סינמה פרדיסו

סינמה פרדיסו
Nuovo cinema Paradiso
	כרזת הסרט בישראל, בהפצתו המקורית משנת 1989
בימוי	ג'וזפה טורנאטורה
הופק בידי	פרנקו כריסטאלדי
תסריט	ג'וזפה טורנאטורה
עריכה	מריו מורה
שחקנים ראשיים	Enzo Cannavale; Antonella Attili; מרקו לאונרדי; פיליפ נוארה; Isa Danieli; Tano Cimarosa; Nicola Di Pinto; Roberta Lena; ליאופולדו טריאסטה; לאו גולוטה; ז'אק פרין; Pupella Maggio; Salvatore Cascio; Nino Terzo; Agnese Nano; בריג'יט פוסי; Mimmo Mignemi
מוזיקה	אניו מוריקונה
צילום	Blasco Giurato
מדינה	צרפת, איטליה
חברת הפקה	Ariane Films
חברה מפיצה	מירמקס, וודו
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	20 בספטמבר 1989
משך הקרנה	155 דק'
שפת הסרט	איטלקית
סוגה	סיפור התבגרות, סרט דרמה
הכנסות באתר מוג'ו	cinemaparadiso
פרסים	גרנד פרי של פסטיבל קאן; פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן הטוב ביותר (פיליפ נוארה); פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר; פרס סולקלומפן לסרט הזר הטוב ביותר; European Film Academy Special Jury Award (ג'וזפה טורנאטורה) ;
	האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

סינמה פרדיסו (באיטלקית: Nuovo cinema Paradiso – נואובו צ'ינמה פרדיזו, "קולנוע פרדיזו החדש") הוא סרט איטלקי עטור פרסים, שכתב וביים ג'וזפה טורנאטורה. הוקרן לראשונה בשנת 1989. הסרט, שזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב, נחשב לסרט נוסטלגי ומרגש העוסק באהבת הקולנוע.

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסרט הוא סלווטורה המכונה "טוטו", במאי סרטים מפורסם המתגורר כבר שנים רבות ברומא. הסרט מתאר בית קולנוע בשם "סינמה פרדיסו", בעיירת הולדתו הקטנה שבסיציליה. סלווטורה, שנשבע לעצמו שלא לחזור עוד לעיירה, ובמשך 30 שנה לא ביקר במקום, חוזר לעיירת הולדתו בעקבות מותו של אלפרדו, האדם שגידל אותו כאב, ושהיה המדריך הרוחני שלו, מקרין הסרטים של "סינמה פרדיסו". (אותו מגלם השחקן הצרפתי פיליפ נוארה).

שובו של סלווטורה לעיירה מחזיר אותו לימי העיירה הסיציליאנית הקטנה, לשנים של נוסטלגיה שבהן עוצבה אישיותו, לאהבה הראשונה, לכאב ולתקוות, לילדות קסומה שלא תשוב עוד.

במהלך הסרט מוצגים חיי העיירה האיטלקית, כאשר ציר העלילה סובב סביב בית הקולנוע, אך שזורים בה גם מוטיבים רבים אחרים, כאישיותו של שוטה העיירה שהיה טוען שוב ושוב שכיכר העיירה שייכת אך ורק לו, וכומר העיירה שעם היותו דתי מאוד נמצאו בו גם חולשות אנושיות. הכומר היה נוהג לצפות בסרטים לפני הצגתם והיה מורה לצנזר קטעים המכילים פעילות "לא מוסרית", כגון נשיקות.

באחת ההופעות, כאשר המון זועם לא הצליח להיכנס לבית הקולנוע מחוסר מקום, העביר להם אלפרדו בטוב לבו את תצוגת הסרט על קיר בית בכיכר. תוך כדי כך לא שם לב לחיכוך הפילם במכונת ההסרטה שהבעירה את הפילם, ובית הקולנוע עלה בלהבות. טוטו הילד הציל אותו ממוות במאמץ רב, אך אלפרדו איבד את מאור עיניו. מאז הפך טוטו למקרין הסרטים, ואלפרדו היה מגיע פעמים רבות לבית הקולנוע לשוחח עמו. אמרות חכמה רבות שמע טוטו מאלפרדו, שהיה תמיד מייחס אותן לדמויות שונות מהסרטים.

בהמשך הסרט התאהב טוטו בנערה בניגוד לרצונם של הוריה, ואלפרדו לימדו פרק בחיזור. כך המתין טוטו ימים רבים תחת חלון ביתה של הנערה, עד שהתייאש. ובאותו יום, באחד בינואר, היא באה לבית הקולנוע וגילתה לו שגם היא אוהבת אותו. הוריה של הנערה שדעתם לא הייתה נוחה מפרשה זו, עקרו מסיציליה, כדי שהקשר ביניהם ינותק.

אלפרדו טען שלטוטו אין עתיד בעיירה המקוללת הזו, ועליו לעקור הרחק לעיר אחרת ולהתפתח שם. אלפרדו הכריחו שלא לחזור לעיירה, ואף אסר עליו לבקר אותו אם בכל זאת יחזור. במותו של אלפרדו חזר טוטו לעיירה, כדי להשתתף במסע ההלוויה, וגילה שהעיירה שינתה את פניה לגמרי. טוטו אף היה עד להריסת בית הקולנוע השומם כדי שעל מקומו תבנה העירייה מגרש חניה.

אלפרדו השאיר לטוטו מזכרת – הוא שמר את כל הקטעים המצונזרים וחיבר אותם לקטע אחד ארוך. בסצנת הסיום רואים את טוטו יושב בבית קולנוע מפואר ברומא, צופה בקטעים אלו ודמעות בעיניו.

גרסת הבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך הסרט בגרסת הבמאי הוא 174 דקות. גרסת הבמאי מתרכזת הרבה יותר בסיפור האהבה של טוטו, ומופיעות בו סצנות נוספות. בגרסת הבמאי פוגש טוטו באהובתו כחלוף 30 שנה – היא נישאה לחברו מבית הספר (שהפך לפוליטיקאי), ויש לה בת שמזכירה את דמותה בנעוריה. מתברר שהיא לא עזבה אותו – אלא השאירה לו פתק כיצד ליצור עימה קשר – אך הוא לא ראה אותו. מתברר שאלפרדו היה זה ששכנע אותה שלטובתו של טוטו מוטב שהם ייפרדו, ואף לא אמר לו שהיא באה לפגוש אותו.

הרעיון המרכזי של הסרט הוא אהבת הקולנוע, ויש שטוענים שהקטעים הנוספים בגרסת הבמאי מטשטשים רושם זה.

בסרט מוזכרת העיר "Giancaldo" הבדיונית, אך הסרט צולם בעיירות שונות בסיציליה כמו בגריה (Bagheria) עיר הולדתו של טורנאטורה, ו־Palazzo Adriano הנמצאת דרומית לפלרמו, שם נמצאת כיכר העיר המופיעה מספר פעמים בסרט^[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סינמה פרדיסו בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של סינמה פרדיסו (באנגלית)

סינמה פרדיסו, ברשת החברתית פייסבוק
"סינמה פרדיסו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"סינמה פרדיסו", באתר נטפליקס
"סינמה פרדיסו", באתר AllMovie (באנגלית)
"סינמה פרדיסו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"סינמה פרדיסו", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"סינמה פרדיסו", באתר Metacritic (באנגלית)
"סינמה פרדיסו", באתר אידיבי
"סינמה פרדיסו", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"סינמה פרדיסו", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
"סינמה פרדיסו" והאש הפורצת מקודש הקודשים, הרצאה מצולמת מאת אודי לאון, אתר מכון ון ליר בירושלים
מאמר על פסקול הסרט, באתר מלודיה - Melodia.me

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Filming Locations for Cinema Paradiso (1988) in Sicily., The Worldwide Guide to Movie Locations

[1] Filming Locations for Cinema Paradiso (1988) in Sicily., The Worldwide Guide to Movie Locations

[1]

פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר
1965‏-1980	ג'ולייטה של הרוחות (1965) • גבר ואישה (1966) • לחיות בשביל לחיות (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • נוסע עובר בגשם (1970) • השוטר אזולאי (1971) • המהגרים, העולם החדש (1972) • הולכי הרגל (1973) • תמונות מחיי נישואין (1974) • שקרים שסיפר לי אבי (1975) • פנים מול פנים (1976) • יום מיוחד (1977) • סונטת סתיו (1978) • כלוב העליזים (1979) • טס (1980)
1981‏-2000	מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • המעבר להודו (1984) • הסיפור הרשמי (1985) • התקיפה (1986) • סיפורים שסיפרתי לאמא (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • סיראנו דה ברז'רק (1990) • אירופה אירופה (1991) • הודו סין (1992) • שלום לפילגש (1993) • פארינלי (1994) • עלובי החיים (1995) • קוליה (1996) • החיים שלי בוורוד (1997) • תחנה מרכזית (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001‏-היום	שטח הפקר (2001) • דבר אליה (2002) • אוסמה (2003) • הים שבפנים (2004) • גן עדן עכשיו (2005) • מכתבים מאיוו ג'ימה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • סרט לבן (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • לוויתן (2014) • הבן של שאול (2015) • היא (2016) • משום מקום (2017) • רומא (2018) • פרזיטים (2019) • מינארי (2020) • הנהגת של מר יוסוקה (2021) • ארגנטינה, 1985 (2022)

פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר
1947‏-1955 (לשם כבוד)	מצחצחי הנעליים (1947) • מר וינסנט (1948) • גונבי האופניים (1949) • מעבר לחומות (1950) • רשומון (1951) • משחקים אסורים (1952) • (לא הוענק פרס) (1953) • השער לגיהנום (1954) • מיאמוטו מוסאשי (1955)
1956‏-1960	לה סטרדה (1956) • לילות כביריה (1957) • זה הדוד שלי (1958) • אורפאו נגרו (1959) • מעיין הבתולים (1960)
1961‏-1980	מבעד לזכוכית האפלה (1961) • רק בימי ראשון (1962) • שמונה וחצי (1963) • אתמול היום ומחר (1964) • החנות ברחוב הראשי (1965) • גבר ואישה (1966) • רכבות נשמרות היטב (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • חקירתו של אזרח העומד מעל לכל חשד (1970) • הגן של פינצי קונטיני (1971) • סוד הקסם הבורגני (1972) • לילה אמריקאי (1973) • זיכרונות (1974) • שומר היערות (1975) • שחור ולבן בצבעים (1976) • כל החיים לפניו (1977) • הכינו את הממחטות (1978) • תוף הפח (1979) • מוסקבה אינה מאמינה בדמעות (1980)
1981‏-2000	מפיסטו (1981) • לאהוב מחדש (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • מהלכים מסוכנים (1984) • הסיפור האמיתי (1985) • התנקשות (1986) • החגיגה של באבט (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • מסע של תקווה (1990) • מדיטראנו (1991) • הודו-סין (1992) • הפיתוי היפה ביותר של חיי (1993) • שמש בוגדנית (1994) • שושלת אנטוניה (1995) • קוליה (1996) • שאלה של אופי (1997) • החיים יפים (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001‏-2020	שטח הפקר (2001) • אי שם באפריקה (2002) • שיחות נפש (2003) • הים שבפנים (2004) • צוצי (2005) • חיים של אחרים (2006) • הזייפנים (2007) • פרידות (2008) • הסוד שבעיניים (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • אידה (2014) • הבן של שאול (2015) • הסוכן (2016) • אישה פנטסטית (2017) • רומא (2018) • פרזיטים (2019) • עוד סיבוב (2020)
2021-היום	הנהגת של מר יוסוקה (2021) • במערב אין כל חדש (2022)