ילוד אישה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אדריאן ריץ' |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספר עיון |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1976 |
| מספר עמודים | 356 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת עם עובד |
| תאריך | 1989 |
| תרגום | כרמית גיא |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001095465 |
ילוד אישה (באנגלית: "Of Woman Born: Motherhood as Experience and Institution") הוא ספרה של אדריאן ריץ', שיצא לאור ב-1976 והפך לאבן יסוד בספרות הפמיניסטית. הספר שילב בין חוויותיה וזיכרונותיה האישיים של ריץ' כאישה, כאם וכרעיה, לבין מחקר היסטורי סוציולוגי מקיף ומפורט על מוסד האימהות ומעמד האישה.
הספר יצא לאור לראשונה באוקטובר 1976 בהוצאת "W. W. Norton & Company". תרגומה של כרמית גיא לספר יצא ב-1989 בהוצאת "עם עובד" ונקרא: "ילוד אישה". הדפסה חמישית יצאה לאור בתשס״ז (2006).
הרקע לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריץ' החלה לכתוב את הספר ב-1972, בתקופה בה לא היו תכנים פמיניסטיים אקדמיים רבים בנושא האימהות. היא בחרה לבחון את הנושא בצורה מעמיקה, בהקשר אישי, מתוך עדות ובחינת האימהות הפרטית שלה, בשילוב מחקר חברתי, פוליטי ופמיניסטי.
הספר נכתב במחאה כנגד המסורת, הממון והממסד, המייחסים ערך אנושי נעלה יותר לגברים. בספר זכו לבחינה מחודשת רעיונות מיושנים, שנחשבו עד אז לטאבו חברתי.
ליז יורק (Liz York), כתבה בספר הביוגרפיה "Adrienne Rich : Passion, politics and the body"[1], שלדעתה, הושפעה ריץ' בכתיבת ספרה מן הספר של פיליס צ'סלר (Phyllis Chesler)[2]. יורק מציינת כי הנושאים העיקריים בספר "ילוד אשה" (כגון היחסים בין אימהות, בנות, אחיות ובנות זוג) הודגמו לראשונה אצל צ'סלר, ומשם שאבה ריץ' את השראתה. ריץ' עצמה ציינה את תרומתו החלוצית של ספרה של צ'סלר, ב-1979 בספרה On Lies, Secrets and Silence[3].
ב-1986 הוסיפה ריץ' הקדמה חדשה לספרה, בה ציינה: "בעשר השנים שחלפו מאז ראה הספר אור בראשונה, נותר כמעט הכל כשהיה, אך דברים שונים אינם עוד כשהיו; הדבר תלוי במה שמחפשים."[4] ריץ' מתארת בהקדמה החדשה את המאבקים הבלתי פוסקים לשינוי במצבן של הנשים בחברה הפטריארכלית ומתייחסת לביקורות שהופנו כנגד הספר.
נושאים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוסד האמהות בחברה הפטריארכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת הספר ריץ' מציגה את ההנחה החברתית הרווחת לפיה האם היא אדם בלא זהות נוספת. מרגע שאישה ילדה את ילדיה, מצופות ממנה נתינה ואהבה ללא גבולות ותנאים, תוך כדי ביטול עצמיותה. כן מציגה ריץ' את האמביוולנטיות שחוות אמהות רבות במהלך גידול ילדיהן, וכך היא כותבת: "ילדיי גורמים לי את הסבל המעודן ביותר שחוויתי מעודי: סבל-כפל-הרגשות, המעברים הרצחניים בין הסלידה המרה והעצבים החשופים, לבין הסיפוק והעדנה"[5].
ריץ' מגוללת את מעבר הנשים מהבית, ששימש כמרכז של עבודה ייצור ומלאכה, לבתי החרושת והתעשייה. נשים אלה יצאו כדי להביא הביתה הכנסה נוספת - ואולם, הדאגה לרווחת הילדים שנותרו בבית, והפגיעה בערכים הפטריארכליים, יצרו חקיקה ופיקוח אשר החזירו את הנשים לספירה הביתית. כל היבטי החיים בחברה הפטריארכלית - המערכת המשפחתית, החברתית, האידאולוגית והפוליטית - נקבעו על ידי גברים באמצעות שליטה וכוח, כשראשיתה - שליטת הגבר במשפחה באשתו ובילדיו. הגברים החליטו איזה חלק ימלאו הנשים במבנה החברתי, ובכך הנציחו את עליונותם.
האימהות היא ההיבט היחיד שאיפשר לאשה להביע את כוחה על ילדיה. אך גם כאן, במהלך שלטונה קצר הימים של האם בילדיה, התערבותו של האב ניכרה בכל. פרידריך אנגלס ראה את שורשי שליטת הגבר במשפחה - בעצם עליונותו הכלכלית, והחזקתו ברכוש הפרטי[6]. חלוקת האחריות הבסיסית קובעת שתפקיד האם הוא לגדל את ילדיה; מצופה ממנה להכשיר את הילדים ולהחדיר בהם את ערכי הפטריארכיה. גם כוחה הביולוגי של האישה הטמון ביכולתה ללדת, נתפס כמוגבלות בחברה הפטריארכליות. הפחד, ואולי אף הקנאה ביכולתה זו, יצרו אצל הגבר צורך להתגוננות ורצון להכניעה.
פוטנציאל כוחה של האם מוגבל וצר, כוח שייתכן שאין היא רוצה בו כלל. חיי ילדיה, בתחילת דרכם, קשורים באופן הדוק לחייה שלה; האהבה והזעם אצלה כרוכים זה בזה. ברם, הזעם על תנאי מצב האימהות - עשוי להתבטא בתסכול וזעם כלפי הילד. לטענתה של ריץ' אין להשוות בין המטלה האימהית - לבין עבדות, או מלאכת כפיים, בגלל הקשר הרגשי הנוצר בין האם לילדיה. ואולם, ישנן הוגות כמו סימון דה בובואר[7] הרואות בתפקיד האימהי את שורשי הדיכוי הנשי.
מדיקליזציה של תהליכי היריון ולידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריץ' התייחסה לתמורות שחלו במקצוע המיילדות, תולדותיו, מיקומה ומעורבותה של המיילדת בתהליך הלידה והעברת כל הכרוך בתחום הלידה לידיים גבריות. היא מגוללת בניתוח היסטורי את השפעות התהליכים הפוליטיים-החוקתיים, הכללים הדתיים והמסורות האתניות - על תהליכי הפריון והמיניות אצל נשים. היא מדגימה כיצד נשללה מהנשים עצמן כל זכות ליטול חלק בתהליכים הללו, ואף לתרום מתבונתן בהבנת התהליכים ובמציאת דרכי התמודדות עימם. למשל, כאבי הלידה נתפסו כעונש משמיים, כביכול עקב הקללה שהוטלה על חוה בגן העדן.
ב-1591 הועלתה על המוקד בסקוטלנד מיילדת בשם אגנס סמפסון (Agnes Sampson) שניסתה להקל על כאבי היולדת באמצעות אופיום ותכשירים אחרים. רק במאה ה-19 הותר השימוש בכלורופורם, כדי לסייע ליולדת לאבד את הכרתה וכך להפוך לפסיבית לחלוטין בשעת הלידה.
עד המאה ה-18 הייתה הלידה באחריותן ובתחומן הבלעדי של נשים. המיילדות היו מייעצות בתחומי רבייה ופריון, הן סייעו במהלך הלידה ואף ביצעו הפלות מלאכותיות. ברברה ארנרייך ודיידרה אינגליש (Deirdre English) תיארו בחיבור Witches, Midwives and Nurses: A History of Women Healers[8] את ההשפעה הגברית והמאבק לשליטה על מקצוע המיילדות, שהושתת על דיכויין של המיילדות והאשמתן בפשעים דמיוניים. מאות שנות ציד מכשפות, ראו במיילדות יעד עיקרי לרדיפות על שימושן לכאורה באמצעי כישוף וקסם אליליים. המיילדות הודחו אט אט מתפקידן ואליטה גברית צמחה ועלתה במקומן ויזמה שימוש במכשירים, כמו המלקחיים, שגרמו לא פעם נזק מיותר לגופו של הילוד ופגיעה בגופה של האם.
במאה ה-17 פרצה מגפת 'קדחת הלידה' שנמשכה כמאתיים שנה, ונקשרה במישרין לגידול במספר הגברים שעסקו בתחום המיילדות. הרופא בא לא פעם אל מיטתה של יולדת היישר ממיטת חולה במחלה מידבקת, וסיכויי ההדבקה היו גבוהים. ואולם, האדישות והבוז כלפי מחלות נשים הביאו לכך שבמשך למעלה ממאתיים שנה רוב הרופאים נמנעו ממחקרים בנושא. זאת עד תגליתו של לואי פסטר על קיומו של זיהום בקטריולוגי, שהביא רופאים לרחוץ את ידיהם לפני מגע עם חולה, וכך באה לקיצה קדחת הלידה.
התאוריות התאולוגיות ביססו לאורך ההיסטוריה את הלידה כמאורע מסתורי, לעיתים מאגי, המלווה בפחד וחרדה מפני המוות. נשים רבות, מרקעים ותרבויות שונות, הגיעו ללידה כמו למאורע בלתי ידוע; הבורות סביב תהליך הלידה הביא אותן להאמין כי גופן טמא ונתון לפגיעות והשפעות רעות. גישות שליליות אלה הגבירו את הניכור אצל נשים, גם המשכילות שביניהן, ביחס לתהליך הלידה.
בראשית המאה העשרים התפתחו שיטות הרדמה ייעודיות ללידה, החל מהרדמה מלאה (בה היולדת פסיבית בתכלית) וכלה בהרדמה מקומית, שהאריכה את משך השלב השני של הצירים ואת הצורך במכשירים רפואיים. אותו "שחרור מן הכאב" העמיד את הנשים בשליטת הגברים, מבחינה פיזית, והגביר את הניכור בינן ובין העוצמות והכוחות הטמונים בגופן. הטכנולוגיה הרפואית הגברית שקידמה את הרפואה - סייעה להמשך כניעתה ושיעבודה של האישה. המדיקליזציה של הלידה, כלומר הגדרתה כמצב חירום רפואי, יצרה בעיות מלאכותיות, להן נדרש למצוא מרפא טכנולוגי.
מרגרט מיד כתבה בספרה "Male and female: a study of the sexes in a changing world"[9] על האלימות הנהוגה בבתי החולים ליולדות באמריקה ביחס לאם ולוולדה, בשעות חייו הראשונות. בתרבויות שונות נוטלות הנשים חלק בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע ללידה שלהן: אין פירוש הדבר שהלידות נטולות כאב, אך אין רואים שם בתהליך הלידה "אירוע רפואי", ומזגה של כל אישה ואישה, ומבנה גופה, זוכים למלוא האמון והכבוד. ריץ' סיכמה את הנושא בדרישתה מהנשים לקבל תמיכה וטיפול אקטיביים במהלך הלידה, כדי להביא לכדי שינוי בחוויית הלידה וליתר שליטה בגורלן, שינוי שיגרור אחריו תמורות חברתיות ביחס הנשים אל עצמן, אל כוחן וכלפי העולם שבחוץ.
יחסי אמהות עם בנים ועם בנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניתוחה של ריץ את נושא היחסים הסבוכים של האם עם בנה, היא גורסת שהבאת בנים לעולם הייתה מאז ומתמיד אמצעי לאישה "להותיר את חותמה על העולם". האבות מטבעם כמהים לבנים שיהוו יורשים, שישקפו את המשכיותם ונצחיותם, כך שהאם בחברה הפטריארכלית הייתה מוערכת לפי מספר הבנים שילדה. ניתן להבין את התשוקה הנשית לבנים, שהרי לא פעם, בתרבויות שונות, הייתה האם נושאת ברחמה עוברית שנידונה עם לידתה למוות - רק בגלל מינה. ואולם, יש לזכור את הפרדוקס במציאות העכשווית, שבה התוקפנות הגברית המאורגנת עשויה לא פעם להביא לנפילתם של הבנים הזכרים בשדה הקרב.
זיגמונד פרויד דיבר על רגשותיו המיניים של הילד כלפי אימו. בתאוריית תסביך אדיפוס הוא מסביר את התהליך המביא לבסוף לניתוק הילד מאימו ולהזדהות עם אביו, במקום לראות בו יריב. כלומר, הנחת היסוד בתאוריה מייצגת אף היא את ערכי הפטריארכליות. הילד מפלס את דרכו בעולם החוק והסדר הפטריארכלי.
ריץ' תוהה כיצד יכולה האם לטפח את בנה, בשר מבשרה, אחרי שבגר, החל לפתח דפוסי התנהגות גברית סטריאוטיפית ולרחוש בוז לנשים ולנשיות. יחסי האם והבן נתונים, אם כך, להערכה מחודשת נוכח התמורות המתחוללות ביחסה של האם כלפי האידאולוגיה הגברית, וניסיונותיה לגדל בנים משוחררים מעיוותי ההגדרות המיניות המקובלות.
כל אישה, גם אם ילדה בנים, היא עצמה בת לאם. ריץ' מספרת באינטימיות על רגשותיה וזכרונותיה כילדה מדמות אימה, שממנה למדה מהן נשים, ומה העתיד טומן להן בחובו. הקרבה בין אימהות לבנותיהן, גם אם יחסיהן מורכבים וכאובים, יוצרת העברה בין דורית של מורשת ההישרדות הנשית, חוויית הלידה ואת סודות הגוף והפריון. י ההיסטוריונית קרול סמית רוזנברג (Carroll Smith-Rosenberg) בחנה יומנים ומכתבים שכתבו נשים בין השנים 1760 ל-1890 וגילתה יחסי אם ובת אינטימיים שבמרכזן עמדה מערכת חניכה. האימהות הכשירו את בנותיהן באמנות ניהול משק הבית והאימהות. בחברה הפטריארכלית, רוב האימהות עדיין חשות אחריות וחוסר אונים, ומנחילות את רגש האשם לבנותיהן. רק נשים עם תחושת טיפוח עצמי חזקה וכבוד לגופן, יכולות להעביר את הגאווה והתחושה שגוף האישה הוא מקום טוב ובריא, לבנותיהן. בתום תקופת ההתבגרות בנות מגלות שהן מתרחקות מאימהותיהן וכל האנרגיה החושנית והרגשית שלהן אמורה לעבור אל הגברים. כדי להתאחד שוב עם האימהות-הנשים, יש צורך בשבירת טאבו שתשיב את החברות, האחווה והיצירה הנשית.
האלימות בתוך מוסד האמהות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרק האחרון דנה ריץ' באלימות של מוסד האימהות. לדבריה, לב ליבה של הבעיה בהיעדר כבוד לחיי האישה, החקוק במבנה המשפחה הפטריארכלית ומעוגן בדוקטרינה התאולוגית הגברית. נשים מצאו עצמן במצב של חוסר אונים בכל הנוגע לשליטה על חייהן, החל מאלימות הנעוצה במוסד הנישואין (המבטיחה לגבר את "זכות הכלולות", כך שלעולם הוא אינו נחשב לאונס אשתו), המשך בציפיות הבלתי אפשריות מהן כאימהות, וכלה בשכר הלא שווה שמשתכרות נשים תמורת עבודתן.
מוסד האימהות סמוי לרוב מן העין ולכן קיים צורך להוסיף ולהנכיחו. מטרת מוסדות החברה לשמור את אמצעי השליטה והכוח בידי גורם מסוים, כך שנשים תקבלנה בהשלמה את האימהות כטבע ברייתן. לא בכדי האימהות מזכירה את הבית, את הספירה הפרטית, ולכן קיים קושי לחשוב על הצדדים האפלים הכרוכים בה. האלימות והאכזריות הפטריארכלית עוברות לא פעם מן האימהות התשושות, המתוסכלות, אל הילדים התלויים באישה העייפה, המהססת, בתקוותם לרגעי חסד, לטיפול ותמיכה רגשית. האימהות מגלמת בתוכה את הזעם והטרגדיה השזורים ביחד עם אהבה והקרבה - כלפי הילדים.
התמורות הדרושות כדי להביא לשינוי, אין פירושן חיסול האימהות - אלא שחרור כוח היצירה והשמירה על החיים במסגרת של החלטה, דמיון ותבונה מודעת, כמו כל מלאכה אחרת הנעשית בקושי אך מרצון.
ביקורות על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר זכה לתגובות סוערות, לחיוב ולשלילה בשל השילוב יוצא הדופן של עדות אישית המשולבת עם מחקר רחב היקף.
קתלין בארי (Kathleen Barry) כתבה ב-1977 ב-"Chrysalis" כי עוד קודם ליציאתו של הספר למכירה, פורסמה ביקורת חריפה נגדו ב-New York Review of Books המגנה אותו "בכתיבה פרטיזנית" מלאה ב"רטוריקה של אלימות"[10]. בעקבותיו מראיינים נוספים המשיכו את הקו החריף, מה שגרם לביטולי הזמנות מטעם חנויות הספרים וראיונות טלוויזיה מתוכננים עם הסופרת אדריאן ריץ'. לטענת בארי, הספר מחזיר את האמהות לנשים. ריץ' שוברת את המיתוסים הפטריארכליים וחושפת את תמצית השליטה בנשים דרך מוסד האמהות. היא מראה את הדרכים בהן שימשה האמהות להגבלת הפוטנציאל הנשי, בו בזמן היא מביאה את החזון לאמהות אם זו הייתה משוחררת משליטה וכוח גבריים. הספר אינו הצהרה של אישה אחת על אמהות. הוא מקבץ ומרחיב רעיונות על הנושא ומשמש כמקור מידע לכותבים וחוקרים שיבואו בעקבותיו.
מרבית הביקורות השליליות, היו של נשים שתקפו את הספר:
- במאמרה[11] הצליחה הלן וונדלר (Helen Vendler) לערפל את הביקורת שלה שנבעה מהגנה על הסדר הישן, על גברים ועל הגדרתם את מושג האמהות. היא פתחה במשפט: "הסלקטיביות של ציטוט נרחב היא האשמה רווחת לכל הכתיבה האידאולוגית. אפשר לומר שכל כתיבה מונעת ממניעים אידאולוגיים. אינני רוצה להגיב להערה הזאת." על כך הגיבה בארי כי כוונת הספר 'ילוד אישה' הייתה להוכיח כי כל כתיבה מונעת אידאולוגית, כולל ההתקפות על הכתיבה הפמיניסטית, הנובעות לדעתה מאידאולוגיה פטריארכלית ותמיכה בה[12].
- פרנסין דו פלסיקס גריי (Francine Du Plessix Gray) הצטרפה למחלוקת ב-New York Review of Books. היא נזהרה שלא לאפשר לקורא ליהנות מציטוטיה של ריץ' מהספר. גריי קוננה על העובדה שריץ' לא שמרה על האמהות כספירה "פרטית" וכתופעה חברתית שאין עליה עוררין. היא קיבלה את החשיפה האישית של ריץ' בחיוב אך לא הסכימה עם הקישור שעשתה לאמהות כמוסד. היא כותבת בחיבורה[13]: "כשריץ' כותבת על האמהות כמוסד, הקורא יכול להרגיש שהאינטליגנציה הניכרת שלה מושעית לרגע מעוצמת זעמה כנגד גברים". גריי סלדה מהקונטקסט ההיסטורי שמתוכו ריץ' ניתחה את האמהות.
למרות הביקורות, הספר המשיך להימכר היטב. עיקר ההתקפה על ספרה של ריץ הייתה התקפה פוליטית נגד פמיניזם. הניתוח הפמיניסטי איתגר את הפטריארכיה בליבה שלה. הספר הזכיר לנשים שהן עדיין בעמדה נחותה יותר ודרבן אותן להתמודד עם אתגרים גדולים עוד יותר של השליטה של הפטריארכיה.
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יין לזאר (Jane Lazarre) כתבה במאמר ל-"Village Voice" בנובמבר 1976:[14] "האישור של ריץ' לזעם האימהי מוכר לי כל כך טוב. החשיפה האמיצה והאכזרית שלה את מיתוס השלווה האמהית, ריפא את הפצעים הפנימיים שלי וסייע בתהליך שיקום הכבוד העצמי שלי כאם". בפיסקת הסיום כותבת לזאר: "כמו רבות אחרות, גם אני חיכיתי לצאת הספר ילוד אישה. זהו הניתוח הטוב ביותר שראיתי למה שמתכוונים כשמדברים על פטריארכיה. דרך החוויה של ריץ' כמשוררת רגישה להפליא ומבריקה, האירה את הנשמה שלי".
- ליז יורק בספרה "Adrienne Rich : Passion, Politics and the Body", שפורסם לראשונה ב-1997[1], כתבה כי בקריאתה את ילוד אשה, היא ראתה את ריץ' מחזירה לשיח הנשי את נושא מוסד האמהות. לטענתה, ריץ' מעבירה בספרה מסר לנשים להמשיך בתהליך של העלאת נושא האמהות כמוסד, עם הסתירות אי הבהירויות והמטלות הנשיות, למודעות ביקורתית.
- יורק טענה כי "חשיבה דרך הגוף" הוא נושא בעל חשיבות בספרה של ריץ' וביקשה במיוחד להסב את תשומת לב לשאלותיה של ריץ' על כישלון השפה פטריארכלית לאפשר חשיבה זו. ריץ' ציינה את הדרכים הרבות בהן הפטריארכיה הגבילה ודיכאה את הגוף הנשי לאורך ההיסטוריה. ריץ' אתגרה את הידע והחשיבה הגברית שנחשבת לוגית ורציונלית בעוד ידע המבוסס על אינטואיציה נשית, פואטית ותחושתית הופך מיד לא-רציונלי, היסטרי או מטורף. יורק ציינה כי הפוטנציאל הקוגניטיבי של הגוף הנשי כבר סבוך ולכוד במערכת מחשבות שנוצרה על ידי גברים, שפחד ושנאה מגוף הנשי כבר גרם לנזק אנוש בדרך המחשבה[15].
- אנדריאה אור'יילי (Andrea O'Reilly) פרסמה בשנת 2004 את ספרה From Motherhood to Mothering The Legacy of Adrienne Rich's Of Woman Born[16]. היא קיבצה בספר מאמרים של חוקרות פמיניסטיות מדיסציפלינות מגוונות כגון ספרות, לימודי נשים, חוק, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, כתיבה יוצרת, ותאוריה ביקורתית ובחנה כיצד הוא השפיע והעשיר את החשיבה והשיח על אמהות. החוקרות בחנו את הדרכים הרבות בהן סיפקה ריץ' כלים אנליטיים ללימוד וכתיבה על משמעות וחוויית האמהות, ואת הרושם התהומי שהוא השאיר על התודעה והרגש הן כאמהות והן בחקר מוסד האמהות.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל פמיניזם | ||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צפי סער, שירת המהפכה של אדריאן ריץ', באתר הארץ, 2 באפריל 2012
- ילוד אישה/ אדריאן ריץ', מתוך האתר של ד"ר ליאת הולר הררי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 .York, L. (1997) Adrienne Rich Passion, Politics and the Body. London : Sage Publications.
- ^ Chesler, P. (1972) Women and Madness, Palgrave Macmilan
- ^ Rich, A. (1979). On Lies, Secrets and Silence p.91. New York: W. W. Norton & Company:
- ^ ריץ', א'. (1989). ילוד אשה (עמ' 13). תל אביב: עם עובד.
- ^ א. ריץ' (1989), ילוד אשה, (עמ' 49) תל אביב: עם עובד
- ^ Angels, F. (1971) The Origin of the Family, Private Property and the State. New York: International Publishers, p.73.
- ^ De Beauvoir, S. (1953) The Second Sex. Harmondsworth: Penguin Books.
- ^ Ehrenreich, B. & English,D. (1973) Witches,Midwives and Nurses: A History of Woman Healers. Old Westbury, N.Y.:Feminist Press, pp.8-9.
- ^ .Mead ,M. (1949) Male and Female: a study of the sexes in a changing world New York W. Morrow
- ^ Cooper,J. R. (1984). Readung Adrienne Rich: reviews and re-visions. Ann Arbor: University of Michigan Press
- ^ Vendler,H.(1976) "Mythes for Mothers," New York Review of Books, September 30 pp. 16-17.
- ^ Cooper,J. R. (1984). Readung Adrienne Rich: reviews and re-visions. Ann Arbor: University of Michigan Press pp.302
- ^ Gray,F Du Plessix(1976) "Amazonian Prescriptions and Proscripions, " New York Times Review' October 10, p.3
- ^ Lazarre, J. (1976) Adrienne Rich Comes to Terms with "The Woman in the Mirror", Village Voice November 8.
- ^ .York, L. (1997) Adrienne Rich Passion, Politics and the Body.(pp. 58-77) London : Sage Publications.
- ^ O'Reilly, A. (2004). From Motherhood to Mothering: the legacy of Adrienne Rich's Of Woman Born. State University of New York PRESS.
