איסור כריתת עצים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בישראל חל איסור על כריתת עצים בוגרים, או עצים מסוימים שנרשמו כמוגנים (כ-70 מינים הנפוצים בישראל), גם אם אינם בוגרים. עץ בוגר מוגדר כעץ בגובה של לפחות 2 מטר, וקוטר גזעו לפחות 10 סנטימטרים (במדידה בגובה 130 סנטימטרים מעל פני הקרקע).[1]

אדם המבקש לכרות עץ חייב לקבל אישור מפקיד היערות. איסור זה חל גם על עץ הנטוע בגינה פרטית, ואף על עץ שאדם נטע בעצמו.[2] גם במקרה שהעץ נתפס על ידי הדיירים כמפגע סביבתי - למשל: כניסת ענפים לחלונות, פגיעה בצנרת הביוב, לכלוך או הפצת מזיקים, כריתתו דורשת אישור רשמי מפקיד היערות.

כריתת עץ, או אף העתקתו ממקום למקום, ללא אישור נחשבת לעבירה פלילית.[3] העונש על כריתת עץ בוגר הוא כחצי שנת מאסר, או קנס של עד 15,000 שקלים.[4] גם גיזום מסיבי של רוב העץ, גבוה מעל פני הקרקע, נחשב לכריתה. המונח "כריתה" בחוק הוא רחב מאוד, וכולל "חיתוך הגזע המרכזי של אילן מוגן או עץ בוגר בלא הותרת בדים, וכן כל פעולה הגורמת או העלולה לגרום למותו של אילן מוגן או עץ בוגר, לרבות ריסוס, הרעלה, הסרת קליפת העץ, שריפת העץ, חיתוך שורשיו או בנייה בתוך תחום קוטר צמרתו או עקירה, למעט עקירה במהלך העתקה".[1]

עקירת עץ (כולל שורשיו) נחשבת לעבירה חמורה יותר, והקנס עליה גבוה יותר. עקירה לצורך העתקת העץ ממקום למקום אינה נחשבת לכריתה, אך גם פעולה זו נחשבת לעבירה פלילית כיוון שבדרך כלל היא מובילה למות העץ.

הפיקוח על עבירה זו נעשה לרוב על ידי דיווח של אזרחים בפנייה למוקד העירוני או למשטרה.

עצים מוגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, כל עץ בוגר נחשב לעץ מוגן. לצד זאת, ישנם כ-70 עצים המוגדרים כמוגנים בכל שלב התפתחות: ביניהם אורן, אקליפטוס, אלון, ברוש, צפצפה, ערבה, אדר, אגס סורי, פיקוס, צפצפה, זית, ארז, אשל, צאלון, קטלב, הדס מצוי, דולב, שיזף, חרוב, אולמוס, אלביציה, אלה, אראוקריה, ברכיכיטון, כליל החורש, מילה, עוזררתמר מצוי, שקד, שיטה, שזיף הדב, סקוויה, ועוד.[5] למעשה, רוב העצים הנפוצים בישראל כלולים ברשימה זאת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקודת היערות המנדטורית משנת 1933 הגדירה את איסור הכריתה רק במקרים של כריתה הסמוכה לקרקע, ורק לגבי עצים שהוגדרו כמוגנים.[6] תיקון לחוק היערות משנת 2008 הגדיר כל עץ בוגר ככלול בחוק.[7] בשנת 2012 התווסף תיקון נוסף לחוק, שקבע כי גם גיזום מסיבי בגובה העץ, באופן שפוגע אנושות בצמיחתו, הוגדר ככריתת העץ (כאשר החוק המנדטורי התייחס רק לחיתוך העץ סמוך לקרקע ככריתה).[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]