אלכסנדר אהרנסון
 | |
| אלכסנדר אהרנסון | |
| לידה |
28 בספטמבר 1888 זכרון יעקב, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 1948 (בגיל 59) ניס, צרפת |
| מדינה |
ממלכת רומניה, התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, ארצות הברית, פלשתינה המנדטורית |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
אלכסנדר (אלכס) אהרנסון (28 בספטמבר 1888 – 28 במרץ 1948) היה פעיל ציוני, עיתונאי ומחבר מארץ ישראל, בן למשפחת אהרנסון מזכרון יעקב. אלכסנדר הוא אחיהם של שרה אהרנסון ושל אהרון אהרנסון, מייסד מחתרת ניל"י.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אהרנסון נולד ב-1888 בזכרון יעקב לאפרים פישל (1849-1939) ולמלכה (לבית גלצאנו), שעלו מבקאו שברומניה, עם שני אחיו הגדולים אהרן וצבי (הירש). למד בבית הספר של זכרון יעקב, ולאחר מכן בראש פינה אצל יצחק אפשטיין. לצד לימודיו עבד בכרם ובמשתלות של אחיו אהרן בחדרה. החל את פעילותו הציבורית כראש ארגון "הגדעונים" שנוסד בהשראת אחיו הבכור אהרן אהרנסון בידי בני האיכרים אנשי העלייה הראשונה בסוף שנת 1913, ונחשב לארגון הנוער המקומי הראשון בארץ. ארגון הגדעונים עסק בפעולות הגנה ושמירה בדומה לארגון השומר מייסודם של בני העלייה השנייה. בנוסף עסקו הגדעונים בפעולות התנדבות לטובת הקהילה בזכרון יעקב כמו שיקום דרכים, מבני ציבור ובית הקברות.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס אלכס אהרנסון לצבא הטורקי, אך שיחד מספר קצינים וכך קנה את חירותו. מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה, ב-9 ביולי 1915, עזב אלכסנדר עם אחותו רבקה אהרנסון את הארץ, בעזרת דרכון ספרדי של אחיו שמואל אהרנסון. הם הפליגו מביירות באונייה אמריקנית, וב-9 באוגוסט הגיעו לאלכסנדריה. מגעיו עם משרד המודיעין הבריטי המרכזי בקהיר נכשלו. הוא לא הצליח לרכוש את אמונם וגורש ממצרים כ"אישיות בלתי רצויה". ב-3 בספטמבר 1915, הפליג עם רבקה לארצות הברית וחי בה במשך רוב תקופת המלחמה, עד יולי 1917.[1] הוא הקדיש את זמנו ללימודים ולתעמולה למען מחתרת ניל"י, שהקים והנהיג אחיו אהרן. עזיבתו את הארץ בזמן המלחמה לוותה בביקורת צוננת עליו, שלא נשאר בארץ ולא נטל חלק בפעילותה המבצעית של המחתרת.
בזמן מלחמת העולם הראשונה, נחרד אהרנסון מהטבח בארמנים, וכתב מסמך באנגלית בשם "ארמניה", שלא ידוע אם פורסם: "השדות נטושים, סביב הבארות בכפרים אין נערות ארמניות הממלאות כדיהן. הטורקים עברו שם! ... התקפת פתע של אלפי כורדים ובדואים וחיילי הצבא הטורקי הסדיר על כפרים שלווים... הארמנים הצעירים הופשטו מנשקם; אין להם כלי נשק להגן על כבוד אחיותיהם, אמהותיהם ואהובותיהם... מיליון ארמנים נרצחו בתוך פחות משנה!". אהרנסון קרא במסמך לארמנים להתחבר אל היהודים, למאבק משותף בקיסרות העות'מאנית: "ארמנים, אחי, יהודי מדבר אליכם. בן לגזע נרדף, מעונה, שנעשו לו עוולות, כפי שנעשו לגזעכם".[2]
לקראת סיום המלחמה הצטרף אלכסנדר בעזרת קשריו של אחיו אהרן לכוחות הבריטיים במצרים, אתם הגיע כקצין מודיעין לארץ ישראל לאחר כיבושה מהטורקים, ושהה בה זמן קצר. בתחילת שנת 1919 קיבל את "אות השירות המצוין" מידיו של גנרל אדמונד אלנבי בחיפה.
במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה חי אלכסנדר אהרנסון לרוב בצרפת ובארצות הברית בעזרת הונה של אלמנה עשירה ומבוגרת, מרי פלז, שהייתה לבת זוגו. בביקוריו בארץ ייסד בעזרת כספיה את ארגון "בני בנימין", שפעל בשנים 1919–1929. הארגון סייע לבני המושבות, קנה קרקעות והקים את היישובים הרצליה, כפר אהרון, אבן יהודה ונתניה. עוד לפני ביצוע פעולות ההתיישבות החשובות של הארגון, פרש אלכסנדר מנשיאות "בני בנימין" בעקבות פרשת שחיתות וחילוקי דעות עם עמיתיו לאגודה איתמר בן-אב"י[3] ועובד בן עמי, וכן עם שני אחיו צבי אהרנסון ושמואל (סם) אהרנסון. אלכסנדר היה פעיל גם בתחומים נוספים, ובין השאר נמנה עם מקימי העיתון דואר היום, שהתפצל מעיתון הארץ. בשנת 1920 נבחר לאספת הנבחרים הראשונה מטעם רשימת התאחדות האיכרים.
אישיותו הייתה רבת ניגודים. מצד אחד היה אלכסנדר רודף שמלות שלא בחל בנשים בנות כל גיל, ושבשנות חייו האחרונות גם נטה להתבודדות, לטיפה המרה ולכיתות משיחיות (נטיותיו המיסטיות באו לידי לביטוי בפרסומיו המאוחרים). מצד שני, הוא היה אדם כריזמטי, מוכשר ונמרץ, מנהיג של צעירי המושבות, עיתונאי וסופר ברוך עט.
אלכסנדר אהרנסון נפטר בשנת 1948 בדרום צרפת, מהתקף לב. הוא לא הקים משפחה ולא הותיר אחריו צאצאים.
בחודש נובמבר 1949 הביאה אחותו רבקה את ארונו לקבורה בישראל, ליד קבר אביו בזכרון יעקב.[4]
על-שמו נפתח בזכרון יעקב חדר תצוגה, בבית אבן קטן שהוקם בשטח הכרם של אביו (היום, ליד בית התותחן).
פרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- במערכה: קובץ מאמרים, תל אביב: הוועד המרכזי של הסתדרות בני בנימין בא"י, תרפ"ד.
- בגן המחשבות: מפנקסו של מסתכל, ירושלים: אחיאסף, תש"ב.
- אהרן אהרנסון: גאון האדמה (21 במאי 1876 - 15 במאי 1919) / מאת חיל פשוט [=אלכסנדר אהרנסון], זכרון יעקב: מלכה, [תש"-]. (נוסח מחוברת "9 בערב" מספר 114", 1939)
- שרה, שלהבת נילי: ליום מותה כ"ג תשרי תרע"ח / מאת חיל פשוט [=אלכסנדר אהרנסון], ירושלים: אחיאסף, תש"ג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי אלכסנדר אהרנסון בפרויקט בן-יהודה
- דוד תדהר (עורך), "אלכסנדר אהרנסון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2773
- עם הטורקים בפלסטינה מאת אלכסנדר אהרונסון, 1916 בפרויקט גוטנברג
- ד"ר י. הרוזן, בית אהרונסון והדרוזים (שנה למותו של המפקד אלכסנדר אהרנסון ז"ל, הד-המזרח, 1 באפריל 1949
- עלייתו והתפוגגותו של אלכסנדר אהרונסון (אורכב 24.07.2015 בארכיון Wayback Machine) בבלוג של אורי קציר
- כתבי אלכסנדר אהרנסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אלכסנדר אהרנסון (1888-1948), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; קבוצת ניל"י ויחסה לארמנים, עמ' 164.
- ^ יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; קבוצת ניל"י ויחסה לארמנים, עמ' 165
- ^ על יחסיו של בן-אב"י עם אהרונסון בנוגע ל"בני בנימין", "דואר היום" ויחסיו עם פלז, ראו: איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 278-266
- ^ אורי קיסרי, עצמות אלכסנדר חוזרות הביתה, מעריב, 18 בנובמבר 1949; מודעה מטעם ועד המושבה זכרון יעקב, דבר, 18 בנובמבר 1949