אליעזר שיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליעזר שיין

אליעזר שיין (נכתב גם שין; 2 בדצמבר 188011 באפריל 1931[1]) היה מחנך עברי יליד בוברויסק, איש העלייה השלישית, מורה למתמטיקה ופעיל ציוני סוציאליסטי.

על שמו נקרא סמינר שיין, בית הספר למורים ולגננות בפתח תקווה, המשמש בית הספר ארצי לעובדי הוראה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיין נולד בכ"ט בכסלו תרמ"א בעיר בוברויסק שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית (באזור רוסיה הלבנה, בתחום המושב היהודי), בן לנחמיה, סוחר תבואות, ובוניה, מחנכת וממשפחת תלמידי חכמים. בילדותו למד ב"חדר" ובמספר ישיבות, בהם ישיבות סלוצק ובוברויסק.

בגיל 18 החל בלימודים כלליים, עבר את הבחינות הממשלתיות להוראה בפולטאבה והוסמך להוראה כללית ולמתמטיקה. לאחר הסמכתו עבד כמורה למתמטיקה בתלמודי תורה בשאוולי וסימפרופול, וכשהחלו הפרעות היה ממתכנני ההגנה העצמית היהודית בבוברויסק.

בשנת 1909 נישא לבתיה ליפשיץ. בשנת 1914 עלתה בתיה לארץ ישראל; שיין הצטרף אליה רק לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. בארץ הייתה מחברותיה של רחל בקבוצת כנרת.

בין השנים 19151919 לימד בקורסים למורים בחארקוב.

עד שנת 1905 היה פעיל בציונים סוציאליסטיים, חבר במפלגת ס"ס (ציונים סוציאליסטים) בעיר הולדתו, ומשנת 1917, לאחר המהפכה הרוסית, לקח חלק בפעילות החלוץ.

בשנת 1919 עלה לישראל על סיפון האונייה "רוסלאן". בארץ התיישב במושבה פתח תקווה, שם הוזמן ללמד עברית בבית הספר החקלאי. בשנת 1921 נולד בנו היחיד, נחמיה. בראשית שנת 1922, לאחר שנסגר בית הספר, עבר ללמד בירושלים בבית הספר לנערים של חברת כל ישראל חברים. בשנת 1923 הצטרף לוועדת התרבות של ההסתדרות בעיר. בשנת 1924 לקח חלק בסידור ועריכת ספר הלימוד "מסילה" יחד עם שמואל יבנאלי.

שיין ארגן, בשיתוף עם יצחק שוויגר, "שיעורי נוער" במסגרת הנוער העובד. באביב 1926 עברה המשפחה יחד עם מרכז ועדת התרבות לתל אביב. בשנים 1925-1927 כיהן שיין כמפקח בבתי הספר של זרם העובדים.

בשנת 1928, מתוך שאיפה שבנו יתחנך בכפר, עזב את משרת המפקח, עבר עם משפחתו למושב מרחביה שבעמק יזרעאל, וחזר לעבוד כמורה, בבית הספר ברחביה. כעבור כשנתיים, בשנת 1930, חלה בסרטן, והמשפחה שבה לירושלים.

אליעזר שיין נפטר בירושלים באביב 1931, בן 50 במותו. הובא לקבורה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. על מצבתו נחקקו דבריו של ברל כצנלסון, שהושפע ממנו רבות, מתוך רשימת ההספד "ללא התגלות" שכתב לזכרו:[2] "מבני העליה שהם מועטים. מורה ומחנך לילדי ישראל בגולה ובארץ. רב דעת ורב מכאוב".[3]

כשנתיים לאחר מותו עברו אשתו ובנו לקיבוץ עין חרוד, והיו לחברי הקיבוץ. (לאחר הפילוג, נותרה אשתו בעין חרוד איחוד. נפטרה בשנת 1964, בגיל 78.[4])

בנו נחמיה (1921–1946) היה מפקד בפלמ"ח, ונפל במהלך פיקודו על הפלוגה שפוצצה את גשר א-זיב.[5] שנה לאחר מותו הוציא הקיבוץ לזכרו את ספר הזיכרון "נחמיה שיין" (עין חרוד: דפוס הקיבוץ המאוחד, תש"ז).

ב-19 ביוני 1952 נקרא על שמו של אליעזר שיין בית הספר למורים ולגננות בפתח תקווה "סמינר שיין",[6] שפעל עד לשנת 1991, ולאחר מכן עבר למכללת בית ברל. במקום פועל כיום בית הספר הארצי לעובדי הוראה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ראו אור לאחר מותו)

  • נתיב: קובץ מאמרים, תל אביב: ועד מוסדות החנוך – הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ-ישראל, תרצ"ב 1932.
  • אליעזר שין: מדבריו ודברים לזכרו, תל אביב: אורים, המרכז לחינוך וארגון עובדיו (ספריה פדגוגית קטנה), תשי"ב 1952.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאריך הפטירה המדויק ע"פ דף הנפטר באתר חברה קדישא ת"א–יפו והמחוז.
  2. ^ ז. דויד, קצרות: לזכרו של אליעזר שיין, דבר, 28 במרץ 1961.
  3. ^ כתבי ב. כצנלסון, כרך ד, תל אביב: מפלגת פועלי ארץ-ישראל, תש"ו, עמ' 245–250. נדפס גם בקובץ המאמרים "נתיב" (1932).
  4. ^ בתיה שיין, דבר, 22 בספטמבר 1964 (עם פטירתה).
  5. ^ ראו: קורות החיים של נחמיה שיין, באתר "יזכור" של משרד הביטחון; נחמיה שיין, באתר הפלמ"ח.
  6. ^ שמו של אליעזר שיין קורא ביה"ס למורים ליד גבעת השלושה, דבר, 20 ביוני 1952