אורי בן ברוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורי בן ברוך

ליקה כהנת ברהן ברוך (בשמו העברי אורי בן ברוך; (1898 ~ 21 בדצמבר 1984) היה מחשובי מנהיגי ביתא ישראל במאה ה-20. כיהן כמנהיג רוחני חשוב של ביתא ישראל מאמצע שנות השלושים של המאה ה-20 ועד מותו, עסק בפעילות ציבורית רחבה למען עליית קהילתו לישראל.

ילדותו ונערותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם ברהן לדבתרה ברוך אדהנן שהיה סמכות דתית עליונה בביתא ישראל עד לפטירתו ולמנקוויש איתמר, בכפר בלנגב שבמחוז בגמדר שבאתיופיה. ברוך הוא הבן השלישי לאחר קס צגהון ברוך וקס טמייט ברוך מתוך 8 אחים ואחיות. בנעוריהם למדו שלושת האחים לימודי דת מאביהם וממלמדים נוספים. אביו היה ידיד קרוב של ד"ר יעקב פייטלוביץ, אשר ביקר מספר פעמים בכפר של דבתרה ברוך ודן עמו רבות בענייני דת. אחיו התאום של דבתרה הוא דניאל אדהנן תלמידו של יוסף הלוי. קס ברוך נשא לאישה את אסתר לוי והקים משפחה ענפה. מבין בניו, ממשיכי דרכו, היו אבבה ברהן ועקיבא ברהן.

לימים, כשברוך אדהנן, אביו של ברוך, הגיע לשֶׂיבתו ביקש הציבור למנות ליורש את קס ברוך לליקה כהנת. קס ברוך סירב בטענה כי אינו הבן הבכור. לאחר שכנועים רבים נענה להפצרות והוכתר בטקס מרשים בנוכחות 120 אנשי דת וכלל הציבור בשנת 1924. [דרוש מקור]

פעילותו כמנהיג רוחני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי פועלו כמנהיג רוחני:

  • נדד מכפר לכפר על מנת לחזק את תושבי המקום.
  • דאג לשלוח קסים ואנשי דת לכפרים שנזקקו לחיזוקים רוחניים עקב פעילות המיסיון. (דוגמה לכך היא הכפר וולקה). בעקבות פעילות ענפה של מיסיון פרוטסטנטי בכפר, פנו מנהיגי הכפר גולה טסמה ודווית איימלק לקס הראשי כדי שישלח להם איש דת שיבלום את השפעת המיסיון, בתגובה לכך שלח קס ברהן את מר מיכאל אשכול ובהמשך את בנו אבבה ברהן שהתגורר באותה תקופה בעיר גונדר הסמוכה לכפר. אבבה הצליח לבלום את פעילות המיסיון בכפר. מר מיכאל אשכול נשלח בעקבות בקשתם של אנשי מחוז תיגראיי להיות מורה לעברית ויהדות ובכך שימש כנציגו ואיש הקשר של הקס הגדול במחוז המרוחק. מר מיכאל אשכול פעל רבות בשליחותו של קס ברהן ברוך הן ברישום היהודים והן בפעילות הסברתית וכדומה.
  • לימד, בחן והסמיך קסים חדשים.
  • הנהיג את כל הטקסים הדתיים המרכזיים לרבות הסיגד

סיוע לאבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קס ברהן ברוך תיקן תקנה כי כל מנחם ייתן צדקה על מנת לעזור לאבלים לממן את הוצאות ההלוויה, ימי השבעה והשלושים. ובכך מנע מהמשפחות האבלות הוצאות כבדות וטרדה רבה בתקופה קריטית זו בחייהם, שבה היו שרויים בצער עמוק על אבדן יקיריהם ושבמקרים רבים עתידם הכלכלי היה לוט בערפל. תקנה זו התפשטה במהרה בכל רחבי קהילות ביתא ישראל באתיופיה. מנהג זה נשמר עד היום בקרב יוצאי אתיופיה בישראל.

בקיאותו בשושלת ביתא ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיאותו של קס ברהן יחד עם אחיו קס צגהון הייתה לשם דבר והם נחשבו לברי סמכא בענייני ההיסטוריה ומנהגים דתיים של ביתא ישראל. חוקרים רבים שיחרו לפתחו של הקס הגדול הן באתיופיה והן בישראל כדי לברר סוגיות הקשורות בהיסטוריה ובמנהגי ביתא ישראל.[1]

מלחמתו במיסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקיסר היילה סלאסי נתן יד חופשית לכל ארגוני המיסיון שבתמורה לכך ניצלו את המצב ופעלו כמעט ללא הפרעה מצד השלטונות ולעיתים אף בסיועם לנצר את קהילות ביתא ישראל בכל מיני דרכים כגון הקמת מרפאות ובתי ספר וכו' ואף לשחדם בכסף רב. קס ברהן ברוך מתוקף תפקידו נלחם בכל ארגוני המיסיון בכל הדרכים הן בדרך משפטית והן בדרך הרוחנית כדי למנוע את התפשטות המיסיון בקרב קהילות בית ישראל. אף במחוזות המרוחקים מהקס הגדול (כגון קווארה ווגרה) פנו לקס ברהן כדי לבלום את פעילות המיסיון.
  • יחסו למתנצרים (הפלאשמורה) - אחד הנושאים שהעסיקו את הקס הם בני הפלאשמורה, שטען שהתנצרו בגלל מצוקה רבה ולכן צריך להחזירם לחיק הקהילה.[2] קס ברהן התעקש לכלול גם את בני הפלאשמורה במניין היהודים הנוכחי היות שהבין את המניע להתנצרותם, וחשב שלעתיד לבוא יחזרו לחיק היהדות.

פעילותו מול השלטונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנות השלטון האיטלקי הוזמנו כל מנהיגי הדתות שבאתיופיה על יד הנציג האיטלקי, גברנטורי, לספר אודות דתם ודרך הגעתם לאתיופיה. מי שייצגו בזמנו את הקהילה היהודית היו קס ברהן ברוך, אחיו קס צגהון ברוך וקס תואבה מלקו. קס ברהן הסביר את השתלשלות הגעת יהודים מארץ ישראל דרך מצרים ועד אתיופיה. הנציג שהתרשם העניק לכל אחד גלימה רקומה מזהב וכן שעון מוזהב ועוד מתנות רבות. בנוסף, הנציג העניק לו את התואר "קס", שמעתה ואילך ישמש לתאר את אנשי הדת של קהילת ביתא ישראל, בדיוק כמו יריביהם, אנשי הדת הנוצרית.
  • כשחזר היילה סלאסי מהגלות המשיך קס ברהן לייצג את הקהילה מול הקיסר האתיופי. הוא נפגש עמו לעיתים קרובות ושטח בפניו את טענות היהודים.[3]בשנת 1943 כשנתיים אחרי שובו של הקיסר האתיופי היילה סלאסי לכס מלכותו בעקבות ניצחון במלחמת השחרור האתיופית נקראו תדסה יעקב ויונה בוגלה, שני הפקידים היהודים הבכירים ביותר בממשל האתיופי באותה עת, בפני הקיסר האתיופי שהציע להם כנציגי היהודים לנצר את כל יהודי אתיופיה ובכך להיות חלק בלתי נפרד מהעם האתיופי. טדסה יעקב ויונה בוגלה השיבו לו שאין בסמכותם להחליט על כך, אלא הליק כהנת ברהן ברוך שהיווה את הסמכות המכריעה והדומננטית בהנהגת הקהילה. ליק כהנת ברהן ברוך זומן לפגישה עם הקיסר האתיופי שבה הוצע לו רעיון ההתנצרות של ביתא ישראל. כששמע זאת סירב בתוקף וטען שביתא ישראל שומרים על דתם מאז מעמד הר סיני, והיהדות הגיע לאתיופיה עוד לפני הנצרות ולכן אין סיכוי שימירו את דתם, אף אם יצטרכו למסור את נפשם על כך. כשראה היילה סלאסי את עמידתו הנחרצת והעיקשת של המנהיג הרוחני הראשי, נסוג מרעיון ההתנצרות.
  • בפברואר 1965 כאשר המלכה אליזבת שהתה באתיופיה,[4] המלכה והיילה סלאסי נפגשו עם נציגי כל הדתות במדינה, בעיר גונדר ובניהם ליק כהנת ברהן ברוך, שהיה נציג היהודים. במהלך המפגש פנה הקס הגדול למלכת אנגליה תיאר בפנייה ובפני הקיסר את מצבם הרוחני והכלכלי הירוד של ביתא ישראל עקב פעולות המיסיון, העוינות וההפליה מצד השלטון וכן היחס העוין של התושבים לביתא ישראל שהתבטא באלימות מילולית ופיזית ועד רצח יהודים. בתגובה לטענותיו הקיסר השיב שמעתה ואילך הוא יפעל למגר את תופעות האנטישמיות ואף הבטיח סכום נכבד לבני הקהילה, בתגובה השיב הקס שהוא אינו מעוניין בכסף אלא בפתרון הבעיות. הקיסר השיב לקס שהיות והוציא מפיו הבטחה לתת סכום נכבד לבני הקהילה הוא לא יחזור בו אך הוא מתחייב לפעול להטבת מצבם של ביתא ישראל. מספר ימים אחר המפגש התפרסמה בעיתון הלאומי מודעה מטעם הקיסר שאין הבדלי דתות אלא ישנה מדינה וסביבה צריך להתאחד.

פעילות ציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הארגון "קהילות בית ישראל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 הקים קס ברהן ברוך את ארגון קהילות בית ישראל שמטרתו הייתה לקדם את העלייה לישראל שבו היו נציגים מכל המחוזות שהתגוררו בהם יהודים. בין הפעולות: שליחת מכתבים לראשי הממשלות, נשיאים וכל גורם שיכל לעזור בזמנו. במכתבים אלו סקר בין היתר, קס ברהן ברוך, את מצבם הרוחני והכלכלי הירוד של יהודי אתיופיה עקב פעולות המיסיון, העוינות וההפליה מצד השלטון. בעקבות פעילות זו נעצרו הקס הגדול ובנו אבבה באשמת "פעילות חתרנית נגד שלטונו של הקיסר היילה סלאסי". גורם מהסביבה העביר לשלטונות מסמכים בעברית מטעם משפחתם החתומים בחותמות עגולות עם סמל גור אריה מוטבע ומגן דוד עליהם (בדומה לחותם הקיסר אשר נחשב באתיופיה לנצר משפחת יהודה בן יעקב) האב ובנו הובאו בפני הקיסר ונתבקשו להסביר את פשר הסמלים והמסמכים. לאחר מספר שעות בחברת הקיסר ויועציו (ובניהם השר היהודי תדסה יעקב), החליט הקיסר לשחרר את השניים ואף אישר לקס ברהן להמשיך להשתמש בחותמת. בנוסף שיגר עמם מלווים חמושים בחזרה לכפרם. הקיסר התרשם מאד מהשניים והתייעץ עמם בעתיד בסוגיות דת וסוגיות פילוסופיות.

במהלך שנת 1971 עם בואו של עובדיה חזי בשליחות מטעם הוועד הישראלי למען יהודי אתיופיה כדי לעקוב אחר פעילויות האגודה לרווחת הפלאשים ולגשר בסכסוך שנוצר בין יונה בוגלה[5][6][7], נציג הוועד הציבורי והאגודה באתיופיה, לבין מיכאל אשכול וכהני הקהילה. בביקורו מונה על ידי הליקה כהנת אורי בן ברוך כראשה ונציגה הראשי של הקהילה מול המוסדות בישראל.[8] .שיתוף הפעולה עם הוועד הישראלי למען יהודי אתיופיה לבין ארגונו של הקס הגדול נתן דחיפה משמעותית למאבק העלייה.

בזכות התערבות של גורמים מישראל ובראשם חזי עובדיה ,הועלה נושא העלייה באופן רשמי מול הממשלה האתיופית כחלק מעסקת יהודים תמורת נשק[9]. המשא ומתן נוהל במספר מישורים ובהם המחוזי ונערך בין מושל גונדר, קולונל ילמה מנגיסטו, לבין ראש הקהילה ליקה כהנת ברהן ברוך, בנו אבבה ברהן ומיכאל אשכול. רשימת העולים, שהייתה איחוד משפחות ליוצאי אתיופיה שבישראל, כללה 150 נפשות, אורגנו בידיו ופעילים נוספים וחולקו לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה כללה 62 איש, בראשם קס ברהן, עלתה באוגוסט 1977, השנייה בדצמבר, והאחרונה בוטלה לאור ניתוק היחסים הביטחוניים בין המדינות בעקבות חשיפתו של שר החוץ הישראלי, משה דיין, על אספקת הנשק לאתיופיה בזמן מלחמת אוגדן

פנייתו לראשון לציון הרב עובדיה יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 עם כניסתו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף לתפקיד הרב הראשי לישראל, שלח ארגונו של קס ברהן מכתב דרך עובדיה חזי בשאלה ובקשה בהכרת בביתא ישראל כיהודים לכל דבר ועניין.[10] פסיקתו של הרב עובדיה לממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר הייתה חד משמעית וקבעה כי דין ביתא ישראל כדין תינוק שנשבה ומצווה לפדותם. הרב עובדיה ציין את פנייתו של ארגון "קהילות בית ישראל" בתשובתו הידועה לעובדיה חזי בתאריך ז' באדר א' תשל"ג (9 בפברואר 1973):

"... וגם אני הצעיר בשבטי ישראל חקרתי ודרשתי היטב בענייניהם, לאחר שמנהיגי הפלאשים פנו אלי בבקשה להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה, תורה שבכתב ושבעל-פה, ללא כל סייג, ולקיים כל מצוות התורה הקדושה, עפ"י הוראות רבותינו ז"ל אשר מפיהם אנו חיים, והחלטתי כי לפע"ד הפלשים הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתינו הקדושה ולשתפם בבניין ארצנו הקדושה ושבו בנים לגבולם."

בעקבות פסיקה היסטורית זו הוחל חוק השבות בתאריך 3 במרץ 1975 כ' באדר תשל"ה על ביתא ישראל ובכך נסללה הדרך להבאתם לישראל.[11]

  • לבקשת ארגון הוועד הישראלי למען יהודי אתיופיה, נערכו רישומים של יהודים בכל אתיופיה. נשלחו שליחים לכל הקהילות היהודיות באתיופיה ובוצעו רישומים שסקרו את מספר יהודי ביתא ישראל, הרישומים הועברו על ידי שליחים ומכתבים שעל בסיס נתונים אלו תתבסס רשימת אורט של גרשון לוי.[12]
  • קס ברהן התראיין לעיתונים רבים ברחבי העולם שסיקרו את ביתא ישראל ובכך עורר את דעת הקהל העולמית לגורל ביתא ישראל.

הסוכנות היהודית ביקשה מהקס שיעלה לישראל ובעקבותיו יעלו גם שאר קהילות ביתא ישראל. תחילה סירב הקס לבקשה מכיוון שטען שהמנהיג נשאר עד שאחרון היהודים עוזב ורק לאחר מכן הוא עולה. לאחר לחצים ושכנועים שהופעלו עליו על ידי הממסד בישראל החליט בשנת 1977 לעלות לירושלים כשהוא מוריש את עיקר העשיה הציונית באתיופיה בידיו הנאמנות של בנו אבבה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל המשיך לפעול למען עליית קהילתו. הוא נפגש עם הרב הראשי דאז הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, ועם גורמים נוספים כדי לקדם את העלייה ואף זכה לראות חלק רב מבני עמו עולים ארצה דרך סודאן[13] .

קס ברהן נפטר בכ"ז כסליו תשמ"ה 21 בדצמבר 1984 נר שלישי של חנוכה. הוא נטמן בבית העלמין באשדוד[14][15][16].

פטירתו זכרו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת לעולי אתיופיה שהוקם ברובע ב' בעיר אשדוד וכן בית הכנסת "שיבת ציון" לקהילת ביתא ישראל בעיר לוד, קרויים ע"ש המנהיג. בנוסף לכך עיריית אשדוד הנציחה את זכרו וקראה רחוב על שמו ברובע ט' בעיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שימש כמידען רב תחומי ראו יעל כהנא, אחים שחורים - חיים בקרב הפלשים, עם עובד, תשל"ח; Kay Kaufman Shelemay, Music, Ritual, and Falasha history, Michigan State University Press, 1989, ISBN 0870132741; Michele Anne Schoenberger, The Falashas of Ethiopia : an Ethnographic Study, University of Cambridge, 1975
  2. ^ ראו במכתבו של הליקה כהנת ברהן ברוך בהגדת יהודי אתיופיה. בעריכת מנחם ולדמן, הוצאת קורן תש"ע. עמ'87-88
  3. ^ מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, משרד הביטחון, תשמ"ט, עמ' 245, 335, הערה 17
  4. ^ http://www.britishpathe.com/video/royal-tour-of-ethiopia
  5. ^ שלוה וייל, לזכרם: יונה בוגלה – ממנהיגי ביתא ישראל, פעמים 33, תשמ"ח 1987, עמ' 142
  6. ^ Michele Anne Schoenberger, The Falashas of Ethiopia : an Ethnographic Study, University of Cambridge, 1975, p. 210-214
  7. ^ David Kessler, The Falashas: the forgotten Jews of Ethiopia, African Pub. Co., 1982, p. 160
  8. ^ David Kessler, The Falashas: A Short History of the Ethiopian Jews, Frank Cass & Co Ltd, 1996, pp. 159-160
  9. ^ Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics Behind the Rescue of Ethiopian Jewry, Greenwood Publishing Group, 2002, p. 49-51
  10. ^ מכתבו של הכהן הגדול של העדה אורי בן ברוך פורסם בעיתון הצופה ב30 בינואר 1973
  11. ^ ראו בספרו של הרב ד"ר בני לאו ממרן עד מרן ביוגרפיה על הרב עובדיה יוסף בפרק העוסק בימיו כראשון לציון.
  12. ^ צפו בראיון שנערך עם חזי עובדיה ומיכאל אשכול:
    חזי עובדיה ז"ל מתראיין על פועלו למען עליית יהודי אתיופיה 4/4
    חזי עובדיה ז"ל מתראיין על פועלו למען עליית יהודי אתיופיה 3/4
  13. ^ המשימה אתיופה יהודה עזריאלי ושאול מייזליש,עמוד 123 וכן עמ' 150-153, ספריית אלינור המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה,ההסתדרות הציונית העולמית,1989.
  14. ^ http://gpophotoheb.gov.il/fotoweb/Grid.fwx?search=ethiopian#Preview267
  15. ^ http://gpophotoheb.gov.il/fotoweb/Grid.fwx?search=ethiopian#Preview271
  16. ^ http://gpophotoheb.gov.il/fotoweb/Grid.fwx?search=ethiopian#Preview268