ישעיהו תומא שי"ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ישעיהו תומא שי"ק (17 באוגוסט 19392004) היה הוגה דעות, טבעוני, גנן אורגני, אספרנטיסט, אתאיסט, אנרכיסט, פציפיסט ואידאולוג שמאלני הונגרי - ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומא נולד ב-17 באוגוסט 1939 בבודפשט בירת הונגריה. לאנדרי, עובד דפוס ואילונה שי"ק ("שם ישראל קדוש", או "שלמים יראים קדושים"), נצר למשפחת רבנים ידועה.

כאשר היה בן 3 ואחיו הגדול, שלמה בן 10, נפרדו הוריו, והוא ראה את אביו רק אחת לחודש, כאשר היה אביו מגיע לתת קצבת מחיה צנועה מאוד למשפחתו. בהיותו בן 5 השתלטו הנאצים על העיר והחילו עליה את חוקי נירנברג וגטואיזציה. חלק ממשפחתו נשלח בטרנספורטים לאושוויץ. אימו, אילונה, שהייתה כבת 35 באותו זמן, נכלאה במחנה עבודה והוא שרד בגטו, בהשגחתה של סבתו. אחרי השחרור, כשהגיעה אימו, לא זיהה אותה וזמן מה לא הסכים שתתקרב אליו.

עם השתלטות הצבא האדום על הונגריה וכינון משטר קומוניסטי החליט אחיו הגדול, שלמה, לעלות לארץ ישראל ואילו. תומא הפך לחבר בקומסומול (תנועת הנוער הקומוניסטי). בשנת 1950 החליטה אימו של תומא לעלות לישראל, ולמרות התנגדותו לעזיבת הונגריה וחבריו נאלץ תומא כקטין לעלות עימה.

עם הגיעם לארץ נשלחו למחנה עולים זמני דרומית לאשקלון, שהיה ממוקם בבניין בית הספר של הכפר הפלסטיני ברברה (בתחום קיבוץ מבקיעים). תומא נשלח לכפר הנוער אלוני יצחק, שם הוחלף שמו, כמנהג הימים ההם לישעיהו.

הפיכתו לצמחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר הנוער אלוני יצחק נשלח תומא לעבוד בלול, אחד מתפקידי הלולן היה לספק עופות שחוטים למטבח. תקרית בה טבחית הביעה זעזוע ממליקת ראש תרנגולת גרמה לו לחשוב על המעשה והפכה אותו לצמחוני. רעיון מניעת ההרג שאחרי הצמחונות הפך אותו מאוחר יותר לפציפיסט. אותו וויכוח עם הטבחית הוביל גם לשלילת הדת, היות שהטבחית הייתה מוכנה לקבל תרנגולות שנשחטו בשחיטה יהודית רגילה אולם טענה שמליקת ראש העוף, הנעשית במהירות, היא ברברית.

מאוחר יותר הפך תומא לטבעוני ואף לא צרך דבש דבורים אלא דבש חרובים וסילאן (דבש תמרים) בלבד.

ממייסדי תנועת סרבנות המצפון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957 כאשר הפך למלש"ב הצהיר על סירוב לשרת מטעמי מצפון, הוא קיבל מספר דחיות בתאריך הגיוס תוך כדי כך ששלטונות צה"ל ניהלו עמו משא ומתן שבסופו הומר השירות הצבאי בשהייה בקיבוץ כשל"ת. הוא נשלח לקיבוץ צאלים אולם שם הסתבר לו שהתנאים קשים, הוא לא נקלט בחיי החברה המקומיים. בנוסף, הסתבר לו שהקיבוץ הוא יישוב ספר חצי צבאי ובשהותו בו הוא מסייע לכוחות הכיבוש. לכן ברח מהשירות בקיבוץ צאלים והתחבא זמן מה בבית אימו. משגילה תומא שהצבא לא מחפש אותו עבר לתל אביב בה התגורר אצל עו"ד מרדכי שטיין (שהיה עורך דינו של סרבן המצפון הראשון, אמנון זכרוני). שטיין הקים תנועה סוציאליסטית רדיקלית בשם תנועת הכוח השלישי והוציא עיתון בשם "העיתון הדמוקרטי" בו כתב גם תומא. מאוחר יותר עבר תומא לגור אצל מי שהייתה חברתו עוד באלוני יצחק והפכה לזוגתו - בלה אייזיק. אולם כשלא מצא עבודה חזר לאלוני יצחק לתפקיד שומר לילה.

עוד בהיותו בתל אביב מיקד את פעילותו בנושא סרבנות המצפון והקים לתחיה את הסניף הישראלי של התנועה הבינלאומית לסרבני מלחמה מטעמי מצפון. סניף זה (כמו גם תנועתו של שטיין) תמך בצעירים שסירבו לשרת מטעמי מצפון, הדריך אותם במבוך הנהלים וההסדרים, נתן סיוע משפטי ראשוני וזאת בנוסף לספרייה צנועה בה היו כתבי עת, מאמרים (בעיקרם בהוצאת מרכז התנועה שישב בלונדון) וספרים בנושא סרבנות מצפון. מפאת מאבקי אגו וכוח נקלע תומא לסכסוך עם נתן חפשי שכבר בשנת 1934 פרסם מאמרים כנגד הגיוס לגדודים העבריים ובשנת 1947 הקים את התנועה הפציפיסטית - אגודת "סרבני המלחמה מטעמי מצפון בארץ-ישראל". עיקר המאבק היה בין הוותיקים מצד אחד - הציונים הפציפסטיים כמו ד"ר יארוס ונתן חפשי לבין הצעירים הלא ציונים ואף האנטי ציונים שתומא היה מנהיגם.

גם בהיותו שומר לילה באלוני יצחק הקדיש תומא חלק ניכר מימיו לפעילות בתנועה שייסד בתפקידו כמזכיר הסניף הישראלי. מאוחר יותר סייע תומא לצעירים אחרים להוציא פטור משירות צבאי מטעמי מצפון, ביניהם אורי דייוויס ומשה יהודאי. ביתו ברחוב לבנדה הפך למרכז תמיכה לצעירים שניסו להימנע משירות צבאי מטעמי מצפון והוא ידע לסנן מתוכם על ידי שיחות ארוכות את אלו שרצו רק להשתמט.

ב-1981 עקב סכסוכים ופילוגים התרוקן הסניף הישראלי מאנשיו, חלק מהפעילים הקימו את תנועת פרופיל חדש ותומא נשאר כמעט הפעיל היחיד.

מלחמתו לשוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עבודתו כשומר לילה, המשיך את המאבק לשוויון, והצטרף לפעילויות כנגד הממשל הצבאי וכנגד הפקעת אדמות.

אחרי מלחמת ששת הימים היה בין חותמי העצומה כנגד הכיבוש, עצומה שאורגנה על ידי המפלגה הקומוניסטית.

באותה תקופה הצטרף גם לארגון "אזרחי העולם" שדגל בעולם ללא מדינות וגבולות. הפך למזכיר הסניף הישראלי ואף חילק דרכוני "אזרח העולם" לכל דיכפין. לדרכונים אלו לא היה כל תוקף, אולם שלא באשמתו הוא שימש כלי במעשה מירמה כאשר נוכלים מכרו דרכונים אלו לעולים ממדינות ברית המועצות בהבטחות שווא כי הדרכונים יאפשרו הגירה למדינות הדורשות אשרות כניסה.

הצטרף למר"י, והוצב במקום ה-57 הסמלי ברשימתה לבחירות לכנסת השמינית.

בהמשך הצטרף לתנועת "גוש שלום" של אורי אבנרי והיה פעיל בהפגנות מטעמה. הצטרף ל"אגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדווים בישראל", לארגון תמיכה בתושבי הכפרים הבלתי מוכרים, היה פעיל ברשימה המתקדמת לשלום ועוד.

בתקופה שאחרי הסכמי אוסלו המשיך להיאבק כנגד דיכויים של הפלסטינים, הן בתוך גבולות הקו הירוק והן בשטחים. את עיקר מרצו הקדיש לניסיונות שכנוע כנגד הקמת התנחלויות והרחבתן.

תומא היה ממיסדי האגודה ההומניסטית החילונית בישראל שהתנגדה לסמננים הדתיים בחיי המדינה מבלי להתנגד לדת עצמה ולמקיימי מצוותיה, התנגד לרישום הלאום בתעודת הזהות שלו ולכן פנה למשרד הפנים בבקשה לבטל את הרישום. משלא נענה - פנה לבג"ץ והיה האזרח הישראלי היהודי הראשון שבסעיף הלאום שלו ושל בנותיו הופיעו שני קווים במקום יהודי.

חייו כבוגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1959 נפטרה אימו והוא ניתק באופן מעשי את קשריו עם אחיו שהיה שוטר באותה עת ונחשב בעיניו כחלק מהממסד. באותה עת כבר ניהל מערכת יחסים זוגית עם בלה ונאבק לקבל הכרת הממסד בנישואי החוזה שערך עבורם עו"ד שטיין כנישואים אזרחיים, מאבק שנחל הצלחה רק ב-1966.

כאשר התפנתה משרת מזכיר הכפר באלוני יצחק הציג תומא את מועמדותו, ואף על פי שלא היה אהוד במיוחד על תושבי הכפר, בתמיכת מנהל הכפר, יחיאל חריף, הצליח לזכות במשרה וקיבל בית מגורים צנוע בכפר. שם נולדו שתי בנותיו ב-1961 וב-1966.

תומא בנה במו ידיו קרוואן באלוני יצחק, הגביה אותו מעל הקרקע באמצעות כלונסאות "כדי שלא ישב על אדמה כבושה". באמצע שנות ה-70 התפטר ממשרת מזכיר הכפר ועקר עם משפחתו, בהתחלה לקרוואן בגבעת עדה ואחר כך לדירה בדמי מפתח בבית האוניה ברחוב לבנדה תל אביב, דירה שהפכה למרכז פעילות והתכנסות.

כאשר הייתה בתו השנייה, רעות, כבת שלושה חודשים, הפסיקה לינוק ונזקקה למזון תחליפי. תומא, כצמחוני, התנגד לתת לה תחליפי חלב אם המבוססים על חלב פרה, ועובדה זו הביאה לקרע במערכת היחסים עם אשתו, קרע שהעמיק עד לכדי פרידה.

צניעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומא חי כל ימיו בצניעות שהוגדרה על ידי אחרים כסגפנות. גם פן זה בחייו הושפע מאידאולוגיה. תומא התנגד למה שהוא כינה "תרבות צריכה" ונמנע ככל האפשר מרכישת מוצרים. חלק ממזונו הוא ליקט בשוק הכרמל מתוך הסחורה שהירקנים השליכו, ביגוד השיג בין היתר כתרומות יד שנייה או ביגוד שאנשים השאירו ליד פחי האשפה. חלק מהמוצרים והמזון להם נזקק השיג בעיסקאות ברטר בהן (בעיקר מעריצים צעירים) סיפקו לו מזון בתמורה להרצאות ורק חלק מצרכיו מימן בתמורה מעבודה. מריהוט נמנע ככל האפשר וריהוט שנזקק לו השיג מיד שנייה או מתרומות. ניסה לתקן כל דבר בכוחות עצמו על מנת להימנע מהצורך לפנות לבעלי מלאכה וידוע סיפור על כך שהיה גאה מאוד כשהצליח להטליא בעצמו את סנדליו וכשהצליח להפוך זוג נעלי התעמלות קרועות לסנדלים.

תומא חסך בחשמל, בין היתר בכך שלא הפעיל את דוד החימום ודרש ממשפחתו להתרחץ במים קרים. חסך במחירי תחבורה בכך שנסע על אופניו ממקום למקום.

עזיבתו את ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן מה לאחר פרידתו מבלה ובנותיו, במהלך פעילותו בקו לעובד פגש את מלכה גאייר, מתנדבת אף היא, שהגיעה כעולה חדשה מארצות הברית. הם יצרו מערכת זוגית.

במקביל, עיריית תל אביב דרשה ממנו תשלומי ארנונה גבוהים על דירתו, בטענה שהדירה היא למעשה משרד ואינה משמשת למגורים, לכן כאשר בשנת 1995 מלכה נאלצה לחזור לסעוד את אימה החולה, מכר תומא את דירתו ונסע גם הוא לארצות הברית. יחסיו עם מלכה עלו על שרטון בהשפעת אמה והוא החליט לעזוב לאירופה.

תומא ניצל את החוק ההונגרי שאיפשר לאזרחי הונגריה לשעבר, שעזבו אותה בגלל רדיפה, לקבל חזרה את אזרחותם ההונגרית וקיבל דרכון הונגרי. בדרך להונגריה חיפש תומא קומונה באירופה אליה יוכל להצטרף, ובינתיים התארח אצל ידידים במדינות שונות כמו הולנד ואנגליה. כאשר גילה כי אין באירופה המערבית קומונות כפי שהוא חלם עליהן נסע להונגריה ובהתחלה התגורר בעיר הולדתו - בודפשט. בבודפשט ניסה להצטרף לתנועת השלום המקומית ואף היה פעיל במחאות כנגד הפלישה לעיראק, כנגד הצטרפות הונגריה לכוחות נאט"ו וכנגד הגלובליזציה, אולם הוא לא מצא שפה משותפת עם הצעירים שהיו רוב הפעילים בתנועה וסבל מכך שהלך הרוחות היה גם אנטי-ישראלי והשליך על יחסם אליו כישראלי.

בכסף שנשאר לו ממכירת דירתו קנה בשנת 2003 חווה צנועה ליד קוניה-סק (Kónya-Szék), סמוך לעיר צ'ונגרד בדרום הונגריה וקיווה להקים שם קומונה פציפיסטית צמחונית.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 ביולי 2004 נמצאה גופתו בשדות שליד חוותו עם סימני פגיעה מטרקטור או רכב חקלאי אחר. הוא נקבר בקבורה חילונית בבית קברות בהונגריה ב-29 ביולי.

הניח ידועה בציבור, בלה אייזיק (שי"ק) ושתי בנות. בקשתם של אייזיק ושי"ק לשינוי שם משפחתה של אייזיק לאייזיק (שי"ק) הגיעה לבית המשפט העליון פעמיים.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בג"ץ 353/70, המ' 142/71 אייזיק (שי"ק) נ' משרד הפנים, פ"ד כה(1) 544
    בג"ץ 243/71 אייזק (שי"ק) נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 35