סינמה פרדיסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סינמה פרדיסו
Nuovo cinema Paradiso
סינמה פרדיסו - כרזה עברית - 1989.jpeg
כרזת הסרט בישראל, בהפצתו המקורית משנת 1989
בימוי ג'וזפה טורנאטורה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי פרנקו כריסטאלדי עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'וזפה טורנאטורה עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה מריו מורה עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ז'אק פרין
מרקו לאונרדי
Salvatore Cascio
פיליפ נוארה
Agnese Nano
בריגי'ט פוסי
Antonella Attili
Pupella Maggio
Enzo Cannavale
לאו גולוטה
ליאופולדו טריאסטה
Isa Danieli
Tano Cimarosa
Nicola Di Pinto
Roberta Lena
Nino Terzo
Mimmo Mignemi עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אניו מוריקונה עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Blasco Giurato עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Ariane Films עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מירמקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 29 בספטמבר 1988 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 155 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט התבגרות, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו cinemaparadiso
פרסים
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סינמה פרדיסואיטלקית: Nuovo cinema Paradiso – נואובו צ'ינמה פרדיזו, "קולנוע פרדיזו החדש") הוא סרט איטלקי עטור פרסים, שכתב וביים ג'וזפה טורנאטורה. הוקרן לראשונה בשנת 1989. הסרט, שזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב, נחשב לסרט נוסטלגי ומרגש העוסק באהבת הקולנוע.

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסרט הוא סלווטורה המכונה "טוטו", במאי סרטים מפורסם המתגורר כבר שנים רבות ברומא. הסרט מתאר בית קולנוע בשם "סינמה פרדיסו", בעיירת הולדתו הקטנה שבסיציליה. סלווטורה, שנשבע לעצמו שלא לחזור עוד לעיירה, ובמשך 30 שנה לא ביקר במקום, חוזר לעיירת הולדתו בעקבות מותו של אלפרדו, האדם שגידל אותו כאב, ושהיה המדריך הרוחני שלו, מקרין הסרטים של "צ'ינמה פרדיזו". (אותו מגלם השחקן הצרפתי פיליפ נוארה).

שובו של סלווטורה לעיירה מחזיר אותו לימי העיירה הסיציליאנית הקטנה, לשנים של נוסטלגיה שבהן עוצבה אישיותו, לאהבה הראשונה, לכאב ולתקוות, לילדות קסומה שלא תשוב עוד.

במהלך הסרט מוצגים חיי העיירה האיטלקית, כאשר ציר העלילה סובב סביב בית הקולנוע, אך שזורים בה גם מוטיבים רבים אחרים, כאישיותו של שוטה העיירה שהיה טוען שוב ושוב שכיכר העיירה שייכת אך ורק לו, וכומר העיירה שעם היותו דתי מאוד נמצאו בו גם חולשות אנושיות. הכומר היה נוהג לצפות בסרטים לפני הצגתם והיה מורה לצנזר קטעים המכילים פעילות "לא מוסרית", כגון התנשקות.

באחת ההופעות, כאשר המון זועם לא הצליח להיכנס לבית הקולנוע מחוסר מקום, העביר להם אלפרדו בטוב לבו את תצוגת הסרט על קיר בית בכיכר. תוך כדי כך לא שם לב לחיכוך הפילם במכונת ההסרטה שהבעירה את הפילם, ובית הקולנוע עלה בלהבות. טוטו הילד הציל אותו ממוות במאמץ רב, אך אלפרדו איבד את מאור עיניו. מאז הפך טוטו למקרין הסרטים, ואלפרדו היה מגיע פעמים רבות לבית הקולנוע לשוחח עמו. אמרות חכמה רבות שמע טוטו מאלפרדו, שהיה תמיד מייחס אותן לדמויות שונות מהסרטים.

בהמשך הסרט התאהב טוטו בנערה בניגוד לרצונם של הוריה, ואלפרדו לימדו פרק בחיזור. כך המתין טוטו ימים רבים תחת חלון ביתה של הנערה, עד שהתייאש. ובאותו יום, באחד בינואר, היא באה לבית הקולנוע וגילתה לו שגם היא אוהבת אותו. הוריה של הנערה שדעתם לא הייתה נוחה מפרשה זו, עקרו מסיציליה, כדי שהקשר ביניהם ינותק.

אלפרדו טען שלטוטו אין עתיד בעיירה המקוללת הזו, ועליו לעקור הרחק לעיר אחרת ולהתפתח שם. אלפרדו הכריחו שלא לחזור לעיירה, ואף אסר עליו לבקר אותו אם בכל זאת יחזור. במותו של אלפרדו חזר טוטו לעיירה, כדי להשתתף במסע ההלוויה, וגילה שהעיירה שינתה את פניה לגמרי. טוטו אף היה עד להריסת בית הקולנוע השומם כדי שעל מקומו תבנה העירייה מגרש חניה.

אלפרדו השאיר לטוטו מזכרת – הוא שמר את כל הקטעים המצונזרים וחיבר אותם לקטע אחד ארוך. בסצנת הסיום רואים את טוטו יושב בבית קולנוע מפואר ברומא, צופה בקטעים אלו ודמעות בעיניו.

גרסת הבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך הסרט בגרסת הבמאי הוא 174 דקות. גרסת הבמאי מתרכזת הרבה יותר בסיפור האהבה של טוטו, ומופיעות בו סצנות נוספות. בגרסת הבמאי פוגש טוטו באהובתו כחלוף 30 שנה – היא נישאה לחברו מבית הספר (שהפך לפוליטיקאי), ויש לה בת שמזכירה את דמותה בנעוריה. מתברר שהיא לא עזבה אותו – אלא השאירה לו פתק כיצד ליצור עימה קשר – אך הוא לא ראה אותו. מתברר שאלפרדו היה זה ששכנע אותה שלטובתו של טוטו מוטב שהם יפרדו, ואף לא אמר לו שהיא באה לפגוש אותו.

הרעיון המרכזי של הסרט הוא אהבת הקולנוע, ויש שטוענים שהקטעים הנוספים בגרסת הבמאי מטשטשים רושם זה.

בסרט מוזכרת העיר "Giancaldo" הבדיונית, אך הסרט צולם בעיירות שונות בסיציליה כמו בגריה (Bagheria) עיר הולדתו של טורנטורה, ו־Palazzo Adriano הנמצאת דרומית לפלרמו, שם נמצאת ככר העיר המופיעה מספר פעמים בסרט[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סינמה פרדיסו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Filming Locations for Cinema Paradiso (1988) in Sicily., The Worldwide Guide to Movie Locations