נוית בראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוית בראל
נוית בראל בטקס הענקת פרס ראש הממשלה, 2017.
נוית בראל בטקס הענקת פרס ראש הממשלה, 2017.
לידה 1977 (בת 45 בערך)
אשקלון
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, חוקרת ספרות, מבקרת ספרים, מתרגמת ועורכת ספרותית
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה עברית
סוגה שירה, ביקורת, תרגום
תקופת הפעילות 2001–הווה (כ־21 שנים)
פרסים והוקרה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, 2017
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נוית בראל (נולדה ב-1977 באשקלון) היא משוררת, עורכת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית. עורכת את סדרת הספרים "הדשא הגדול" בהוצאת פרדס ואת סדרת הספרים "היום קצר" בהוצאת ידיעות אחרונות, עורכת את כתב העת הספרותי "הליקון" ועורכת ראשית של הוצאת הספרים "הליקון".[1][2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלת תואר דוקטור מבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב.

הוסמכה על ידי החוג לתורת הספרות באוניברסיטת ת"א בהצטיינות יתרה. את עבודת התזה כתבה בהנחיית ד"ר תמר יעקבי בנושא "הרטוריקה של הציטוט: דמויות מקראיות בשירה עברית מודרנית כמקרה מבחן". את עבודת הדוקטורט כתבה בהנחיית פרופ׳ מיכאל גלוזמן בנושא הפואטיקה של דליה רביקוביץ'.

במקביל ללימודי הדוקטורט ניהלה את תחום הספרים העבריים של הוצאת ידיעות ספרים במשך כשמונה שנים, במהלכן עבדה עם עשרות סופרים, משוררים ואנשי הגות מן השורה הראשונה וטיפחה כותבות וכותבים צעירים, שזכו בפרסים ובהכרה. ערכה את "ספר קישוני", חמישים הסיפורים הקצרים הטובים ביותר מאת אפרים קישון במלאת עשור למותו וערכה מהדורה מחודשת לסיפור מאחורי הגדר מאת חיים נחמן ביאליק. מ-2020 משמשת עורכת כתב העת ועורכת ראשית של הוצאת הספרים "הליקון".[2]

שירים, מאמרים, רצנזיות ותרגומים של בראל פורסמו בעיתונים ובמגוון כתבי עת, ביניהם עיתון 77, דקה, מעין, אורות, שבו, גג, אפיריון, בינתיים, הכיוון מזרח, כתובת, מאזנים והליקון.[3] בשנים האחרונות מפרסמת משיריה וממסותיה כמעט רק בכתב העת הו! בעריכת דורי מנור.

ב-2005 הוציאה את ספר שיריה הראשון, "רֹשֶם" בהוצאת גוונים. "זו שירה המשרטטת מציאות קיומית אפופת מתיחות בין זיכרון לשכחה. תהליך הכתיבה רומז להתכנסות פנימה ולעתיד מצמצם", נכתב עליו בלקסיקון הקשרים לסופרים ישראליים.[4]

ב-2011 הוציאה ספר שירים נוסף, "ממש". על ספרה זה זכתה בפרס רמת גן לספרות ליצירת ביכורים, אך ויתרה עליו כשהתברר שמדובר בספרה השני.[4] ב-2016 פרסמה את קובץ השירים "מחדש" בהוצאת עם עובד.[5][6] "רוב שירי הספר הם שירי אהבה", אומרת בראל, "החלטתי באופן שקול, ואחרי שבספרי הקודם הפניתי את המבט החוצה, להפנות את המבט אל תוך קירות הבית".[7]

היא הייתה חברה בקבוצת המשוררים גרילה תרבות, והייתה אחת הכותבות המרכזיות בכתב העת מטעם שערך יצחק לאור. שיריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לרומנית, לערבית ולספרדית. השתתפה באנתולוגיות שירה רבות, בהן "אדומה", "מלכה עירומה", "לצאת", ו"השירים הכי יפים בעברית". לימדה ספרות באוניברסיטת תל אביב, במכללת עלמא ובאוניברסיטה הפתוחה. השתתפה בפסטיבלי שירה רבים, ביניהם "פסטיבל מטולה", "פסטיבל מטר על מטר", "פסטיבל שדה בוקר", "פסטיבל תל אביב לשירה", "פסטיבל שער הבינלאומי לשירה מבית הליקון" ו"פסטיבל מייד אין ג'רוזלם של 'בית אבי חי'".

בשנת 2017 זכתה בראל בפרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול לשנת תשע"ז.[8] מנימוקי השופטים לזכייה: "בראל כותבת שירה לירית עדינה, מילים שמעבדות את המציאות לשקופה ובאחת מנהירות את המחילות של הנפש העירומה בתוך בית ובתוך גוף. אלה מצטיירות כמרחבים מקבילים שמשחק הגומלין ביניהם הוא התשתית לעבדות וחירות הנפש. שירתה מעבדת ושבה ומעבדת חווית יתמות ומתוכה נמדד מחדש הרוחק הקרוב והאינטימיות הזרה בין גברים ובין נשים ובין אדם לבין עצמו."

בערך על שמה בלקסיקון הקשרים לסופרים ישראליים, נכתב על אודותיה: "שירתה מאופיינת בנימה לירית, המתבררת כמעטה המכסה על תכנים נוקבים של מחאה פוליטית וחברתית נגד האלימות המשתוללת מכורח מעשה הכיבוש. היא מכוונת הן למדיניות מקבלי ההחלטות והן לאזרחים, שעבורם הצידוק למעשה המלחמה עשוי להתמצות בקורת הרוח שבמתיקות הנקמה. זהו קול שירי שאינו מסתפק בהצגת העוול ובביטוי רגשות הזדהות וחמלה כלפי המקופחים, אלא מתחייב לפעולה של התנגדות."[4]

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראל נולדה להורים יוצאי טריפולי שבלוב. אחיה הבכור של בראל נהרג בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, הפרסומאי והפעיל החברתי שני גרשי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נוית בראל, לקסיקון הספרות העברית החדשה
  2. ^ 1 2 הליקון
  3. ^ רותי זוארץ, "המזרחיות אינה דגל": נוית בראל מספרת כיצד כל מילה שלה עלתה לדפוס, מעריב, ‏02/05/2016
  4. ^ 1 2 3 בראל נוית, לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
  5. ^ הוצאת ספרים עם עובד, מחדש / נוית בראל, עם עובד
  6. ^ עודד מנדה־לוי. ""מחדש" מאת נוית בראל: האובדן מעניק חיים לכתיבה". הארץ.
  7. ^ "למשבר הדיור יש כוחות עצומים על הזהות": ריאיון עם המשוררת נוית בראל, בית אבי חי
  8. ^ הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול תשע"ז, משרד התרבות והספורט