כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים

כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים
Vom Nutzen und Nachteil der Historie für das Leben

מידע כללי
מאת	פרידריך ניטשה
שפת המקור	גרמנית
סוגה	פילוסופיה
הוצאה
תאריך הוצאה	1874
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת שוקן
תאריך	1968
תרגום	ישראל אלדד
מספר עמודים	90
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001056896, 002018299, 003686375

כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים (בגרמנית: Vom Nutzen und Nachteil der Historie für das Leben) הוא חיבור של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה שיצא בשנת 1874. החיבור מורכב מעשרה פרקים, ופורסם במקור כחלק השני מתוך עיונים שלא בעיתם. החיבור נחשב לאחת היצירות החשובות והמשפיעות מבין יצירותיו המוקדמות. בחיבור ניטשה מבקר את בני דורו האקדמיים, שלדעתו או מעריכים יתר על המידה או מזלזלים בחשיבותו של המדע ההיסטורי. העבודה גם מטרימה תמות ונושאים מאוחרים בהגותו של ניטשה, בהם תפיסת הזמן של "השיבה הנצחית".

החיבור תורגם לעברית על ידי ישראל אלדד, ויצא יחד עם הספר דמדומי שחר בהוצאת שוקן בשנת 1968.

סקירה כללית

בספר מעלה ניטשה את החסרונות ואת המעלות של תודעה היסטורית בחיי האדם ועורך הבחנה בין סוגים שונים של תודעות היסטוריות. בפתח הדבר ניטשה ומצטט את גתה: ”יתר על כן שנוא עלי כל מה שרק מוסיף לי ידיעות מבלי שיַרבה או יחַיה במישרין את פעילותי”.

הפרק הראשון בוחן את מקורה של "היסטוריה" בעולם האנושי. החיה חיה רק בהווה ולכן באופן א-היסטורי. לעומת זאת, לבני אדם התפתחה היכולת לזכור, שמאפשרת להם ליצור תרבות. אולם זיכרונות בודדים ורישומים קולקטיביים רבים מדי מהווים נטל. כפי שעולה משם החיבור, בעיני ניטשה, ההיסטוריה היא גם הכרח מועיל וגם סכנה מזיקה בייחס לחיים.

הפרק השני והשלישי עוסקים בשלוש פונקציות שיש להיסטוריה.

1. היסטוריה מונומנטלית: מכוונת לעתיד – לאדם "הרוצה לחולל גדולות".
2. היסטוריה אנטיקווארית: מכוונת לעבר – למי שרוצה "להתמיד במורגל ובמכובד מני־דורות".
3. היסטוריה ביקורתית: מכוונת להווה – "היסטוריה היושבת למשפט וחורצת משפט".

עם זאת, שלוש הפונקציות עלולות להפוך לפתולוגיות, וזו הסיבה שהן צריכות להיות מאוזנות זו עם זו.

בפרקים 4–8, ניטשה מתאר כיצד צריכת יתר של היסטוריה יכולה להיות השפעה עוינת על החיים והתרבות. ההתקפות של ניטשה מכוונות תמיד לבני דורו, בעיקר בגרמניה, אך גם טוענות לרקע פילוסופי כללי. הוא מאבחן חמש "מחלות" של ההווה שנגרמות משימוש לא נכון בהיסטוריה.

הלעטה יתרה של תקופה בידיעה היסטורית נראית לי עויינת ומסוכנת לחיים מחמש בחינות:

1. בעטיוֹ של גוֹדש שכזה נוצר אותו ניגוד שדובר בו, בין הפנימי והחיצוני, דבר המחליש את האישיות;
2. בעטיו של גודש שכזה תקופה באה לידי דימוי שהיא מחוננת בסגולה נדירה ביותר, בחוש הצדק, במידה רבה יותר מכל תקופה אחרת;
3. בעטיו של גודש זה מתערערים יריו של עצם, ונמנעת התבגרותו של פרט לא פחות מזו של הכלל;
4. בעטיו של גודש זה מכה שורשים האמונה, שהיא מזקת בכל עם, האמונה בזקנתה של האנושות, משמע שכיום אתה בגדר אָפִיל ואֶפִיגוֹן;
5. בעטיו של גודש זה נקלעת תקופה למצב־רוח מסוכן של אירוניה כלפי עצמה, ומתוכה למצב־רוח מסוכן ממנו, של ציניות; ברם, בו היא הולכת ומבשילה לקראת מעשיות ומפוקחת ואנוכיות, המשתקת את הכוחות החיוניים ובסופו של דבר הורסת אותם כליל.

המקור בגרמנית

In fünffacher Hinsicht scheint mir die Übersättigung einer Zeit in Historie dem Leben feindlich und gefährlich zu sein: durch ein solches Übermaß wird jener bisher besprochene Kontrast von Innerlich und Äußerlich erzeugt und dadurch die Persönlichkeit geschwächt; durch dieses Übermaß gerät eine Zeit in die Einbildung, daß sie die seltenste Tugend, die Gerechtigkeit, in höherem Grade besitze als jede andere Zeit; durch dieses Übermaß werden die Instinkte des Volkes gestört und der einzelne nicht minder als das Ganze am Reifwerden verhindert; durch dieses Übermaß wird der jederzeit schädliche Glaube an das Alter der Menschheit, der Glaube, Spätling und Epigone zu sein, gepflanzt; durch dieses Übermaß gerät eine Zeit in die gefährliche Stimmung der Ironie über sich selbst und aus ihr in die noch gefährlichere des Zynismus: in dieser aber reift sie immer mehr einer klugen egoistischen Praxis entgegen, durch welche die Lebenskräfte gelähmt und zuletzt zerstört werden.

— כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים, עמ' 45)

הפרק התשיעי הוא מבחינה תמטית חלק מהביקורת של ניטשה עם הצייטגייסט של זמנו, וכולל התחשבנות עם אדוארד פון הרטמן, שהיה פופולרי באותה תקופה בשל חיבורו "פילוסופיה של הלא-מודע" (Philosophie des Unbewussten).

בפרק העשירי, ניטשה מציג לבסוף את האמצעים לריפוי מה שהוא רואה כהווה החולה, לקדם את כוחותיו של הלא-היסטורי וה"על-היסטורי".

שם החיבור

כריכת החיבור בגרמנית כחלק השני של עיונים שלא בעיתם

מספר פרשנים הצביעו על כך שמושג ה"היסטוריה" (Historie) של ניטשה אינו מוגדר בבירור, אלא נמצא בין המשמעויות של "היסטוריה" (Geschichte או res gesta – מה שהתרחש בפועל) "כתיבת היסטוריה" (Geschichtsschreibung או historia rerum gestarum, – הנרטיב של מה שקרה) ו"מדע היסטורי" (Geschichtswissenschaft). הפילוסוף והקלאסיקן גלן מוסט טוען שניתן לתרגם את החיבור תחת הכותרת "The Use and Abuse of History Departments for Life" ("כיצד מועילות ומזיקות מחלקות ההיסטוריה לחיים"), שכן ניטשה השתמש במונח Historie ולא Geschichte. בנוסף לכך, מוסט טוען כי ייתכן שכותרת זו מתייחסת מסתו של לאון בטיסטה אלברטי "על היתרונות והחסרונות של לימודי הספרות" (De commodis litterarum atque incommodis) משנת 1428, (בתיווכו יעקב בורקהרדט אותו העריץ ניטשה בתחילת דרכו). מוסט טוען כי תיאור העיונים כ"לא בעיתם" (Unzeitgemässe) באסופה הוא בהקשר זה קריאה לחזרה, מעבר להיסטוריציזם, להומניזם של הומבולדט, ואולי אף לההומניזם המקורי של רנסאנס.

קבלה וביקורת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

מרטין היידגר החשיב את החיבור לאחת מיצירותיו החשובות של ניטשה. זהו החיבור היחיד של ניטשה שהוא מזכיר בספרו הוויה וזמן, והוא נידון בסעיף §76 "המקור האקזיסטנציאלי של ההיסטוריה מהתולדתיות של הדאזיין" (Der existenziale Ursprung der Historie aus der Geschichtlichkeit des Daseins).

לקריאות נוספות

• פרידריך ניטשה, דמדומי שחר [1881]; כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים [1874], ירושלים ות"א: הוצאת שוקן, מגרמנית ישראל אלדד, 1968.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים בוויקישיתוף
• On the Use and Abuse of History for Life תרגום מלא באתר ויקיטקסט (באנגלית)
• דוד אוחנה, "כיצד ההיסטוריה מועילה ומזיקה לחיים": ניטשה וגרשם שלום, הרצאה בערוץ "מכון ון ליר בירושלים", באתר יוטיוב (אורך: 1:17:27), 29 במאי 2013