אהבת הגורל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אהבת הגורללטינית: Amor Fati) הוא מונח המתאר מישהו הרואה בעין יפה את כל מה שקורה לו, כולל ייסורים ואובדן, כחלק בלתי נמנע של המציאות שמובילה על פי השקפתו למטרה מסוימת.

מונח זה מופיע שוב ושוב בכתביו של הפילוסוף פרידריך ניטשה.

בספרו "המדע העליז", סעיף 276, הוא כתב:

"יש ברצוני ללמוד עוד ועוד איך לראות כיפה את ההכרח שבכל הדברים; אזי אהיה אחד האנשים המעניקים יופי לדברים. אהבת הגורל: הבה תהיה אהבתי מעתה ואילך!"

בספרו "הנה האיש" 'מדוע אני כה חכם', סעיף 10 נכתב:

"נוסחתי בדבר גדולתו של האדם היא אהבת הגורל. לעולם אל נא תחפצו אלא במה שקיים, ואל תתבוננו במה שלפניכם, במה שמאחריכם או במה שבשמים. אין די בכך לעמוד בפני הבלתי נמנע, ועוד פחות מזה, להעלים עין ממנו. כל אידאליזם טופח על פניה של המציאות במקום לקבל אותה כפי שהיא - ובכל זאת אהבוה."

המשמעות שנותן ניטשה בספרו לביטוי זה (אהבת הגורל) היא כי על האדם לאשר מחדש, להסכים ולקבל את כל האירועים שקרו לו במהלך חייו ואת אלה שעוד יקרו לו, ולהגדיר באמצעותם את חייו כחייו שלו. להסכים שכל מה שקרה לו חייב היה לקרות על מנת שיוכלו אלו למסגר אפוא את חייו שלו. ובהתאם להנחת העבודה הזו אין זה מספיק להבין ולקבל שכל מה שקורה הוא הכרחי, אלא מוכרח האדם לאהוב את כל מה שקורה לו. הוא מוסיף כי האדם לא יכול להיות בררן ולבחור רק באותם חלקים שבו ובחייו אותם הוא אוהב, אלא עליו לקבל גם את אותם חלקים בהם הוא לא בחר ושלא הייתה לו באמת יכולת בחירה בהם. יחד עם זאת ניטשה מתנגד לפטאליזם השולל לחלוטין קיום של בחירה חופשית.

בזאת ניטשה הולך בעקבותיהם של חכמי האסכולה הסטואית בפילוסופיה היוונית שקראו לנו לא להיות מוטרדים במחשבות על העבר ולא לשגות בתקוות לעתיד, אלא לקבל את המציאות כפי שהיא:

"כדי שחייך לא יטרידוך לעולם, אל נא תהרהר בכל הצרות העתידות העתידות לבוא עליך, אלא שאל את עצמך בכל רגע 'האם מאורע זה כה קשה מנשוא עד כי לא אוכל לעמוד בו?' זכור נא כי מה שמכביד עליך איננו ההווה אלא מחשבותיך באשר לעתיד או לעבר." (מרקוס אורליוס 'הרהורים' VIII).

דברים אלה תואמים את מחשבתם של הנזירים הבודהיסטים. ממרה בודהיסטית מפורסמת אומרת כי צריך לחיות כאילו הרגע החשוב ביותר בחיינו הוא זה שבו אנו חיים כאן ועכשיו.

מחשבתו של אנדרה קונט-ספונוויל - פילוסוף צרפתי בן זמננו - גם היא מסתכמת בקריאה להשלים עם המציאות כפי שהיא - מה שבא על ביטויו בביקורתו על התקווה: "לקוות קצת פחות, לאהוב קצת יותר" זה מה שלדעתו מהווה את המפתח לחוכמה.