גונבי האופניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גונבי האופניים
Ladri3.jpg
בימוי: ויטוריו דה סיקה
הפקה: ג'וספה אמטו
תסריט: ויטוריו דה סיקה, צ'זרה דזבטיני, סוזו צ'קי ד'אמיקו, ג'רארדו גריירי, צ'זרה זבטיני (סיפור), לואיג'י ברטוליני (רומן)
עריכה: אראלדו דה רומא
שחקנים ראשיים: למברטו מג'וראני, אנצו סטאיולה
מוזיקה: אלסנדרו צ'יקוניני
צילום: קרלו מונטואורי
חברת הפצה: Ente Nazionale Industrie Cinematografiche, Arthur Mayer & Joseph Burstyn
הקרנת בכורה: 24 בנובמבר 1948 בבריטניה, 12 בדצמבר 1949 בארצות הברית
משך הקרנה: 93 דקות
שפת הסרט: איטלקית
דף הסרט ב-IMDb

גונבי האופניים (באיטלקית: Ladri di biciclette) הוא סרט נאו ריאליסטי איטלקי משנת 1948 שביים ויטוריו דה סיקה. הסרט הופץ תחת הכותר "גונב האופניים" בארצות הברית וכ"גונבי האופניים" באנגליה. הוא מספר את סיפורו של איש עני התר ברחובות רומא אחר אופניו הגנובים, שלהם הוא זקוק לצורכי עבודתו. הסרט מבוסס על רומן באותו שם, פרי עטו של לואיג'י ברטוליני. בסרט מככבים למברטו מג'וראני כאב ואנצו סטיולה כבן.

הכותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכותרת האיטלקית המקורית מתורגמת מילולית לאנגלית כ"גונבי האופניים" - Bicycle Thieves, אולם הסרט הופץ בארצות הברית כ"גונב האופניים" - Bicycle Thief. על פי מבקר הקולנוע פיליפ פרנץ', מהעיתון "האובזרבר", מוליכה הכותרת האחרת שולל, מכיוון שהגיבור הנואש נעשה לבסוף גנב אופניים בעצמו.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר את סיפורו של אנטוניו ריצ'י, עובד מובטל המשיג עבודה בהדבקת מודעות. התקופה היא עיצומו של השפל הכלכלי הגדול שאליו נקלעה כלכלת איטליה בתום מלחמת העולם השנייה. כדי לשמור על עבודתו עליו להחזיק אופניים, ולכן ממשכנת אשתו מריה את מצעי חתונתם כדי להשיג את הכסף הדרוש לרכישת אופניו.

בשלב מוקדם של הסרט נגנבים האופניים, וביתר הסרט עוסקים אנטוניו ובנו ברונו בחיפוש אחריהם. לאחר מאמצים רבים עולה בידו של אנטוניו לאתר את הגנב (שהספיק בינתיים למכור את האופניים) ומזמינים את המשטרה. ברם, מאחר שאין בידם כל הוכחה, ובנוסף לכך נאותים שכני הגנב להעניק לו אליבי מופרך, הוא נוטש את משימתו זו.

בסיום הסרט, אנטוניו, ששואף נואשות להחזיק בעבודתו, מנסה לגנוב אופניים בעצמו. הוא נתפס ומושפל לנגד עיניו של בנו, אולם בעל האופניים מסרב להגיש תלונה נגדו, בהבינו כי ההשפלה היא עונש חמור דיו. אנטוניו ובני משפחתו ניצבים בפני עתיד עגום כשמסתיים הסרט, ולכך מתווספת הבנתו של אנטוניו כי הוא אינו עליון מוסרית על הגנב.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גונבי האופניים נודע ביותר בשל היותו סרט נאו-ריאליזם איטלקי, תנועה שתחילתה בסרט "אובססיה" של לוקינו ויסקונטי משנת 1943, וניסתה להעלות את סף המציאותיות של הקולנוע. בהולכו אחרי תפישות אלו של התנועה, צילם דה סיקה אך ורק באתר ברומא, ובמקום להשתמש בשחקנים מקצועיים, הוא נעזר באנשים רגילים בלי שום ניסיון במשחק; לדוגמה, השחקן הראשי למברטו מג'וראני היה פועל בבית חרושת. המצלמה שצילמה בסגנון תיעודי עזרה להעביר את התחושה כי הסרט הוא אכן על אנשים אמיתיים.

הכרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס אוסקר של כבוד מטעם האקדמיה בקטגוריית הסרט בשפה הזרה, בפרס BAFTA לסרט הטוב ביותר בכל שפה שהיא לשנת 1950 ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. הסינדיקט האיטלקי הלאומי לעיתונאי הקולנוע העניק לסרט פרסים רבים והוא נחשב לסרט קלאסי. הסרט זכה גם בפרס לסרט הטוב ביותר בשפה זרה מטעם מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשנת 1949.

דווקא באיטליה נתקבל הסרט בביקורות לא אוהדות. חוץ מהמפלגה הקומוניסטית האיטלקית שתמכה בסרט, גונו הסרט ויוצריו על ידי העיתונות המקומית כמי שמשחירים את תדמיתה של איטליה ויש שאף ביקשו להחרימו.‏[1]

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבמאי האיטלקי אטורה סקולה בסרטו C'ervamo tanto amati מ-1974 (אהבנו כל כך) משתמש ב"גונבי האופניים" כנקודה עיקרית להערצה כמו גם לביקורת. ניקו, אחד הדמויות, נעשה אובססיבי לגבי הסרט. סרטו של סקולה מוקדש לדה סיקה.
  • הסרט העלילתי "Pee-wee's Big Adventure" משנת 1985, המציג את Pee-Wee Herman, המנסה לאתר את אופניו הגנובים, הוא עיבוד חופשי של "גונבי האופניים".
  • בשנת 1990 הפיק הבמאי האיטלקי מאוריציו ניקטי את "גונב נטיף הקרח", פרודיה על הקולנוע האיטלקי הנאו ריאליסטי.
  • הסרט הסאטירי ההוליוודי "השחקן" (1992), שאותו ביים רוברט אלטמן, משתמש ב"גונבי האופניים" כסמל לסרט מושלם שאינו הוליוודי, בעל סיום נוגה ומהסוג שאינו מבוים בהוליווד.
  • בפרק מתוך הסדרה "אלה הם חיי" מנסה אנג'לה ליזום את הדייט הראשון שלה עם ג'ורדן בצפייה ב"גונבי האופניים". בריאן לועג לתוכניותיה ושואל: "האם את חושבת כי ג'ורדן קטלאנו יבין מילה אחת מ'גונבי האופניים'? את מבינה את זה רק כיוון שאני מסביר לך".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "קריה נאמנה" פאר הסרטים הישראליים, דבר, 6 ביוני 1952


פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר
1951‏-1960 גונבי האופניים (1950) • הכל אודות חוה (1951) • במעגל (1952) • פורץ השחקים (1953) • משחקים אסורים (1954) • ריצ'רד השלישי (1955) • ז'רבז (1956) • הגשר על הנהר קוואי (1957) • מקום בצמרת (1958) • בן חור (1959) • הדירה (1960)
1961‏-1980 בלדה לחייל (1961) • אדי פלסון/לורנס איש ערב (1962) • טום ג'ונס (1963) • דוקטור סטריינג'לאב (1964) • גבירתי הנאווה (1965) • מי מפחד מווירג'יניה וולף? (1966) • אדם לכל עת (1967) • הבוגר (1968) • קאובוי של חצות (1969) • קיד וקסידי (1970) • יום ראשון הארור (1971) • קברט (1972) • לילה אמריקאי (1973) • לקומב לוסיין (1974) • אליס לא גרה כאן יותר (1975) • קן הקוקיה (1976) • הרומן שלי עם אנני (1977) • ג'וליה (1978) • מנהטן (1979) • איש הפיל (1980)
1981‏-2000 מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • לחנך את ריטה (1983) • דמעות של שתיקה (1984) • שושנת קהיר הסגולה (1985) • זיכרונות אהבה מפירנצה (1986) • ז'אן דה פלורט (1987) • הקיסר האחרון (1988) • ללכת שבי אחריו (1989) • החבר'ה הטובים (1990) • הקומיטמנטס (1991) • זיכרונות מאחוזת הווארד (1992) • רשימת שינדלר (1993) • ארבע חתונות ולוויה אחת (1994) • על תבונה ורגישות (1995) • הפצוע האנגלי (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • גלדיאטור (2000)
2001-היום שר הטבעות: אחוות הטבעת (2001) • הפסנתרן (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • הטייס (2004) • הר ברוקבק (2005) המלכה (2006) • כפרה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • מטען הכאב (2009) • נאום המלך (2010) • הארטיסט (2011) • ארגו (2012) • 12 שנים של עבדות (2013) • התבגרות (2014)
מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גונבי_האופניים&oldid=16184935