גידי גוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גידי גוב
Gidi Gov2.jpg
גידי גוב בהלווית עלי מוהר
מידע כללי
תאריך לידה 4 באוגוסט 1950
מקום לידה רחובות, ישראל
שנות פעילות 1969 - היום
סוגה רוק
פופ
זמר עברי
חברת תקליטים הד ארצי

גידי גוב (נולד ב-4 באוגוסט 1950) הוא זמר, שחקן, קומיקאי ומנחה טלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוב נולד ב-1950 ברחובות כגדעון גוב, בנם של דניאל (דני) גוב וציפורה (ציפה) לבית כץ.‏[1] סבו הוא איש המינהל ומבקר האמנות יצחק כץ.

כילד, סבל גוב ממחלת האסטמה, ומשום כך, בחרה משפחתו לעבור לאילת, בתקווה שהאקלים שם ייטיב את מצבו. באילת גדל גוב והתחנך. כנער לא תכנן גוב להיות זמר, ורק כאשר התגייס לצה"ל בשנת 1969 נבחן, בהמלצתו של יאיר רוזנבלום, ללהקת הנח"ל. הוא התקבל ללהקה, ובה החלה קריירת השירה והמשחק שלו. התוכנית הראשונה של הלהקה שבה שירת עלתה בשנת 1970 ונקראה "בהיאחזות הנח"ל בסיני". השתתפו בה מירי אלוני, דני סנדרסון, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, לאה לופטין (שהייתה בת זוגו של גוב בתקופה זו), אלון אולארצ'יק, רותי הולצמן, עמוס טל שיר, תמי עזריה, מאיר פניגשטיין ועוד. בתוכניתה הבאה של הלהקה, "הפלנ"חניק", שעלתה בשנת 1972, היה גוב בין הסולנים הבולטים בלהקה, בין השאר בשירים "נאום תשובה לרב חובל איטלקי", "הפרוטה והירח", "מעבר לנהר" ו"בלדה על יצחק שדה". בתוכנית זו שירת עם ירדנה ארזי, אפרים שמיר, יהודה עדר, דורית פן (שדה), ראובן גבירץ, איציק בן מלך, ומי שעתידה להיות אשתו, ענת מיבר.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידי גוב על סט הסרט "חרבת חיזעה", 1978

פריצתו הגדולה הראשונה של גוב לתודעת הקהל הישראלי התרחשה על במת "פסטיבל הזמר והפזמון" 1973 בשיר "יעלה ויבוא" (יורם טהרלב/בני נגרי). השיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, אך הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל לדורותיו. באותה שנה הקים גוב יחד עם כמה מחבריו ללהקת הנח"ל (שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ופניגשטיין) ושניים נוספים (יוני רכטר ויצחק קלפטר) את להקת כוורת. הלהקה הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם "נתתי לה חיי" וזכתה ארבע פעמים ברצף בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל. במקביל הקליט גוב שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל - "משירי תנועות הנוער" ו"משירי ארץ ישראל הישנה" - בהנחיית הבמאית נעמי פולני. בין השירים שהקליט היו "בין שלוש ובין ארבע", "סורו מני" ו"זמר לספינה" שהופיעו באלבומיו מאוחר יותר.

בשנת 1977, לאחר פירוקה של כוורת, היה גוב חבר בלהקת פרנסה טובה יחד עם יהודית רביץ ושמוליק בילו. הלהקה הקליטה גרסאות כיסוי לשירים ישנים אך לא הגיעה לכדי הוצאת אלבום אולפן.

בשנת 1978 הצטרף גוב ללהקתו של דני סנדרסון, גזוז, ואיתה הקליט את שני אלבומיה, "גזוז" ו"גלגול שני".

באותה שנה ביצע גוב את השיר "שלוש בלילה בעיר" בפסטיבל הזמר והפזמון, והגיע למקום האחרון בתחרות. השיר נכלל באלבומו הראשון כסולן, שיצא באותה השנה ונשא את השם "תקליט ראשון". לצד "סורו מני" ו"זמר לספינה" הוותיקים, הופיעו באלבום גם שירים חדשים כ"העיקר זה הרומנטיקה" (עלי מוהר/יוני רכטר), "בואי נישאר" (יעקב גלעד/יצחק קלפטר) ו"בלעדייך" (דן מינסטר/יוני רכטר). את האלבום הפיק מוזיקלית יוני רכטר. באותה שנה הצטרף למופע "הכבש השישה עשר" יחד עם רכטר, דויד ברוזה, דורי בן זאב ויהודית רביץ.

במקביל לקריירה המוזיקלית, לאורך שנות השבעים השתתף גוב בסדרת הטלוויזיה "דלת הקסמים" (1974), ובסרטי הקולנוע הישראלים "מסע אלונקות" (1977), שבו גם שר את שיר הנושא יחד עם להקת ששת, "חרבת חיזעה" (1978), "הלהקה" (1978), שמתאר את החיים בלהקה צבאית, "דיזנגוף 99" (1979) ו"אל תשאלי אם אני אוהב" (1979).

בשנים 1979 - 1993 הופיע גוב לסירוגין כמנחה וכשחקן בתוכנית הבידור המצליחה "זהו זה!", ששודרה במסגרת טלוויזיה החינוכית בערוץ 1 ובהמשך בערוץ 2.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוב (משמאל) בהופעה של להקת דודה, 1981
מנחי זהו זה: גידי גוב, מוני מושונוב, שלמה בר-אבא ודליק ווליניץ, שנים 1980-1979

בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקתם השלישית, להקת דודה, שהצליחה פחות מכוורת ומגזוז. לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את אלבומה היחיד של הלהקה, הקליטו חבריה את השיר "אלף כבאים", שגוב השתתף בכתיבתו. השיר הוא המוכר ביותר של הלהקה.

בשנת 1981 השתתף גוב בהצגה "התשה" בתיאטרון חיפה, שבה שר ושיחק.

בשנת 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, הופיע יחד עם חבריו לתוכנית זהו זה! מוני מושונוב ושלמה בראבא בפני חיילי צה"ל בלבנון במופע בשם "ערב חד-פעמי". עקב הצלחת המופע נערך בשנת 1984 ערב המשך תחת השם "ערב חד-פעמי משופץ" בו השתתפו גם יוני רכטר ושלמה יידוב, ובוצעו בו מערכונים שנכתבו במיוחד לצד שירים מוכרים של המשתתפים.

בשנות השמונים הרבה גוב להופיע בפסטיבל שירי הילדים; בשנת 1981 הוא הנחה את הפסטיבל לצד ציפי שביט והתחרה עם השיר "תנו לגדול בשקט" ("אפונה וגזר..."), שהגיע למקום האחרון, ואף התחרה עם שביט עם השיר "תודה" שזכה במקום הרביעי. בשנת 1982 הוא הנחה לצד תיקי דיין והתחרה עם השיר "חורף" שזכה במקום השלישי. בשנת 1983 שר את השיר "הופה היי" וזכה במקום השני. בשנת 1984 הנחה לצד רבקה מיכאלי והתחרה עם השיר "אין לי כסף", שזכה במקום השני, ובשנת 1985 עם השיר "עם כל החבר'ה" שזכה במקום השלישי.

בשנת 1983 הוציא גוב את אלבום הסולו השני שלו, "40:06", שנקרא על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה היה אחראי רכטר על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים, בהם "כלים שלובים" (מילים: אהוד מנור), "עד הבוקר" (מנור), "יש אי שם" (ענת גוב ורכטר), "טוב שבאת" (עלי מוהר) ו"שטח ההפקר" (מוהר/רכטר ואלון נדל).

באותה שנה הופיע גוב בסרט "מגש הכסף". כעבור שנה הצטרף למופע האיחוד של להקת כוורת.

בשנת 1985 הוציא גוב את אלבומו השלישי, "תנו לגדול בשקט", שכלל בעיקר שירי ילדים. לצד "תנו לגדול בשקט", "אין לי כסף" ו"חורף" מפסטיבלי הילדים, נכללו באלבום גם גרסאות כיסוי לשירי "הכבש השישה עשר" "גן סגור" ו"איך שיר נולד". לאחר יציאת האלבום יצא גוב במופע סולו, ותוך כדי השתתף במופע "קולות שלובים" בשנת 1986 עם יהודית רביץ, אריאל זילבר, שלמה גרוניך, יצחק קלפטר, שם טוב לוי ואלון אולארצ'יק. המופע התפרסם בזכות גרסת הכיסוי שהוקלטה לשירו של חיים נחמן ביאליק "שיר העבודה והמלאכה" (לחן: נחום נרדי).

בשנים 1986 - 1992 השתתף גוב באופן כמעט קבוע בפסטיגל, וגם הנחה אותו, בשנת 1986 יחד עם שולה חן, שרי צוריאל ואברי גלעד, בשנת 1987 עם שלמה בראבא, מוני מושונוב, נתן דטנר, אבי קושניר ועירית ענבי, ובשנת 1991 עם חני נחמיאס. גוב שר בתחרות את השירים "זאת אהבה" (1986, מקום 3), "יהיה בסדר" (1987, מקום 6), "ככה זה" (1988, מקום 3), "באותו הסולם" (1989, מקום אחרון), "מה מי מו" (1991, מקום ראשון) ו"אם אתה נופל מהגג" (1992, מקום 3).

בשנת 1987 החליט גוב על שינוי כיוון מוזיקלי והוציא את אלבומו הרביעי, שבלט בסגנון רוק - "דרך ארץ", בהפקתו המוזיקלית של לואי להב. את רוב השירים באלבום הלחין יהודה פוליקר, וכמעט כולם זכו להצלחה: "פרח", "גבר בעיר", "שיר אחד שמח", "יורם", "כמעט סתיו", "לוליטה" והלהיט הגדול "שלל שרב" למילותיו של מאיר אריאל, שהיה לאחד משיריו המפורסמים ביותר של גוב. הנגנים באלבום היו ארז נץ, משה לוי, לואי להב וז'אן פול זימבריס, והם היו אחראים גם על העיבודים. האלבום זכה להצלחה גדולה ומכר יותר מ-50,000 עותקים - הנמכר ביותר של גוב עד אז. בעקבות ההצלחה יצא גוב בסיבוב הופעות, והוא הוקלט על גבי אלבום, "דרך ארץ - ההופעה". בהופעות היה אחראי רמי קלינשטיין על העיבודים, וגם שר מספר שירים, חלקם לבד וחלקם עם גוב.

בשנת 1989 השתתף גוב בהצגה "הג'יגולו מקונגו" של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי. באותה שנה הקליט את השיר "מה אתה בכלל יודע על אהבה" (אהוד מנור/אילן וירצברג) עבור הסרט "אחד משלנו".

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכון "שלושת הזקנים" בתוכנית "זהו זה!" בזמן מלחמת המפרץ, 1991. מימין לשמאל: גוב, מוני מושונוב ואבי קושניר
גידי גוב שר בטקס לזכר יצחק רבין, 11 בפברואר 1996

בקיץ 1990 הצטרף גוב לסיבוב האיחוד השני של להקת כוורת.

בשנת 1991 יצא האלבום המצליח ביותר של גוב, "אין עוד יום". המעבד המוזיקלי באלבום זה היה אלון אולארצ'יק, שגם הלחין חלק מהשירים, בהם "נערה במשקפיים" (מילים: יהונתן גפן) ו"למה לבך כמו קרח", שכתב חיים חפר וגוב שר בדואט עם אלי לוזון. בנוסף לאלה בלטו באלבום השירים "נאחז באוויר" (חנה גולדברג/עובד אפרת), "אין עוד יום" (צוף פילוסוף), "אני שוב מתאהב" (יונה וולך/פילוסוף) ו"בשדה ירוק" (מאיר אריאל/דני סנדרסון). בעקבות האלבום זכה גוב בתואר "זמר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג'. האלבום מכר יותר מ-70,000 עותקים. השיר "אני שוב מתאהב" הוקלט במקור בשנת 1990 בלחן של יורם צדוק ובביצוע ורדינה כהן. ביצוע זה הופיע באלבומה הכושל "דרך עצמי" (1990). בעקבות הצלחת האלבום יצא גוב לסיבוב הופעות משותף עם יהודית רביץ ורמי קליינשטיין בשם "מופע משותף מאוד".

באותה השנה השתתף גוב יחד עם מזי כהן, חיים צינוביץ' ויהודית רביץ בערב משיריו של יוני רכטר בשם "העיקר זה הרומנטיקה" בפסטיבל ישראל. כמו כן העלה יחד עם רכטר, אלון אולארצ'יק, מוני מושונוב, שלמה בראבא ושלמה יידוב את המופע "ערב חד-פעמי קונבנציונלי" שהיווה המשך לשני הערבים הקודמים וזכה להצלחה רבה.

בשנת 1993 יצא האוסף "שירים שהתפזרו", שהכיל שירים של גוב שהוקלטו בין 1973 ל-1992 ולא הופיעו באלבומיו הקודמים. בין השירים היו שיר הנושא של הסדרה "עניין של זמן", "נמה יפו" ו"ציפור המכנסיים הקטנה".

עם פתיחת השידורים המסחריים של ערוץ 2 באותה שנה עזב גוב את "זהו זה!" והחל להנחות תוכנית אירוח בטלעד בשם "לילה גוב". התוכנית זכתה להצלחה רבה ושודרה בין השנים 1993 ל-1998. גוב נהג בתוכנית לשיר יחד עם זמרים אחרים שאירח, ובעקבות כך יצא בשנת 1995 האוסף הכפול "שירים מלילה גוב" ובשנת 1997 האוסף המשולש "שירים מלילה גוב 2".

בשנת 1998 הצטרף גוב פעם נוספת ללהקת כוורת, שהתאחדה למופע חד-פעמי בפארק הירקון לרגל שנת היובל לישראל וחצי היובל לאלבום הבכורה של הלהקה. המופע תועד באלבום המשולש "כוורת בפארק".

באותה תקופה הגיש גוב יחד עם אורי אורבך את תוכנית הרדיו המצליחה "המילה האחרונה" בגלי צה"ל.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הנחה גוב תוכנית אוכל בערוץ 8 בשם "גידי גוב הולך לאכול", והופיע שוב עם להקת כוורת למופע מיוחד וחד-פעמי שנועד לגייס כסף עבור ניתוח דחוף של חבר הלהקה יצחק קלפטר. בשנה זו גם הנחה את טקס פרסי תמוז למוזיקה ישראלית, שהתקיים בפעם הראשונה ושודר בערוץ 2. גוב הנחה את הטקס פעם נוספת בשנה לאחר מכן, אך הוחלט להפסיק לקיימו בסוף שנת 2002.

בשנת 2001 השתתף גוב באלבומו של דני סנדרסון "תולדות המים - שירים לאחרים", שבו ביצע את השיר "רק את". באותה שנה עלה המופע "דני, גידי וחברים", שרץ שנים רבות לאחר מכן. במופע השתתף גוב לצד סנדרסון, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק ומזי כהן. בהופעות אלו שרו החברים משירי כוורת, גזוז ודודה, לצד שירים מאלבומי הסולו של כל אחד מהמשתתפים.

בשנת 2002 עלתה התוכנית "לילה גוב 2" (שאינה קשורה לאוסף המשולש משנת 1997), שהייתה במתכונת דומה לזאת של קודמתה, אך לא הצליחה לשחזר את ההצלחה ובוטלה בתום העונה הראשונה.

בשנת 2003, 12 שנים לאחר אלבום האולפן הקודם שלו, הקליט גוב את האלבום "ריקוד ירח", שהכיל ביצועים שלו לשירים מוכרים בסגנון ג'אז, בעיבודים של עדי רנרט. באלבום נכללו שירים שתרגם עלי מוהר כגון "צמוד צמוד" ("Cheek to Cheek"), "היה או אולי לא היה" ("Manhã de Carnaval") ושיר הנושא ("Moondance"), לצד חידושים לשירים ישנים של גוב ושל כוורת כ"שטח ההפקר", "העיקר זה הרומנטיקה", "שיר הטמבל" ו"נגיעה אחת רכה". באלבום נכלל גם שיר אחד חדש, "נובמבר", שכתב והלחין אביב גפן.

בשנת 2004 חזר גוב להקליט חומר מקורי, והקליט את האלבום "בקצה ההר" בעיבודו של אולארצ'יק. האלבום יצא בתחילת 2005. את רוב השירים באלבום כתב והלחין עמיר בניון, בהם "מי תרצי", "בקצה ההר" (מילים: אסף אטדגי) ו"בית ישן".

בשנת 2005 השתתף גוב בתוכנית הטלוויזיה "מפגשיר" בערוץ 24, שבה שר יחד עם רונה קינן את השיר "הריקוד המוזר של הלב" שכתבה והלחינה קינן. השיר זכה להצלחה, ונכלל מאוחר יותר באלבומה של קינן "עיניים זרות".

בשנת 2006 הנחה גוב את תוכנית הבוקר של זכיינית ערוץ 2 קשת "יום חדש".

בשנת 2007 השתתף בתוכנית המציאות של חברת yes "פעם בחיים", שבמסגרתה נשלח יחד עם גיל ריבה לשהייה בת שבועיים בג'ונגלים של קוסטה ריקה בקומונה של טיוהאר למסע רוחני.

בשנת 2008 השתתף גוב בתוכנית הסאטירה "גם להם מגיע" עם ליאור אשכנזי וענת מגן שבו. באותה שנה השתתף גם בתוכנית "הנרגנים" שבערוץ יס ישראלי, שם היה חבר בצוות הנרגנים שהביעו דעתם באופן ביקורתי ונרגן על מגוון נושאים ותופעות בחברה הישראלית.

בשנת 2009 הוציאה חברת הד ארצי אלבום אוסף משולש לגוב בשם "שלל שיריו". האלבום הגיע למעמד אלבום זהב.‏[2] לאלבום נלווה מופע בעיבודה של רונה קינן, שגם הופיעה בתור גיטריסטית.

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מעשור זה משמש גוב כפרזנטור הראשי של חברת בזק.

ביוני 2011 עלתה לשידור בערוץ 10 סדרת האוכל הדוקומנטרית "המסע המופלא" בהשתתפות גוב וישראל אהרוני. ביולי של אותה השנה עלתה לשידור הסדרה "השנים הכי יפות" בערוץ 2 בה שיחק בתפקיד מנהל בית הספר שנפטר.

בינואר 2012 הצטרף גוב לפאנל השופטים של תוכנית הריאליטי, "כוכב נולד" ושימש כשופט בעונתה העשירית. באותה שנה יצאה מהדורה מחודשת של אלבומו הראשון בסדרת "סימני דרך", שכללה בין השאר גרסאות גנוזות לשירים "סוס עץ" ו"כשצלצלת רעד קולך". עוד השתתף בפרויקט "עבודה עברית" באלבום משירי שלום חנוך לילדים, בו שר בדואט עם הזמרת רוני אלטר את השיר "אבשלום".

בשנת 2013 השתתף גוב בסיבוב הופעות האיחוד הרביעי של להקת כוורת, בו הופיע כשידו חבושה לאחר ששבר את כתפו סמוך לפני הופעתה הראשונה של הלהקה.‏[3] באוגוסט 2013 יצא לרדיו דואט עם הזמרת איה כורם בשם "לילה טוב". באותה שנה נסע עם ישראל אהרוני לצלם סדרת המשך ל"המסע המופלא".

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו של גוב, המחזאית והתסריטאית ענת גוב לה נישא ב-1977, נפטרה ב-9 בדצמבר 2012 לאחר מאבק במחלת הסרטן. לזוג שלושה ילדים ושתי נכדות. הוא מתגורר ברמת השרון.

גוב הוא נכד למבקר האמנות יצחק כץ ונין לרופא הראשון של תל אביב, חיים חיסין.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו

אלבומי אוסף

  • שירים שהתפזרו (1993)
  • שירים מלילה גוב (1995)
  • שירים מלילה גוב 2 (1997)
  • שלל שיריו - אלבום אוסף (2009)

הקלטות נוספות

סדרות טלוויזיה וסרטים בהם השתתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על אמו ציפה גוב ראו ראיון: מיכל קפרא, יש דברים בגוב, מעריב, 30 באפריל 1987, (המשך, המשך)
  2. ^ אסף נבו, ‏זהב ל"שלל שיריו" האוסף של גידי גוב, באתר ‏mako‏‏, ‏4 באוקטובר 2009‏
  3. ^ אחרי הפציעה ולפני האיחוד: גידי גוב שוחרר מבית החולים, באתר וואלה!, 13 ביוני 2013‬