נוית בראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוית בראל

נוית בראל (נולדה ב-1977 באשקלון) היא משוררת, חוקרת ספרות, מבקרת ספרים, מתרגמת ועורכת ספרותית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוית בראל נולדה להורים יוצאי טריפולי שבלוב. מוסמכת החוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות יתרה. כיום עובדת כעורכת ספרי המקור של הוצאת ידיעות ספרים במקביל ללימודי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב.

שירים, מאמרים ותרגומים של נוית בראל פורסמו בעיתונים ובמגוון כתבי עת, ביניהם עתון 77, דקה, מעין, אורות, שבו, גג, אפיריון, הכיוון מזרח, כתובת, מאזנים והליקון. בראל נחשבה כחברה בקבוצת המשוררים גרילה תרבות, והייתה אחת הכותבות המרכזיות בכתב העת מטעם שערך יצחק לאור. שיריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לרומנית, לערבית ולספרדית. השתתפה באנתולוגיות שירה רבות, כגון: "אדומה", "מלכה עירומה", "לצאת", ו"השירים הכי יפים בעברית". לימדה ספרות באוניברסיטת תל אביב, במכללת עלמא ובאוניברסיטה הפתוחה. השתתפה בפסטיבלי שירה רבים, ביניהם: "פסטיבל מטולה", "פסטיבל מטר על מטר", "פסטיבל שדה בוקר", "פסטיבל תל אביב לשירה", "פסטיבל שער הבינלאומי לשירה מבית הליקון" ו"פסטיבל מייד אין ג'רוזלם של 'בית אבי חי'".

נוית בראל היא כלת פרס ראש הממשלה, ובשמו המלא: פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול לשנת תשע"ז 2017.

מנימוקי השופטים: "בראל כותבת שירה לירית עדינה, מלים שמעבדות את המציאות לשקופה ובאחת מנהירות את המחילות של הנפש העירומה בתוך בית ובתוך גוף. אלה מצטיירות כמרחבים מקבילים שמשחק הגומלין ביניהם הוא התשתית לעבדות וחירות הנפש. שירתה מעבדת ושבה ומעבדת חווית יתמות ומתוכה נמדד מחדש הרוחק הקרוב והאינטימיות הזרה בין גברים ובין נשים ובין אדם לבין עצמו."

בערך על שמה בלקסיקון הקשרים לסופרים ישראליים, נכתב אודותיה:

ב-2004 החלה לפרסם שירים בכתבי עת לספרות. ספר שיריה הראשון, רֹשֶם, ראה אור ב-2005 בהוצאת גוונים. זו שירה המשרטטת מציאות קיומית אפופת מתיחות בין זיכרון לשכחה, בין השפע האינסופי שבבסיס ההוויה למסגרת המוגבלת שבה ניתן להביע אותו באמירה פואטית. תהליך הכתיבה רומז להתכנסות פנימה ולעתיד מצמצם: כאשר ה"אני" יהיה ליצירה, הוא יהפוך לעיקרון טכנולוגי קר.

שירתה מאופיינת בנימה לירית, המתבררת כמעטה המכסה על תכנים נוקבים של מחאה פוליטית וחברתית נגד האלימות המשתוללת מכורח מעשה הכיבוש. היא מכוונת הן למדיניות מקבלי ההחלטות והן לאזרחים, שעבורם הצידוק למעשה המלחמה עשוי להתמצות בקורת הרוח שבמתיקות הנקמה. זהו קול שירי שאינו מסתפק בהצגת העוול ובביטוי רגשות הזדהות וחמלה כלפי המקופחים, אלא מתחייב לפעולה של התנגדות.

ב-2011 הוציאה ספר שירים שני, ממש. השירים בספר זה מאופיינים בנימה סבוכה וחידתית המקשה על פענוחם. התמות המרכזיות קשורות לשאלות קיומיות, למסורת ולזהות. על ספרה זה זכתה בפרס רמת גן לספרות ליצירת ביכורים, אולם החליטה לוותר עליו כשהתברר שמדובר בספרה השני.

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיה הבכור של בראל נהרג בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, הפרסומאי שני גרשי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]