וולט דיסני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולט דיסני
(5 בדצמבר 1901 – 15 בדצמבר 1966)
Walt disney portrait.jpg
וולט דיסני, 1954
מקצוע מפיק קולנוע ואנימטור
בת זוג ליליאן באונדס (1925 - 1966)

וולטר אליאס דיסני[1]אנגלית: Walter Elias Disney‏; 5 בדצמבר 190115 בדצמבר 1966) הידוע יותר כוולט דיסני, היה מפיק סרטי אנימציה, אנימטור, יוצר פארק השעשועים המפורסם דיסנילנד ומייסד החברה הרווחית "וולט דיסני". דיסני היה מועמד 59 פעמים לפרס האוסקר וזכה ב-22 פרסים, ארבעה מהם בשנה אחת. כל אלו הם שיאים שטרם נשברו.

מוצא משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסני נולד בעיר שיקגו בארצות הברית לאליאס דיסני, ממוצא אירי קנדי, ולפלורה קול, ממוצא גרמני‏‏‏[2]. הוא נקרא על שמו של אביו ועל שם חברו הטוב של אביו הכומר וולטר פארר, מטיף בכנסייה המקומית. הסבא-רבא של דיסני - ארונדל אליאס דיסני, נולד בגווראן במחוז קילקני שבאירלנד בשנת 1801 והיה בן למשפחת דאיזיני (d'Isigny. ע"ש היישוב איזני בצרפת), שהגיעה לאנגליה מצרפת יחד עם ויליאם הכובש בשנת 1866. המשפחה התיישבה בכפר שנודע בשם נורטון דיסני בסמוך לעיר לינקולן בלינקולנשייר שבאנגליה. סבו עבר למחוז הורון בפרובינציית אונטריו שבקנדה ולאחר מכן היגר עם משפחתו (ואביו של דיסני) לארצות הברית בשנת 1878 בתיקווה למצוא זהב בקליפורניה. האב התיישב עם המשפחה בחווה באליס שבקנזס והתגוררו שם עד שנת 1884. אביו של דיסני התחתן עם פלורה קול ב-1 בינואר 1888 בעקרון ולאחר מכן, בשל דרישות עבודתו בחברת הרכבות יוניון פסיפיק עברה המשפחה לשיקגו שבאילינוי בשנת 1890.

נעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולט דיסני כנהג אמבולנס במלחמת העולם הראשונה. תשומת לב לציורים על גג האמבולנס

בשנת 1906, כאשר וולט היה בן ארבע, עברה משפחתו לחיות בחווה במרסיליין שבמדינה הדרומית מיזורי, ובשנת 1910 עברו לבירת מיזורי, קנזס סיטי.

לפי תיקי בית הספר הציבורי בקנזס סיטי, החל דיסני את לימודיו ב־5 בספטמבר 1911, וסיים אותם בתום כיתה ז' בשנת 1917. בשנת 1917 רכש אביו מניות במפעל או-זל ג'לי שבשיקגו, והמשפחה שבה להתגורר בעיר. דיסני החל את לימודיו בבית ספר התיכון מקינלי ובמקביל החל ללמוד במכון לאמנות של שיקגו. עבודותיו הראשונות בתחום האנימציה היו קריקטוריות שיצר עבור עיתון בית הספר. עבודותיו היו פטריוטיות והתמקדו במלחמת העולם הראשונה. דיסני נשר מבית הספר בגיל 16 וניסה להתגייס לצבא. אך מאחר שלא הותר גיוסו, התנדב דיסני לשרת בצלב האדום כנהג אמבולנס באירופה במלחמת העולם הראשונה, לאחר שזייף את תעודת הזהות שלו כדי להתאים לגיל הקבלה המינימלי. הוא שירת ביחידת נהגי האמבולנס של הצלב האדום בצרפת עד שנת 1919.

הקמת הסטודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Newman Laugh-O-Gram (1921)
בול לזכרו של וולט דיסני (1968)

בשנת 1919 שב דיסני לשיקגו, אולם החליט לעזוב את העיר על מנת שלא לעבוד במפעל של אביו - וחזר לקנזס, בה עבד אחיו רוי כבנקאי בסניף בנק. האח סייע לו לקבל עבודה בסטודיו לאמנות פסמן-רובין, בו יצר דיסני מודעות לעיתונים וכרזות לסרטי קולנוע. בסטודיו התחבר דיסני עם האנימטור אב אייוורקס, ושניהם החליטו להקים עסק משלהם, והקימו יחד את "דיסני-אב אייוורקס אומנות מסחרית" ("Iwerks-Disney Commercial Artists"). החברה לא הצליחה, ואיוורקס עזב אותה ועבר לעבוד בחברת פרסום הסרטים קנזס סיטי (Kansas City Film Ad Company); זמן קצר אחר כך הצטרף אליו דיסני. במהלך עבודתם בחברה זו התחיל דיסני להתעניין באנימציה, והחליט להפוך לאנימטור ולהקים חברת אנימציה עצמאית. וולט גייס את חברו פרד הרמן כעובדו הראשון והקים את החברה. דיסני והרמן התקשרו עם מנהל תיאטרון מקומי, פרנק ל. ניומן, שיקרין את סרטי האנימציה הקצרים שלהם שנקראו "תצוגות הצחוק של ניומן" (Newman Laugh-O Grams). במקור לא עלה אורכם של הסרטונים על דקה אחת, אך למרות זאת הם משכו במהרה את תשומת לב הציבור הרחב בעוסקם בסאטירה ובביקורת על הממשל המקומי. הסרטים זכו לפופולריות רבה באזור קנזס, ובעקבות ההצלחה הקים דיסני את האולפן שנקרא "אולפני תצוגות הצחוק" (Laugh O Gram Studio) ושכר מספר אנימטורים נוספים. אף שהסרטים זכו להצלחה, דיסני כשל בניהול הכספי של החברה, והאולפן שקע בחובות ופשט רגל.

הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומדיות אליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פשיטת הרגל החליט דיסני לעבור להוליווד, ובסיוע אחיו גייס כסף כדי להקים בה אולפן סרטים. בחיפוש אחר מפיץ עבור "קומדיות אליס" אשר דיסני החל ליצור עוד בקנזס סיטי (ב-1923 יצר שם את סרטון האנימציה הראשון, "ארץ הפלאות של אליס") - התקשר דיסני עם מרגרט וינקלר, מפיצה מניו יורק אשר הסכימה לממן את עבודתו.

כרזת "אליס בג'ונגל" מתוך קומדיות אליס (1925).

דיסני הקים את האולפן בשדרת היפריון שבשכונת סילבר לייק בלוס אנג'לס (מקום שבו שכן האולפן עד שנת 1939) ושכר בשנת 1925 את וירג'יניה דיוויס, שכיכבה ב"ארץ הפלאות של אליס" (דיסני ביקש מדיוויס שתעבור מקנזס סיטי להוליווד על מנת שתשחק בקומדיות כאשר סביבה דמויות האנימציה), ואת ליליאן בונדס, על מנת לצבוע את סרטי האנימציה. במהרה התארסו דיסני ובונדס ונישאו באותה שנה.

קומדיות אליס זכו להצלחה רבה, אולם בשנת 1927 סיים דיסני את הסדרה ועבר להתמקד בדמויות האנימציה, ובהם פליקס החתול, וזאת במקום ליצור סרטים משולבי משחק אנושי ואנימציה.

אוסוולד הארנב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1927 נישאה מרגרט וינקלר לצ'ארלס ב. מינץ והוא השתלט על עסקיה והזמין את כל סרטי האנימציה להפצה ארצית באמצעות אולפני יוניברסל. דיסני יצר סידרה חדשה שנקראה אוסוולד הארנב בר המזל. דמותו של אוסוולד, שנוצרה בידי איוורקס, הפכה פופולריות וזכתה להצלחה ברחבי ארצות הברית. אולפנו של דיסני התרחב ודיסני שכר שוב את הרמן, וכן את רודולף איסינג, קרמן מקסוול ופריץ פרלנג שעבדו עימו בקנזס סיטי.

בשנת 1928 נסע דיסני לניו יורק בדרישה לשכר גבוה יותר ממינץ, אולם מינץ דרש להוריד את שכרו וסיפר לו שכרת חוזים עם כל האנימטורים ויעביר אותם לאולפן אחר אם דיסני לא יסכים. סימן המסחר של אוסוולד הארנב היה בבעלות אולפני יוניברסל, ומשמעות ביטול החוזה הייתה שדיסני לא יוכל להמשיך וליצור סרטים עם דמות פופולרית זו.

דיסני סירב להצעתו של מינץ, ואיבד את צוות האנימציה שלו ואת המותג המצליח ביותר שלו. רק אחרי 78 שנים זכתה חברת וולט דיסני בשנית במותג אוסוולד הארנב, לאחר שרכשה אותו מאולפני NBC יוניברסל בשנת 2006.

בשנת 2010 חזר אוסוולד הארנב במשחק מחשב בשם אפיק מיקי, שם הוא משתף פעולה עם מיקי מאוס.

מיקי מאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיקי מאוס

לאחר שאיבד את הזכויות לדמותו של אוסוולד, נאלץ דיסני לפתח דמות חדשה. דיסני ביסס את הדמות על עכבר ששוטט בסטודיו שלו בקנזס סיטי. איוורקס עיבד את התרשימים הבסיסים שיצר דיסני, ודיסני עצמו דיבב את הדמות ונתן לה את אישיותו. סרטי ההנפשה הראשונים נוצרו על ידי איוורקס, ולעכבר קראו תחילה "מורטימר", אולם בהמשך שונה שמו למיקי על ידי ליליאן דיסני, שחשבה שהשם מורטימר אינו מתאים לו. בהמשך שב שמו של מורטימר לסרטים (הפעם במבטא ברוקליני), כמתחרהו של מיקי על ליבה של מיני מאוס.

הסרט הראשון בו השתתף מיקי מאוס כונה "שגעון הטיסה", והיה, בדומה לסרטים הקודמים, סרט אילם. דיסני לא הצליח למצוא מפיץ לסרט זה, כמו גם לסרט שבא אחריו "הגאצ'ו הדוהר", אולם אז הפיק דיסני סרט מדבר בשם "ספינת הקיטור וילי" (Steamboat Willie) ואת סרט זה הסכים איש העסקים פט פאוורס להפיץ. הסרט זכה להצלחה מידית, ובעקבותיו דובבו "שגעון הטיסה" ו"הגאוצ'ו הדוהר" והופצו כסרטים מדברים. כל סרטיו הבאים של דיסני היו סרטים מדברים, כשדיסני עצמו דיבב את מיקי מאוס עד שנת 1946. במהרה הפך מיקי לדמות פופולריות יותר מפליקס החתול, והפך לדמות המזוהה ביותר עם אולפני דיסני בשנות ה-30.

הסימפוניות הטיפשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוכבו של וולט דיסני בהוליווד.

לאחר הצלחת סדרת מיקי מאוס החל דיסני בשנת 1929 ליצור סדרה קצרה של סרטי אנימציה מוזיקליים שנקראו "הסימפוניות הטיפשיות". הראשון בסדרה זו נקרא "ריקוד השלד" וצוייר על ידי איוורקס. גם סדרה זו זכתה להצלחה, אולם דיסני סבר שההסכם בינו ובין פאוורס מקפח אותו, וחתם על הסכם הפצה חדש עם סרטי קולומביה.

פאוורס שיכנע את איוורקס לשוב אליו ולהקים אולפן משלו, במסגרתו הפיק מספר סרטים, ובהם "פליפ הצפרדע" ולאחריו "וילי וופר" ו"קומיקולור". בשנת 1936 סגר איוורקס את "אולפני אוב איוורקס ובשנת 1940 שב לעבוד אצל דיסני.

בשנת 1932 החלה תחרות בין דמותו של מיקי מאוס לדמות בטי בופ שיצר האנימטור מקס פליישר אשר זכתה לפופולריות רבה, וסרטי קולומביה ויתרו על החוזה עם דיסני. הפצת סרטיו של דיסני נמשכה על ידי יונייטד ארטיסטס.

בשלהי 1932 שיכנע הרברט קאלמוס את דיסני ליצור מחדש את הסרט "פרחים ועצים" בצבע, והסרט זכה להצלחה רבה והיה לסרט האנימציה הראשון שזכה בפרס אוסקר. בשל הצלחה זו, כל סרטי הסימפוניות הטיפשיות נעשו בצבע וזכו להצלחה רבה. במסגרת הסדרה יצר בשנת 1933 את הסרט "שלושת החזרזירים", סרט האנימציה הקצר שזכה להצלחה הגדולה ביותר מבין כל סירטי דיסני. שיר הנושא של הסרט, "מי מפחד מהזאב הרע", הפך לשיר פופולרי בכל רחבי ארצות הברית.

בשנת 1932 זכה דיסני בפרס האוסקר עבור יצירת "מיקי מאוס". אף סדרה זו הופקה בצבע, והדמויות שהופיעו בה, ובהם דונלד דק, גופי ופלוטו זכו להצלחה רבה ולסדרות משלהם בשנת 1937 (דונלד ופלוטו) וב-1939 (גופי).

ב-18 בדצמבר 1933 נולדה בתו הראשונה של דיסני, דיאן מרי דיסני, ובשנת 1934 אימצו בני הזוג דיסני את שרון מיי דיסני כבתם השנייה.

1937–1941: עידן האנימציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלגייה ושבעת הגמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1934 החל דיסני לעבוד על סרט באורך מלא. בעקבות סקרים שנערכו בשנת 1935 והראו שדמותו של פליישר "פופאי המלח" זכתה לפופולריות רבה יותר מאשר מיקי מאוס, הפסיק דיסני לזמן קצר את העבודה על הסרט, ושינה מעט את מראהו של מיקי מאוס על מנת להפכו ליותר פופולרי, אם כי השינוי האמיתי שנתן למיקי את מראהו כיום התרחש אך ורק בשנת 1939. כמו כן, באותה התקופה הקים דיסני את חברת ההפצות "בואנה ויסטה". לאחר השינוי דיסני שב לעבוד על הסרט שלגיה ושבעת הגמדים, בעוד שתעשיית הסרטים לעגה לו והייתה בטוחה כי הסרט ייכשל. הן רוי והן ליליאן ניסו לשכנע את דיסני להפסיק לעבוד על הסרט, אולם דיסני העסיק את דון גרהם על מנת שיקים צוות לצייר את הסרט. דיסני עשה מספר ניסיונות באנימציה של בני אדם ובעלי חיים במסגרת סדרת הסימפוניות הטיפשיות וניסה להשתמש בשיטת צילום חדשה בסרט הקצר "התחנה הישנה" משנת 1937, ובסוף שנה זו יצא הסרט שלגיה ושבעת הגמדים לאקרנים במימון בנק אוף אמריקה שראה קטעים מהסרט. הבכורה נערכה בתיאטרון קארת'י סירקל ב-21 בדצמבר 1937, ובסיום הסרט עמד הקהל על רגליו והריע ארוכות. הפצת הסרט החלה בפברואר 1938, והסרט הרוויח למעלה מ-8 מיליון דולרים ביומו הראשון. הסרט זכה בפרס אוסקר (דיסני קיבל אוסקר אחד בגודל מלא ו-7 אוסקרים מוקטנים), והצלחתו איפשרה את הקמת אולפני וולט דיסני בברבנק שבקליפורניה, שהחלו לפעול ב-24 בדצמבר 1939.

תור הזהב של האנימציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שלגיה ושבעת הגמדים" החל את תור הזהב של סרטי האנימציה של דיסני, שכללו את פינוקיו (1940), פנטסיה (1940), דמבו הפיל המעופף (1941), במבי (1942), שירת הדרום (1946), הרוח בערבי הנחל (1949), סינדרלה (1950), עליסה בארץ הפלאות (1951) ופיטר פן (1953). במקביל המשיכו האולפנים להפיק סדרות של סרטי הנפשה קצרים בכיכובם של מיקי מאוס, דונלד דק, גופי ופלוטו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פינוקיו" ו"פנטסיה", שיצאו לאקרנים בשנת 1940, לא זכו להצלחה רבה, אולם "דמבו" הצליח בציבור. בשלהי אותה שנה פתחו צוותי האנימציה של דיסני בשביתה ועצרו את הפקת הסרטים.

בדצמבר 1941 הותקפה פרל הארבור וארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה. צבא ארצות הברית שכר את שירותיו של דיסני להפקת סרטי תעמולה וסרטי אימון עבור הצבא. בין היתר הופקו "פניו של הפיהרר" ו"ניצחון באמצעות כוח אווירי" בשנת 1943. סרטים אלה לא יצרו הכנסה רבה עבור האולפנים, ו"במבי", שיצא לאקרנים ב-1942, זכה להצלחה מועטה.

על מנת ליצור הכנסה עבור האולפנים הפיקו האולפנים חבילות של סרטים קצרים שנמכרו לבתי קולנוע ובהם "סאלודוס אמיגוס" (1942), "שלושת הקבלרוס" (1945), ו"הרפתקאות איכבוד ומר קרפד" (1949) שכלל שני סרטים קצרים - האחד מבוסס על "אגדת סליפי הולו" מאת וושינגטון אירווינג, והשני מבוסס על "הרוח בערבי הנחל" מאת קנת' גרהם. במקביל יצר דיסני את הסרטים המשלבים משחק והנפשה, "שירת הדרום" (1946) ו"קרוב לליבי".

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי שנות ה-40 הופקו עליסה בארץ הפלאות ופיטר פן אשר תכנונם החל עוד קודם למלחמת העולם ונעצר בשל המלחמה, וכן "סינדרלה" שהפך למצליח מבין סרטי דיסני מאז "שלגיה ושבעת הגמדים".

במקביל החלו האולפנים להפיק סרטי טבע החל משנת 1948, שנקראו "הרפתקאות אמיתיות" ובהם "על אי כלבי הים". בתקופה זו ירדה הפופולריות של הסרטים הקצרים של דיסני, וסרטי האנימציה של האחים וורנר המבוססים על דמותו של באגס באני זכו להצלחה רבה. במקביל עלתה הפופולריות של דונלד דק, ובשנת 1949 שקל דיסני להחליף את מיקי בדונלד כדמות העיקרית של האולפנים.

בשנת 1947 העיד וולט דיסני בפני קונגרס ארצות הברית וציין כי הרברט סורל, דיוויד הילברמן וויליאם פומראנס, שעבדו כאנימטורים באולפניו, היו קומוניסטים. השלושה הכחישו את ההאשמות, אולם בעקבות נפילת ברית המועצות ופתיחת ארכיוניה התברר כי סורל אכן עבד כמרגל עבור ברית המועצות.

1955–1966: הקמת פארקי השעשועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת קארולווד פסיפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת לילי בל מוצגת בתחנת הרכבת בדיסנילנד בשנת 1993.

בשנת 1949 עברו דיסני ומשפחתו לשכונת הולמבי הילס בלוס אנג'לס. בסיוע שכניו וורד ובטי קימבל יצר דיסני במו ידיו רכבת קיטור מיניאטורית עבור חצר ביתו. דיסני קרא לרכבת בשם "רכבת קרולווד פסיפיק" על שם רחוב קרולווד (Carolwood Drive) שבו התגורר. אורכה של המסילה היה כ-750 מטרים והיא כללה גשרים, לולאות, מדרונות, עליות, ואף מנהרה מתחת לערוגות הפרחים של רעייתו של דיסני. לקטר הרכבת קרא דיסני "לילי בל" על שם אשתו, וביקש מעורך דינו שינסח הסכם המתיר לרכבת לנסוע מתחת לערוגות הפרחים של אשתו, הסכם עליו היא חתמה. רכבת זו הייתה למעשה מתקן השעשועים הראשון שבנה דיסני.

תכנון דיסנילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשלהי שנות ה-40, במהלך נסיעות העסקים שלו, החל דיסני לתכנן את פארק השעשועים שרצה להקים והחל לשרטט את הפארק. הרעיון הראשון להקמת פארק לילדים התבסס על ביקור שערך ב"ארץ הפיות של הילדים" שבאוקלנד. דיסני התכוון להקים את הפארק כפארק פרטי עבור עובדי האולפנים שלו, שבו יוכלו לבלות עם ילדיהם, והתכוון להקים את פארק השעשועים בסמוך האולפנים.

דיסני עבד על רעיון הפארק במשך חמש שנים, והקים חברת בת בשם WED מיזמים לבניית הפארק. כאשר תיאר את הפארק להרברט ריימן על מנת שריימן יצייר את הפארק במטרה להציג את הציורים לבנק אוף אמריקה על מנת להשיג מימון להקמתו, אמר לו דיסני:

אני רוצה שזה לא יראה כמו שום דבר אחר בעולם, ואני רוצה שתקיף את זה רכבת.

– ‏ציטוטי וולט דיסני

פארק השעשועים דיסנילנד נפתח לציבור ב-17 ביולי 1955 וזכה במהרה להצלחה רבה.

סרטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולט דיסני וורנר פון בראון

במקביל לתכנון הפארק, המשיך וולט לפקח על אולפני הסרטים ולהפיק סרטים. בשנת 1950 הופק הסרט "אי המטמון" ובשנת 1954 הופק 20,000 מיל מתחת למים. בהמשך הופקו הסרטים: "The Shaggy Dog"‏ (1959) ו"אורה הכפולה" (1961). בשנת 1950 הפיקו אולפני וולט דיסני את סרט הטלוויזיה הראשון שלהם - "שעה אחת בארץ הפלאות", ובהמשך, בעקבות הצלחת הסרט, החלו האולפנים להפיק סדרה ששודרה מדי שבוע ברשת ABC וכונתה "מופע הטלוויזיה של דיסנילנד" על שם הפארק הנבנה. בשנת 1955 החלו האולפנים להפיק את המופע היומי "מועדון מיקי מאוס" שממשיך עד ימינו. במקביל המשיכה מחלקת האנימציה של האולפנים להפיק סרטי אנימציה ובהם "היפהפייה והיחפן" (1955), "על כלבים וגנבים" (1961),החרב באבן" (1963) ו"ספר הג'ונגל" (1967).

הפקת סרטי האנימציה הקצרים נמשכה עד שנת 1956, אם כי ההפקה חודשה בשנות השבעים. בשנה זו החליט דיסני לסגור את המחלקה, גם אם מעשה זה הווה סיכון רציני להרווחותיו שכן סרטי הלוני טונס המתחרים עדיין הופקו.

באמצע שנות ה-50 הפיק דיסני מספר סרטי תעודה בשיתוף פעולה עם ורנר פון בראון מנאס"א על המרוץ לחלל, ובהם: "האדם בחלל" ו"האדם והירח" בשנת 1955 ו"למאדים והלאה" בשנת 1957.

ראשית שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-60 הפכה האימפריה של דיסני להצלחה גדולה ולמותג בינלאומי בשטח הבידור לכל המשפחה. וולט דיסני השתתף בוועדה המתכננת של אולימפיאדת החורף סקוואוו ואלי בשנת 1960. בשנה זו הצליח דיסני לרכוש את הזכויות לספרה של פמלה לינדון טרברס "מרי פופינס", ובשנת 1964 הפיק את הסרט בשם זה, אשר זכה להצלחה רבה וכלל מוזיקה שנכתבה על ידי האחים שרמן. כמו כן, הציג דיסני בשנה זו מספר ממתקניו ביריד העולמי של ניו יורק, ובהם דמויות אודיו-אנימטרוניק אשר עליהן התבססו מאוחר יותר מספר מתקנים בפארק השעשועים, כגון "שודדי הקריביים", "הטירה המכושפת", "קרוסלת הקידמה" ו"זה עולם קטן".

תוכניות להקמת דיסניוורלד ואפקוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל המחסור במקום בדיסנילנד שבלוס אנג'לס, שהקשה על התרחבות הפארק, החליט דיסני להקים פארק שעשועים חדש, גדול יותר, אשר ייקרא "ממלכת הקסם", וסביבו יוקמו מלונות רבים ומגרשי גולף. הפארק אמור היה לכלול גם עיר עתידנית שכונתה "עיר (או קהילה) דגם ניסיונית של המחר" (Experimental Prototype City (or Community) of Tomorrow), ובקיצור אפקוט (EPCOT). דיסני אף מצא קרקעות מתאימות לפרויקט רחב ההיקף במרכז פלורידה, סמוך לעיר אורלנדו, והחל לתכנן את הפארק.

מותו של דיסני[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסני היה מעשן כבד, בשנת 1966 אובחן סרטן ריאה בריאתו השמאלית. בשל גודלו של הגידול הוסרה הריאה כולה ב-2 בנובמבר, והרופאים העריכו כי נותרו לדיסני שישה חודשים לחיות, אולם ב-30 בנובמבר 1966 התמוטט דיסני והובל לבית החולים. למרות טיפול בבית החולים סט. ג'וזף, בקרבת אולפני דיסני, לקה דיסני בדום לב קטלני כתוצאה מהידרדרות מצבו הבריאותי ב-15 בדצמבר, והוא מת מספר ימים לאחר יום הולדתו ה-65. יומיים לאחר מכן נשרפה גופתו בבית העלמין פורסט לוון בגלנדייל שבקליפורניה. רוי דיסני, אחיו של וולט, מונה כראש המיזם בפלורידה, וקבע את שמו – "עולמו של וולט דיסני" (Walt Disney World) לזכר אחיו. רוי דיסני מת בשנת 1971 מספר חודשים לאחר פתיחתה של הממלכה הקסומה בפארק. קיימת אגדה אורבנית מפורסמת לגבי מותו של דיסני – אנשים רבים סבורים כי דיסני ביקש שיקפיאו את גופתו ויחזירו אותו לחיים כאשר תימצא תרופה לסרטן, אולם אין לאגדה אורבנית זו כל בסיס – גופתו נשרפה ב-17 בדצמבר 1966, ואפרו נקבר בבית הקברות פורסט לאון ממוריאל פארק בגלנדייל שבקליפורניה.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט בכניסה לדיסנילנד המפרט את חזונו של דיסני

המשך העבודה על החזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של דיסני המשיך אחיו, רוי דיסני, בעבודתו ובחזונו של דיסני, ובאוקטובר באותה שנה הסתיימו העבודות על פארק השעשועים ממלכת הקסם אשר נבנה לפי תוכניותיו של דיסני. בטקס הפתיחה של הפארק, עמדו רוי ולילי רעייתו של דיסני ולצידם מיקי מאוס, ורוי שאל אותה האם היא חושבת שהפארק נבנה בהתאם לחזונו ורעיונותיו של וולט, ולילי ענתה שהיא חושבת שכן. רוי עצמו נפטר ב-20 בדצמבר 1971.

בשנת 1982 הוקם פארק אפקוט כפארק שעשועים ולא כעיר המגורים שדיסני חזה, אולם בשנת 1992 הוקמה העיר סלבריישן בסמוך לפארק בדומה לחזונו של דיסני.

חברת דיסני כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום חולשת חברת דיסני על אימפריה של פארקי שעשועים ופארקי נופש בכל רחבי העולם, חברות הפקה טלוויזיוניות, חברות סרטים, וחברות מוצרי צריכה לכל המשפחה הנושאים כולם את שמו של וולט דיסני. נכון לשנת 2007 הכנסות החברה השנתיות עלו על 35 מיליארד דולרים.

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נהגה גם וולט דיזני
  2. ^ הביוגרפיה של וולט דיסני