אגודת השומרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סעודת ערב של חברי ארגון השומרים בכינוסו בפתח תקווה בחול המועד פסח, 19 באפריל 1938

אגודת השומרים (או אגודת השומרים הארץ ישראלית) היא ארגון שמירה ועבודה שהוקם בחודש יולי 1933[1]. האגודה הייתה מזוהה עם תנועת העבודה ונאבקה למען שמירה יהודית מאורגנת[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגודה נועדה לשמש כזרוע הליגאלית המקומית של ארגון ההגנה ונקבעה חוקתה[3].

חברי האגודה היו חברי הסתדרות העובדים ובהקימם את הארגון ביקשו לאגן את פעילותם גם כאיגוד מקצועי. תחילה פעלו חברי האגודה בצפון[4] אך כעבור זמן הרחיבו את פעילותם לאזור השרון והדרום. לאחר הקמת המדינה הפכה האגודה לארגון שמירה מקצועי-ארצי ובשנת 1958 מנה הארגון כ־400 חברים.

חברי האגודה התנגדו לדרך השומר (קבוצת כפר גלעדי) ורצו להקים כפרי רועים כך שהשמירה לא תהיה המשימה היחידה שיש "לכבוש"[5]. האגודה קמה על רקע התנכלויות הערבים לרכוש יהודי.

הארגון הוקם בצפון, אך עד מהרה פרס את שלוחותיו גם לדרום[6] ולשרון. על ארגון זה כתב אליעזר שמאלי את ספרו "אנשי בראשית". חברת האבטחה "אגודת השומרים" היא גלגולה של אותו ארגון[7].

מגילת יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט הכניסה לקברות השומרים
שמות השומרים שאינם קבורים בקברות השומרים
מצבות הקבר של אלכסנדר זייד ואשתו
קבריהם של אליעזר שמאלי ואשתו

מגילת הייסוד של האגודה נכתבה ונחתמה עם יסוד האגודה בשייח אבריק. מאוחר יותר נוספו למגילה חתימות שומרים נוספים שהצטרפו מאוחר יותר.

הצהרה

שִוִּיתִי אותך. עמי ומולדתי תמיד לנגד עיני,
חלבי ודמי נְתֻנים לך עד גְאֻלתך השלמה.

מטרת חיי
לשמר אדמתך מכל פגע
להגן עליך מכל צר ואויב
לפאר ולהאדיר את כבודך

לכל קריאתך - עמי ומולדתי - אני מוכן!

חיי קֹדש לך - קדש לעד!

נאמן ומסור עד נשימתי האחרונה! ראשון החותמים על ההצהרה היה אלכסנדר זייד.

בית הקברות של אגודת השומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1936, הקימה האגודה בגבעות שייח' אבריק, ליד ביתו של אלכסנדר זייד. הנקבר הראשון היה בועז פרסוב[8].

בית הקברות, שהוא היחיד לאגודה, תוכנן על ידי משה יפה[9], חברו של זייד[10]. בית הקברות היה פתוח רק לחברי האגודה. בשנות ה-60 נחתם הסכם חכירה של הקרן הקיימת עם האגודה על שטח של 33 דונם שכלל את בית הקברות. בשנת 2017 הורה בית המשפט על סיום הסכם החכירה לאחר שנקבע שהאגודה פתחה את בית הקברות לקבורה מסחרית ושבית השומר במקום הוחכר למסעדה ובית אירועים בניגוד להסכם החכירה[11].

בכניסה חקוקים שמות חברי הארגון שלא נקברו במקום:

בבית הקברות נמצאים קבריהם של[12]:

  • בועז פרסוב, ראשון הנקברים, נולד בירושלים ב-1909 וכשהיה נער עבר לרעות בשדות שיח אבריק. פרסוב ירד לארצות הברית עם משפחתו (אחיו הוא השחקן נחמיה פרסוף) וחזר לארץ ישראל כעבור מספר שנים. כאשר קיבוץ עין חרוד רכש עדר צאן ולא מצא מי שירעה אותו, התנדב פרסוב למשימה והיה הרועה היחיד על הגלבוע. בגיל 27 (ב-1936) נפטר ממכת שמש ב"עין ידידיה". זוגתו סילביה בנתה מאבני הסביבה אוהל זיכרון[13]. בתוך האוהל ישנו שלט נחושת, שעוצב על ידי אביו שמואל פרסוב, ובו דמותו.
  • אלכסנדר זייד, רעייתו ציפורה זייד בניהם גיורא, יפתח ויוחנן וכלותיהם.
  • ברוך פורקש[14]
  • פסח טקאץ נולד ב-1913 ועלה לארץ ישראל ב-1935. עם הצטרפותו לארגון נשלח למגדל צדק ומונה לקורפול. יום לפני מותו התעתד לעזוב את המקום אך נהרג ביולי 1938.
  • בנימין ברמן מראשי האגודה ופעיליה. נהרג ב-1938 בכביש עכו-ראש הנקרה.
  • מנחם שמול נולד ב-1915 בצפת. הצטרף לארגון ב-1936 ורעה את עדרי האגודה במקומות שונים בארץ. נדקר ונורה לאחר מכן ביולי 1945[15]. עקבות הרוצחים הובילו לכפר נענה. אשתו, מרים, הייתה בהריון כאשר נהרג, ובנו, שהיה לימים טייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית, נקרא על שמו.
  • אריה אברמסון נולד ב-1896 באוקראינה ועלה לארץ ישראל ב-1913. היה חבר הרועה והיה חלק מחבורה שהתערתה בקרב שבט בדואים (הטורקמנים) באזור חדרה במטרה ללמוד מהם כיצד להיות רועים ועובדי אדמה. אברמסון נישא בכפר גלעדי, אשתו נמצאה ירויה כשהיא בהריונה ואז ירד למקסיקו, שוב חזר לארץ ישראל והיה בין מקימי קבוצת רועים. מאוחר יותר הצטרף לזייד על גבעות שיח אבריק. ב-1934 פגש לראשונה את ליזה גולדשטיין, אשת אומנות מתל אביב, בעת ביקור בבאר טוביה והשניים התאהבו. הפגישה הובילה לאהבה גדולה שבעקבותיה התגרשה ליזה, עזבה את הנוחות התל אביבית ועברה לגור עמו במקומות שונים בארץ (רמת ישי, נשר, שיח אבריק ועוד) באירועי קוסקוס-טָבַעון נאסר אברמסון לשנתיים ובמהלך תקופה זו נולד לזוג בנם זמרי. שיאו של הסכסוך, שהיה בעיקרו סכסוך אדמות, היה בהריגתו של ערבי בידי אברמסון ובלקיחת אחריות על ידי יצחק חנקין. לאחר שחרורו מהכלא ניסה שוב אברמסון להקים קבוצת רועים שהייתה לימים קיבוץ אלונים. אברמסון נפטר ב-1941. ציוריה של ליזה משמשים עדות לחיי הרועים של התקופה. נינו של אברמסון שגם הוא נקרא אריה נהרג בפעולת השייטת באנצריה[16].
  • יונה רסין נולד ב-1902. רסין היה השומר הראשון של רמת גן וב-1927 הקים את קבוצת הרועים הראשונה של שיח אבריק. רסין היה חבר בפלוגות הלילה של וינגייט ובין מפקדי חיפה והסביבה של ההגנה. הוא נהרג בדרך לירושלים בדצמבר 1947, כשהיה בדרכו לפגישה עם המפקד העליון של המשטרה הבריטית בניסיון לשחרר יהודי פצוע, כשדרגתו סגן-אלוף (הדרגה ניתנה לו עם קום צה"ל)[17]. לאחר מותו החליטה ההגנה על קביעת שמו של מחנה האימונים על שפת ימה של תל אביב על שמו (שלט המעיד על כך נמצא בסמוך למלון הילטון כיום). על שמו מחנה יונה בתל אביב ורחוב יונה ברמת-גן. גם נכדתו, יונת הלפרין-יניר, קבורה על פי בקשתה לא רחוק מקברו.
  • אריה כץ, ורעייתו ציפורה. אריה כץ נולד בסרביה ב-1906 ועלה לארץ ב-1929. במלחמת העולם השנייה הפיל שני מטוסים גרמניים, ונפל לשבי הגרמני. הוא הצליח לחמוק מן השבי ונלחם בכרתים. הוא נשבה שוב וחבר לכח פרטיזנים שעד מהרה נהיה מפקדו. ככזה הצליחו הוא וחבריו להשתלט על סירה גרמנית ולשוט עימה ללוב. לאחר המלחמה נטל חלק בתנועת הבריחה, ועם שחרורו קיבל מידי הנציב העליון את עיטור האימפריה הבריטית[18]. נפטר ב-1970.
  • אליעזר שמאלי אמנם לא היה חבר אגודת השומרים אך פרסום ספרו "אנשי בראשית" היה אבן שואבת לנוער היהודי הארץ ישראלי לסיפורים על האגודה. שמאלי נפטר ב-1985 ונקבר, על פי בקשתו, בבית הקברות.
  • יואש זולר (נולד בפולין ב-1913) ויצחק קליצ'בסקי (נולד בווילנה ב-1911) היו זוג שומרים שנהרגו ב-מאורעות 1936 במטעי חברת "נטר"[19] בעמק נחל השופט, אזור שלימים נקרא רמת השניים על שמם. קליצ'בסקי נקרא על ידי חבריו "פאנייננקה" (עלמה) שכן היה יפה תואר. עקבות הרוצחים הובילו לכפרים ריחנייה וקוסקוס-טָבַעון. תחילה נקברו ביקנעם אך לאחר מכן הועברו קבריהם לכאן. הרצח זיעזע את היישוב בזמנו, עד כדי כך שילדים קיבלו את שמותיהם של השניים[20].
  • אביגדור יוסיפון ואשתו אסתר גמליאלית. סיפור אהבתם של השניים החל בהופעתה בנס ציונה. יוסיפון ניגש אליה בסוף ההופעה וביקש את ידה, היא ניסתה להתחמק אך כעבור שבוע התרצתה והם התחתנו. יוסיפון היה חבר בש"י ולאחר מכן שירת בעזה מיד אחרי מלחמת ששת הימים[21]. התאבד בגיל 82.
  • עודד ינאי נפטר בגיל 87, בן נהלל מראשוני המסתערבים, התגורר בחוות ינאי, סמוך לראש פינה, אחרי ששימש כראש מועצת רמת ישי.
  • שאול גיטלמן ורעייתו רבקה. שאול היה ממנהלי האגודה מראשיתה.
  • יהודה ושרה בשן (בורשטיין), תושבי מגדל ואחר כך יקנעם. יהודה, איש ביטחון שמירה רכישת קרקעות ומודיעין רוב ימי חייו, הקים וניהל את המחלקה הערבית הצפונית ב-ש.ב. עד מותו בשנת 1966[22]. שרה נפטרה ב-1985. לידם קבורים גם בנו הבכור סא"ל בני בשן ואשתו שושנה.

בית השומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך לבית הקברות בגבעות שייח' אבריק הקימה האגודה בשנת 1938 את פינת השומרים, נקודה יישובית של האגודה[23]. במקום נחנך פנסיון לבָקָּר שחוסל בשנת 1941[24]. בהמשך קיימה אגודת השומרים טקסי השבעה שכללו ארוחה משותפת ביער שליד בית הקברות ומדורה עם בשר על האש[25]. בשנת 1951 הוחלט להקים במקום את "בית השומר"[26].

"בית השומר" תוכנן על ידי שמואל מסטצ'קין. על פי התוכנית, כלל הבית אולם עם 300 מקומות ישיבה, מוזיאון וארכיון[27]. הבית נחנך בעליה השנתית ביולי 1957[28].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירמיהו רבינא, אגודת השומרים: זכרונות ומעשים, הוצאת השומר, תל אביב, תשכ"ו.
  • אסף זלצר, עמק יזרעאל וכל נתיבותיו, הוצאת יד בן צבי.
  • יהודה ריינהרץ, שולמית ריינהרץ, מוטי גולני [עורכים], עם הזרם ונגדו, מניה שוחט, איגרות ותעודות 1909- 1960, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ה-2005 עמ' 370–371

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודעה על ייסוד אגודת השומרים בארץ ישראל כאגודה עותמנית, דבר, 25 בספטמבר 1933
  2. ^ ועידת השומרים, דבר, 22 באוגוסט 1935
  3. ^ קובי פליישמן, בית הקברות של אגודת השומרים בטבעון, אתר סברסים
  4. ^ המזכירות הראשית של אגודת השומרים, דבר, 16 במרץ 1936
  5. ^ יש הרואים באגודה מעין בית הלורדים של תנועת ההגנה, כל אותם אלו שלא המשיכו במסלול הרגיל של השומר וההגנה.
  6. ^ בתל אביב שכנו משרדיה של 'אגודת השומרים הארץ-ישראלית' ברחוב לילינבאום.
  7. ^ ע פי אתר הבית של החברה
  8. ^ פסח טקאץ הובא לקבורות בשיך אבריק, דבר, 20 ביולי 1938
  9. ^ יפה גם בנה את ביתו של זייד.
  10. ^ נדב מן, זייד ויפה: חברות שהחלה על גבעות שייח אבריק, באתר ynet, 24 באוגוסט 2012
  11. ^ ע"א 8548/17 אגודת השומר בישראל נ' הקרן הקיימת לישראל, ניתן ב-4 במרץ 2018
  12. ^ זוהי אינה רשימה של כל הקברים בבית העלמין.
  13. ^ ראו בועז פרסוב באתר נזכור; וכן דודו דיין, טבע הדברים, אוהל, אבנים ואהבה: קבר שומר בקריית טבעון, באתר ynet, 12 בדצמבר 2010
  14. ^ רצח ברוך פורקש, דבר, 17 ביולי 1938
  15. ^ מנחם שמול, משמר, 5 ביולי 1945
  16. ^ ראו אריה אברמזון.
  17. ^ קבר חדש בגבעות זייד, דבר, 22 בדצמבר 1947
  18. ^ מתוך הארכיון הלאומי הבריטי
  19. ^ חברת "נטר" הוקמה מיסודה של התאחדות בוגרי מקוה ישראל.
  20. ^ מקרה מעניין קרה ביקנעם, שבה נולדו תאומים מיד לאחר הרצח ושמותיהם של הילדים היו יואש ויצחק.
  21. ^ אביבה לורי ויוסי מלמןעזה: מבצע הפינוי הראשון, באתר הארץ
  22. ^ יהודה בשן באתר יזכור של שב"כ
  23. ^ הועידה הארצית של אגודת השומרים, דבר, 26 באפריל 1938
  24. ^ אגודת השומרים הא"י, פנת השומרים, דבר, 14 ביולי 1941
  25. ^ עליה לקברות השומרים בשיך אבריק, המשקיף, 30 ביוני 1947
  26. ^ בית השומר יוקם בשיך אבריק, דבר, 18 ביולי 1951
  27. ^ "בית השומר" יוקם בקרוב בשייך אבריק, דבר, 18 בדצמבר 1955
  28. ^ נפתח "בית השומרים" בשיך אברייק, למרחב, 16 ביולי 1957