאי נפלו 2 פצצות מרגמה מסוריה לראשונה באזור החרמון. ההערכה הראשונה של צה"ל הייתה כי מדובר בירי תועה, כמו שאר המקרים עד אז‏[79].

ביוני 2013 טענה בות'יינה שעבאן, יועצת של נשיא סוריה, שמסתערבים ישראלים מעורבים בלחימה בסוריה לצד המורדים‏[80].

במרץ 2014 עלה סיור של צנחנים שסייר בגדר המערכת סמוך למג׳דל שאמס על מטען שהונח בידי חוליית מחבלים. בתגובה פתח צה״ל בירי ארטילרי שכלל פגזים וטילי תמוז לעבר סוריה. כמה שעות לאחר מכן, תקף חיל האוויר מוצבים של צבא סוריה מאחר שישראל ראתה בסוריה וחזבאללה כאחראיים לפיגוע (ככל הנראה כנקמה על הפצצת משלוח נשק של חזבאללה אשר יוחס לה). התקרית קרתה שלושה ימים לאחר אירוע דומה בלבנון שגם בו הגיב צה״ל בירי פגזי טנקים ותותחים ללבנון.

ביולי 2014 הותר לפרסום שבמבצע חשאי הוברחו לארץ משפחה יהודית בת תשע נפשות שביקשה לברוח מהמלחמה [81].

תקיפות ישראליות בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 בינואר 2013 הודיעה סוריה שמטוסים ישראליים תקפו מרכז מחקר צבאי במחוז דמשק. בידיעות באמצעי התקשורת דווח שישראל תקפה שיירה של אמצעי לחימה שנעה מסוריה ללבנון‏[82].

ב-3 במאי 2013 תקף חיל האוויר הישראלי בנמל התעופה הבינלאומי של דמשק משלוח טילי קרקע-קרקע שנועד לחזבאללה[83]. כעבור יומיים נערכה תקיפה נוספת באזור דמשק.

ב-22 ביוני 2014 נהרג נער ישראלי ונפצעו ארבעה ישראלים מטיל נ"ט שנורה מסוריה. בתגובה תקף צה"ל תשע מטרות של צבא סוריה.‏[84]

לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות השתתפות כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה (השולט בלבנון) בדיכוי המתקוממים ובלחימה פעילה נגד המורדים ונגד אוכלוסייה אזרחית בסוריה, התרחב המאבק הסוני-עלאווי הפנים מדינתי לעימות נרחב יותר, שיעי-סוני, אשר גלש למדינות נוספות. מצד אחד, נלחמו המורדים על אדמת סוריה נגד כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה, ובין היתר חטפו לוחמים שיעים לבנונים ואיראנים, ומן הצד השני, שיעים לבנונים פעלו נגד סורים המצויים בלבנון, ובין היתר, חטפו ב-15 באוגוסט 2012 אוטובוס עם פועלים סורים שחלקם משתייכים לטענתם לכוחות המורדים‏[85]. באותו היום, ארגון בלתי ידוע שמכנה עצמו "פלוגת האימאם חוסיין" הציב אולטימטום לערב הסעודית, לקטאר ולטורקיה, לפיו אם לא יעזבו הדיפלומטים שלהן את המדינה, יבצע פיגועי טרור נגד שגרירויות אותן מדינות בביירות. נשיא לבנון, מישל סולימאן, כינס את ראשי מנגנוני הביטחון במדינה, והודיע לראש ממשלתו, נג'יב מיקאתי, לשוב מיד מערב הסעודית חזרה ללבנון. קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות הודיעו רשמית לאזרחיהן שלא להגיע ללבנון ולאלה שנמצאים שם, לצאת מיד מהמדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פואד עג'מי, המרד בסוריה, תל אביב: עם עובד, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פליטים פלסטינים לוחמים לצד צבא אסד, באתר ynet‏, 23 ביוני 2013
  2. ^ הטליבאן מקים בסיס בסוריה "ליישום הג'יהאד", באתר ynet‏, 14 ביולי 2013
  3. ^ מכה למורדים: חמושים חיסלו בכיר בצבא סוריה החופשי, באתר וואלה!, 12 ביולי 2013
  4. ^ סוכנויות הידיעות, קרע בשורות האופוזיציה בסוריה: אסלאמיסטים חיסלו בכיר בצבא המורדים , באתר נענע 10, 12 ביולי 2013‏
  5. ^ חיסול המנהיג הכורדי בסוריה: 'אסד חצה קו אדום', באתר ynet‏, 9 באוקטובר 2011
  6. ^ צבי בראל, בכיר באופוזיציה הכורדית בסוריה: בכוונתנו להקים חבל כורדי עצמאי, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2012
  7. ^ אנשיל פפרהמקום בו מלחמת האזרחים הסורית פוגשת את מאבק העצמאות הכורדי, באתר הארץ, 12 ביוני 2013
  8. ^ האופוזיציה הסורית בדרך להתפוררות, באתר וואלה!, 20 בספטמבר 2013
  9. ^ ה-CIA: אסד ישמור על כוחו, המלחמה תימשך עשור, באתר וואלה!, 1 בינואר 2013
  10. ^ 6,000 גופות במרץ: החודש המדמם מתחילת המלחמה בסוריה, באתר וואלה!, 2 באפריל 2013
  11. ^ מעל שני מיליון פליטים כבר יצאו את סוריה, באתר nrg‏, 3 בספטמבר 2013
  12. ^ חדשות nana10, מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את השמדת הנשק הכימי בסוריה, באתר נענע 10, 28 בספטמבר 2013
  13. ^ סוכנויות הידיעות, העימותים בסוריה נמשכים; אלפים מוחים נגד שלטון אסד, באתר הארץ, 21 במרץ 2011
  14. ^ רועי נחמיאס וסוכנויות הידעות, 25 גופות בסוריה: "הצילו אותנו מטבח הממשלה", באתר ynet‏, 24 במרץ 2011
    עמית כהן וחיים איסרוביץ, דיווח בסוריה: יותר ממאה הרוגים בדרעא, באתר nrg‏, 24 במרץ 2011
  15. ^ סי.אן.אן, 27 במרץ 2011
  16. ^ ניר יהב, "מסמך מוכיח שסוריה שלחה את מפגיני יום הנכבה", באתר וואלה!, 14 ביוני 2011
  17. ^ נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הטיל סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד, באתר הארץ
  18. ^ אבי יששכרוף, אי-פי, דיווח בטלוויזיה הסורית: כ-120 מאנשי כוחות הביטחון נהרגו בצפון המדינה, באתר הארץ, 6 ביוני 2011
  19. ^ ‫ניר יהב, עושה שריר: אלפים מפגינים תמיכה באסד בדמשק, באתר וואלה!, 15 ביוני 2011‬
  20. ^ עופר וולפסון, חאמה: חצי מיליון מפגינים נגד המשטר הסורי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 8 ביולי 2011
  21. ^ זו נוסדה עוד בשנת 2005, אך לא הייתה פעילה. פעילותה חודשה כחודש לאחר כינון צבא סוריה החופשי
  22. ^ אסד בלחץ: הדיח שר ההגנה ומינה הרמטכ"ל במקומו, באתר וואלה!, 8 באוגוסט 2011
  23. ^ ניר יהב, אחרי ש"חוסל": השר הסורי המודח הופיע בטלוויזיה, באתר וואלה!, 10 באוגוסט 2011
  24. ^ ניר יהב, מספר הקרבנות עולה: 337 הרוגים בעיר חומס, באתר וואלה!, 4 בפברואר 2012
  25. ^ סוריה נקרעת: הכורדים השתלטו על ארבע ערים, באתר ynet‏, 22 ביולי 2012
  26. ^ ארה"ב: אסד השתמש בנשק כימי וחצה את הקו האדום, נתחיל לשלוח נשק למורדים, באתר וואלה!, 14 ביוני 2013
  27. ^ רועי קייס, הטבח בחומס: 700 נהרגו בעיר בחודש האחרון, באתר ynet‏, 3 במרץ 2012
  28. ^ חדשות 2, ‏מי הבכירים שחוסלו בפיגוע בדמשק?, באתר ‏mako‏‏, ‏18 ביולי 2012‏
  29. ^ ynet וסוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקני: "המצב בסוריה יוצא מכלל שליטה", באתר כלכליסט, 18 ביולי 2012
  30. ^ עופר וולפסון, 3 בכירי משטרו של אסד חוסלו בפיגוע, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 18 ביולי 2012
  31. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏דיווח: חסן נסראללה הציע מקלט וסיוע צבאי לבשאר אסד, באתר גלובס, 25 ביולי 2012
  32. ^ אליאור לוי, נהרג מפקד כוח המשימה של חיזבאללה בסוריה, באתר ynet‏, 2 באוקטובר 2012
  33. ^ רועי קייס, צפו בתיעוד ראשון: "אסד יורה סקאד על המורדים", באתר ynet‏, 21 בדצמבר 2012
  34. ^ CNN, "אסד משתמש בטילים בליסטיים תוצרת איראן", באתר ynet‏, 28 בדצמבר 2012
  35. ^ אליאור לוי, הבכיר האיראני שחוסל בלבנון נקבר בטהרן, באתר ynet‏, 14 בפברואר 2013
  36. ^ משה חי הגיגת ויוסי מלמן, המהנדס האירני שחוסל "היה כמו מורנייה", באתר וואלה!, 14 בפברואר 2013
  37. ^ רועי קייס וסוכנויות הידיעות, דיווח: בכיר בחיזבאללה נהרג בסוריה, באתר ynet‏, 16 בנובמבר 2013
  38. ^ אבי יששכרוף, "מפקד המבצעים של חזבאללה בסוריה נהרג ליד דמשק", באתר וואלה!, 16 בנובמבר 2013
  39. ^ לוחמי הג'יהאד הבריחו את מפקד המורדים מסוריה, באתר וואלה!, 12 בדצמבר 2013
  40. ^ סוכנויות הידיעות, הייגל: סוריה השתמשה בנשק כימי במידה מועטה, באתר ynet‏, 25 באפריל 2013
  41. ^ רויטרסגורמי ביטחון: ההערכה במערב - משטר אסד אחראי לשימוש בנשק כימי, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2013
  42. ^ סוכנויות הידיעות, הערכה ראשונית במערב: אסד תקף בנשק כימי, באתר ynet‏, 24 באוגוסט 2013
  43. ^ לייב בלוג המזרח התיכון, הטלוויזיה הסורית: הצבא מצא נשק כימי בידי המורדים, חיילים נחנקו, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2013
  44. ^ סוכנויות הידיעות, האו"ם: ראיות חותכות לירי בגז סארין בסוריה, באתר ynet‏, 16 בספטמבר 2013
  45. ^ ג'קי חורי, רויטרס, לפחות 40 הרוגים בפיצוץ מטעני חבלה במרכז חאלב, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2012
  46. ^ רוסיה וסין סיכלו גינוי סוריה במועצת הביטחון של האו"ם, באתר וואלה!, 5 באוקטובר 2011
  47. ^ הליגה הערבית השעתה את חברות סוריה בארגון, באתר וואלה!, 12 בנובמבר 2011
  48. ^ קץ למעשי הרצח? סוריה הסכימה להכניס פקחים לשטחה, באתר וואלה!, 19 בדצמבר 2011
  49. ^ http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=97848
  50. ^ רועי קייס, מדינות המפרץ פרשו, משימת פקחי סוריה קורסת, באתר ynet‏, 24 בינואר 2012
  51. ^ רועי קייס, הליגה הערבית הקפיאה משימת הפקחים בסוריה, באתר ynet‏, 28 בינואר 2012
  52. ^ רויטרס |, ‏קופי אנאן מונה לשליח לסוריה, באתר ‏mako‏‏, ‏24 בפברואר 2012‏
  53. ^ "ידידי סוריה" נפגשו בקטאר: "אספקת נשק הכרחית", באתר וואלה!, 22 ביוני 2013
  54. ^ רויטרס, מדינות "ידידי סוריה": נספק למורדים באסד כל ציוד שייצטרכו" , באתר נענע 10, 22 ביוני 2013
  55. ^ "חמאס מאמן את המורדים הסורים ליד דמשק", באתר וואלה!, 5 באפריל 2013
  56. ^ חמאס מאמן בדמשק את המורדים: 'בונה מנהרות', באתר ynet‏, 5 ביוני 2013
  57. ^ חדשות 2, ‏דיווח: "חמאס מאמן את המורדים בסוריה", באתר ‏mako‏‏, ‏5 באפריל 2013‏
  58. ^ חדשות nana10, תיעוד: לפני שנהרג, בכיר חמאס אימן מורדים בסוריה, באתר נענע 10, 1 בינואר 2013
  59. ^ לא רק חיזבאללה: קצינים מצפון קוריאה עוזרים לאסד, באתר ynet‏, 3 ביוני 2013
  60. ^ עירק לצד אסד: "ניצחון המורדים יערער האזור", באתר וואלה!, 28 בפברואר 2013
  61. ^ נטשה מוזגוביה, רויטרס, עיראק מיישרת קו עם איראן: מעניקה לאסד תמיכה פוליטית וכלכלית, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2011
  62. ^ ונצואלה נחלצת לעזרת סוריה: מספקת לה דיזל, באתר כלכליסט, 9 בינואר 2012
  63. ^ רויטרס, ונצואלה עוקפת את הסנקציות: תספק דלק למשטר אסד , באתר נענע 10, 6 במרץ 2012
  64. ^ חדשות nana 10, דיווח: ונצואלה מספקת דלק עבור הטנקים של צבא סוריה , באתר נענע 10, 10 ביולי 2012
  65. ^ אי-פי, האו"ם מזהיר: מספר הפליטים הסורים עלול לזנק ל-700 אלף עד סוף השנה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2012
  66. ^ רויטרס ורועי קייס, סוריה: זו הפליטה המיליון, חצי מהפליטים ילדים, באתר ynet‏, 6 במרץ 2013
  67. ^ Mark Memmott, Fighting Has Forced More Than 1.5 Million Syrians To Move, U.N. Says, npr, August 10, 2012
  68. ^ רויטרס, קרבות שריון פרצו בגבול בין סוריה וירדן, באתר וואלה!, 11 באוגוסט 2012
  69. ^ 5 הרוגים בטורקיה מפגז שנורה מסוריה, באתר nrg‏, 3 באוקטובר 2012
  70. ^ דיווח: טורקיה הפגיזה והרגה חיילים סורים, באתר ynet‏, 4 באוקטובר 2012
  71. ^ Turkish warplane downed by Syria 'may have crossed border', BBC, 23 June 2012
  72. ^ אף-16 טורקי הפיל מטוס קרב סורי, באתר ynet‏, 23 במרץ 2014
  73. ^ ימים ספורים לפני הבחירות בטורקיה - הלחימה זולגת מסוריה לשטחה, באתר הארץ, 26 במרץ 2014
  74. ^ אלי אשכנזי, גילי כהן, שלוש פצצות מרגמה מסוריה פגעו באזור אלוני הבשן, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
  75. ^ התגובה על הירי הסורי לעבר הגולן: צה"ל ירה טילי "תמוז", באתר גלובס, 11 בנובמבר 2012
  76. ^ אמיר בוחבוט, צה"ל ירה פגזים לעבר עמדות סוריות בתגובה לנפילת פצמ"ר בגולן, באתר וואלה!, 12 בנובמבר 2012
  77. ^ דוגמה: 7 סורים שנפצעו ליד הגבול הובהלו לטיפול בישראל, באתר ynet‏, 16 בפברואר 2013
  78. ^ עוד פצוע קשה בן 15 מסוריה הובא לביה"ח זיו בצפת, באתר רשת ב'
  79. ^ יואב זיתון, לראשונה: פצמ"רים בחרמון, חלק מהאתר נסגר, באתר ynet‏, 15 במאי 2013
  80. ^ רועי קייס, יועצת לאסד: מסתערבים מישראל פועלים בסוריה, באתר ynet‏, 8 ביוני 2013
  81. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4515040,00.html
  82. ^ יצחק בן חורין, "ישראל יידעה את ארה"ב לפני שתקפה בסוריה", באתר ynet‏, 31 בינואר 2013
  83. ^ "טילים מאיראן הותקפו בנמל התעופה של דמשק", באתר ynet‏, 4 במאי 2013
  84. ^ יואב זיתון ורועי קייס, חיל האוויר תקף 9 מטרות של צבא סוריה, באתר ynet‏, 23 ביוני 2014
  85. ^ רימון מרג'ייה, המלחמה בסוריה מגיעה ללבנון: מדינות המפרץ נערכות להסלמה, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2012


האביב הערבי
Flag of Algeria.svg אלג'יריה - Flag of Bahrain.svg בחריין - Flag of Jordan.svg ירדן - Flag of Libya.svg לוב - Flag of Egypt.svg מצרים - Flag of Morocco.svg מרוקו - Flag of Syria.svg סוריה - Flag of Tunisia.svg תוניסיה - Flag of Yemen.svg תימן
מפגין מצרי