סינמה פרדיסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סינמה פאראדיסו, כרזת ה-DVD של הסרט

סינמה פרדיסו (באיטלקית: Nuovo cinema Paradiso - נואובו צ'ינמה פרדיזו, "קולנוע פרדיזו החדש") הוא סרט איטלקי עטור פרסים, שכתב וביים ג'וזפה טורנטורה. הוקרן לראשונה בשנת 1989. הסרט, שזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב, נחשב לסרט נוסטלגי ומרגש העוסק באהבת הקולנוע.

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסרט הוא סלווטורה המכונה "טוטו", במאי סרטים מפורסם המתגורר כבר שנים רבות ברומא. הסרט מתאר בית קולנוע בשם "סינמה פרדיסו", בעיירת הולדתו הקטנה שבסיציליה. סלווטורה, שנשבע לעצמו שלא לחזור עוד לעיירה, ובמשך 30 שנה לא ביקר במקום, חוזר לעיירת הולדתו בעקבות מותו של אלפרדו, האדם שגידל אותו כאב, ושהיה המדריך הרוחני שלו, מקרין הסרטים של "צ'ינמה פרדיזו". (אותו מגלם השחקן הצרפתי פיליפ נוארה).

שובו של סלווטורה לעיירה מחזיר אותו לימי העיירה הסיציליאנית הקטנה, לשנים של נוסטלגיה שבהן עוצבה אישיותו, לאהבות הראשונות, לכאב ולתקוות, לילדות קסומה שלא תשוב עוד.

במהלך הסרט מוצגים חיי העיירה האיטלקית, כאשר ציר העלילה סובב סביב בית הקולנוע, אך שזורים בה גם מוטיבים רבים אחרים, כאישיותו של שוטה העיירה שהיה טוען שוב ושוב שכיכר העיירה שייכת אך ורק לו, וכומר העיירה שעם היותו דתי מאוד נמצאו בו גם חולשות אנושיות. הכומר היה נוהג לצפות בסרטים לפני הצגתם והיה מורה לצנזר קטעים המכילים פעילות "לא מוסרית", כגון התנשקות.

באחת ההופעות, כאשר המון זועם לא הצליח להיכנס לבית הקולנוע מחוסר מקום, העביר להם אלפרדו בטוב לבו את תצוגת הסרט על קיר בית בכיכר. תוך כדי כך לא שם לב לחיכוך הפילם במכונת ההסרטה שהבעירה את הפילם, ובית הקולנוע עלה בלהבות. טוטו הילד הציל אותו ממוות במאמץ רב, אך אלפרדו איבד את מאור עיניו. מאז הפך טוטו למקרין הסרטים, ואלפרדו היה מגיע פעמים רבות לבית הקולנוע לשוחח עמו. אמרות חכמה רבות שמע טוטו מאלפרדו, שהיה תמיד מייחס אותן לדמויות שונות מהסרטים.

בהמשך הסרט התאהב טוטו בנערה בניגוד לרצונם של הוריה, ואלפרדו לימדו פרק בחיזור. כך המתין טוטו ימים רבים תחת חלון ביתה של הנערה, עד שהתייאש ממנה, ובאותו יום, האחד בינואר, היא באה לבית הקולנוע וגילתה לו שגם היא אוהבת אותו. הוריה של הנערה שדעתם לא הייתה נוחה מפרשה זו, עקרו מסיציליה, כדי שהקשר ביניהם ינותק.

אלפרדו טען שלטוטו אין עתיד בעיירה, ועליו לעקור לעיר ולהתפתח שם. אלפרדו הכריחו שלא לחזור לעיירה, ואף אסר עליו לבקר אותו אם בכל זאת יחזור. במותו של אלפרדו חזר טוטו לעיירה, כדי להשתתף במסע ההלוויה, וגילה שהעיירה שינתה את פניה לגמרי. טוטו אף היה עד להריסת בית הקולנוע השומם כדי שעל מקומו תבנה העירייה מגרש חניה.

אלפרדו השאיר לטוטו מזכרת - הוא שמר את כל הקטעים המצונזרים וחיבר אותם לקטע אחד ארוך. בסצנת הסיום רואים את טוטו יושב בבית קולנוע מפואר ברומא, צופה בקטעים אלו ודמעות בעיניו.

גרסת הבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך הסרט בגרסת הבמאי הוא 174 דקות. גרסת הבמאי מתרכזת הרבה יותר בסיפור האהבה של טוטו, ומופיעות בו סצנות נוספות. בגרסת הבמאי פוגש טוטו באהובתו כחלוף 30 שנה - היא נישאה לחברו מבית הספר (שהפך לפוליטיקאי), ויש לה בת שמזכירה את דמותה בנעוריה. מתברר שהיא לא עזבה אותו - אלא השאירה לו פתק כיצד ליצור עימה קשר - אך הוא לא ראה אותו. מתברר שאלפרדו היה זה ששכנע אותה שלטובתו של טוטו מוטב שהם יפרדו, ואף לא אמר לו שהיא באה לפגוש אותו.

הרעיון המרכזי של הסרט הוא אהבת הקולנוע, ויש שטוענים שהקטעים הנוספים בגרסת הבמאי מטשטשים רושם זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


[הצגה]
1965‏-1980 ג'ולייטה של הרוחות (1965) • גבר ואישה (1966) • לחיות בשביל לחיות (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • נוסע עובר בגשם (1970) • השוטר אזולאי (1971) • המהגרים, העולם החדש (1972) • הולכי הרגל (1973) • תמונות מחיי נישואין (1974) • שקרים שסיפר לי אבי (1975) • פנים מול פנים (1976) • יום מיוחד (1977) • סונטת הסתיו (1978) • כלוב העליזים (1979) • טס (1980)
1981‏-2000 מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • המעבר להודו (1984) • הסיפור הרשמי (1985) • התקיפה (1986) • סיפורים שסיפרתי לאמא (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • סיראנו דה ברז'רק (1990) • אירופה אירופה (1991) • הודו סין (1992) • שלום לפילגש (1993) • פארינלי (1994) • עלובי החיים (1995) • קוליה (1996) • החיים שלי בוורוד (1997) • תחנה מרכזית (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001‏-היום שטח הפקר (2001) • דבר אליה (2002) • אוסמה (2003) • הים שבפנים (2004) • גן עדן עכשיו (2005) • מכתבים מאיוו ג'ימה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • סרט לבן (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • לוויתן (2014) • הבן של שאול (2015)
[הצגה]
1947‏-1955 (לשם כבוד) מצחצחי הנעליים (1947) • מר וינסנט (1948) • גונבי האופניים (1949) • מעבר לחומות (1950) • רשומון (1951) • משחקים אסורים (1952) • (לא הוענק פרס) (1953) • השער לגיהנום (1954) • מיאמוטו מוסאשי (1955)
1956‏-1960 • לה סטרדה (1956) • לילות כביריה (1957) • זה הדוד שלי (1958) • אורפאו נגרו (1959) • מעיין הבתולים (1960)
1961‏-1980 מבעד לזכוכית האפלה (1961) • רק בימי ראשון (1962) • שמונה וחצי (1963) • אתמול היום ומחר (1964) • החנות ברחוב הראשי (1965) • גבר ואישה (1966) • רכבות נשמרות היטב (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • חקירתו של אזרח העומד מעל לכל חשד (1970) • הגן של פינצי קונטיני (1971) • סוד הקסם הבורגני (1972) • לילה אמריקאי (1973) • זיכרונות (1974) • שומר היערות (1975) • שחור ולבן בצבעים (1976) • כל החיים לפניו (1977) • הכינו את הממחטות (1978) • תוף הפח (1979) • מוסקבה אינה מאמינה בדמעות (1980)
1981‏-2000 מפיסטו (1981) • לאהוב מחדש (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • מהלכים מסוכנים (1984) • הסיפור האמיתי (1985) • התנקשות (1986) • החגיגה של באבט (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • מסע של תקווה (1990) • מדיטראנו (1991) • הודו סין (1992) • הפיתוי היפה ביותר של חיי (1993) • שמש בוגדנית (1994) • שושלת אנטוניה (1995) • קוליה (1996) • שאלה של אופי (1997) • החיים יפים (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001-היום שטח הפקר (2001) • אי שם באפריקה (2002) • שיחות נפש (2003) • הים שבפנים (2004) • צוצי (2005) • חיים של אחרים (2006) • הזייפנים (2007) • פרידות (2008) • הסוד שבעיניים (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • אידה (2014) • הבן של שאול (2015)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סינמה_פרדיסו&oldid=17421423"