פאול דסאו

**פאול דסאו**
**Paul Dessau**
לידה	19 בדצמבר 1894; המבורג, הקיסרות הגרמנית
פטירה	28 ביוני 1979 (בגיל 84); קניגס ווסטרהאוזן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום קבורה	בית הקברות דורותיאנשטאדט
מוקד פעילות	גרמניה המזרחית
מקום לימודים	הקונסרבטוריון של קלינדוורת'-שרוונקה
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	גרמנית
בן או בת זוג	רות ברגהאוס
פרסים והוקרה	פרס גתה של ברלין (1978); כוכב ידידות העמים (1979); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייפציג (1974); הפרס הלאומי של מזרח גרמניה; מסדר קרל מרקס; מסדר ההצטיינות הפטריוטי בזהב ;
	פרופיל ב-IMDb

פאול דסאו (גרמנית: Paul Dessau; ‏19 בדצמבר 1894, המבורג – 28 ביוני 1979, קניגס ווסטרהאוזן) היה מלחין ומנצח יהודי-גרמני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דסאו נולד בהמבורג למשפחה מוזיקלית. סבו, מוזס ברנד דסאו, היה חזן, דודו, ברנהרד דסאו, היה כנר בבית האופרה של ברלין שב"אונטר דן לינדן", ודודנו, מקס וינטרפלד, נודע בציבור בשם ז'אן ז'ילבר כמלחין אופרטות.

משנת 1909 למד כינור בקונסרבטוריון קלינדוורט-שארוונקה בברלין. ב-1912 קיבל עבודה כמדריך חזרות בתיאטרון העירוני בהמבורג, שם למד את יצירותיהם של המלחינים פליקס ויינגרטנר וארתור ניקיש וקיבל שיעורי הלחנה ממקס יוליוס לוונגארד. משנת 1914 היה משנה למנצח בתיאטרון טיבולי בברמן, לפני שגויס לשירות צבאי ב-1915.

לאחר מלחמת העולם הראשונה התמנה למנצח ב"תיאטרון האינטימי" (Kammerspiele) בהמבורג ושימש מדריך חזרות, ואחר כך, בין 1919 ל-1923, כמנצח מקהלה באופרה של קלן עם אוטו קלמפרר. ב-1923 היה למנצח מקהלה במיינץ ומשנת 1925 התמנה למנצח מקהלה ראשי באופרה העירונית של ברלין, שמנצחה הראשי היה ברונו ולטר. בשנת 1933 היגר דסאו לצרפת וב-1939 המשיך משם לארצות הברית, שם התגורר תחילה בניו יורק ואחר כך בהוליווד. דסאו חזר לגרמניה עם אשתו השנייה, הסופרת אליזבת האופטמן, והשתקע בגרמניה המזרחית ב-1948.

מ-1952 לימד דסאו בבית הספר הממלכתי למשחק (Staatliche Schauspielschule) בברלין המזרחית, והתמנה שם לפרופסור ב-1959. בשנת 1952 היה לחבר באקדמיה לאמנויות של ברלין, ובין 1957 ל-1962 כיהן כסגן נשיא של מוסד זה.

בשנת 1954 נשא לאישה את הכוריאוגרפית והבמאית רות ברגהאוס. בנם, מקסים דסאו, הוא כיום במאי קולנוע.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דסאו חיבר אופרות, מחזות בימה, מוזיקה למחזות, באלטים, סימפוניות ויצירות אחרות לתזמורת וכן קטעים שונים לכלי סולו ומוזיקה ווקאלית. מאז שנות ה-20 נמשך במיוחד למוזיקה לסרטים. בין השאר כתב מוזיקה לסרטים מוקדמים של וולט דיסני, מוזיקת רקע לסרטים אילמים ולסרטים גרמניים מוקדמים. בהיותו בגלות בפריז כתב את האורטוריה "הגדה של פסח" לליברית של מקס ברוד. בשנות ה-50 עבד עם ברטולט ברכט על תיאטרון מוזיקלי, ובתקופה זו גם הופקו האופרות שלו. דסאו כתב גם מוזיקה מגויסת (Gebrauchsmusik) לתעמולה של גרמניה המזרחית. במקביל התגייס לקידום האוונגארד המוזיקלי (למשל ויטולד לוטוסלבסקי, אלפרד שניטקה, בוריס בלכר, הנס ורנר הנצה ולואיג'י נונו.

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Die Reisen des Glücksgotts (קטע), 1946 (על פי ברכט)
Die Verurteilung des Lukullus, בין 1949 ל-1951, על פי ברכט, הצגת בכורה עולמית ב-17 במרץ 1951 באופרה של ברלין.
"פונטילה", 1956-1959 (פטר פאליץ' ומנפרד וקוורת', על פי מחזה של ברכט), הצגת בכורה עולמית ב-15 בנובמבר 1966 באופרה של ברלין.
"יוהנה הקדושה מן המכלאות" (קטע), 1961 (על פי ברכט).
"לנצלוט" 1967-1969 (טקסט: היינר מילר וגינקה צ'ולאקובה), בכורה עולמית ב-19 בדצמבר 1969 באופרה של ברלין.
"איינשטיין", 1969-1972, (טקסט: קרל מיקל), בכורה עולמית ב-16 בפברואר 1974 באופרה של ברלין.
"ליאונסה ולנה", 1976-1979 (תומאס קרנר על פי גאורג ביכנר), בכורה עולמית ב-24 בנובמבר 1979.

מוזיקה למחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מפגן צבא גרמניה" 1938
"אמא קוראז' וילדיה: כרוניקה של מלחמת שלושים השנים" 1946-1949
"הנפש הטובה מסצ'ואן" 1947-1948, המוזיקה של דסאו ליוותה גם את ההצגה העברית, התיאטרון הקאמרי, 1955. וכן את ההצגה בבית צבי, בעיבודה של שוש רייזמן, 2005.
"הכלל והיוצא מן הכלל" 1948
"אדון פונטילא ומאטי משרתו", מחזה עממי, 1949
"Wie dem deutschen Michel geholfen wird. מחזה ליצנים 1949
"אמן החצר" 1950
"Herrnburger Bericht" למקהלת נוער, סולנים ותזמורת 1951
"אדם הוא אדם" 1951-1956
"אורפאוסט" 1952-1953
"דון חואן" 1953
"מעגל הגיר הקווקזי" 1953-1954
"קוריולנוס" 1964

יצירות למקהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מיזררה גרמני" למקהלה מעורבת, מקהלת ילדים, סולנים בקולות סופרן, אלט, טנור ובס, תזמורת גדולה, עוגב וטראוטוניום (1943-1944.
"Internationale Kriegsfibel" לסולנים, מקהלה מעורבת וכלים 1944–1945.
"Die Erziehung der Hirse", סיפור מוזיקלי לקריין, קול סולו, מקהלה מעורבת, מקהלת נוער ותזמורת גדולה (1952–1954.

ארבע מצבות