חנן יובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנן יובל בהופעה בקיבוץ יפעת, 19 במאי 2000, שבועות תש"ס

חנן יוֹבֵל (בוליבסקי)[1] (נולד ב-3 באוקטובר 1946) הוא זמר ומלחין ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובל נולד בקיבוץ משמרות כחנן בוליבסקי לבלה ויצחק, ממייסדי הקיבוץ, שעלו לארץ ישראל מלטביה ומאוקראינה. חנן הוא בן דורם של בני הקיבוץ שלום חנוך ומאיר אריאל ובן הזקונים למשפחה עם שתי בנות נוספות. כשהיה בן שנה, חייל אנגלי שיכור ירה באוויר מנשקו והכדור חדר בטעות לחלון ביתו של יובל והרג את אחותו הבכורה בת ה-11, יעל שישנה אז במיטתה‏[2]. בגיל שנתיים עברו הוריו לבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, שם סיים את לימודיו. בגיל תשע התייתם יובל מאביו, כשבמהלך הרצאה על קרן המגן (קרן דומה לארגון ליב"י) לתלמידים מבית ספר חקלאי, קיבל אירוע מוחי והתמוטט באולם, וזמן קצר לאחר מכן נפטר. יובל התחיל ללמוד לנגן בגיטרה לאחר בר המצווה שלו באזור מגוריו ומאוחר יותר המשיך בלימודי גיטרה קלאסית אצל חיים אסולין בתל אביב. הוא השתתף בחוג הדרמטי בבית ספרו וכישוריו אלו הוליכו אותו לשירותו הצבאי בלהקת הנח"ל מ-1965 ועד 1966. לאחר מכן הצטרף להרכבים שונים ולאחריהם החל בקריירת סולו, שכללה שיתופי פעולה מוזיקליים רבים. הוא למד פילוסופיה כללית ויהודית באוניברסיטת תל אביב.

הרכבים בהשתתפותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1966 השתחרר יובל מלהקת הנח"ל וב-1967 הצטרף להרכב "יואל דן ושלישיתו", עמו נסע למסע הופעות לארצות הברית למשך שנה. עם חזרתו לישראל, הצטרף לבני אמדורסקי ושלום חנוך בהקמת "השלושרים", שלישיית זמר מוצלחת ביותר שפעלה בשנים 19691970. הוא שימש כחבר בהרכב ולעתים היה סולן בחלק מהשירים. השיר המפורסם ביותר אותו ביצע יובל במסגרת השלישייה כסולן ראשי הוא "צרות טובות". לאחר תקופת "השלושרים", הקים את להקת "כיף התקווה הטובה", שכללה את ג'וזי כץ, שלמה מזרחי, אלי מגן וזהר לוי. הלהקה הקליטה מספר שירים, כ"בלדה לעוזב קיבוץ", "שני צבים" ו"ד"ר יארינג", אך לא סיימה את הקלטת אלבומה והתפרקה. חלק משיריה ("בלדה לעוזב קיבוץ", "דוקטור יארינג" ו"שני צבים") הופיעו באלבום האוסף של שמוליק קראוס "שבעים שמונים". לאחר הפירוק, יובל הצטרף להרכב "שובבי ציון", שכלל גם את קובי רכט ואת קובי אשרת. עם הרכב זה הופיע יובל עד 1971. השלישייה הוציאה אלבום אחד בלבד שממנו בלטו שירים כמו "נגה" ו"איש גדול", והשתתפה בתחרויות הזמר של תחילת שנות השבעים שם ביצעה שירים דוגמת "ישראל ישראל בטח בשם" ו"בגללי או בגללו".

במשך מספר שנים בתחילת שנות ה-70, במקביל לתחילת קריירת הסולו שלו, שיתף יובל פעולה עם אמנים רבים, בהם שלמה ארצי, איתו הופיע וגם הקליט את "ציונות בלי מרכאות" ועם ג'וזי כץ, איתה הקליט את השיר "אֵרְאֶלֳה". בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג (1973) ביצע ביחד עם ירדנה ארזי ואפרים שמיר בליווי שלישיית אף אוזן גרון את השיר "ליל חניה", מהשירים המזוהים ביותר עם התחרות.

ב-1991 חזר יובל לשיתוף פעולה עם בני אמדורסקי וישראל גוריון, שהיו צמד הדודאים, והפיק את מופע הטלוויזיה "שלושרים על גשר הירקון". אלבום המופע שיצא באותה שנה ונקרא גם הוא "שלושרים על גשר הירקון" זכה להצלחה. ב-1993 השתתף בתוכנית טלוויזיה שהוקדשה לאמדורסקי חודשים ספורים לפני מותו, ובה התאחדו "השלושרים" לשירים אחדים. אחרי מותו של אמדורסקי, הצטרף יובל אל גוריון וצמד "הפרברים" (יוסי חורי ואורי הרפז), להרכב שנקרא "החברים של בני". הרכב זה העלה מופע לזכרו של אמדורסקי בפסטיבל ערד 1994 וב-1997 הוציא אלבום שכלל שירים של הרכבים שבהם השתתף אמדורסקי ("הדודאים", "שלישיית גשר הירקון" ו"השלושרים"). הרכב זה ממשיך להופיע במשך 18 שנה ברציפות.

קריירת הסולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 החל יובל את ניסיונותיו הראשונים כזמר סולן בהופעות במועדן "עומר כיאם" ביפו. בתקופה זו, החלו גם ניסיונות ההלחנה שלו ושני שיריו הראשונים ("בטרם" ו"שנינו ביחד וכל אחד לחוד") למילים של יהודה עמיחי יצאו לרדיו וזכו לחשיפה רבתית ולהצלחה גדולה. ב-1974 הוציא יובל את אלבומו הראשון כסולן, "חנן יובל", ובו הלחין ועיבד את רוב השירים. המוכר מבין שירי האלבום הוא "אתם זוכרים את השירים", שאותו כתב יהונתן גפן בטורו האישי ב"מעריב" במהלך מלחמת יום הכיפורים, שהפך לאחר מכן לשיר הנוסטלגיה המזוהה עם יובל וזכה לגרסאות כיסוי רבות (ביניהן של יהודית רביץ, יפה ירקוני, מתי כספי, שלומי שבת ופבלו רוזנברג, שהקליט את ביצועו לפרויקט עבודה עברית). שירים מוכרים נוספים מהאלבום היו "בטרם" ו"שנינו ביחד וכל אחד לחוד" שהלחין יובל למילותיו של יהודה עמיחי, וכן השיר "סוזאן" שתרגמה נעמי שמר על פי שירו של לאונרד כהן. שיר נוסף שזכה להצלחה הוא "אני רואה אותנו כבר זקנים", בו נכללה ציטטה משיר של להקת האבנים המתגלגלות: "I Can Get No Satisfaction". באלבום ניכר סגנונו של יובל המשלב מוזיקת פולק בשילוב רוק ישראלי רך מאוד, עם השפעות ג'אזיות ואקוסטיות.

בסוף 1974 העלה יובל עם דורית ראובני ודני כץ את המופע "ערב שירי המשוררת רחל", שהורכב כולו משירים שהלחין יובל למילים של רחל המשוררת. הלהיט הגדול של המופע היה "פגישה, חצי פגישה". שיריו תועדו על גבי אלבום בשם המופע. ב-1976 הוציא יובל אלבום שני, "עוצם עיניים ושר", שסגנונו היה דומה לסגנון האלבום הראשון. בין שיריו המוכרים של האלבום היו "מה יהיה בסופנו" למילותיה של לאה גולדברג (שהופיע באלבומה הראשון של נורית גלרון משנת 1979 בלחנו של אשר ביטנסקי) ו"גן מאיר בתל אביב" למילותיו של נתן אלתרמן. האלבום הבא, "אתם זוכרים את השירים", יצא ב-1977 וכלל ביצועים מחודשים לשירים קודמים שביצע יובל במסגרת ההרכבים שבהם השתתף בעבר, לצד שירים חדשים כמו "לכל איש יש שם" למילותיה של זלדה, שמוכר יותר בביצועה של חוה אלברשטיין.

ב-1978 העלה יובל את המופע "קרוב יותר", שתיעודיו היחידים הם תקליטי השדרים "כשצלצלת רעד קולך" שהלחין יובל למילים של נתן זך (ומוכר יותר בביצועה של נורית גלרון עבור אלבומה "שירים באמצע הלילה" מ-1981) ו"פטמה" שכתב איציק ויינגרטן וכן שירים נוספים שתועדו בקליפים בתוכנית "זהו זה!" ב-1979 ובהם "מותר לומר". אלבום המופע שהיה אמור לצאת באותה שנה נגנז עקב הפסקתה של חברת CBS את החוזה עם יובל.

במסגרת המופע "ימי בנימינה" בשנת 1983, החל שיתוף הפעולה הפורה שנמשך שנים בין יובל לבין אהוד מנור. ב-1985 הוציא יובל את האלבום "דור" שנקרא על שם בנו הבכור וכלל שירים שנכתבו על ידי מנור והולחנו על ידי יובל. האלבום הניב את השירים "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר", "דור" ו"ים תיכוני". בעקבות האלבום, יצא יובל במופע בעל אותו השם "דור", אותו חנך לראשונה בפסטיבל ערד באותה שנה. האלבום "אמצע החיים" שיצא ב-1987, תוך ציון שנתו ה-40 של יובל, הניב את הלהיטים "אמצע החיים" ו"אחרת לא הייתי שר". באלבום הופיע השיר "מי יתגעגע", אותו הלחין יובל למילים של אהוד מנור. יובל השתתף איתו בפסטיבל הזמר והפזמון המחודש (שחזר באופן חד פעמי), על אף שתזמונו היה כיותר מ-8 דקות.

שירים שהלחין יובל לזמרים אחרים יצאו בהקלטה מחודשת כדואטים עם המבצעים המקוריים במסגרת אלבומו "כשהיונים חוזרות" מ-1989. בין השירים באלבום נמנים "הלילה הוא שירים" עם חוה אלברשטיין, "אני וסימון ומואיז הקטן" עם יוסי בנאי, "בחופשתו" עם דורית ראובני, "שהשמש תעבור עלי" עם ירדנה ארזי, "הימים שעוד נכונו לנו" עם הדודאים ו"כשצלצלת רעד קולך" עם נורית גלרון.

ב-1991 הקליט יובל בדואט עם מרגלית צנעני את השיר "ימי הרדיו", אותו הלחין יובל למילים של יואב גינאי שנכתבו בעקבות מלחמת המפרץ שפרצה בשנה זו‏[3]. שנה מאוחר יותר, ב-1992, יצא האלבום "באורות גבוהים", שבו הלחין יובל את כל השירים פרט לשיר "קו אדום", שכתב והלחין דני רובס. האלבום, שהיה רוקיסטי (סגנון שיובל ממעט להשתמש בו), היה הצלחה, אם כי כלל רק מעט להיטים כמו "שיר ישראלי חדש", "לפנות בוקר" ו"מחר אל עוד מחר" בעל המילים הדיכאוניות מעט. באותה שנה הוציא יובל גם דיסק אוסף שבו סיכם עשרים שנות פעילות, "עשרים", עם 20 מלהיטיו הבולטים. בשנה שאחרי הוציא גם ספר שירים ראשון, "ואם השיר הזה נשמע לכם מֻכָּר".

ב-1996 הלחין לזהבה בן את השיר "הפיג'מה", למילים של יואב גינאי. השיר הופיע באלבומה של בן "זהבה בן שרה שירי ילדים", שיצא באותה שנה. ב-1998 יצא האלבום "זה אתה", שאת כל שיריו כתב אהוד מנור ואת רובם עיבדה קורין אלאל, שהפיקה את האלבום. שיר הנושא של האלבום הוא שיר געגועים לאביו של יובל, שממנו התייתם בגיל תשע. בעקבות האלבום, יצא יובל במופע באותו שם, בליווי לימור עובד, יאיר סתווי וגדי בן אלישע. בהמשך החליפה שירה יובל, בתו של חנן, את עובד ומאז מופיעה לצדו לסירוגין.

ב-2000 הפיק יובל מופע מיוחד לכפר בלום ללימודי יהדות בשם "מסע אישי יהודי". ב-2005 הוזמן יובל לסמינר "קרן עדי", גוף העוסק בקשר בין אמנות ליהדות, שבעקבותיו החל בהקלטת אלבומו "סידור אישי" לאורך כמה שנים. ב-2007 הפיק יובל מפגש מיוחד עם האמן ג'קי לוי, שוב במסגרת פסטיבל כפר בלום, מפגש בו בנו השניים גשר בין דתיים לחילונים. מפגש זה צמח למופע "גשר ההלכה", ערב שבו נמהלו על הבמה החילוניות והדתיות יחדיו לקוקטייל. ב-2009 יצא לאור הפרויקט "סידור אישי" בהוצאת "עם עובד". הפרויקט כולל ספר ודיסק, שעניינם הוא הקו המשיק בין התרבות היהודית ובין הישראליות העכשווית שצמחה מתוכה. גם פרויקט זה הוליד מופע בימתי באותו שם, "סידור אישי", שעלה ב-2010.

באותה שנה שבה עלה המופע "סידור אישי", ב-2010, עלה גם המופע "דורות" יחד עם בתו שירה ועם אורי הרפז ובתו שני. במופע ביצעו הרביעייה שירים ממהלך הקריירה של יובל ושל הרפז בעיבודים מקוריים. ההרכב הקליט גרסת כיסוי לשיר של "השלושרים" "לו הייתי פיראט" ושיר חדש בשם "על המים", שהלחין יובל למילים של עדית פאנק. ב-2011 השתתף יובל באלבום שיריה של רחל שדה חן "כפרי הקטן" ושר בו את שיר הנושא ללחן של יאיר שרגאי.

הקשר עם המוסיקה של קרליבך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתחילת דרכו האמנותית, ביצע יובל יחד עם שותפיו ללהקת השלושרים במסגרת פסטיבל הזמר החסידי הראשון ב-1969, את שירו של שלמה קרליבך "והאר עינינו" שהגיע למקום השלישי. ב-1971 ביצע באותו פסטיבל, יחד עם שותפיו לשובבי ציון את "חמדת ימים" ובהמשך הקליטה השלישייה את "ישראל ישראל בטח בשם". שלושת השירים זכו להצלחה ותהודה רבה ותרמו רבות להחדרת המוסיקה של קרליבך לתודעה התרבותית הישראלית.

ב-1995, כשהיה מנהל אמנותי בפסטיבל ערד ולאחר פטירתו של קרליבך בשלהי 1994, יזם והפיק יובל ערב משיריו בשם "עוד אבינו חי". בערב זה אף השתתף לצדם של עוזי חיטמן, שלמה בר, אלעזר שטורם, צמד רעים, חבורת "הרעננים" ובתו של קרליבך נשמה, שהובאה על ידי הפסטיבל במיוחד מצפון אמריקה. בהמשך להפקה זו הוליך יובל הופעה של שירי קרליבך עם עוזי חיטמן, שלמה בר ואלעזר שטורם. הופעה זו רצה ברחבי ישראל עד 2005. ההופעה האחרונה התקיימה בפסטיבל הכליזמרים בצפת, ופחות מחודשיים לאחריה נפטר חיטמן.

ב-2010 הוזמן יובל להיות אורחם של חברי תנועת המקויה ביפן לסדרת הופעות אשר היו מבוססות, רובן ככולן, על המוסיקה של קרליבך שאותה אימצה התנועה לצד אהבתה למדינת ישראל ולתנ"ך.

השפעות מזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה המוזיקלית שלו, נטה יובל מספר פעמים לכיוון המוזיקה המזרחית-ישראלית. בתחילת שנות השמונים היה שותף כמפיק ומלחין באלבומו של האסיר שושי מאגף 7 בכלא באר שבע, "האסיר המזמר", הידוע בעיקר בלהיט "פסוליה". באותה תקופה יצא גם האלבום "הקוסקוס והסרפן" עם דודו אלהרר ובעקבותיו מופע בשם זה, שהיה בעל גוון מחאתי נגד קיפוח תרבות עדות המזרח. באלבום נכללו גם שירים ישנים ובעיקר חדשים שהלחין יובל, בהם "הימים שעוד נכונו לנו".

ב-1990 הוציא יובל את האלבום "הכל דיבורים", בעל הניחוח המזרחי (אם כי ישנה נטייה יותר לכיוון הפופ הקליל). יובל הלחין את רוב שירי האלבום, בהם את "הכל דיבורים" ששר עם חיים משה, "כמה אהבה" על פי לחן עממי טורקי, "ים תיכוני" (שהופיע באלבומו "דור" והוקלט לאלבום זה מחדש) ו"אז יאללה" למילים של אהוד מנור (שהופיע באלבום "כשהיונים חוזרות" והוקלט לכאן מחדש), את "סלסולים" למילותיו של יואב גינאי (שבוצע במקור על ידי רבקה זהר ואלי לוזון בפסטיגל 1986) ואת השירים שכתב דודו אלהרר לשושי: "הצעת עבודה", "הנהלת חשבונות" ו"פסוליה".

ניהול והפקה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים שימש יובל כמפיק באלבומים שלו, של הרכבים שבהם השתתף, ושל אמנים אחרים, בהם שושי מאגף 7 ("האסיר המזמר"), ושייקה לוי. יובל גם שימש כמנהל האמנותי של פסטיבל ערד בשנים 19951996. ב-1996 ייסד יובל את פסטיבל "ימי זמר בחולון" והיה מנהלו האמנותי עד 1999. יובל הפיק מופע לזכרו של מאיר אריאל במסגרת פסטיבל זה, לאחר שהשתתף במופע לזכרו בשם "פתאום בלעדיו" (בשיר "אגדת דשא", שסוגר מעגל סביב שלושת יוצאי קיבוץ משמרות). בשנת 2000 היה יובל בין מפיקי המופע לזכרו של אריאל "עם הגב לים", ואף שר בו את השיר "שלל שרב".

בספטמבר 2001 נבחר יובל לעמוד בראש איגוד אמני ישראל, אמ"י, והחליף בכך את דודו דותן שנפטר באותה שנה. ב-2002 פרש מתפקיד זה. כמו כן, שימש כחבר מליאת רשות השידור בשנים 20052002 וחבר הנהלת פסטיבל ישראל בשנים 20042002.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובל התחתן עם יאירה ב-1969. הוא אב לדור (כיום עורך וידאו, ועליו נכתב שירו של יובל "דור") ושירה, אשר הפכה לזמרת בזכות עצמה והתפרסמה בזכות המופע המשותף לה ולאביה שזכה להצלחה, שנקרא בפשטות "שירה וחנן יובל". השניים הוציאו לרדיו סינגל שנקרא "אמא מחכה בבית", אותו הלחין יובל למילים של אהוד מנור, והשתתפו בפסטיבל הזמר והפזמון האחרון (2001), עם השיר "לא הכל לא תמיד", שהגיע למקום השני וזכה בהמשך להצלחה. ליובל שלושה נכדים: נדב, יותם ועידו‏[4].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חנן יובל", 1974 - אלבומו הראשון של יובל, בו הלחין את רוב השירים, וביניהם נמצא השיר המזוהה איתו "אתם זוכרים את השירים".
  • "עוצם עיניים ושר", 1976.
  • "אתם זוכרים את השירים", 1977 - גרסאות חדשות ללהיטים קודמים לצד שירים חדשים.
  • "הקוסקוס והסרפן", 1982 - אלבום משותף ליובל ולדודו אלהרר בעקבות הופעה בשם האלבום, שהיה בעל גוון מחאתי נגד קיפוח עדות המזרח.
  • "דור", 1985.
  • "אמצע החיים", 1987.
  • "כשהיונים חוזרות", 1989 - אלבום עם גרסאות חדשות לשירים ישנים של יובל שהוקלטו, חלקם דואטים.
  • "הכל דיבורים", 1990.
  • "באורות גבוהים", 1992.
  • "זה אתה", 1998.
  • "סידור אישי", 2009.

הרכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "עשרים", 1992 - האוסף הראשון, שכולל 20 מלהיטיו הגדולים והבולטים של יובל.
  • "האוסף המשולש", 1998 - האוסף עם מרבית שיריו עד שנות התשעים, וכן שירים שהקליט עם אחרים ושירים שכתב או הלחין עבור אחרים וביצועיו לשירים אלה רואים אור לראשונה על גבי דיסק.
  • "המיטב", 2006 - אוסף כפול עם 40 להיטים מוכרים של יובל מכל הזמנים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר" - בהוצאת מפעלי תרבות וחינוך, 1993 - ספר השירים הראשון של יובל.
  • "סידור אישי", 2009 - ספר בעקבות מסע בן עשר שנים הנקרא בשם זה. זהו הספר הראשון של יובל שמצורף אליו דיסק, שבו 16 שירים מהספר בביצוע יובל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עופרה לקס, ‏עניין אישי - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 16 בפברואר 2012
  2. ^ יואב איתיאל, הסידור האישי של חנן יובל, באתר מגזין המושבות (לקוח מגיליון 178), 25 בספטמבר 2009
  3. ^ החדר אטום, הגל פתוח, קול ישראל (לקוח ממגזין ימי הרדיו), באתר רשות השידור
  4. ^ מיכל בן ארי, הבית של חנן יובל, באתר מגזין המושבות, 6 במאי 2011 (לקוח מגיליון 262)