אדוארד מקס צ'ייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדוארד מקס ‏צ'ייס במחצית השנייה של שנות ה-30

אדוארד מקס צ'ייס (בכתיב ארכאי: טשייס; בלשון הקודש: עזריאל מרדכי; בליטאית: Čais או Čaisas;‏ באנגלית: [1]Edward Max Chase ;‏ 22 בפברואר[2] 1874, אליטא, ליטא הרוסית16 בנובמבר 1939, מנצ'סטר, ניו המפשייר) היה סוחר ונדבן יהודי-אמריקאי, סוחר בניו אינגלנד, פעיל בתנועה הציונית ובוועד היהודי-אמריקני. תרם רבות לממסד החינוכי של היהודים בליטא, לעיר הולדתו אליטוס וללא יהודים בליטא העצמאית בין שתי מלחמות העולם. הקים בתי מגורים לפועלים בעיר מנצ'סטר והוריש סכומים גדולים לבתי חולים במנצ'סטר ולשלוש אוניברסיטאות, בהן האוניברסיטה העברית בירושלים. פרס צ'ייס לשלום הוענק לאחר מותו בכמה מוסדות חינוך בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארד מקס (עזריאל מרדכי) צ'ייס נולד בשנת 1874 באליטא שבפלך סובאלק, במערב האימפריה הרוסית (כיום אליטוס, בירת מחוז אליטוס שבליטא), בן ליעקב קבצ'ניק (Kabatchnik) ורבקה לבית פריץ. היו לו אח, ארבע אחיות ואחות למחצה מנישואיה הקודמים של אמו.[3] התחנך ב"חדר" ובישיבת "רָמַיילֶס" (ר' מיילה'ס) הידועה שבעיר וילנה.[4]

בשנת 1889, כשהיה בן 15, היגר לארצות הברית, תחילה הגיע ללוויסטון (אנ') שבמדינת מיין. התחנך במשך תקופה קצרה, וכעבור שנתיים, ב-1892, החל בעסקיו ופתח בלווינסטון חנות לתה וקפה (E.M. Chase Tea Co.‎). ב-1895 התיישב במנצ'סטר שבניו המפשייר, וב-1898 פתח בה, ב-Elm and Bridge Streets, בית מסחר לרהיטים (E.M. Chase Co., furniture dealers, או Chase's Furniture), שברבות הימים הייתה לחנות רהיטים גדולה בניו המפשייר. הצלחתו החומרית הייתה מלווה בהתעניינות בצורכי הציבור, ובסיוע בבניית בתים למחוסרי יכולת.[4]

בשנת 1900 נישא לדורה סמפלין (Samplin) מברוקלין, בוגרת מכללת האנטר, ולזוג נולדו ארבעה ילדים: ג'ספר, אלאנור, הלן וקלרה-רות.[3]

כיהן כגזבר חברת הנדל"ן Amoskeag Realty. ב-22 בפברואר 1924 ייסד את Chase Family Home Association וכיהן כנשיאו. במסגרת פרויקט זה, שלו תרם 50,000 דולר, נבנו בתים עם גינות עבור משפחות פועלים – 50 בתים בסך הכול (30 בתים נבנו ב-1924 ו-20 ב-1926). הפרויקט אִפשר לעובדי צווארון כחול רבים לשלם סכומי כסף נמוכים לאורך שנים רבות כדי שבסופו של דבר לקבל בעלות על הבתים. הבתים עומדים על תלם בימינו ומאוכלסים.[3]

כיהן כנשיא כבוד של איגוד יוצאי ליטא בארצות הברית.[5] בנוסף פעל בתנועה הציונית ובוועד היהודי האמריקאי. סייע בקליטתם של מהגרים יהודים מליטא בארצות הברית; בין היתר סייע לבוגר הגימנסיה הריאלית בקובנה חיים לייב פקריס (ולימים פרופסור, חתן פרס ישראל בפיזיקה) ולשני אחיו בתהליך הקליטה, במציאת התעסוקה, והשתתף במימון לימודיהם.[6]

צ'ייס שמר על קשריו עם ארץ מולדתו, ליטא, ותרם סכומים גדולים לקרן מיוחדת לתמיכה בחניכי גימנסיות עבריות בליטא העצמאית (הרפובליקה הליטאית הראשונה). בראש הקרן ע"ש עזריאל ומיכל[דרושה הבהרה] צ'ייס עמד במשך כל השנים ד"ר צמח פלדשטיין, והיו חברים בה סופרים, אנשי חינוך, אישי ציבור ונציגי אגודות וארגונים של סטודנטים יהודיים. הקרן חילקה מלגות לסטודנטים, רובם יוצאי אליטא והסביבה, שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה בקובנה,[7] בהם היו גם שניים שנשלחו על חשבון הקרן לאוניברסיטאות בגרמניה – הסופר מאיר ילין (יעלין) (שלמד אדריכלות) והמשוררת לאה גולדברג (שפות שמיות). בנוסף, ייסד קרן מלגות לתלמידים יוצאי עיר הולדתו אליטא והסביבה, שעשרות תלמידיה סיימו את לימודיהם בגימנסיה הודות להן. בין השנים 19281933 נהנו מן הקרן 34 מתלמידי הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה (המוסד החינוכי העברי הגדול ביותר בליטא).[8] פרט לכך תרם רבות לרווחת עיר הולדתו – בנה בה בתי מגורים ועוד.

בסוף שנת 1928 יצא מנהל הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה ד"ר פלדשטיין עם המשורר שאול טשרניחובסקי לארצות הברית למספר חודשים כדי לגייס כספים לטובת בתי הספר העבריים בליטא. צ'ייס ופלדשטיין התיידדו, והוא תרם לגימנסיה הריאלית (דרך ועד ההורים שלה) 25,000 דולר[5] (כ-250,000 ליטו, מתוך עלות כוללת של כ-70,000 דולר או 700,000 ליטו של הפרויקט) להקמת הבניין המפואר של הגימנסיה ברחוב קסטוצ'יו 59 (Kęstučio; כיום מס' 85),[9] מול התיאטרון הלאומי. הבניין החדש, בסגנון הבאוהאוס הגרמני או הדה סטייל ההולנדי, תוכנן על ידי ברוך קלינג,[10] ועבודות הבנייה, על שטח של 3,600 מ"ר, התבצעו על ידי שלמה סנדלר, קבלן ידוע,[11] (שבתו שרה דורון הייתה לימים שרה בממשלת ישראל וחברת הכנסת מהליכוד). צ'ייס פיקח אישית על מלאכת הבנייה (המפרט הפנימי של הבניין ועוד) במסרים ששלח מארצות הברית. המשכן החדש, שנקרא מעתה על-שם צ'ייס, ושבחזיתו בלט מגן דוד, נחנך ב-30 באוגוסט 1931 בנוכחותם של שר החינוך הליטאי קונסטנטינס שאקֶניס (ליט'), שגריר (השר) ליטא לארצות הברית ברוניוס באלוּטיס (ליט'), ראש עיריית קובנה יוזאס ווֹקיֶיטאיטיס (ליט'), המפקח על החינוך התיכוני צ'יורליוניס (Čiurlionis), הנדבן אדוורד צ'ייס עם אשתו, יו"ר הדירקטוריון של הגימנסיה הריאלית וראש ועד ההורים העסקן הציוני ד"ר דוד מרדכי שוורץ, מנהל הגימנסיה הריאלית הד"ר צמח פלדשטיין, מרצה באוניברסיטה הליטאית בקובנה וראש הקתדרה לסמיטולוגיה ד"ר (לימים פרופ') חיים נחמן שפירא, הסופר והמורה בגימנסיה נתן גרינבלאט ורבים אחרים - בסך הכול השתתפו בטקס 250 אורחים.[12]

צ'ייס הוריש סכומים גדולים לבתי חולים במנצ'סטר ולשלוש אוניברסיטאות, ובכלל זה האוניברסיטה העברית בירושלים.[4]

חלומו בעת ביקורו האחרון של צ'ייס בליטא ב-1938 היה להפוך את ביתו בעיר הולדתו אליטוס למרכז תרבות יהודי המשרת את הנוער הליטאי.[13]

נפטר במנצ'סטר ב-16 בנובמבר 1939, ימים ספורים אחרי אפנדקטומיה.[3]

לאחר מותו הוענק פרס צ'ייס לשלום באוניברסיטת הרווארד, בדארטמות' קולג' (הפרס חולק עוד בחייו[14]), באקדמיית פיליפס אקסטר (אנ'), בבית הספר התיכון המרכזי של מנצ'סטר (אנ') ובאוניברסיטה העברית בירושלים.[3]

נכדתו של צ'ייס, פרופ' לינדה מילר (Linda B. Miller), היא חוקרת מדע המדינה, פרופסור אמריטה בוולסלי קולג' (אנ').

בתו קלרה נישאה בשנת 1926 לארתור לוריא מיוהנסבורג, דיפלומט שכיהן כקונסול ישראל בניו יורק (19481953; מ-1949 כיהן בנוסף כסגן ראש משלחת ישראל לאו"ם), שגריר ישראל בקנדה (19571960) ושגריר ישראל בבריטניה (19601965).
בנם דניאל נורמן לוריא היה מחנך וספרן בארצות הברית.[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Chase, Edward Max,' in: Who's who in American Jewry, vol. 3, 1939, p. 162.
  • 'Chase, Edward Max,' in: Isaac Landman (ed.), The Universal Jewish Encyclopedia, vol. 3, 1941, p. 119.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אדוארד צ'ייס אימץ לעצמו את השם 'צ'ייס', בהשאילו אותו ממשפחה מושרשת במדינת מיין אותה הכיר, שכן היה חשוב לו מאוד להיות אמריקאי. המידע מבוסס על ההתכתבות עם נכדתו של צ'ייס, דברה מילר ברסלאו, 6 במרץ 2013 - ד.ר.
  2. ^ יום ההולדת האמיתי של אדוארד צ'ייס אינו ידוע. ה-22 בפברואר הוא יום הולדתו של נשיאה הראשון של ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון. אדוארד צ'ייס מאוד רצה להיות אמריקאיי ולכן אימץ לעצמו את התאריך הזה. המידע מסתמך על דברי נכדתו של צ'ייס, דברה מילר ברסלאו, לאחר בירור עימה ב-6 במרץ 2013 - ד.ר.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 מידע ביוגרפי באדיבות נכדתו דברה מילר ברסלאו, מרץ 2013
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 'צייס, עזריאל-מרדכי בן יעקב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 217 טורים 1–2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, צילום 1415).
  5. ^ 5.0 5.1 Gives $25,000 for Tarbuth Schools in Lithuania, JTA, November 21, 1928.
  6. ^ Freeman Gilbert, Chaim Leib Pekeris, 1908-1993, A Biographical Memoir, Washington D.C., The National Academies Press, 2004, p. 4
  7. ^ ראו לדוגמה:58 Jewish Students to Benefit by Fund, JTA, July 22, 1932.
  8. ^ קובנה Kaunas, באתר המרכז העירוני להנצחה, תיעוד, חקר ולמידת השואה בפתח תקווה.
  9. ^ Nauja Žydų Kultūrinė Įstaiga: Jos labdarys p. Čais, Rytas, September 7, 1931, p. 2, באתר "Epaveldas" (בליטאית).
  10. ^ The Real Hebrew Gymnasium in Kaunas, באתר Northern Jerusalem (המוזיאון הווירטואלי ליהדות ליטא) (באנגלית).
  11. ^ זיכרונותיו של תלמיד הגימנסיה הריאלית ממשפחת צ'סנו, שהגיעה לקובנה מברלין ב-1933, עמ' 15. במקור שובש שמו של הקבלן (באנגלית).
  12. ^ "Žydų gimnazija naujuose rūmuose, Dienos Naujienos, August 31, 1931, p. 2, באתר "Epaveldas" (בליטאית); J. Ka., Atidaryta nauja žydų realinė gimnazija, Lietuvos Aidas, August 31, 1931, p. 6, מתוך "Epaveldas", באתר המרכז לחקר הארכיטקטורה והאורבניזם, המכון לארכיטקטורה ולבנייה של האוניברסיטה הטכנולוגית של קובנה (בליטאית).
  13. ^ ד"ר מרטין ליכטנשטיין, "אליטוס," בתוך: מנדל סודרסקי (עורך), אוריה קצנלנבוגן (עורך משנה), ליטא (כרך א של פנקס הקהילות: אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה), ירושלים: יד ושם, תשנ"ו – תרגום לאנגלית מאת גלוריה ברקנשטט פרוינד, באתר JewishGen
  14. ^ בהקשר לפרס לשלום ופרסים אחרים ע"ש צ'ייס בדארטמות' קולג', ראו: The Chase Peace Prize , באתר The Dickey Center for International Understanding של דארטמות' קולג'.
  15. ^ 'Lourie, Daniel Norman,' in: Who was who in America, vol. 15, 2004, p. 155.