מאיר אריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר אריאל
Meir Ariel.jpg
מידע כללי
מקור קיבוץ משמרות, ישראל
שנות פעילות 1967 - 1999
סוגה זמר עברי
פולק רוק
בלוז
חברת תקליטים אן אם סי
מדיה דיירקט

מאיר אריאל (2 במרץ 1942, י"ג באדר תש"ב - 18 ביולי 1999, ה' באב תשנ"ט) היה משורר, פזמונאי, מלחין וזמר ישראלי בעל סגנון ייחודי. נודע בכינוי "הטרובדור הנודד" של המוזיקה הישראלית ונחשב לאחד היוצרים הבולטים בתחום בשנות ה-80 וה-90. לאחר מותו שיריו בוצעו על ידי אמנים רבים של הזמר העברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל גדל בקיבוץ משמרות. בן לאלכסנדר בשמשניקוב, שנמנה עם גרעין המייסדים הליטאי של הקיבוץ. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. גם חנן יובל לקח חלק בתהליך היצירה דאז.

עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שלחמה בירושלים.‏[1] בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את "ירושלים של ברזל" בכנס לוחמים, מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי "הצנחן המזמר". חרף ההצלחה, הוא החליט כי אינו מעוניין בקריירת זמרה בתור הצנחן המזמר, משום שהסתייג מה"גימיק" שבדבר, ונסע עם אשתו בשליחות הקיבוץ לארצות הברית. בארצות הברית נולדו לו בת ובן, שירז ושחר. הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית ובראש ובראשונה מבוב דילן ומהמסרים המועברים בשיריו, והחל לכתוב שירים בהשראתו.

בשובו לישראל ניסה אריאל להשתלב בתל אביב בתור איש קולנוע. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בחזית הדרום, בין היתר בקרב על העיר סואץ. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "ארול", "טרמינל לומינלט", "תקווה", ו"שיר כאב".

אלבומו השני, "...וגלוי עיניים", יצא ב-1984, והוא כולל בין היתר את שיריו המפורסמים "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" שנכתב לאחר מלחמת יום הכיפורים‏[2], "שדות גולדברג" (שיר הידוע יותר כ"ילדתי שלי"; לפי פרשנות מסוימת, השיר הוא שיר תשובה ל"את תלכי בשדה" של לאה גולדברג, ומכאן שמו[3]) ו"מחלק מוסר השכל (אגדת עם מקסיקנית)".

ב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב לאמנים שונים ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא, "ירוקות", שיצא בשנת 1988. בתקופת ההקלטות שכל את אביו, והוא בחר להקדיש את השיר "נשל הנחש" ואת האלבום לזכרו, שירים מוכרים נוספים באלבום זה היו "מדרש יונתי" ו"פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)".

ב-1987 עזב אריאל עם אשתו ושלושת ילדיו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בתל אביב. בסוכות באותה שנה החליט לצאת עם ההרכב "קאריזמא" - מיקי שביב (גיטרות, בס, שירה וקולות), רע מוכיח (תופים), יהודה עדר (גיטרות, שירה, קולות), ויואב קוטנר (קונגס, שירה) - לסיבוב הופעות בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל". הם יצאו ברכב, ונסעו מקריית שמונה ועד אילת. מסע ההופעות צולם ויצא בסרט. כמה מהשירים שכתב אריאל בשנים 1989 - 1990 יצאו ב-1990 בתקליט שדרים שנקרא "עברנו את פרעה".

ב-1993 יצא אלבומו הרביעי, "זרעי קיץ". אלבום זה כולל את השירים המצליחים "זרעי קיץ", "סתם אחד" ו"מים מתוקים".

ב-1995 יצא האלבום "רישומי פחם" שהיה אלבומו החמישי, אלבום ייחודי עם שירים שאותם כינה אריאל כיותר "קשים" לשמיעה. האלבום כלל בין היתר את "חיית הברזל", "שיר המקצוע" ו"שמעתי שאת נמצאת".

ב-1997 יצא אלבומו השישי, "ברנרד ולואיז", אלבום קונספט העוסק בעיקר בנושא האהבה; האלבום כולל את השירים "ברנרד ולואיז", "היכנסי כבר לאוטו וניסע" ואת אחד מלהיטיו הבולטים, "לא יכול להוריד ממך את העיניים".

בשנת 1997 התאחדו מאיר אריאל ולהקת קאריזמא להופעה אחת בהארד רוק קפה, בתל אביב. האלבום דלתות נפתחות מעצמן (1998) תיעד את מחציתה השנייה של הופעה זו וכלל אוסף שירים שכתבו חברי הלהקה השונים. רוב השירים באלבום הם גרסאות כיסוי לשירים מוכרים של מאיר אריאל. מחציתה הראשונה של ההופעה לא תועדה באלבום. היא כללה גרסת כיסוי שלמה לשירי האלבום "זרעי קיץ".

בשנת 2000, לאחר מותו, יצא אלבום נוסף של מאיר אריאל, "מודה אני" אלבום עם הקלטות ביתיות, הכולל את השירים "מודה אני" ו"על ארץ מוותרים רק בלב".

כאשר חגגו הזוג אריאל את חתונת הכסף שלהם, הגיעו שוטרים ומצאו סמים קשים באחת המתנות שקיבלו בני הזוג. אריאל הצהיר שהוא משתמש בחשיש מזה שלושים שנה (כפי שכתב בפירוש בשירו "נרקומן ציבור": "אני עצמי מכור לחתיכת חשיש"), אולם מעולם לא צרך סמים קשים.

לאחר התבטאויות עוינות של אריאל כלפי הקהילה ההומו לסבית, אותם כינה בין היתר "מדגרה של מחלות" בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", הוחרמו הופעותיו ותקליטיו בחוגים מסוימים, וכן החלו פעולות אלימות על ידי מפגינים שעקבו אחריו במהלך סיבוב הופעותיו. בספטמבר 1998 הודיע מאיר אריאל כי הוא מפסיק להופיע בשל גילויי המחאה. מאוחר יותר אף התנצל בתקשורת על דבריו וכתב מכתב לעיתון הקהילה [דרוש מקור] בו הוא הכריז על עצמו כ"בור גמור" בכל הקשור לנושא.

בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) נפטר מאיר אריאל, בגיל 57, ממחלת קדחת הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות.

כתיבה לאחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד קריירת סולו, הרבה אריאל לכתוב שירים גם עבור זמרים אחרים. שיתוף פעולה פורה שלו היה עם בן קיבוצו שלום חנוך, שהלחין רבים משיריו של אריאל, הן עבור עצמו והן עבור זמרים אחרים. אריאל וחנוך החלו ליצור שירים במשותף כבר בנעוריהם, כשאחד המפורסמים שבהם, "אגדת דשא", התפרסם באמצע שנות השבעים בביצועים שונים, בין היתר של אריק איינשטיין, חנן יובל ואושיק לוי. במסגרת להקתו "תמוז" הלחין חנוך עם אריאל זילבר את שירו של אריאל "סוף עונת התפוזים". הלהקה ביצעה גם את שירו של אריאל "הולך בטל", בלחן של זילבר. שירים נוספים של אריאל שהלחין וביצע חנוך כוללים את "שביתה", "בואי לרקוד" (מילים של אריאל עם חנוך, דורי בן זאב ויעקב רוטבליט) ו"אומרים שבלי".

חנוך הלחין משיריו של אריאל גם עבור זמרים אחרים. באלבומו של אריק איינשטיין "מזל גדי" מ-1968 נכללו שיריהם של אריאל וחנוך "מכופף הבננות" ו"סיפור מותם של עלמה ועלם". איינשטיין ביצע גם את שיריו של אריאל "ריסים" ו"פתאום בלעדיו", גם הם ללחנים של חנוך. כמו כן הלחין חנוך ללהקת שובבי ציון את שיריו של אריאל "נוגה" ו"היי אישה", ולאושיק לוי את שירו "לישון לישון".

אמן נוסף שהרבה לבצע את שיריו של אריאל הוא גידי גוב. באלבומו של גוב "דרך ארץ" משנת 1987 נכללו ארבעה שירים שכתב אריאל, ובהם הלהיט הגדול "שלל שרב". גם השיר "לוליטה" שכתב אריאל לאלבום זכה להצלחה. את שני השירים הלחין יהודה פוליקר. לאלבומו הבא, "אין עוד יום", הקליט גוב שניים משיריו של אריאל בלחנים של דני סנדרסון, שמהם התפרסם השיר "בשדה ירוק". שיתוף פעולה נוסף של אריאל היה עם דויד ברוזה, שביצע את שיריו "שיר געגועים", "מתחת לשמים" ו"לא יכול להוריד ממך את העיניים".

את רוב השירים שכתב אריאל לאמנים אחרים לא הלחין בעצמו, אך אחדים מהם כן, ובהם "לא יכול להוריד ממך את העיניים" לדויד ברוזה, "סוף שבוע בכפר" לדורי בן זאב ו"ציונה" לניסים גרמה. שירים מוכרים נוספים שכתב אריאל לאמנים אחרים כוללים את "דרך גבר באישה" ו"למה לא" ליזהר אשדות, "אהביני" לרמי קלינשטיין, "ערב כחול עמוק" לריטה על פי לחן של שלמה יידוב ו"הולכת ממך" לשרון חזיז, בלחן של זאב נחמה ותמיר קליסקי.

גם אחרי מותו של אריאל המשיכו אמנים להלחין ולבצע את שיריו. רמי קלינשטיין הלחין לאלבומה של ריטה "חמצן" מ-2003 את שירו "אתה בכל זאת" (המוכר גם בשמות "עלית לי בזיכרון" ו"הלילה לא"), שהתפרסם מאוחר יותר גם בביצועו של דודו טסה. קלינשטיין הלחין וביצע גם את שירו של אריאל "משהו טוב". בפסטיבל השירים של ישראל שנערך בשנת 2004 נכללו שני שירים שכתב אריאל, "לילה בלי טיפה של דלק" בביצועו של חמי רודנר ו"אור יום חורף שמשי" בביצוע זהבה בן. בשנת 2012 להקת התקווה 6 הלחינה את שירו של אריאל "כשהיית", ושנה לאחר מכן הלחינה להקת הדג נחש את שירו "קובלנה על מפלגות ישראל" לכבוד הבחירות לכנסת ה-19 שנערכו בשנה זו.

שימור זכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מותו של אריאל, ממשיכה משפחתו, ובעיקר אשתו תרצה, בפעולות לשימור זכרו.

אחת היוזמות המרכזיות בניסיון לשימור זכרו היא ארגון ערבי שירת שיריו בידי אמנים שונים, לציון יום השנה למותו. הערב הראשון במתכונת הזאת היה ביולי 2000, במלאת שנה למותו, בתיאטרון הרומי בקיסריה. יוזמת ההופעות לזכרו של אריאל ממשיכה מאז, ושלוש מההופעות יצאו על גבי דיסקים. בניו של אריאל, שחר ואהוד, הופיעו בשיריו במשך זמן מה תחת השם האחים אריאל, ואף הוציאו אלבום של חומר מקורי ב-2006 תחת שם זה.

משפחתו של אריאל חשפה את עזבונו בפני אמנים שונים. בעיזבון שירים רבים שלא נחשפו מעולם, וחלקם הגדול אף נטול לחן. במסגרת חשיפת אוסף השירים, זוכים שירים רבים ללחן ואף יוצאים לאור על גבי דיסקים. השיר האחרון שכתב אריאל, "למה לא", הולחן ובוצע על ידי יזהר אשדות באלבומו "זמן קסם" מ-1999, השיר "לילה בלי טיפה של דלק" שנלקח מתוך האוסף, הולחן על ידי חמי רודנר וזכה לחשיפה רבה כשביצע אותו רודנר בפסטיבל השירים של ישראל ב-2004.

עיזבונו של אריאל מכיל בין היתר גם הקלטות ביתיות של אריאל מבצע שירים שכתב (בשירה ונגינה בגיטרה). הקלטות אלה היוו את המקור המרכזי לשירי האלבום "מודה אני".

כמו כן הוציאה משפחתו אחרי מותו ספר חדש בשם "ברכות והספדים", המכיל ברובו ברכות והספדים שכתב אריאל לכבוד אירועים בחייו.

השיר של אהוד בנאי "בלוז כנעני" נכתב לזכרו של מאיר אריאל, ומוזכרים בו פרטים שונים מחייו ויצירתו.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן ומיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים, הופעות, הקלטות נדירות ומחוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מודה אני" (2000)
    האלבום מורכב ברובו מהקלטות ביתיות שנמצאו בביתו של אריאל לאחר מותו. ההקלטות עברו עיבוד, ואליהן הוספו כמה סקיצות אולפן, והקלטה אחת מהופעה בברבי ("צדק צדק תרדוף").

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מבחר" (1991)
    האוסף היחיד שהוציא אריאל בחייו, ובו שירים משלושת אלבומיו הראשונים, והשיר "עברנו את פרעה" מתוך המיני-אלבום על שמו. בניגוד לרוב האוספים, לדיסק אוסף זה נוספה חוברת עם מילות השירים בדיסק.
  • "האוסף" (2001) (מארז תקליטורים)
    כולל חמישה תקליטורים, ובהם ארבעה של אריאל שר את שיריו, החל מ"ירושלים של ברזל" ועד שירים שהוקלטו אחרי מותו. האלבום החמישי מכיל שירים שנכתבו על ידי אריאל ומושרים על ידי זמרים אחרים.
  • "המיטב" (2004)
    מבחר משיריו ביניהם הקלטה של אריאל שר את שירו של יהודה עמיחי "חתונה מאוחרת" על פי לחן שחיבר ועיבד. השיר הוקלט בערב שירי משוררים בצוותא תל אביב, בשנת 1998, ויצא כסינגל זמן מה לפני צאת האלבום. זוהי הפעם הראשונה שהשיר מתפרסם באלבום.

אלבומי הופעה ומחווה שיצאו לאור מאז פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "עם הגב לים" (2000)
    הוקלט בקיסריה בהופעה במלאת שנה לפטירתו של אריאל. שיריו של אריאל מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים.
  • "ערב כחול עמוק" (2002)
    הוקלט ב"אמפי ווהל" בתל אביב, בהופעה במלאת שנתיים לפטירתו של אריאל. שיריו של אריאל מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים, בעיקר הדור הצעיר של הזמר העברי.
  • "חמש שנים" (2005)
    אלבום כפול שהוקלט במשמרות בהופעה במלאת 5 שנים לפטירתו של אריאל. שיריו של מאיר מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים.
  • "רישומי פחם בצבע" (2010), אמנים שונים

קלטות וידאו ומארזי DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל, אשר לא פעם כינה את עצמו "המזמר המדבר", הוא איש של מילים. עבודה זו משתקפת בשיריו המצטיינים בשנינות, אירוניה ומטאפורות המכבדות שירה ברמה הגבוהה ביותר. כתיבתו של אריאל הושפעה מיוצרים כמו חיים נחמן ביאליק, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, לאונרד כהן, ש"י עגנון, ובוב דילן. פרט לשירים מולחנים באלבומים פרסם אריאל את כתביו גם ספרי שירה ופרוזה.

  • "מאיר אריאל-שירים" (1987). ספר שירים, ובו שירים של אריאל אשר נכתבו טרם צאת האלבום "ירוקות"-כולל כמה שירים שאחר-כך יצאו באלבום. השירים מלוים בלחנים אשר הגה אריאל, והביא לכתב יהודה עדר.
  • "נשל הנחש" (1991).
  • "ברכות והספדים" (2005) ספר שכשמו מכיל בעיקר ברכות והספדים שכתב אריאל במשך חייו, ובהם משתקף סגנון הכתיבה המיוחד לו. ספר זה הוצא לאור בסיועה של חברת שומרה, וניתן להשיגו בבית משפחת אריאל בפרדס חנה.
  • "עצמאי בשטח" (2010). לאחר כעשור מאז מותו של מאיר אריאל, יצא הספר "עצמאי בשטח" שכולל את כל שיריו המולחנים של מאיר אריאל שהתפרסמו במהלך השנים. הספר כולל גם קטעי ביוגרפיה עליו ותמונות מחייו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]