תשאול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: בעיות ניסוח, שגיאות דקדוק וכתיב.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שוטר צבאי אמריקני מתשאל אישה סינית, שהייתה שבויה בידי הצבא היפני, בסוף מלחמת העולם השנייה

תשאול הוא ריאיון פנים-אל-פנים, בעל-פה, הנעשה כחלק מחקירה פלילית וחקירות דומות לה, לרבות חקירה משטרתית, חקירת מס ואיסוף מודיעין ביטחוני. בתשאול, המתשאל מנסה להפיק מהמתושאל מידע תקף, גם אם המתושאל לא התכוון מלכתחילה למסור אותו למתשאל.

התשאול הוא אחד מכלי החקירה הפלילית אך אינו היחיד בהם. לצידו קיימים, למשל, גביית הודאה בכתב, מסדר זיהוי, חיפוש ותפיסה, בדיקות פורנזיות וזיהוי פלילי. המתושאל עשוי להיות חשוד בעבירה, קורבן לעברה, עד לעבירה או כל אדם שעשוי להיות לו קשר למאורע הנחקר.

טכניקת התשאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הביניים של המתשאל, שמסייעת בהשגת המידע התקף ובהערכת תקפותו היא אבחון המתושאל. האבחון מזהה סימנים לאמירת אמת ושקר ומתחקה אחר האישיות, האינטרסים וממניעים של המתושאל כמו גם אחר סוג הלחצים שיש להפעיל עליו. בכל שיטת תשאול מופעלת מידה של לחץ, בגבולות ההתנהגות הסבירה, החוק וכללי האתיקה המקצועית. ככלל, מתבססות הטכניקות על פניה להגיון ולרגשות, והכול על-פי נסיבות העבירה, מיהותו של הנחקר והחוקר, והנסיבות בהן מתקיימת החקירה.

הצלחתו של התשאול, תלויה בשני הצדדים - המתשאל והמתושאל. דהיינו, כמות המידע המופקת בתשאול, כמו גם חשיבותו ותקפותו תלויה הן ביכולות של המתשאל והן באלה של המתושאל. התשאול הוא מקצוע הכולל מיומנויות הניתנות ללמידה ולרכישה בעזרת התנסות, כמו גם כישרון בסיסי. הליך התשאול מוגבל גם במשאביו וסמכויותיו של המתשאל.

הטכניקה הנלמדת ביותר בצפון אמריקה היא של ג'ון רייד. הטכניקה מבוססת על תשעה שלבים דינאמיים ובעיקרם התגברות על התנגדויות הנחקר.

מבחינת לוח הזמנים, תהליך התשאול כולל בדרך כלל ארבעה שלבים עיקריים והם:

  1. תכנון והכנות
  2. הבאת הנחקר
  3. מהלך התשאול
  4. הערכה והפקת לקחים

עם זאת, במקרים רבים יחולו שינויים בסדר שני השלבים הראשונים, לדוגמה באירוע בלתי מתוכנן, מבחינתו של החוקר, כמו תפיסת חשוד "על חם". במצב כזה, תושלמנה המטלות החסרות בדיעבד, או במקביל למהלך התשאול, על ידי החוקר עצמו או על ידי עמיתיו.

מניפולציות מקובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתשאל צריך להשיג מן המתושאל מידע אמין. אולם מותר לו להציג למתושאל מידע בעל הגזמות או שקרים כדי לגרום למתושאל לומר את האמת. טכניקות מניפולציה מקובלות בתשאול המכוונות לתשאול חשודים:

  • הגזמה בנוגע לגודל העבירה ומזעור חלקו או אחריותו של החשוד.
  • מצג שווא לפיו הכל ממילא אבוד והמתושאל יכול סוף סוף לגלות סודות שקודם הייתה לו סיבה להסתיר.
  • השוטר הטוב והשוטר הרע - מצג לפיו אם המתושאל לא ייתוודה בפני השוטר הנחמד שמקל עליו והולך לקראתו, הוא יאלץ להתוודות בפני השוטר השני, שמחמיר עם כולם.
  • פיתוי לגלות סודות בעסקאות להקלת עונש על הפשעים שנעשו, לרבות הלשנה על שותפים תמורת הקלה בעונש.
  • מצג לפיו שותפיו של המתושאל כבר הלשינו עליו וגלגלו עליו גם את האחריות למעשיהם שלהם.
  • טיפוח רגשות אשם על רקע מוסרי ודתי.
  • הגזמה בתיאור חוסר הנוחות שעלולה להיגרם למתושאל במקרה שהחקירה תצטרך להתבסס על ראיות אחרות במקום על הודאתו. למשל, תיאור מוגזם של חוסר הנוחות שגורם חיפוש משטרתי בביתו של המתושאל.

סוגי מידע המושגים בתשאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עניין מרכזי בתשאול הוא השגת הודאה תקפה מחשודים.
    • הודאה מלאה נקראת התוודות (Confession), והיא מכילה את כל היסודות של הכוונה והמעשה הפלילי.
    • הודאה במקצת (Admission) מכילה אלמנטים מפלילים, המחייבים תשתית ראייתית נוספת להוכחת האשמה.
    • הודאה שלילית, או הכחשה מפלילה (Negative Admission) היא חלופה רצויה במקרים בהם היא מסייעת להפללת החשוד, כמו במקרה בו מכחיש החשוד שהיה בזירת עבירה בה נמצאו טביעות אצבעותיו.

לפי העניין, עשויות להיות מטרות נוספות לתשאול, לרבות:

  • השגת מידע לצורך מניעת עבירה.
  • אימות מידע קיים.
  • גילוי זהות של שותפים נוספים לעבירה.
  • צמצום מספר החשודים במקרה שזהותו של העבריין אינה ידועה.
  • גילוי ואיתור ראיות הנוגעות בחפצים, לרבות רכוש גנוב, אמצעי לחימה וסמים.
  • ברירת אסטרטגיות להמשך פעולה.

הודאות שווא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודעת שווא היא הודאה שמוסר אדם בביצוע עבירה אותה ביצע אדם אחר או בעברה שלא בוצעה כלל וכלל. מקובל ניתן לסווג לשתי קטגוריות: הודעות שווא שנמסרו בגלל תקלה בהליך התשאול והודעות שווא שנמסרו למרות הליך תשאול תקין.

תקלה בהליך התשאול שגורמת למסירת הודאות שווא עשויה להיות הפעלת עודף לחץ על המתושאל. תקלה כזו עשויה להיעשות במזיד על ידי חוקר לא ישר או בשוגג על ידי חוקר שלא העריך נכון את המצב או שאינו מיומן מספיק. הנחקרים עשויים להיכנע ללחץ הרב ברמה ההתנהגותית בלבד, דהיינו לשקר במטרה להשיג הפוגה מלחצי החקירה או, במקרים קיצוניים, להתחיל להאמין שהם אכן ביצעו את העבירה המיוחסת להם. במקרה האחרון התשאול הופך לשטיפת מוח. אחד האמצעים המקובלים למניעת הפעלת לחץ יתר בשוגג הוא איתור קבוצות סיכון להודאת שווא והכשרת מתשאלים מיוחדים עבור קבוצות אלה. תשאול קטין או אדם עם לקות שכלית, למשל, מצריך מתשאל עם סמכויות והכשרה מיוחדים.

תקלה אחרת בהליך התשאול שיכולה לגרום להודאת שווא היא אי הבנה. דהיינו, פירוש לא נכון של דברי המתושאל בידי המתשאל, של המתשאל בידי המתושאל (חשב ששואלים אותו שאלה אחרת), שגיאה בתמלול הקלטת התשאול וכיוצא בזה. כדי להוריד את שכיחות השגיאות האלה, יש שאיפה לקבלת הודאות מפורטות ולא לקוניות, כולל, אם אפשר, שחזור הפשע בזירת הפשע עצמה.

הודאת שווא המתקבלת שלא בשל תקלה בתשאול, עשויה להימסר בשל לחצים המופעלים על המתושאל שלא על ידי המתשאל, למשל, אם האשם האמיתי עשוי לאיים על המתושאל, או שמרצונו החופשי של המתושאל. מתושאל שמוסר הודאת שווא מרצונו החופשי עשוי לחפות על האשם האמיתי, כאשר זה יקר ללבו של המתושאל, או שלא להיות שפוי.

קיום תופעת הודאות השווא קיבל אישוש מדעי עם השתפרות טכנולוגיית הזיהוי הפלילי ובמיוחד במחקרים שנעשו על מדגם תיקי חקירה סגורים בעזרת בדיקת סמני DNA, שנעשו בכמה מדינות מערביות. במסגרת זאת לא רק שנתגלו העבריינים האמיתיים, אלא נתברר כי אנשים רבים ישבו בבית הסוהר על לא עוול בכפם; חלקם אף הודו בעבירות שיוחסו להם. במקרים בהם ניתנה הודאת שווא ונתקיימה בדיקה על הליכי החקירה, התברר כי נפלו בה ליקויים משמעותיים כתוצאה מחוסר במקצועיות, חריגה מהוראות ומכללי האתיקה,‏[1] או כתוצאה מהטיות מכוונות.

היבטים חוקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, פועלות הסוכנויות לאכיפת החוק בישראל מכוח חוק ספציפי שהעניק להן את סמכויותיהן, ובכלל זה הסמכות לתשאל נחקרים. ככל שנוגע הדבר למשטרת ישראל, הסמיך המחוקק שוטרים לחקור כל אדם בקשר לביצוע עבירה כלשהי (סעיף 2 (1) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)). חקירת חשודים תתבצע אך בתחנת משטרה, ובעבירות שהוגדרו בחוק חלה חובה לתעד את החקירה קולית (אודיו), או חוזית (וידאו)‏[2].

החוק מתייחס גם לזכויותיו של המתושאל. חשוד, בשונה מעד, אינו חייב לומר דבר לשוטר ואינו חייב להשיב לשאלותיו. דהיינו, מוקנית לו האפשרות להשתמש בזכות השתיקה[3]. הודאת חשוד יכולה לשמש נגדו כראיה, אך אם עשה זאת מרצונו הטוב והחופשי‏[4]. על פי הדין בישראל, חובה להזהיר חשוד לפני תשאולו, או גביית הודעתו, כי סכנת הפללה מרחפת מעל ראשו, בעבירה שהחוקר הגדירה בפניו, וכי אין הוא חייב להפליל עצמו. כמו כן, על המתשאל חלה חובה לוודא כי החשוד הבין את האזהרה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוידוביץ, אבי (2010). ושיודע לשאול: על התשאול המקצועי והאפקטיבי. יהוד מונסון: אופיר ביכורים.

  • Gudjonsson, Gisli H. (2003). The Psychology of Interrogations and Confessions. Chichester: John Wiley & Sons.
  • Gudjonsson, Gisli H. (2006). The Psychology of Interrogations and Confessions. In Williamson Tom. Investigative Interviewing: Rights, Research and Regulation. UK: Willan Publishing.
  • Inbau, Fred Edward & Joseph P. Buckley (2005). Essentials of the Reid Technique: Criminal Interrogation and Confessions. Sudbury MA: Jones & Bartlett Publishers.
  • Inbau, Fred Edward & others (2001). Criminal interrogation and Confessions. Gaithersburg USA: Aspen Publishers.
  • Kassin, Saul M. & Gudjonsson, G. H. (2004). The psychology of confessions: A review of the literature and issues. Psychological Science in the Public Interest, 5, 33 – 67.
  • Kassin, Saul M. (2008). The Psychology of Confessions. Annu. Rev. Law Soc. Sci. 4. 193 – 217.
  • Kassin, Saul M. and others (2007). Police Interviewing and Interrogation: A Self-Report Survey of Police Practices and Beliefs. Law Hum Behav, 31, 381–400.
  • Kenney, John P. & More, Harry W. Jr. (1979). The Principles of Investigation. Minnesota: West Publishing Company. .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על אתיקה בניהול חקירה ראו באתר "עבריינות, סטייה חברתית ואכיפת חוק" של הקרימינולוג אבי דוידוביץ
  2. ^ סעיף 4 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב - 2002)
  3. ^ שיבוש לשוני נפוץ במקומותינו הוא הביטוי "החשוד שמר על זכות השתיקה". הנכון הוא כי החשוד השתמש בזכות השתיקה, ומי ששמר על זכותו זו של הנחקר היה דווקא החוקר
  4. ^ סעיף 12 א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971.