איסקנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איסקנדר (Stone)
OTRK Iskander, 2010.jpg
מידע בסיסי
קוד נאט"ו SS-26 Stone
ייעוד טיל קרקע-קרקע
ארץ ייצור רוסיהרוסיה  רוסיה
יצרן Votkinsk Plant State Production Association (Votkinsk) - טיליםProduction (Volgograd) - המרכיב הקרקעיKBM (Kolomna) - מפתח המערכת
פעילות מבצעית 2008
כניסה לשירות 2006 עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמשים הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פלטפורמת שיגור משגר קרקעי נייד
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע דלק מוצק
משקל 3,800 ק"ג לדגם E
ממדים
אורך 7.3 מטר
קוטר 92 ס"מ
ביצועים
מהירות 5-6 מאך
טווח 500 ק"מ (280 בדגם הייצוא)
גובה טיסה ~50 ק"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 480-700 ק"ג
מרעום מגוון
הנחיה התאמת תמונות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איסקנדררוסית:Искандер) הוא טיל בליסטי לטווח קצר. האיסקנדר מונע בדלק מוצק ובעל מגוון ראשים קרביים, כולל יכולת לשאת נשק גרעיני. טיל האיסקנדר נמצא בפרישה מבצעית רחבה ברוסיה וככל הנראה, נעשה בו שימוש מבצעי במהלך המלחמה בדרום אוסטיה.

רוסיה איימה שתפרוס טיל "איסקנדר" למובלעת שלה לחוף הים הבלטי, קלינינגרד, כתגובה להצבת מערכות הגנה אקטיבית אמריקאיות לפולין ורומניה.
על פי דיווחים שונים מגרמניה ומרוסיה, המערכות נפרשו בפועל בדצמבר 2013[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"איסקנדר" הוא המערכת השנייה שנועדה להחליף את טילי ה"סקאד". המערכת הראשונה נקראה אוקה. אבל רוסיה נאלצה לנטוש את תוכנית ה"אוקה" על רקע הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני, שאסר ייצור מערכות נשק לטווחים של 500 עד 1,500 ק"מ.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל ה"איסקנדר" הוא טיל בליסטי המונע על ידי מנוע רקטי, בעל דלק מוצק. לטיל יש שלב מונע יחיד והוא לא מפריד את הראש הקרבי מהמנוע. הטיל נישא באמצעות משגר נייד בעל עבירות טובה מאוד שנושא שני טילים על כל משגר. לטיל יש יכולת פגיעה מדויקת שנשענת על צרוף של הנחיה באמצעות מערכת ניווט אינרציאלית, מערכת ניווט לווינית ומערכת להתאמת תמונות. דיוק הפגיעה מוערך כ-5 עד 7 מטרים.

בקרת הטיל מבוססת על "בקרת הטיית דחף" בשלב השיגור (בדומה לסקאד) ואחר כך על ניהוג באמצעות משטחים, מכיוון שהטיל נשאר באטמוספירה לכל אורך המעוף. הטיל עושה "מסלול שטוח", כדי להישאר כל הזמן בתוך האטמוספירה ויש לו יכולת לפזר פתיונות ודמאים ואפילו לתמרן. הטיל נבנה, במידה רבה, כדי להתמודד עם מערכות הגנה אקטיביות מערביות ובכללן טיל הפטריוט ובין השאר, יש לו יכולת לתמרן בסדר גודל של 30g ולעצב את מסלול הטיסה כך שהפגיעה במטרה תהיה כאשר הוא צולל באנך.

ניתן לעדכן לטיל מטרה, באמצעות תקשורת מוצפנת, תוך כדי מעוף מה שמקנה לו יכולת להחליף מטרות ולפי מקורות מסוימים, גם לפגוע במטרות נעות.

לטיל יש יכולת לשאת ראש קרבי מצררי, חומר נפץ אחוד, ראש קרבי לחדירה, דלק אוויר או ראש קרבי-גרעיני.

מכיוון שהטיל מונע בדלק מוצק, זמן ההיערכות לשיגור קצר[2] (דקות בודדות מעצירה)[3], ניתן לשגר את הטיל השני מאותו משגר תוך כדקה כאשר לכל טיל יש מטרה אחרת.

פרישה וניסיון מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה בדרום אוסטיה, ככל הנראה נעשה שימוש בטילי "איסקנדר" לפחות בשני מקרים שונים. בין השאר, אחד מהטילים פגע בעיתונאי הישראלי צדוק יחזקאלי[4] ושני עיתונאים הולנדיים שהיו איתו ואחד מהם נהרג. הקביעה שמדובר ב"איסקנדר" הייתה קביעה רשמית של רשויות החוק ההולנדיות[5]. ציטטות מאמצעי התקשורת הרוסיים מופיעות גם במאמר שהתפרסם ב-2012, מאת האוניברסיטה הפינית לביטחון לאומי[6].

נכון ל-2014, הטילים נמצאים בפרישה רחבה ברוסיה, ונפרשו גם בארמניה[7] ולפי מקורות מסוימים, גם בקלינינגרד [דרוש מקור] ובסוריה[8].

ייעוד המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איסקנדר בוויקישיתוף
  • [1], תיאור המערכת באתר: Missile Threat A project of the George C. Marshall and Claremont institutes
  • [2], דו"ח משותף של מספר ארגוני מודיעין אמריקאים מ-2013.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיווח בערוץ הטלוויזיה רוסיה היום, אשר לפיו מערכות "איסקנדר" נפרשו כבר בקלינינגרד, כולל טענה שדיווחים אלו הגיעו מגרמניה ואושרו על ידי הממשל הרוסי.
  2. ^ אתר המתאר את המערכת, כולל סרטון המציג הזקפה ושיגור
  3. ^ נתונים טכניים על הטיל והמשגר באתר Globalsecurity
  4. ^ צדוק יחזקאלי, מסע לעולם הבא, באתר ynet, 13 באוגוסט 2009.
  5. ^ כתבת יו-טיוב לגבי חקירת האירוע, כולל עדויות של המעורבים ותעוד רחב של חלקי הטיל
  6. ^ מאמר של האוניברסיטה לביטחון לאומי בפינלנד (2012), כולל ציטוט מקורות רבים לגבי מערכת ה"איסקנדר"
  7. ^ פרסום לגבי פלישת המערכת לארמניה
  8. ^ מאגר הטילים של רוסיה בסוריה נחשף, Mako, 06.01.17