שלל שרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"שלל שרב"
סינגל בביצוע גידי גוב
מתוך האלבום דרך ארץ
יצא לאור 1987 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 4:48
כתיבה מאיר אריאל עריכת הנתון בוויקינתונים
לחן יהודה פוליקר עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה לואי להב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"שְׁלַל שָׁרָב" (במילותיו הראשונות: "תם השרב הגדול") הוא שיר עברי שכתב מאיר אריאל, הלחין יהודה פוליקר, וביצע גידי גוב עבור אלבומו "דרך ארץ" (1987). השיר היה ללהיט, שזכה במקום הראשון במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלי צה"ל לשנת תשמ"ז והפך לאחד המוכרים והזכורים ביותר של גוב.

חיבור השיר ומשמעותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה פוליקר כתב את הלחנים למרבית שירי האלבום, וכמה מהם נמסרו למאיר אריאל שיחבר עבורם מילים. על המילה "שלל" (שאינה מופיעה בגוף השיר) סיפר לימים אריאל:

בפזמון החוזר גידי היה שר, [מדגים:] "שָׁה-לה-לה-לי, שה-לה-לה-לי" – כן? "עם הגב לים, עם הראש לשם"; זה הכתיב לי שהאותיות ש"ל, באיזשהו מקום – של"ל – מתאימות מאוד מאיזושהי סיבה. בלי שגידי חשב על זה. ואני הרגשתי... אז מזה נשאר "שלל שרב".[1]

שנים לאחר מכן, כאשר השמיע את הדברים לגידי גוב המראיין רז שכניק, ושאלוֹ אם בכך הוא בעצם שותף לא רק לביצוע אלא גם לטקסט, ענה גוב: "לא ממש. אני חושב שזה יהודה [פוליקר]. תשמע, יהודה – לא דיברנו – הם שרים באנגלית [כלומר: שרים הברות ב'אנגלית' בתהליך כתיבת הלחן] [...] והוא שר: [מדגים:] 'שָׁה-לה-לה-לה-לי, שה-לה-לה-לה-לי'. אז זה מיהודה".[2]

השיר נחשב לחידתי,[3][4] ומשמעותו המדויקת מעולם לא נודעה.

בריאיון הנ"ל נשאל מאיר אריאל: "על מה השיר הזה – על אישה או על תל אביב או על ישראל או על מה?", ועל כך השיב: "גם וגם וגם".[2] בהופעתו האחרונה במועדון הבארבי בחודש יוני 1999, כחודש לפני מותו, ביצע מאיר אריאל את השיר ובתוך כך ביאר אותו בחידתיות: "זה שיר על תשוקת הסוף. אהבת הסוף. זה שיר על 'מותק החושך'".[5]

לימים, כשנשאל גוב על משמעותו של השיר, אמר:

זה שיר אהבה תיאורי של מאיר לתרצה [אשתו]. שיר על חייהם. "יאהבוה ציירים/יציירוה שיכורים", "והיא נרדמת בהקיץ". ככה אני מניח. תשמע, אני לא דיברתי, אני אף פעם לא שואל על מה השיר. אבל הקסם ישנו במילים.[4]

רבים מקטלגים את השיר בתור כזה העוסק באונס, ככל הנראה משום שמילותיו כוללות את המשפטים "עם הגב לים עם הראש לשם, ולא אכפת שכבר יבוא, כך עליה יעבור" ו"לא נלחמת לעצור, לא אכפת לה כבר לגמור, עם הגב לים עם הראש לשם". יש שהציעו שייתכן כי מילות השיר נכתבו בהשראת רצח נאוה אלימלך.[6]

ביצועים מפורסמים והתייחסויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודית רביץ הקליטה גם היא גרסה משלה לשיר, ואף ביצעה אותו בהופעות שלה - עם ובלי גידי גוב.
  • בשנת 1990 להקת כוורת, שגוב הוא סולנה, ביצעה את השיר בהופעת האיחוד "כוורת חוזרת".
  • במהלך מלחמת המפרץ (1991), הקוד שרב כבד ציין הרגעה ואפשרות לצאת מהמרחבים המוגנים. בתחנות הרדיו שידרו לא פעם את השיר לאחר השמעת הקוד כמחווה אסוציאטיבית.
  • בשנת 1999 ביצע מאיר אריאל את השיר בהופעה בעיבוד יווני קופצני ומשמח את השיר (ייתכן שמתוך כוונה לבלום את הפרשנות שניתנה לשיר על עיסוק באונס).
  • בשנת 2009 הוציא גידי גוב אלבום אוסף בשם "שלל שיריו", במעין משחק מילים על שם שירו המוכר.
  • מאז מותו של מאיר אריאל בשנת 1999 נערך על בסיס שנתי אירוע לזכרו ובו שרים זמרים משיריו. השיר "שלל שרב" מופיע בו כל שנה. במופע הראשון, שנקרא "עם הגב לים" לפי שורה מהשיר, ביצע את השיר חנן יובל.
  • יהודה פוליקר, שהלחין את השיר, נוהג לבצע אותו בהופעותיו. הוא גם ביצע אותו בדואט עם גידי גוב במופע המשותף שלהם ב-1989, ב-2021 ובתוכנית לילה גוב.
  • להקת אתניקס ביצעה את השיר כחלק מפרויקט "פסקול 70".
  • בשנת 2020 ביצעה הזמרת נרקיס את השיר כחלק מפרויקט "מצעד שירי גידי גוב" של גלגלצ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההקלטה מובאת בתוך: מצדיעים לאלבומי המופת - והפעם: האלבום 'דרך ארץ' של גידי גוב, רז שכניק מארח את גידי גוב בתוכנית בסדרת "אלבומי המופת" המוקדשת לאלבומו "דרך ארץ" (1987), 103FM, אוקטובר 2016, 13:50.
  2. ^ 1 2 מצדיעים לאלבומי המופת - והפעם: האלבום 'דרך ארץ' של גידי גוב, רז שכניק מארח את גידי גוב בתוכנית בסדרת "אלבומי המופת" המוקדשת לאלבומו "דרך ארץ" (1987), 103FM, אוקטובר 2016.
  3. ^ יהודה נוריאל, "מאיר אריאל הוא דילן שלנו", באתר ynet, 4 בנובמבר 2016.
  4. ^ 1 2 שגיא בן נון‏, "פעם הלכתי להפגנות, עכשיו הזמן ליהנות": ריאיון בלעדי עם גידי גוב, באתר וואלה!‏, 12 ביולי 2018.
  5. ^ "שלל שרב" (רצועה מס' 11), מאיר אריאל בהופעה אחרונה במועדון ברבי 1999, 2003.
  6. ^ דויד פרץ, שלל שרב, באתר תרבות.il.