אידה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אידה
Ida
כרזת הסרט בעברית
כרזת הסרט בעברית
בימוי פאבל פאבליקובסקי
הופק בידי אריק אברהם
פיוטר ג'יינצ'ול
אווה פושצ'ינייסקה
תסריט רבקה לנקייביץ'
פאבל פאבליקובסקי
עריכה ירוסלב קמינסקי
שחקנים ראשיים אגתה קולשה
אגתה צ'בוכובסקה
דוד אוגרודניק
מוזיקה כריסטיאן איידנס אנדרסן
צילום לוקאש ז'אל
רישרד לנצבסקי
מדינה פולין, דנמרק, צרפת, ארצות הברית
חברת הפקה Opus Film עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Mozinet, Lucky Red Distribuzione עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 7 בספטמבר 2013 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו
11 בספטמבר 2013 בפולין
משך הקרנה 82 דקות
שפת הסרט פולנית, צרפתית, לטינית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 2,000,000 אירו
הכנסות 10.7 מיליון אירו
הכנסות באתר מוג'ו ida
פרסים פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, פרס סטלייט לסרט הזר הטוב ביותר, פרס באפט"א לסרט הזר הטוב ביותר
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אידהפולנית: ida) הוא סרט דרמה פולני בשחור לבן, שיצא בשנת 2013, וזכה בשנת 2015 בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בשנות ה-60 של המאה ה-20 בפולין. אנה, נזירה צעירה, מחויבת על פי אם המנזר ללכת לבקר את דודתה, ונדה גרוז, בת משפחתה היחידה, לפני שאנה תוכל לנדור את נדריה. אנה נוסעת לבקר את דודתה ונדה, אשר מעשנת בשרשרת, בעלת בעיות שתייה ומופקרת מינית. ונדה מגלה לאנה כי שמה האמיתי הוא אידה לבנשטיין. ההורים של אידה היו יהודים שנרצחו בסוף הכיבוש הגרמני של פולין במלחמת העולם השנייה (1939-1945). אידה הייתה אז תינוקת, והגיעה כיתומה למנזר. ונדה, שהייתה לוחמת במחתרת הקומוניסטית נגד הכיבוש הגרמני, הפכה לפרקליטת המדינה שכונתה "ונדה האדומה" מכיוון שלעיתים שלחה אנשים אל מותם. תפקידה של ונדה מרמז על משפטי הראווה הפוליטיים של שנות ה-50 המוקדמות, כאשר הממשלה הקומוניסטית של פולין השתמשה בטרור שיפוטי (בין השאר) במטרה לחסל את האויבים הפוליטיים שלה.

ונדה מספרת לאידה שהיא צריכה לנסות כמה חטאים והנאות מהעולם החומרי והעכשווי לפני שהיא מחליטה לנדור את נדריה. היא אוספת טרמפיסט, ליס, שמתברר כנגן סקסופון אלט שמופיע בעיר. ונדה מנסה להביא את אידה להופעתו, אך היא מסרבת וונדה הולכת לבד.

אידה רוצה למצוא את גופותיהם של הוריה אשר נרצחו. ונדה לוקחת אותה לבית שבו נולדה, שעתה נלקח על ידי פליקס סקיבה ובני משפחתו. במהלך המלחמה, כשוונדה עזבה את משפחתה בשביל להילחם במחתרת, היא שמה את משפחתה אצל פליקס. לבסוף, לאחר ניסיונות רבים לשכנוע, בנו של פליקס מחליט להראות לוונדה ולאידה את המקום שבו משפחתם נקברה, ובתמורה לא ידרשו את הבית.

פליקס מודה שהוא לקח את שלושת בני משפחת לבנשטיין (ההורים ובנה של ונדה) אל תוך היער והרג אותם. פליקס אומר שבגלל שאידה הייתה קטנה מאוד והייתה מסוגלת להתחזות לנוצרית, הוא שלח אותה למנזר. אבל בנה הקטן של ונדה היה כהה ונימול, ולכן לא יכל להתחזות לנוצרי. כתוצאה מכך, פליקס הרג אותו יחד עם הוריה של אידה. מניע הרצח אינו מתואר בסרט.

פליקס לוקח את הנשים למקום הרצח ביער, חופר ומוציא את עצמות בני המשפחה. ונדה ואידה לקחת את העצמות לאחוזת הקבר המשפחתי שלהן, בבית קברות נטוש, בלובלין וקוברות אותן.

לאחר מכן, כל אחת מהן חוזרת למסלול הרגיל של חייהן: ונדה חוזרת לשתות ואידה חוזרת למנזר בשביל להיערך לנדירת הנדרים. עם זאת, מציאת הגופות משפיעה עמוק על שתיהן - אידה עדיין אינה מרגישה מוכנה לנדרים, וונדה בסופו של דבר קופצת אל מותה מחלון דירתה. אידה חוזרת כדי להשתתף בהלווייתה של ונדה, שבה היא רואה את ליס, נגן הסקסופון שוב. בדירתה של ונדה, אידה לובשת את שמלת הערב של ונדה ואת נעלי העקב שלה, שותה ומעשנת. לאחר מכן הולכת להופעה של ליס, שם הוא מלמד אותה לרקוד.

אחרי ההופעה אידה וליס שוכבים. למחרת בבוקר, הוא מציע לה להתחתן, להביא ילדים ולחיות חיים נורמליים. אידה לא מתרשמת ומחליטה לחזור למנזר.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התקבל באהדה רבה מאוד על התסריט, הצילום והאווירה המיוחדת שיש בסרט. בעיתון הניו יורק טיימס נכתב כי "עם תמציתיות עוצרת נשימה ובהירות-80 דקות של צנע, מיסגור בזהירות שחורה ולבן-מר. הבמאי חודר את הסבך החשוך ביותר, דרך היסטוריה הפולנית, והתחשבן עם הפשעים של הסטליניזם והשואה". בנוסף, מבקרים רבים היללו את המשחק של שתי השחקניות הראשיות.

באתר Rotten Tomatoes הסרט קיבל דירוג של 96% מתוך 115 ביקורות.

מחלוקת על הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוץ מהאהדה הרבה, הסרט קיבל ביקורות רבות ובמיוחד על יחסי יהודים-נוצרים במהלך המלחמה. נטען כי הסרט מראה בצורה שלילית את הפולנים ונראה כי כולם היו אנטישמים ופעלו נגד יהודים, מבלי להזכיר את אלפי הפולנים שנרצחו על ידי הנאצים במהלך המלחמה. אחד ממפיקי הסרט הגיב כי "האם הם באמת מציעים שכל הסרטים המבוסס על אירועים היסטוריים באופן רופף צריכים לבוא עם כיתובי קשר? תגידו את זה למר סטון, ספילברג ומר פון דונרסמארק," המתייחס לבמאי הסרטים של JFK, לינקולן, והחיים של אחרים.

לעומת זאת, פורסמה גם ביקורת מעורפלת על דמותה של ונדה, אשר יוצרת ומנציחה את הסטראוטיפ על יהודי פולין, כאלה ששיתפו פעולה עם המשטר הקומוניסטי שלאחר המלחמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]