עיונים שלא בעיתם
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
פרידריך ניטשה  |
| שפת המקור |
גרמנית |
| סוגה |
מסה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1873 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
הולדת הטרגדיה |
| הספר הבא |
אנושי, אנושי מדי |
  | |
עיונים שלא בעיתם (בגרמנית: Unzeitgemässe Betrachtungen; באנגלית: Untimely Meditations או Unfashionable Observations או Thoughts Out of Season) הוא חיבור פילוסופי המורכב מארבעה מאמרים של הפילוסוף פרידריך ניטשה, שנכתבו בין השנים 1873–1876. ארבעת המאמרים (מתוך שלושה עשר מתוכננים) נוגעים למצבה המודרני של התרבות המערבית, ובייחוד לתרבות הגרמנית. מאמר חמישי, שפורסם לאחר מותו, זכה לכותרת "אנו הפילולוגים" (Wir Philologen). במאמרים המופיעים בקובץ ניטשה החל לדון במגבלות הידע האנושי, ומשלב את תובנתיו המוקדמות שעלו בספרו הראשון הולדת הטרגדיה עם סגנונו הפולמוסי הבוגר יותר.
תולדות הפרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחברותיו של ניטשה נמצאות תוכניות רבות ושונות לסדרת המאמרים, רובן מציגות בסך הכל שלוש עשרה מאמרים. הכותרות והנושאים משתנים עם כל ערך, ופרויקט אמור היה להימשך כשש שנים (חיבור אחד בכל חצי שנה). מתווה שכתב בסתיו 1873 כלל את הנושאים הבאים:
- הפיליסטר התרבותי
- היסטוריה
- הפילוסוף
- המלומד
- אמנות
- הסקולאר
- דת
- אומת מלחמת המדינה
- העיתונות
- מדעי הטבע
- חברה עממית
- מסחר
- שפה
ניטשה נטש את הפרויקט לאחר שסיים ארבעה מאמרים בלבד, ונראה כי הוא מאבד עניין לאחר פרסום השלישי.[1]
המאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד שטראוס: המתוודה והסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]
"דוד שטראוס: המתוודה והסופר" (David Strauss: der Bekenner und der Schriftsteller) משנת 1873 מבקר בחריפות את ספרו האחרון של התאולוג וההגליאן השמאלי, דוד שטראוס, שפורסם בשנת 1872 "האמונה הישנה והחדשה: וידוי" (Der alte und der neue Glaube: Ein Bekenntniss). ניטשה רואה בחיבור דוגמה למחשבה הגרמנית האופיינית לתקופתו. הוא מצייר את "האמונה החדשה" שמציג שטראוס - מנגנון אוניברסלי שנקבע מדעית המבוסס על התקדמות ההיסטוריה - כקריאה וולגרית של ההיסטוריה בשירות תרבות מנוונת (דקדנסית). הפולמוס של ניטשה מופנה כנגד מה שנראה עבורו כמקרה מיצג של פליסטיניזם ושל פסודו-תרבות.
כיצד מועילה ומזיקה ההסיטוריה לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים
"כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים" (Vom Nutzen und Nachteil der Historie für das Leben) משנת 1874 מציע חלופה להשקפה הרווחת של צבירת הידע ההיסטורי כמטרה כשלעצמה. ניטשה מציע דרך חלופית לקריאת ההיסטוריה, כזו שבה החיים הופכים למוקד העיניים, וגורס כי גישה זו עשויה לשפר את "בריאותה" של החברה. החיבור גם תוקף את המימרות הבסיסיות של ההומניזם הקלאסי. במאמר זה ניטשה תוקף הן את ההיסטוריציזם של האדם (הרעיון שהאדם נוצר באמצעות ההיסטוריה) והן את הרעיון שאפשר לקבל מושג אובייקטיבי של האדם, שכן היבט מרכזי של האדם שוכן בסובייקטיביות שלו.
גלן מוסט (אנ') טוען שניתן לתרגם את החיבור תחת הכותרת "The Use and Abuse of History Departments for Life" ("כיצד מועילות ומזיקות מחלקות ההיסטוריה לחיים"), שכן ניטשה השתמש במונח Historie ולא Geschichte. בנוסף לכך, מוסט טוען כי ייתכן שכותרת זו מתייחסת מסתו של לאון בטיסטה אלברטי "על היתרונות והחסרונות של לימודי הספרות" (De commodis litterarum atque incommodis) משנת 1428, (בתיווכו יעקב בורקהרדט אותו העריץ ניטשה בתחילת דרכו). מוסט טוען כי תיאור העיונים כ"לא בעיתם" הוא בהקשר זה קריאה לחזרה, מעבר להיסטוריציזם, להומניזם של הומבולדט, ואולי אף לההומניזם המקורי של רנסאנס.[2]
שופנהאואר כמחנך[עריכת קוד מקור | עריכה]
"שופנהאואר כמחנך" (Schopenhauer als Erzieher) משנת 1874, מתאר כיצד הגאונות הפילוסופית של שופנהאואר עשויה להביא לתחייה של התרבות הגרמנית. ניטשה מקדיש תשומת לב מיוחדת לאינדיבידואליזם, ליושר ולעמידה האיתנה של שופנהאואר, כמו גם לעליזותו, למרות הפסימיות של שופנהאואר.
ולטר קאופמן טען כי "שופנהאואר כמחנך מכיל את תמציתה של הפילוסופיה הניטשאנית המוקדמת".[3]
ריכרד וגנר בביירוית[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ריכרד וגנר בביירוית" (Richard Wagner in Bayreuth) משנת 1876, חוקר את המוזיקה, הדרמה והאישיות של ריכרד וגנר באופן פחות מחמיא מבעבר. הטיוטה המקורית הייתה למעשה ביקורתית יותר מהגרסה הסופית. הרקע לחיבור הוא כישלון תוכניותיו של וגנר לקיים את פסטיבל ביירוית ב-1874, והגרסה הראשונה של החיבור דנה בנסיבות האפשריות לכישלון. ניטשה שקל לא לפרסם אותו בגלל עמדותיו המשתנות כלפי וגנר ואמנותו. הוא שוכנע לשרטט מחדש את המאמר על ידי חברו, הנלהב וגנריאן פיטר גאסט, שעזר לו להכין גרסה פחות שנויה במחלוקת.[4]
כתיבתו הפולמוסית כנגד וגנר התבטאה בהמשך בחיבורו אנושי, אנושי מדי, פרשת וגנר ו-ניטשה נגד וגנר.
לקריאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים, ירושלים ות"א: הוצאת שוקן, מגרמנית ישראל אלדד, 1968.
- "שופנהאואר כמחנך", מסות על חינוך לתרבות, ירושלים: הוצאת מאגנס, מגרמנית יעקב גולומב, 1988.
תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Friedrich Nietzsche, tr. Richard T. Grey, Unfashionable Observations, Stanford, 1995 מסת"ב 0-8047-3403-8
- Friedrich Nietzsche, tr. Anthony M. Ludovici, Thoughts Out Of Season, Edinburgh: The Edinburgh Press, 1909
ספרות משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Barbara Neymeyr: Kommentar zu Nietzsches Unzeitgemässen Betrachtungen. I. David Strauss der Bekenner und der Schriftsteller. II. Vom Nutzen und Nachtheil der Historie für das Leben (= Historischer und kritischer Kommentar zu Friedrich Nietzsches Werken. Bd. 1/2). De Gruyter, Berlin/Boston 2020, ISBN 978-3-11-028682-3
- Schaberg, William H. (1995). The Nietzsche Canon: A Publication History and Bibliography. Chicago: University of Chicago Press. p. 281. ISBN 0-226-73575-3.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטקסט המקורי (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Schaberg, William H. (1995). The Nietzsche Canon: A Publication History and Bibliography. Chicago: University of Chicago Press, pp.31-2
- ^ Glenn W. Most, "On the use and abuse of ancient Greece for life"
- ^ ולטר קאופמן, ניטשה: פילוסוף, פסיכולוג, אנטיכריסט, 1982, עמ' 147
- ^ Schaberg, William H. (1995). The Nietzsche Canon: A Publication History and Bibliography. Chicago: University of Chicago Press. p.406
