אליעזר לובראני
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1898 ולוצלאווק, פולין |
|---|---|
| פטירה |
29 במאי 1965 (בגיל 67) כ"ז באייר ה'תשכ"ה[2] חיפה  |
| שם לידה | אליעזר לובראניצקי |
| מדינה | ישראל |
| מקום קבורה | בית הקברות חוף הכרמל, חיפה |
| תאריך עלייה | 1904 |
| מקום מגורים | ירושלים, חיפה |
| פעילות בולטת | מנהל השעה העברית בקול ירושלים |
| תקופת הפעילות | מרץ 1936 – יולי 1943[1] (כ־7 שנים ו־17 שבועות) |
| מקצוע | עיתונאי, איש רדיו, סופר ומחנך |
| תואר | דוקטור לפילוסופיה, ספרות ותיאטרון, מטעם אוניברסיטת ברלין |
| בת זוג | עליזה |
| מספר צאצאים | 2 |
  | |
אליעזר לובראני (10 בפברואר 1898 - 29 במאי 1965) היה איש רדיו[3][4], פעיל ושליח של התנועה הציונית, עיתונאי, סופר, מחנך ואיש הנחלת הלשון[5]. המנהל הראשון של השעה העברית בקול ירושלים[1][6][7].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליעזר לובראני נולד בוולוצלאווק שבפולין, על גדות הנהר ויסלה. הוא גדל בבית דתי. אביו, דוד לובראניצקי, היה בעל מפעל לשמרים ואמו, ברכה לבית ורטהיים, הייתה משכילה, הוגת-דעות, ציונית וסוציאליסטית[8].
בשנת 1904, כשאליעזר הגיע לגיל 6, החליטו ההורים לשלוח אותו ואת אחיו הבכור אהרון לארץ ישראל. הם עלו עם אמם בדרך שארכה שלושה חודשים, מפולין דרך יפו. האם שהתה בארץ ישראל לתקופה קצרה וחזרה לפולין[4] והאחים נשארו ללמוד בגימנסיה "הרצליה"[9][3].
שני האחים התגוררו בפנסיון הוז (פנסיון לילדים שהיה שייך להוריו של דב הוז) בתל אביב תמורה 120 פרנקים שהאם שלחה[8]. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הופסק המימון עבור המגורים בפנסיון הוז, ואליעזר הצטרף לקבוצת "העבודה" שהתארגנה במקווה ישראל וסייע בבניית בתיה הראשונים של תל אביב.
בשנת 1915, כשיוסף לישנסקי הקים את ארגון המגן הוא הציע ללובראני להצטרף לארגון, והוא נענה לקריאתו של יוסף והצטרף לשמירה במושבות עקרון, גדרה ובאר טוביה ובקיבוץ רוחמה. בשנת 1917, לאחר שיוסף לישנסקי נאסר על פעילותו בניל"י, התפרק ארגון המגן ולובראני יצא צפונה והגיע לקואופרציה במרחביה[8]. ז'נדרמים טורקים לכדו אותו שם. הוא נחשד בפעילות ריגול כנגד הטורקים במסגרת ניל"י, נאסר על ידי אנשיו של חסן בק במשך שישה שבועות, בכלא נצרת. למזלו של לובראני אביו שלח לו דרכון גרמני והוא שוחרר מהכלא ומיד גויס לצבא הגרמני ליחידה בפיקודו של ד"ר ארתור בירם, שחנתה בצמוד לתחנת הרכבת בעפולה, לעזרת הטורקים. במהלך שירותו כחייל גרמני סייע לובראני לקואופרציה במרחביה במוצרים חיוניים כגון: דלק, סוכר, סיגריות ואחרים[8].
בשנת 1918, בתום מלחמת העולם הראשונה, יצא לובראני ללימודים באוניברסיטת וינה ומשם עבר לאוניברסיטת הומבולדט של ברלין לפקולטה לפילוסופיה. בשנת 1924 קיבל תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, בספרות ובמדעי התיאטרון. עבודת הדוקטורט שלו, בהנחיית פרופסור מכס הרמן, עסקה ב"מוטיבים תנכיים בתיאטרון הגרמני"[8][4].
בין השנים 1925–1927 לובראני, שידע תשע שפות ברמה גבוהה[10], הוזמן יחד עם מנחם אוסישקין ואריה לייב יפה בשליחויות של התנועה הציונית, במסגרת הסוכנות היהודית, קרן היסוד והקרן הקיימת לקהילות היהודיות בארצות הבלטיות, פולין, גרמניה, קולומביה, ונצואלה ופנמה[11][12] .
כעיתונאי וכמנהל קול ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1927 התגורר בחיפה, התחיל לפרסם כתבות בעיתונים "הארץ" ו"דבר" בנושאי ביקורות תיאטרון וספרות [13][14]. במקביל כתב גם בעיתונות הזרה כגון "ברלינר טאגבלאט", "פוסישא צאיטונג", "וואלט ביהנא" ועוד[8].
בסוף שנת 1929 הוזמן על ידי הוועד המרכזי של קרן היסוד בפולין למשך שלושה חודשים ובמקביל יצא בשליחות העיתון "דבר" לגרמניה. בתקופה זו התפתח בגרמניה הרדיו הציבורי. בסתיו 1930, הכריז הרדיו הגרמני על תחרות לבחירת שני עובדים לשורותיו. לובראני נגש לתחרות וזכה במשרה ברדיו הגרמני.
בשנת 1933 גורש מגרמניה בגלל מכתביו לעיתון "דבר"[15] וחזר להיות חבר במערכת העיתון בארץ, וכתב את מדור התיאטרון[8]. חיים נחמן ביאליק הציע לשנות את השם לובראניצקי ללובראני, וכך עשה אליעזר.
בסוף שנת 1935, לאחר שמספר מועמדים לשירות הרדיו המנדטורי נפסלו על ידי ד"ר אברהם קצנלסון (ניסן) הציע את לובראני כמועמד לממשלת המנדט[8]. ב־1 בינואר 1936 חתם הנציב העליון הבריטי סר ארתור ווקופ[16] על מספר מינויים ברדיו המנדטורי[17] ולובראני קבל את המינוי להיות המנהל הראשון העברי בקול ירושלים[18]. התוכניות בעברית נקראו השעה העברית בקול ירושלים[1] וכך היה לובראני למנהל השעה העברית בקול ירושלים[19][7][20][21]. ביולי 1943 עזב את קול ישראל עקב חילוקי דעות אידאולוגיים[1].
בשנת 1945, לאחר סיום עבודתו, משפחת לובראני עזבה את ירושלים וחזרה לחיפה. בחיפה האחים אליעזר ואהרון לובראני הקימו וערכו את העיתון "צהרים"[22][23], שבין היתר הגיש לציבור את ההוראות והצווים של ממשלת המנדט בעברית[24][25], בנוסף, הוא התפרנס ממתן הרצאות באירועי תרבות שבועיים ועסק בהוראה. בעשר השנים שלפני מותו היה מורה בבית הספר החקלאי "כפר גלים" שליד חיפה ועסק בהוראה של תנ"ך, ספרות וחינוך באמצעי לימוד ייחודיים[24].
כמאה מכתבים ששלח לובראני במהלך חייו הועלו לאתר אוצרות – אוסף המכתבים הלאומי[26].
קול ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קול ירושלים
שמו הרשמי של שירות השידור המנדטורי בארץ ישראל היה שירות ההפצה באלחוט, פלשתינה, א"י. הוא הופעל ב-30 במרץ 1936. מיומו הראשון פעל בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית. בערבית ובאנגלית שידורי התחנה שודרו במשך שש שעות ביממה בכל שפה, ובעברית השידורים נמשכו במשך שעתיים בלבד. אחרי משא ומתן ממושך, הסכימו השלטונות שהשידור בעברית יזהה עצמו בשם "קול ירושלים"[12].
האולפנים היו רועשים והציוד היה ברמה נמוכה והצוות העברי מנה שני גברים ואישה. לא הייתה מסורת שידור ולא היו מונחים בעברית בתחום השידור. לא אחת לובראני היה צריך לחדש מילים בשיתוף עם ועד הלשון ולהחדיר לאנשי הצוות דפוסי שידור מניסיונו בשידור הציבורי הגרמני. בין המילים שלובראני חידש היו תסכית, אולפן, משדר, קריין, מונחים לענייני ספורט ועוד[27].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1933 התחתן אליעזר לובראני בגרמניה עם עליזה (ליצי) לבית כהן, שלאחר עלייתם לארץ ישראל עבדה במשך שנים רבות במכון הרנטגן בבית החולים אלישע בחיפה. נולדו להם שני ילדים.
לאליעזר לובראני היה אח בכור בשם אהרון ואחות צעירה בשם פרניה. בנו של אהרון הוא אורי לוברני.
אליעזר לובראני נפטר ב-29 במאי 1965 ונקבר בבית הקברות חוף הכרמל[28].
ספרים, מאמרים ותסכיתים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-17 במאי 1928 יצא לאור הספר "שלהבות"[29].
- ספר מרחביה: הקואופרציה - מרכז ויץ לחקר ההתיישבות 334.62E, 1961[30],
- הספר "דרכו של אדם: קובץ לזכרו של יעקב פת" אודות איש הרכש של "השומר" ו"ההגנה" יעקב פת[31].
- תסכית בפינת הנוער בקול ירושלים "נצח ישראל"[32].
- השבוי מזנדה" 1925 (תרגום)[33],
- "קלידוסקופ" 1943,
- "טרור בימינו" 1943, תרגום מאנגלית[34]
- "ניצחון על ידי חיל האוויר" 1944,
- "בוא יבוא היום" 1945[35],
- "הקוף לבן" 1946[36].
- נוסח עברי לאגדת הילידים "ננסי הפלא"[37].
- נאום החי אל המתים, הצפון, 7 במאי 1926
- בועידת הסוציאל־דימוקרטים בלייפציג, דבר, 16 ביוני 1931.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי קיסרי, הקול שגווע - 17 שנה לאחר שנדם, מעריב, 18 ביוני 1965
- יוסף לפיד, קול ירושלים העברית חוגג את יום הולדתו, מעריב, 28 במרץ 1961
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר אליעזר לובראני", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3485
- ד. זכאי, אליעזר לובראני, דבר, 21 ביוני 1965
- הספרים של אליעזר לובראני, באתר "סימניה"
- תמונה מ-1947 ותמונה נוספת של אליעזר לובראני, הארכיון הציוני המרכזי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 ט. סבי, "קול ירושלים" בן עשר, משמר, 31 במרץ 1946
- ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר אליעזר לוברני", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4804
- ^ 1 2 אליעזר לוברני, דבר, 30 במאי 1965
- ^ 1 2 3 מת אליעזר ליברני, למרחב, 30 במאי 1965
- ^ אליעזר לוברני ז"ל, הצופה, 30 במאי 1965
- ^ חלוץ הרדיו העברי, מעריב, 12 ביולי 1965
- ^ 1 2 1 בינואר 1936, המנויים בשרות הראדיו, הארץ, 1 בינואר 1936
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אורי קיסרי, קורות קול אחד, הארץ, 14 באפריל 1961
- ^ ש. שריה, אתמול בכותלי הגמנסיה, הַבֹּקֶר, 26 ביוני 1941
- ^ הוא ידע על בוריין עברית, יידיש, פולנית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית, ספרדית וערבית.
- ^ מוסדות ואישים, הצופה, 10 ביוני 1947
- ^ 1 2 יוסף לפיד, קול ירושלים העברית חוגג את יום הולדתו, מעריב, 28 במרץ 1961
- ^ אליעזר לוברני, "במעלה", 27 ביולי 1934
- ^ בירושלים, מסיבות ספרותיות, הארץ, 4 בדצמבר 1939
- ^ לפני 50 שנה - לגירוש כתב "דבר" מברלין, דבר, 29 באוגוסט 1983
- ^ המינויים בשירות הראדיו, הארץ, 1 בינואר 1936
- ^ הרמן סוויט, יום הולדת הגל 449 גל ירושלים!, הארץ, 30 במרץ 1936
- ^ מרדכי ילין, השידור העברי הראשון, דבר, 30 במרץ 1976
- ^ הקול שנדם, מעריב, 31 במאי 1965
- ^ גרשון סוואט, ראדיו ירושליים - על חמש שנות קיומה של תחנת הראדיו הא"י, הארץ, 30 במרץ 1941
- ^ ב. רון, עשר שנים לקול ירושלים, דבר, 30 באוגוסט 1946
- ^ עתון יומי בחיפה, המשקיף, 18 באוקטובר 1945
- ^ עיתון יומי בחיפה, הצופה, 18 באוקטובר 1945
- ^ 1 2 מת אליעזר לוברני, למרחב, 30 במאי 1965
- ^ חיפה, דבר, 4 בנובמבר 1946
- ^ כמאה מכתבים ששלח לובראני באתר אוצרות – אוסף המכתבים הלאומי (לעיתים, נדרש לרשום אליעזר לובראני בתיבת החיפוש)
- ^ תמר ליבס וזוהר קמפף, 'הלא! ירושלים מדברת!' - החייאת הדיבור העברי ברדיו המנדטורי, קתדרה 133, תשרי תש"ע
- ^ אליעזר לוברני למנוחות, חרות, 31 במאי 1965;
אליעזר לובראני באתר חברה קדישא חיפה - ^ ידיעות ספרותיות, דואר היום, 14 במאי 1928;
יצא לאור ונמצא למכירה הספר שלהבות, אליעזר לוברני, דבר, 27 במאי 1928;
שלהבות, באתר הספרייה הלאומית - ^ הספר מרחביה בארכיון הציוני המרכזי
- ^ איש הרכש של השומר" וה"הגנה" במלאת עשר שנים ללכתו-של יעקב פת, דבר, 28 באוגוסט 1966;
הספר "דרכו של אדם : קובץ לזכרו של יעקב פת", באתר "סימניה" - ^ בראדיו , יום ראשון, 7 באבגוסט 1938, הצופה, 7 באוגוסט 1938
- ^ מידד שיף, השבוי והשוואים, מעריב, 12 ביולי 1985
- ^ טרור בימינו : (פרקים מפעולת השרות החשאי) מאת ריצ'רד וילמר רואן, מאנגלית - א' לובראני
- ^ בוא יבוא היום
- ^ ספר חדש - הקוף הלבן, משמר, 17 בדצמבר 1945
- ^ מליצי, ננסי הפלא אגדת ילדים, חדשות, 6 באוגוסט 1987
| בקרת זהויות |
|
|---|