כוורת (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כוורת
Kaveret, The Last Reunion, 7 August 2013 - 12.JPG
חברי הלהקה, אוגוסט 2013. משמאל לימין: יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק, גידי גוב, אפרים שמיר, מאיר פניגשטיין, דני סנדרסון ויוני רכטר
מידע כללי
מקור תל אביב, ישראל
שנות פעילות 19731976 (איחודים: 1984, 1990, 1998, 2013)
סוגה רוק, פופ
כלי נגינה גיטרה, גיטרה בס, קלידים, תופים
חברת תקליטים הד ארצי
חברים
דני סנדרסון
גידי גוב
יצחק קלפטר
אלון אולארצ'יק
מאיר פניגשטיין
אפרים שמיר
יוני רכטר

כוורת היא הרכב מוזיקלי של יוצאי להקת הנח"ל שקם בשנת 1973, וכלל את דני סנדרסון (שנחשב למנהיג הלהקה וכתב והלחין את הרוב המוחלט של שיריה), גידי גוב, יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר ויוני רכטר.

אחרי מספר להקות רוק שהצליחו פחות, הייתה כוורת ללהקת הרוק הראשונה בישראל שזכתה להצלחה מסחרית גדולה. סגנונה התאפיין ברוק מלודי ועשיר בהומור נונסנס, ובהופעותיה המשיכה את המסורת של להקות צה"ל כששילבה שירים ומערכונים.

הלהקה הוציאה שלושה אלבומי אולפן – "סיפורי פוגי", "פוגי בפיתה" ו"צפוף באוזן" – עד לפירוקה בשנת 1976. אחרי פירוק הלהקה המשיכו חבריה לקריירות עצמאיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין נפגשו כששירתו יחד בלהקת הנח"ל. סנדרסון ופניגשטיין היו הוותיקים מביניהם, ושירתו כבר בתוכניתה של הלהקה "התוכנית ה־21", שעלתה בשנת 1968[1]. גוב, שמיר ואולארצ'יק הצטרפו ללהקה בתוכניתה "בהיאחזות הנח"ל בסיני", שעלתה בשנת 1969[2]. הם שירתו בלהקת הנח"ל בתקופה שבה חלחלו אליה סממנים קצביים יותר של מוזיקת רוק. שמיר ואולארצ'יק, שהיו עולים חדשים, כמו גם סנדרסון, שהיה תושב חוזר, נחשפו למוזיקת רוק בחוץ לארץ, בתקופה שבה היא כמעט ולא הייתה מקובלת בישראל.

בזמנם הפנוי בצבא היו החברים מנגנים ביחד, ומחוץ לצבא היו מופיעים במקומות קטנים‏[3]. סנדרסון פעל אז בלהקת "השניצלים" במקביל לשירותו הצבאי, ומדי פעם היה מצרף אליה את פניגשטיין, אולארצ'יק ושמיר‏[4]. סנדרסון נהג להקליט את הנגינות ואת המערכונים כאשר היו נפגשים בביתו, ומדי שבוע היה מעביר את ההקלטות לדורי בן זאב, ששידר אותן בתוכניתו "ממנו אלייך" בגלי צה"ל[3]. הצלחתם של המערכונים הביאה לשידורם במשבצת קבועה בתוכנית, שנקראה "פינת פוגי". הדמות הקבועה במערכונים אלו הייתה דמותו של "פוגי" בגילומו של פניגשטיין. הדמות נולדה במהלך הופעה של להקת הנח"ל בקיבוץ מפלסים, שבה עלה אחד מחברי "שלישיית מפלסים", הלהקה המקומית של הקיבוץ, ובמבטא ארגנטינאי הטיפוסי לחברי הקיבוץ הזמין את להקת הנח"ל לעלות לבמה ולהופיע. קולו המאנפף של "פוגי" הוא למעשה חיקוי של אותו מנחה‏[5]. פרט לפניגשטיין השתתפו באופן קבוע במערכונים סנדרסון, אולארצ'יק, שמיר ומנחם זילברמן, ובהמשך גם גוב‏[6]. במסגרת המערכונים יצרו פניגשטיין וסנדרסון את השיר "פוגי מתחשמל", שלחנו שימש מאוחר יותר כלחן שירה של כוורת "ילד מזדקן". השיר "סיפורי פוגי" אף הוא בוצע לראשונה במסגרת מערכונים אלו, וכן הוקלטו במסגרת התוכנית שלושה מערכונים שהפכו בהמשך לחלק מתוכניותיה של להקת כוורת: "מתמטיקה", "שיעור פסנתר" ו"סיפור הארון"‏[6].

לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1971 חיבר סנדרסון את המחזמר "המלך ממבו", שבמסגרתו כתב, הלחין ועיבד מספר שירים. עלילת המחזמר תיארה את סיפורו של ממבו, סוחר אבטיחים שהוכתר למלך בעקבות טעות בזיהוי‏[6]. שירי המחזמר הוקלטו כסקיצות, בהרכב שכלל את סנדרסון, גוב, אולארצ'יק, פניגשטיין וענת גוב, שהצטרפה בקולות רקע‏[6]. סנדרסון שאף לעניין את הטלוויזיה הישראלית במחזמר, אך נכשל והפרויקט נגנז‏[6]. על לחנו של השיר "נביא מלומד" מתוך המחזמר נכתב בהמשך שירה של להקת כוורת "אינספקטור פיקח".

עוד בשנת 1971 העלה סנדרסון את אופרת הרוק "הילד מברזיל", לצדם של אולארצ'יק, מנחם זילברמן ודייוויד שנן, שניגן לצדו של סנדרסון בלהקת "השניצלים"‏[6]. במסגרת יצירה זו חוברו שני שירים שהפכו בהמשך לחלק מהרפרטואר של להקת כוורת: "אוכל ת'ציפורניים", שכתבו סנדרסון וזילברמן, ו"המגפיים של ברוך", שכתבו סנדרסון, אולארצ'יק וזילברמן.

בשנת 1972 חיבר סנדרסון אופרת רוק בשם "אופרת פוגי", בהשפעת אופרות רוק שהצליחו באותה תקופה, ומתוך רצון לקשר בין השירים שנוצרו במסגרת פינות פוגי ברדיו‏[3]. האופרה התבססה על סיפור קצר שכתב סנדרסון בשם "סיפור הארון", ועלילתה תיארה את שובו של "פוגי" (פניגשטיין) מיפן. לצד סנדרסון, פניגשטיין, גוב, שמיר ואולארצ'יק, השתתפו באופרה חברים נוספים מלהקת הנח"ל: מירי אלוני, מנחם זילברמן ותמי עזריה, וכן דייוויד שנן‏[6]. סנדרסון כתב והלחין את כל שירי האופרה, למעט "לא ידענו מה לעשות", שבלחנו השתתף שמיר‏[6]. חלק מהשירים שנוצרו במסגרת האופרה שולבו מאוחר יותר באלבומיה של כוורת: "לא ידענו מה לעשות" (בסולו של אלוני), "נחמד" ו"פה קבור הכלב". על לחן השיר "משקה קר ותוסס" נכתבו מאוחר יותר מילות השיר "סוכר בתה".

בעצת חברם, אמרגנם הראשון אשר ביטנסקי, צירפו לשורותיהם את יצחק קלפטר, אשר היה ידוע בסצנת המועדונים של התקופה הודות לנגינתו בלהקת הצ'רצ'ילים, ומאוחר יותר גם בלהקת אחרית הימים[3]. האחרון להצטרף היה הקלידן יוני רכטר, גם הוא בתיווכו של ביטנסקי‏[3]. את הרעיון למבנה של הלהקה, שבה כמות גדולה של גיטריסטים והשתתפות של כל החברים בשירה, שאב סנדרסון מן הלהקות להקת האחים אולמן ומובי גרייפ, שגם בהן מבנה דומה‏[3]. סנדרסון אף בחר את שמה של הלהקה, לאחר פסילת כמה שמות אחרים שהוצעו‏[7].

סיפורי פוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיפורי פוגי

במרץ 1973 הקליטו חברי הלהקה שני שירים ראשונים באולפני קולינור: "שירות עצמי" ו"לא ידענו מה לעשות"‏[7]. שניהם יצאו על גבי תקליט שדרים באפריל של אותה שנה, ולא זכו להצלחה או להתעניינות של מפיקים וחברות תקליטים‏[7]. ביום העצמאות תשל"ג נערך פסטיבל הזמר והפזמון, שבו התמודדו באותה שנה שניים מחברי הלהקה: גידי גוב, ששר את השיר "יעלה ויבוא", ואפרים שמיר, ששר עם ירדנה ארזי וחנן יובל את השיר "ליל חניה". הציפייה הייתה כי פרסומם של חברי הלהקה בפסטיבל תביא להתעניינות מוגברת בלהקה, ואכן יצר המפיק אברהם דשא (פשנל) קשר עם גוב, ואחר כך עם הלהקה כולה‏[3]. חברי הלהקה השמיעו לפשנל את השיר "פה קבור הכלב", והוא הודיע להם כי מבחינתו מדובר בחומר המוזיקלי הטוב ביותר ששמע מאז שעבד עם להקת התרנגולים[3]. הוא הסכים להחתימם על חוזה הקלטות, בתנאי שיוותרו על המבנה השאפתני של אופרת הרוק לטובת תוכנית רגילה שתורכב משירים ומערכונים‏[3]. בהשפעת המבנה של תוכניות להקת הנח"ל, שכללו שירים ומערכונים, כתבו סנדרסון וגוב מערכונים קצרים, שיצרו קשר בין השירים‏[3].

ב-15 ביוני 1973, חודשים אחדים לפני מלחמת יום הכיפורים, העלו חברי להקת כוורת את תוכניתם הראשונה, "סיפורי פוגי", שהתבססה על שילוב בין שירים ומערכונים מפינות פוגי בתוכנית "ממנו אלייך" ומאופרות הרוק שתוכננו. ההופעות הראשונות לא זכו להצלחה רבה, אך כעבור כחודש החלו ההופעות להצליח, וחברי הלהקה הופיעו בתדירות של כשלושים הופעות בחודש‏[3].

במקביל להופעות החלו חברי כוורת בהקלטת שירים לקראת אלבום הבכורה של הלהקה, באולפני טריטון של טומי פרידמן. ביוני 1973 התפרסם תקליט השדרים "פה קבור הכלב", ומעט אחריו יצא גם השיר "המגפיים של ברוך"‏[8]. בספטמבר 1973 נערכו מצעדי הפזמונים השנתיים של הגל הקל ושל גלי צה"ל. הרפרטואר המוכר של כוורת כלל אז רק מספר תקליטי שדרים, אך למרות זאת זכתה הלהקה בתואר "להקת השנה" בשני המצעדים. השיר "המגפיים של ברוך" היה להיט גדול, וזכה בתואר "שיר השנה" בשניהם.

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, וחברי הלהקה גויסו למחלקת ההווי והבידור של צה"ל. במהלך המלחמה הופיעה הלהקה פעמים רבות בבסיסים ברחבי ישראל, חלקן במשותף עם להקת הנח"ל‏[3]. במסגרת ההופעות נוסף לרפרטואר הלהקה הלהיט "יו-יה", שיר הבנוי ממקבץ סיפורים קצרים המתבססים על משחקי מילים, מאפיין מרכזי בכתיבתו של סנדרסון. את השיר כתבו סנדרסון ואולארצ'יק והלחינו סנדרסון וקלפטר, והוא נחשב לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה.

בנובמבר יצא אלבומה הראשון של הלהקה, "סיפורי פוגי". האלבום הניב מספר להיטי ענק כמו "המגפיים של ברוך", "פה קבור הכלב", "שיר המכולת", "ביום ובלילה", "ילד מזדקן", "נחמד" ו"יו יה". האלבום מכר 70,000 עותקים תוך זמן קצר, מספר חסר תקדים במונחים של מוזיקה ישראלית בזמנו. עד סוף שנות השמונים נאמדו מכירותיו בכ־140,000 עותקים‏[8].

פוגי בפיתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוגי בפיתה

ב-1974 בחרה רשות השידור בלהקה לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון בברייטון עם השיר "נתתי לה חיי", אשר תחת המעטה של שיר אהבה סטנדרטי כלל רמיזות פוליטיות נגד שלטונה של גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית[3]. העיבוד התזמורתי של השיר נעשה על ידי נועם שריף[8]. במהלך הביצוע באירוויזיון לא ניגן יוני רכטר עם הלהקה אלא ניצח על התזמורת, עקב תקנה המגבילה את מספר הנגנים על הבמה לשישה. השיר הגיע למקום השביעי בתחרות, והלהקה הוציאה לשוק האירופאי תקליטון הכולל שניים משיריהם בגרסאות אנגליות: "She Looked Me in the Eye" ("נתתי לה חיי") ו־"Morris and his Turtle" ("המגפיים של ברוך"). את המילים האנגליות לשני השירים כתב סנדרסון, ללא זיקה למילים העבריות המקוריות.

תחרות שירי האירוויזיון אמנם לא הביאה ללהקה הצלחה בעולם, אך דני סנדרסון זכה בתמלוגים נאים בעקבות העובדה שהשיר "נתתי לה חיי" זכה לגרסה בשפה הצרפתית, "Le Service Militaire" בפיו של כוכב הזמר הצרפתי ז'ו דסאן. בישראל זכה השיר להצלחה גדולה יותר, ונבחר כ"שיר השנה" במצעד השנתי תשל"ד של קול ישראל.

בהמשך אותה שנה יצא האלבום השני של הלהקה, "פוגי בפיתה". בנוסף ל"נתתי לה חיי", כלל האלבום ברובו שירים מהאופרה "סיפורי פוגי" אשר לא נמצא להם מקום באלבום הראשון. כמו כן כלל האלבום גרסת כיסוי לשירה של להקת הנח"ל "הורה היאחזות", אותו עיבדו במקור סנדרסון ואולארצ'יק לכבוד כינוס של להקת הנח"ל. השיר בגרסת הלהקה זכה לאהדה רבה בהופעות, והפך לחלק בלתי נפרד מתוכניות הלהקה‏[3]. השיר החותם את האלבום, "הבלדה על ארי ודרצ'י", לא התקבל באהדה בהופעות‏[3], וביצועו החי נפסק עד להופעות האיחוד בשנת 1984. במצעדי הפזמונים זכה להצלחה רבה יותר, ודורג במקום התשיעי במצעד השנתי תשל"ד של קול ישראל.

על אף שהורכב מחומרים ישנים ברובו, האלבום התאפיין בצליל שונה מזה של קודמו. חברי הלהקה החלו מתנסים בכלי נגינה שונים אשר בלטו בסצנת הרוק המתקדם הבריטית של התקופה, כגון גיטרות 12 מיתרים, מלוטרון, מוג, אורגן האמונד וחלילית. כמו כן, לראשונה הלהקה לוותה במוזיקאים חיצוניים: ב"לאמור א'לאבי" אברהם סאלמן ניגן על קאנון, "נתתי לה חיי" ו"התמנון האיטר" בוצעו עם ליווי תזמורתי, וב"שיר המחירון" שרה מקהלה שהורכבה בעיקר מחברי הלהקה ובנות זוגם, תחת השם "מקהלת השפלה". בעקבות האלבום זכתה כוורת בפעם השנייה בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי.

צפוף באוזן ופירוק הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צפוף באוזן

בשנת 1975 הוציאה הלהקה אלבום שלישי והעלתה תוכנית חדשה תחת השם "צפוף באוזן". שלא כבעבודותיה הקודמות של כוורת, שהתאפיינו בדומיננטיות של סנדרסון, "צפוף באוזן" היה תוצר של עבודת צוות שבה הוזמנו כל היוצרים בלהקה לתרום משיריהם. הם חיפשו מקום להתבודד בו והיו "חברי משק" בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שם כתבו את שיריהם ועבדו עליהם במשך שישה חודשים. על כל אחד מהשירים נערכה הצבעה, ומספר שירים שהוצעו לא התקבלו. אחד השירים הוא "הפסנתר", שחיברו אולארצ'יק ורכטר והלחין רכטר. לחנו של השיר שימש מאוחר יותר לשיר "שיר התעוררות", שהקליט גוב במסגרת אלבום הסולו הראשון שלו[6]. לחן נוסף שלא התקבל היה לחנו של סנדרסון למה שהפך בהמשך לשיר "כחול ים תיכון" של להקת גזוז[6]. כמו כן שקלו חברי הלהקה לצרף לאלבום גרסת כיסוי לשיר "רומיה ויואל" של רביעיית איילון, ואף הקליטו גרסה כזו לפני שוויתרו על הרעיון‏[6].

התוצאה הייתה האלבום המגוון והנועז ביותר מוזיקלית שהקליטה הלהקה. למעט שני קטעים שסנדרסון כתב בעצמו, "אינספקטור פיקח" ו"האיש הכי מהיר", נכתבו רוב השירים תוך שיתוף פעולה שלו עם אולארצ'יק. לצד "גוליית", המספר בהומור ילדותי את הסיפור התנ"כי על דוד וגלית, "טנגו צפרדעים", ו"מדינה קטנה" אשר הולחן יחד עם רכטר, נכללו גם לחניו של אפרים שמיר ל"שיעור מולדת", "העולם שמח" ו"ככה היא באמצע", וכן שני לחנים של יצחק קלפטר, "שיר הטמבל" ו"היא כל כך יפה". העטיפה האחורית של האלבום, אשר צוירה על ידי יוסי אבולעפיה, הציגה קולאז' של דמויות מתוך שירי האלבום, בסגנון האיורים של טרי גיליאם ומונטי פייתון.

באלבום זה ניכרה התפתחות סגנונית משמעותית מהרוק ההומוריסטי של שני האלבומים הראשונים. הבלדה "שיעור מולדת" הציגה צד נוסטלגי ורך של הלהקה, כשהיא מלווה בעיבוד מיתרים של רכטר. למרות סלידתו של סנדרסון מהכללת השיר באלבום בזמנו, הוא הפך ברבות השנים לקלאסיקה ישראלית. ב"העולם שמח", קטע סמבה אנרגטי ולא אופייני ללהקה, התארח המתופף אהרלה קמינסקי. "שיר הטמבל" אמנם כלל מילים הומוריסטיות אופייניות, אך לווה בלחן מינורי בעיבוד מינימליסטי של פסנתר וגיטרה. חריגות אלו מה"אתוס" של כוורת הובילו לחיכוכים בין אישיים בלהקה, אשר גברו כשהלהקה התמודדה לראשונה עם חצי הביקורת והקהל עם צאת האלבום. בשנים תשל"ה ותשל"ו זכתה כוורת שוב בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל. השיר "גוליית" נבחר כ"שיר השנה" בשנת תשל"ה, ובכך השלימה הלהקה שלוש זכיות רצופות בתואר זה, הישג שלא שוחזר מעולם.

בשנת 1976 החליטו חברי הלהקה לנסות את מזלם בארצות הברית. לאחר שתרגמו את כל שיריהם לאנגלית והוציאו תקליטון של "יו יה" מתורגם לאנגלית (בשם "Yo-Ya"), הם יצאו לסיבוב הופעות בארצות הברית. אולם כבר בהופעה הראשונה התברר שהקהל, היהודי ברובו, לא היה מעוניין בתרגומים. הקהל דרש שהם יבצעו את כל השירים בעברית בלבד, וכל העבודה הרבה ירדה לטמיון‏[3]. במשך שלושה חודשים הופיעו חברי הלהקה ברחבי צפון אמריקה, לרבות הופעות בקנדה ובמקסיקו, וסיימו את סיבוב ההופעות בניו יורק[3]. על אף הצלחת ההופעות, התגברו במהלך המסע המתחים האישיים בין חברי הלהקה‏[3]. למרות זאת, הם הצליחו לעורר את התעניינותה של חברת התקליטים פולידור רקורדס, והקליטו מספר שירים חדשים באנגלית, בתקווה להשיג חוזה הקלטות בחברה‏[9]. שלושה מהשירים החדשים הוקלטו מאוחר יותר בעברית על ידי חברי הלהקה. לחנו של השיר "Don't Pull that Trigger" שימש מאוחר יותר כלחן שירו של גוב "בקצה המערב", שהוקלט עבור אלבומו "אין עוד יום". שמיר הלחין את השיר "You Are My Soul", וכעבור שנה בלבד הקליט אותו בעברית במילים של יהונתן גפן, תחת השם "ערב של יום בהיר". על לחן השיר "Lesson in Love" כתב סנדרסון מאוחר יותר את השיר "היפנוזה"‏[6]. השירים לא התקבלו באהדה בקרב אנשי החברה, וחברי הלהקה חזרו לישראל לאחר מכן‏[9].

כשחזרו לישראל הופיעו חברי הלהקה בסיבוב הופעות אחרונות עם חברי הגשש החיוור[3]. הופעתה האחרונה של כוורת הייתה ב־30 בספטמבר 1976, ללא אולארצ'יק וקלפטר‏[9]. אחריה התפרקה הלהקה סופית, וכל אחד מחבריה יצא לקריירה אישית.

לאחר פירוק הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה בזמן הופעה בפארק הירקון במסגרת סיבוב האיחוד האחרון, אוגוסט 2013

דני סנדרסון הקים עם גידי גוב בשנת 1978 את להקת "גזוז" שהייתה מעין גרסת ביג בנד ל"כוורת", ובשנת 1980 את להקת "דודה" שנטתה לכיוון רוקי יותר. כל חברי הלהקה, פרט למאיר פניגשטיין, המשיכו לקריירות סולו והפכו איש איש לעמודי תווך של המוזיקה הישראלית. פניגשטיין היגר לארצות הברית ופנה לעסקי הקולנוע.

ב־1984 התאחדו חברי "כוורת" מחדש לשורה של הופעות, שהמפורסמת שבהן הייתה הופעת החינם בפארק הירקון. בהופעה זו השתתפו על פי הערכת המשטרה כחצי מיליון איש, מספר שיא של צופים, אף כי נטען שבפועל המספר היה נמוך בכמחצית.‏[10] אלון אולארצ'יק כתב לכבוד האיחוד את השיר "מאיר ואלון", העוסק בו ובמאיר פניגשטיין שהגיעו במיוחד מארצות הברית לסיבוב ההופעות. כמו כן, ביצעו חברי הלהקה מערכון בשם "הוותיק", שבמרכזו ראיון נוסטלגי עם חלוץ מזדקן. ההופעה יצאה באלבום כפול ובקלטת וידאו. באוגוסט 1984 הופיעה הלהקה בפני חיילי צה"ל בגזרה המזרחית בלבנון.

בשנת 1989 יצאו כל שלושת אלבומיה של הלהקה בגרסאות תקליטור, שכללו קטעים נוספים כמו מערכונים שבמקור הוקלטו עבור תוכנית הרדיו "ממנו אלייך" וקטעים שהוקלטו בזמן הופעות וחזרות. כמו כן צורפו לאלבומים אלו שני שירים שאמנם הוקלטו על ידי הלהקה באולפן, אך לא נכללו באלבומים המקוריים: "מחכים לשולה" ו"הפסקת חשמל".

בקיץ 1990 יצאו לסיבוב איחוד נוסף בשם "כוורת חוזרת", שלווה בתקליטון באותו שם. סיבוב ההופעות הונצח בסרטו התיעודי של צבי שיסל "כוורת - תמונות מחיי הלהקה".

ב־1995, לאחר רצח יצחק רבין, הופיעו שישה מחברי הלהקה (פניגשטיין נעדר) בעצרת הזיכרון לרבין וביצעו את השיר "מדינה קטנה".

ב־1998, לכבוד שנת היובל למדינה וחצי היובל לצאת האלבום "סיפורי פוגי", התאחדה הלהקה שוב למופע ענק חד־פעמי בפארק הירקון. האיחוד לווה בהוצאת שני שירים חדשים שנכתבו במשותף על ידי חברי הלהקה: "זוכר, לא זוכר" בהשתתפות DJ צ'ופי, ו"מחפש דרך חזרה". המופע וקטעים מהחזרות לקראתו תועדו באלבום המשולש "כוורת בפארק" ובסרט טלוויזיוני באותו שם. מופע נוסף התקיים בשנת 2000 באופן חד־פעמי, במטרה לגייס כסף עבור ניתוח דחוף בראשו של חבר הלהקה יצחק קלפטר.

בשנת 2001 הועלה המופע "דני, גידי וחברים", שבו השתתפו סנדרסון, גוב, אולארצ'יק, שמיר ומזי כהן מגזוז. כעבור כשנתיים העלו קלפטר, אולארצ'יק ושמיר את המופע "נפגשנו". "נפגשנו" לווה בשני שירים חדשים: "מטוטלת" שכתב אולארצ'יק ו"שווה זהב" שכתב קלפטר.

בשנת 2008, במלאת שישים שנה למדינת ישראל, נבחרה להקת כוורת ל"להקת השישים" במסגרת "שיר השישים" של הערוץ הראשון ורשת ג'.‏[11]. הלהקה זכתה בתואר זה גם ב"מצעד השישים" של ערוץ 2, ששודר במסגרת הזכיינית קשת.

בשנת 2009 הועלה המופע "ככה היא באמצע", שבו ביצעו איה כורם, אפרת גוש, אמילי קרפל ואניה בוקשטיין את שירי הלהקה.‏[12]

בשנת 2012 העלתה קבוצת מוזיקאים צעירים תחת השם "אנשי הארון" מופע מחווה ללהקה בו ביצעו את שיריה על פי הביצועים, התלבושות והתפאורה המקוריים.‏[13] בהמשך אף שיתפה הקבוצה פעולה עם מאיר פניגשטיין במופע שהוקדש לדמותו של פוגי במערכוני הלהקה.‏[14]

ב־10 במרץ 2013 הודיעה הלהקה במסיבת עיתונאים כי היא צפויה להתאחד פעם נוספת לשתי הופעות ביוני 2013 בבריכת הסולטאן בירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל ולציון 40 שנה לצאת אלבום הבכורה "סיפורי פוגי". כל הכרטיסים לשתי ההופעות הללו אזלו תוך שעות ספורות, ולאור זאת החליטה הלהקה על קיום הופעה נוספת, ב־22 ביוני, שגם אליה אזלו כל הכרטיסים תוך מספר שעות. לאור הביקוש הנוסף הוכרז על קיומה של הופעה בפארק הירקון בתל אביב ב־8 באוגוסט, שגם לה אזלו 45 אלף הכרטיסים תוך 12 שעות בלבד. ב־30 באפריל הודיעה הלהקה כי בעקבות הביקוש העצום היא מוסיפה הופעה אחרונה בפארק הירקון, ב־7 באוגוסט. בסך הכל צפו בהופעות האיחוד של שנה זו כ־120,000 איש.‏[15] בהופעות הראשונות בסיבוב הופיע גוב כשידו חבושה לאחר ששבר את כתפו סמוך להופעה הראשונה.‏[16] לצד ההצלחה במכירת הכרטיסים זכה סיבוב ההופעות לשבחים רבים על שימור האיכויות המוזיקליות והאמנותיות על אף הזמן הרב שעבר מאז הפסקת פעילותה הרציפה של הלהקה. בריאיון לידיעות אחרונות הצהיר דני סנדרסון כי זהו האיחוד האחרון של הלהקה.

לקראת האיחוד יצא באותה שנה מארז מיוחד של כוורת שנקרא "כוורת בקופסה" המכיל קטעים שרואים אור לראשונה על גבי דיסק, ביניהם "פינות פוגי", אופרות הרוק המקוריות והופעות מוקלטות ב-DVD. המארז נמכר בכ־10,000 עותקים.‏[15] ההופעה עצמה תועדה בסרט DVD ובתקליט כפול בשם "כוורת - המופע האחרון" שהגיע למעמד אלבום זהב.‏[17] החזרות למופע תועדו בסרט של הבמאי אבידע לבני ששודר בYes דוקו באפריל 2014.

שירי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין בולט ומרכזי של שירי כוורת הוא השימוש הניכר בהומור שנעשה בהם. בחלק מהשירים מתבטא השימוש בהומור במשחקי מילים ופרודיות על ביטויים עבריים שונים, כדוגמת "יו יה" ו"פה קבור הכלב". ב"שיר המכולת" אף מעורבים בביטויים העבריים גם ביטויים מהז'רגון האנגלו-סקסי ("גיב מי דה מאני אנד איי גיב יו מיי הר תבור את הכביש ותחזור למכולת"). שירים אחרים נכתבו בהומור נונסנס המערב מציאות ודמיון, כדוגמת השיר "המגפיים של ברוך" שגיבורו רוחש אהבה רומנטית למגפיו, או הפרודיה על הסיפור התנ"כי בשיר "גוליית". נטייה זו להומור חוזקה באמצעות המערכונים שקישרו בין השירים ובראשם "סיפור הארון" ו"סיפור המכולת". גם שירים רציניים כדוגמת "שירות עצמי" שדוברו מסתכל על חייו במבט נוגה, נעטפו בבדיחות קלילות. יוצא דופן מבחינה זו הוא השיר "ילד מזדקן" שמילותיו רציניות לחלוטין, כמו גם עיסוקו בקשיי ההתבגרות. רוב שירי האהבה של כוורת נכתבו אף הם בנימה הומוריסטית, אף על פי שלרוב נושאם היה גבר שלא הצליח לכבוש את לב אהובתו, ובהם "ביום ובלילה", "היא כל כך יפה" ו"נתתי לה חיי". הכתיבה ההומוריסטית הייתה מאפיין בולט של דני סנדרסון שהמשיך את הקו הזה ביצירתו גם בלהקת גזוז ובאלבומי הסולו שלו. ברוק הישראלי, לעומת זאת, נותרה כוורת יחידה בתחום מלבד ניסיונות מקומיים כדוגמת איזולירבנד בשנות השמונים ושממל בעשור השני של המאה ה-21.

על אף האנטי-תזה שהיוותה כוורת לשירי הלהקות הצבאיות היו גם לה שירים שעסקו בנושאים לאומיים, אך גם אלו נכתבו מנקודת מבט אישית ומינורית יותר. בולט בהקשר זה "שיעור מולדת" הנוסטלגי, שמילותיו נכתבו על ידי עלי מוהר ולא על ידי חברי הלהקה, וכן "מדינה קטנה". גם גרסת הכיסוי של כוורת לשירה של להקת הנח"ל "הורה היאחזות" נעשתה בעיבוד רוקי מובהק ותוך הכנסת אלמנטים הומוריסטיים.

לצד הגישה הקלילה כללו לא מעט משירי כוורת מסרים רציניים ואף פוליטיים במילותיהם. אופייני לעניין זה הוא השיר "נתתי לה חיי" שטען בעד הקמת מדינה פלסטינית. דוגמאות אחרות הן "נחמד" כשיר מחאה כנגד ההשלמה עם המצב הפוליטי-חברתי ו"שיר מלחים" שגיבוריו ממהרים להיכנע ונכתב כנגד ההירואיות הציונית.‏[18]

תרומה וחשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותה של כוורת במוזיקה הישראלית נעוצה בעיקר בהיותה להקת הרוק הראשונה שזכתה להצלחה רחבה, ובכך שינתה את פני המוזיקה הישראלית. עד לפריצתה של הלהקה נעשתה היצירה הדומיננטית במסגרת הלהקות הצבאיות וכן בלהקות זמר, שסגנונן המוזיקלי הושפע מהמוזיקה הרוסית (שימוש נרחב באקורדיון) והצרפתית. השירים נכתבו על ידי משוררים ופזמונאים והולחנו על ידי מלחינים בנפרד מהמבצעים. רבים מהטקסטים עסקו בחוויות הקשורות בצבא, במלחמות ישראל ובהווי החקלאי וההתיישבותי ונכתבו על פי רוב בלשון רבים.

יצירתה של כוורת הייתה שונה באופן מובהק. ראשית, מבחינת הסגנון המוזיקלי עשתה כוורת שימוש בשלוש גיטרות חשמליות (סנדרסון, קלפטר ושמיר) לצד הבס (אולארצ'יק) ובכך התאפיינה יצירתה בצליל רוקי מובהק, בעוד קודמותיה בתחום השתמשו בכלים חשמליים באופן חלקי בלבד. בנוסף עשתה כוורת ניסיונות מוזיקליים מורכבים יותר, כדוגמת רוק פרוגרסיבי ב"הבלדה על ארי ודרצ'י", קטעים אינסטרומנטליים בהשפעה ים תיכונית כמו "התמנון האיטר" ו"לאמור א'לאבי" וקטעים מורכבים ומרובי אקורדים כדוגמת "למרות הכל". שנית, נעשתה היצירה בלהקה באופן קבוצתי, ועל אף הדומיננטיות של סנדרסון היא פעלה לפי המודל של להקת רוק בה שותפים כל החברים בכתיבה, נגינה וביצוע. עם זאת שמרה כוורת על מקצב ה"אסטה אסטה" המקובל של התקופה, על מבנה התוכנית של הלהקות הצבאיות המורכב משירים ומערכונים וכן הופעה בפני קהל יושב.

מבחינה טקסטואלית הייתה כוורת בין החלוצות של כתיבה בלשון יחיד, המתייחסת לאדם הפרטי, ולא של כתיבה בלשון רבים העוסקת בענייניו של הציבור או של שליחיו; זאת כהשפעה של מלחמת יום הכיפורים, שיצרה שבר עמוק בחברה הישראלית הן מבחינת האמונה במנהיגי הציבור והן מבחינת ההתגייסות הציבורית למשימות לאומיות כדוגמת מלחמה או התיישבות. כוורת הקצינה נטייה זו כשהקדישה שירים לנושאים הומוריסטיים או לחפצים שוליים, בניגוד לכובד הראש של שירים רבים אחרים שנכתבו במקביל או קודם לכן. דוגמאות אופייניות לכך הם השירים "המגפיים של ברוך" ו"שיר המכולת". גישה זו סימלה את עלייתו של דור חדש שלא מעמיד במרכז את כיבושי הצבא והפרחת השממה ולא חש דחף להגן על המדינה החדשה, ובמקום זאת מעדיף לעסוק בענייני היום-יום ובחייו האישיים.‏[19]

גם לאחר פירוקה של כוורת המשיכה הלהקה להשפיע על המוזיקה הישראלית, בעיקר מכיוון שהיא הוכיחה שניתן ליצור רוק בישראל שיתקבל בהכרה ציבורית ומסחרית. מעמד זה התחזק עקב היות שישה מתוך שבעת חבריה יוצרים בולטים ומצליחים ברוק הישראלי לגווניו בשנים הבאות. תהליך השינוי ארך עוד מספר שנים אך בסופו של דבר היה הרוק הישראלי לעובדה וכוורת לסמל המהפכה המוזיקלית, וכן באופן פרדוקסלי לסמל של "ארץ ישראל הישנה והטובה".

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד 2013

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוכנית 21 - להקת הנח"ל בתוכניתה ה-21, באתר "שרים במדים"
  2. ^ תוכנית 22 - בהיאחזות הנח"ל בסיני, באתר "שרים במדים"
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 3.15 3.16 3.17 3.18 "סוף עונת התפוזים - סיפורו של הרוק הישראלי", פרק 3: "היה נחמד". הערוץ הראשון, 1998
  4. ^ ביוגרפיה של דני סנדרסון באתר MOOMA
  5. ^ על פי ראיון עם מאיר פניגשטיין בגלי צה"ל, 27 בדצמבר 2010
  6. ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 6.11 על פי החוברת המצורפת לאלבום "כוורת בקופסה", NMC, ‏ 2013
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ביוגרפיה של כוורת באתר MOOMA
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 ביוגרפיה של כוורת באתר MOOMA
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 ביוגרפיה של כוורת באתר MOOMA
  10. ^ ציפורי לילה מתגעגעות, גל"צ, 9 בינואר 2011
  11. ^ רשת ג'
  12. ^ נויה כוכבי, נכנסות למגפיים של ברוך, 25 בפברואר 2009
  13. ^ מערכת גיא פינס, אחרי 40 שנה: השיבוט של כוורת עושים את "סיפורי פוגי", באתר נענע10, 7 בינואר 2013
  14. ^ ynet, בלי כוורת: צפו במאיר פניגשטיין עושה פוגי, באתר ynet‏, 30 בינואר 2014
  15. ^ 15.0 15.1 אסף נבו, ‏כוורת נפרדה: ההופעה האחרונה בפארק, באתר ‏mako‏‏, ‏8 באוגוסט 2013‏‬
  16. ^ אחרי הפציעה ולפני האיחוד: גידי גוב שוחרר מבית החולים, באתר וואלה!, 13 ביוני 2013‬
  17. ^ מערכת גיא פינס, להקת כוורת מתאחדת שוב, באתר נענע10, 26 במרץ 2014
  18. ^ בן שלודני סנדרסון - הילד מכוורת מסרב להזדקן, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  19. ^ "ענני מלחמה תרבותיים" באתר גלי צה"ל