אדמון פריווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדמון פריווה
Edmond Privat
Privat.jpg
לידה 19 באוגוסט 1889
ז'נבה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באוגוסט 1962 (בגיל 73)
שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץ, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 28 באוגוסט 1962 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת נשאטל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • President of the Universal Esperanto Association (19241928)
  • President of the Swiss Esperanto Society עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית קווייקרים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Yvonne Bouvier (1926–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Edmond Privat signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אֶדְמוֹן פְּרִיווָהצרפתית: Edmond Privat; בעברית שמו עשוי להיכתב גם אדמונד פריבה;‏ 17 באוגוסט 188928 באוגוסט 1962) היה פעיל אספרנטו, היסטוריון, סופר, עיתונאי ופעיל שלום שווייצרי. כתב ספרי עיון, שירה וקריאה בנושא השפה הבינלאומית אספרנטו ותנועת האספרנטו, וכן ביוגרפיה של זמנהוף.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריווה למד אספרנטו בילדותו, ויחד עם הקטור הודלר ייסד ב-1903 את העיתון Juna Esperantisto ("האספרנטיסט הצעיר"), עיתון המיועד לדוברי אספרנטו צעירים. בשנת 1905 נסע כ-600 קילומטר כדי להגיע לכנס האספרנטו העולמי בעיר בולון-סור-מר. בשנת 1912 החל להתנדב באגודת האספרנטו העולמית, ובשנת 1920 התמנה לעורך הראשי של העיתון הרשמי של האגודה. לאחר מכן נבחר לנשיא האגודה בין השנים 1924–1938. באותו הזמן שימש גם כראש "הוועדה הבינלאומית המרכזית של תנועת האספרנטו" (Internacia Centra Komitato de la Esperanto-Movado). הוא אף ייצג את אספרנטו בארגון העבודה הבינלאומי, בחבר הלאומים, ובארגון הטלגרף הבינלאומי.

עבודתו בנושא ההיסטוריה של אספרנטו ועל חייו של זמנהוף (הביוגרפיה הראשונה שנכתבה על זמנהוף) הפכה אותו לאחד ההיסטוריונים החשובים בנושא אספרנטו באותה התקופה ועד היום. הוא גם כתב ספר בלשנות בנושא אספרנטו בשם "הבעת רגשות באספרנטו", ושני ספרי לימוד לאספרנטו. בנוסף לספרים אלה כתב גם שירים, סיפורים ומחזות רבים באספרנטו, בהם Tra l'silento (דרך השקט) ו-Ginevra.

פריווה היה אדם דתי מאוד ותמך מאוד באיחוד הדתות, כפי שניתן לראות במאמר שכתב בשנת 1945 בשם "Sagesse de l'Orient au dela des Religions" ("חכמת המזרח מעבר לדתות"), בו הוא מסביר וחוקר אמונות ודתות שונות במזרח, ולסיכום מסביר על מעשיו של גנדי.

בין השנים 1923–1926 שימש כסגן נציג איראן בחבר הלאומים.

בשנת 1936 הצטרף לקהילת הקווייקרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדמון פריווה בוויקישיתוף