Playbill
 לוגו המגזין | |
 | |
| תדירות | ירחון |
|---|---|
| סוגה | תיאטרון |
| מו"ל | פיליפ ס. בירש |
| בעלים | TotalTheater |
| עורך ראשי | בלייק רוס, אנדרו גיינס, קן ג'ונס |
| תאריכי הופעה | 1884–הווה (כ־140 שנה) |
| שפה | אנגלית |
| מערכת | ניו יורק |
| תפוצה | 4,073,680 (נכון לשנת 2012) |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| ISSN | 0551-0678 |
| www.playbill.com | |
  | |
Playbill הוא מגזין אמריקאי חודשי המיועד לצופי תיאטרון. המגזין קיים במהדורה למנויים, אך רוב עותקיו יוצאים לאור עבור הפקות מיוחדות ומופצים מדלת לדלת. כל גיליון מכיל מאמרים אודות אמנים, מחזות ומחזות זמר חדשים או אטרקציות מיוחדות. ליבה זו זהה לכל מהדורות המגזין, בכל נקודות החלוקה, במהלך אותו החודש. הכתבות מכילות רשימות, תמונות וביוגרפיות של השחקנים; ביוגרפיות של מחזאים, מלחינים ואנשי צוות ההפקה; רשימה של סצנות, כמו גם שירים ומבצעיהם (למחזות זמר); ותיאור קצר של הרקע עבור הפקה מסוימת. כמו כן, ישנו פירוט של מספר ההפסקות ומידע אודות אולם התיאטרון המארח את ההפקה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Playbill יצא לאור לראשונה בשנת 1884 עבור אולם תיאטרון בודד, ברח' 21 בניו יורק. כיום, המגזין מופץ כמעט בכל תיאטראות ברודוויי, כמו גם אוף ברודוויי. מחוץ לניו יורק, Playbill מופץ בתיאטראות ברחבי ארצות הברית, בין השאר באינדיאנפוליס, בולטימור, בוסטון, ברמינגהאם, דאלאס, וושינגטון, יוסטון, לוס אנג'לס, מיאמי, מיניאפוליס, ניו אורלינס, סינסינטי, סן דייגו, סן פרנסיסקו, סנט לואיס, פיטסבורג, פילדלפיה, פיניקס, קולומבוס, ושיקגו. נכון לספטמבר 2012, תפוצת המגזין הייתה 4,073,680.[1]
Playbill המופץ בערבי פתיחה של הצגות בברודוויי מוטבע בחותם על כריכה ועל עמוד השער של המגזין. באתר האינטרנט של Playbill ניתן לרכוש מהדורות "ערבי פתיחה" שכאלו. במקום מידע אודות צוות שחקנים והפקה מסוימת, חוברת של מנוי מהדורת Playbill מכילה רישומים של הפקות ברודוויי ואוף ברודוויי וחדשות אודות הפקות לונדוניות וסיבובי הופעות של מחזות זמר שונים בצפון אמריקה.
הסמליל הקבוע של Playbill הוא צהוב עם כיתוב שחורה. נכון ל-1 ביוני 2014, הסמליל של Playbill שינה את צבעו הצהוב לצבע אחר לציון ארבעה אירועים בלבד בכל תולדותיו:
| תאריך | הצבע/הצבעים | האירוע |
|---|---|---|
| אוקטובר 2007 | ירוק | היום השנה החמישי של המחזמר מרשעת |
| אוקטובר 2011 | כחול מלכותי | היום השנה העשירי של המחזמר מאמה מיה! |
| אוקטובר 2013 | ירוק | היום השנה העשירי של המחזמר מרשעת[2] |
| יוני 2014 | צבעי הקשת | חודש הגאווה |
| יוני 2015 |
מדיה אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1994 השיק המגזין Playbill אתר אינטרנט מקוון. באתר החינמי מופיעות חדשות חמות על תעשיית התיאטרון, המתמקדות בהפקות העולות בניו יורק, אבל גם הפקות אזוריות, בינלאומיות וסיבובי הופעות. האתר מתעדכן באופן שוטף, וגולשים בו גם צופי תיאטרון, וגם אנשי מקצוע. באתר מתפרסמות הנחות על כרטיסים ובמסעדות.
בשנת 2000, Playbill הוסיפה חנות קניות קמעונאיות באינטרנט המציעה סחורה רשמית של Playbill וסחורה מהפקות נוכחיות והפקות עבר של ברודוויי.
בשנת 2006, Playbill השיקה חברת תקליטים בשם Playbill Records.
בשנת 2007 הושקה תחנת הרדיו Playbill Radio, המשדרת 24 שעות ביממה מוזיקה ממחזות הזמר של ברודוויי, וכן מבזקי חדשות, פודקאסטים ועוד. לתחנה ספרייה מוזיקלית של מעל 20,000 כותרים.
בשנת 2011, הושק האתר Playbill Vault, מסד נתונים מקוונים מקיף של ההיסטוריה של תיאטראות ברודוויי.
תחרות עם Stagebill[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך עשרות שנים, Playbill התמקד בתיאטראות ברודוויי ואוף ברודוויי, ואילו Stagebill התמקד בקונצרטים, אופרה, מחול ובמקומות כגון מרכז לינקולן וקרנגי הול.[3] עם זאת, בשלהי שנות ה-90 Playbill היה רווחי מאוד, בעוד Stagebill הפסיד מיליוני דולרים בשנה, עד לשנת 1998.[4] כדי להגדיל את הכנסותיו, Stagebill פלש לתחום של Playbill: הפסקת האש הופרה לראשונה בשנת 1995, כאשר The Public Theater ערק בשקט ל-Stagebill; בשנת 1997, במהלך הרבה יותר רועש, חברת וולט דיסני חתמה על שיתוף פעולה עם Stagebill לקראת העלאת המחזמר החדש (דאז) "מלך האריות" בתיאטרון "ניו אמסטרדם".[5] נקודת המחלוקת העיקרית של המהלך האחרון הייתה שליטה על תוכן פרסום: Playbill מופץ בחינם לתיאטראות, בהסתמך על הכנסות מפרסום הנמצאות תחת שליטתו וסמכותו הבלבדית, ואילו חברת דיסני דרשה, על פי מדיניות החברה, תוכנית ללא פרסומות לסיגריות או אלכוהול.[6]
בתגובה לפלישה של Stagebill, החלה Playbill בהפקת Showbill, הוצאה לאור מקבילה, שתאמה את דרישות הפרסום של דיסני.[7] עכשיו עם אלטרנטיבה, דיסני עברה מ-Stagebill ל-Showbill עם מלך האריות, בעיצומן של ההופעות בתיאטרון "ניו אמסטרדם". (באופן אירוני, כאשר ההפקה עברה להופיע בתיאטרון מינסקוף, שאיננה בבעלות דיסני, הם היו מחויבים לעבוד עם Playbill, כמו גם שאר הפקות דיסני בתיאטראות אחרים.[3]) מרכז פורד לאמנויות הבמה גם עבדו ביחד עם Showbill כאשר הציגו את Ragtime, ככל הנראה כדי להימנע מפרסומות של יצרניות רכב מתחרות.[3] בנסיבות שונות, המפיקים של הפקת ברודוויי המחודשת של "קברט" ביקשו לשמור על אווירה של מועדון לילה מפוקפק בסטודיו 54, בו הוצג המחזמר, והם התעקשו על חלוקת תוכניית ה-Playbill לצופים לאחר ההופעה, בצאתם מהאולם. ב-Playbill חששו שהם מפסידים חשיפה של הפרסומות שלהם, והציעו למפיקים לחלק תוכניות של Showbill במקום.[8]
בנוסף, Playbill הגיבו למהלך של Stagebill גם באמצעות הפקת תוכניות להופעות של אמנויות קלאסיות, תוך שהם מחזרים באגרסיביות אחר מקומות רבים שהיו בעבר לקוחות של Stagebill. באביב של שנת 2002, Playbill חתמה על חוזה עם קרנגי הול; אבן דרך זו הצטרפה להסכם מוקדם יותר שהושג עם ה-Metropolitan Opera וסיכום על חוזה עם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק - שני לקוחות עבר משמעותיים של Stagebill במרכז לינקולן.[5] עם לקוחות חדשים אלו, Playbill פרצה את גבולות הפורמט הטיפוסי שאפיין אותה עד אז, והחלה לפרסם תוכניות מותאמות באופן אישי, בדומה ל-Stagebill.[6] מהלך זה, בשילוב הבעיות הכספיות שהיו ל-Stagebill, סימנו את סופו של Stagebill כישות פרסום. מאוחר יותר באותה השנה, Stagebill הפכה לחדלת פירעון אחרי חמש שנים של תחרות ראש-בראש מול Playbill, אשר בסופו של דבר רכשה את הסימן המסחרי "Stagebill".[9]
Playbill Vault[עריכת קוד מקור | עריכה]
Playbill Vault הוא בסיס נתונים מקוון שנוצר ואשר מופעל על ידי Playbill, וכולל מידע אודות הפקות תיאטרון בברודוויי, תוכניות, תמונות, לוח דרושים ונתוני מכירות כרטיסים בקופות.
האתר מספק תיעוד של הפקות בברודוויי מאז 1930 ועד היום.[10] המידע באתר כולל רשימת קרדיטים של בעלי תפקידים שונים בהפקות, לרבות צוותי שחקנים מקוריים ונוכחיים, תמונות וקטעי וידאו; כמו כן, ישנם תצלומים של השחקנים השונים, ומהדורות עיתונים סרוקות.
האתר הושק ב-1 בדצמבר 2011, ונמצא כעת בגרסת בטא.[11]
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחלק מבכורת המחזמר ״לה קאג׳ או פול״ בישראל, יצאה לאור תוכנייה מיוחדת בשיתוף פעולה ראשון בישראל עם מותג Playbill, אשר חולקה לקהל ללא תשלום כנהוג בברודוויי.[12]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של Playbill (באנגלית)
Playbill, ברשת החברתית פייסבוק
Playbill, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
Playbill, ברשת החברתית אינסטגרם
Playbill, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "National Rate Card" (PDF). Playbill. בינואר 2013. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Wicked Playbill Will Be Greenified for 10th Anniversary on Broadway". Playbill.com. 30 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-2013-10-29. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Showbill vs. Playbill". Broadway World Message Board. 2 ביוני 2007. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jones, Chris (10 ביוני 2002). "Stagebill is sold to rival Playbill". Chicago Tribune. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Brodesser, Claude; Jones, Oliver (9 במרץ 1999). "Melodrama at Met". Variety. variety.com. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Mandell, Jonathan (25 באוגוסט 2002). "Theater's memory bank expands". הניו יורק טיימס. NYTimes.com. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Pincus-Roth, Zachary (18 באוקטובר 2007). "Ask Playbill.com: Playbill® and Showbill®". Playbill. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Playbill? Showbill? Stagebill?". Talkinbroadway.com. 19 במרץ 1998. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hofler, Robert (9 ביוני 2002). "Playbill corners legit market". Variety. variety.com. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dries, Kate. "Daily Rehearsal: Theater nerds rejoice over Playbill Vault". WBEZ Onstage/Backstage. wbez.org. אורכב מ-המקור ב-2011-12-05. נבדק ב-2 בדצמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "PlaybillVault aims to be IMDB for theatre". CBC News. CBC.com. 2 בדצמבר 2011. נבדק ב-2013-11-14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ BWW News Desk, LA CAGE Gets First Playbill In The Middle East, BroadwayWorld.com (באנגלית)