אברהם הוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם הוס
Prof. Avraham Hus - 2014.jpg
לידה 9 במאי 1924
לבוב, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביוני 2015 (בגיל 91) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 12 ביוני 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אברהם הוס (9 במאי 1924 - 12 ביוני 2015) היה פרופסור חבר (בגמלאות) למטאורולוגיה במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, משורר, סופר ומתרגם ירושלמי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בלבוב, גליציה, וגדל בגרמניה. ב-1933 עלה לארץ ישראל וגר בתל אביב. שירת כנוטר במסגרת המשטרה הבריטית ולאחר מכן למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים למתמטיקה ולפיזיקה. בזמן לימודיו באוניברסיטה העברית שירת גם בפלוגת הסטודנטים ובחיל המדע. לאחר מכן, נסע לארצות הברית ללימודי התואר השלישי באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. בשנת 1961, לאחר סיום לימודי הדוקטורט, חזר לירושלים, ומאז ועד צאתו לגמלאות כפרופסור חבר, היה מרצה במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית.

עבודתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוס היה בין הראשונים שפיתחו מודלים נומריים של האטמוספירה, והשתתף בבניית המודל המטאורולוגי הראשון של השירות המטאורולוגי הישראלי.

הוא הנחה במשך השנים סטודנטים בעבודות גמר לתואר שני ובעבודות דוקטור. בין הסטודנטים שאותם הנחה ניתן למנות את עדית ארזי, משה גולדנברג, שושנה גרי, אליהו דורון, מרדכי סגל, קרל פיק ויצחק פליקס.

רבים מתלמידיו השתלבו בתפקידי מפתח באקדמיה ובשירות הציבורי בתחום המטאורולוגיה בישראל.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו המדעית, החל הוס לפרסם משנות הארבעים, שירים, סיפורים ומאמרי ביקורת.

הוס הוציא, כמשורר וכסופר, 5 ספרים, החל מספר שיריו הראשון, "באבן הקשה", שראה אור ב-1972, ועד ספרו האחרון "שירים" ב-2012.

בנוסף, ערך הוס עם אריה ליפשיץ, בתחילת שנות ה-70, את "ירושלים: שנתון לדברי ספרות ואמנות".[1]

חוקר הספרות חנן חבר, שסיכם אחרי מותו של הוס, את דרכו בשירה, הדגיש כמה מוטיבים בשירתו:[2]

  • "אני לא הייתי בפלמ"ח" - הוס נתן בשיריו ביטוי להתנגדותו לנחמה ולהגנה שאמורה להעניק "תרבות היחד" (התרבות הקולקטיביסטית של תנועות הנוער והפלמ"ח).
  • שירתו היא לירית ואליטיסטית (לעומת השירה הפופולרית המגויסת והנוחה לקליטה שהייתה מקובלת בשנות ה-40), ועמדתו מתנגדת לתרבות המוות והאלימות ששגשגה בשירה העברית של אותן שנים.
  • בשירתו ניכרות השפעות של המשורר הגרמני רילקה.
  • הלשון בשיריו היא לשון גבוהה, והוס נצמד לצורות מסורתיות של משקל וחרוז.
  • שירתו מזוהה עם הנאו-סימבוליזם בשירה העברית הארץ-ישראלית.

ספרי שירה ופרוזה שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוס תרגם סיפורים, שירה, מחזות ומסות מאנגלית, מצרפתית ומגרמנית.

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשון בן-דוד, לזרוק אל תוך הרוח, ניסויים במטא-ברבריות: שירים (תרגם מגרמנית: אברהם הוס, על המשורר ורקע שירתו: אברהם הוס, סוזן ברנופסקי, עורכים: רנטה בירקנהאור ואוטו דב קולקה), Straelen, שטראלנר מנוסקריפטה, 1995.

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנס ספרבר, כמו דמעה בים (סיפור), מעובד לבמה על ידי מנס ומילו ספרבר (תרגם: אברהם הוס), תל אביב, הבימה, 1973.
  • מכס ברוד, הטירה על פי פרנץ קפקא (תרגם: אברהם הוס), תל אביב, התיאטרון הלאומי הבימה, 1976.
  • פרידריך דירנמט, המלך ג'והן על פי ויליאם שייקספיר (תרגם: אברהם הוס), תל אביב, התיאטרון הלאומי הבימה, 1976.
  • פטר וויס (אנ'), מרה סאד: סיפור רדיפתו ומותו של ז'אן פול מרה, כפי שהוצג על ידי להקת השחקנים של בית המרפא בשארנטון בהדרכתו של מר דה סאד, מחזה בשתי מערכות (תרגם: אברהם הוס), רמת גן, מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", 1982.

עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לחוה לבית קרן (2010-1928), פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית. להם שני בנים: ד"ר מתי הוס, מרצה בכיר (בגמלאות) לספרות עברית באוניברסיטה העברית ומתמחה בספרות עברית בספרד של ימי הביניים, ופרופ' בועז הוס, חוקר קבלה במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון.

התגורר בשכונת רחביה בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הספר "תנועות ועיצורים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הספר "עכשיו-אז"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנפרד וינקלר, הספר השלישי על משמעות ואשליית המשמעות. מאזנים, כרך ע"ג, גל' 6 (1999), עמ' 61–63.
  • חנן חבר, אורח בחיי שלי הייתי, הארץ, מוסף ספרים, גל' 356, 22 בדצמבר 1999, עמ' 6 (חזר ונדפס בספרו: קורא שירה: רשימות, מסות ומחקרים על שירה עברית, תל אביב, קשב לשירה, 2005, עמ' 146–149).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם הוס ואריה ליפשיץ (עורכים), ירושלים: שנתון לדברי ספרות והגות, ירושלים, אגודת שלם, 1975.
  2. ^ חנן חבר, אני לא הייתי בפלמ"ח: פרידה מהמשורר אברהם הוס, באתר הארץ, 17.08.2015