אבן יהודה

אבן יהודה
סמל המועצה המקומית
אבן יהודה בתצלום אווירי
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה אבי הררי
גובה ממוצע[1] ‎36 מטר
תאריך ייסוד 1932
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2023 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 14,500 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 144
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.9% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.09 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 1,788 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 135
תחום שיפוט[4] 8,110 דונם
    - דירוג ארצי[2] 148
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
9 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 13
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.5020
    - דירוג ארצי[2] 9
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.0%
גילאי 5 - 9 9.4%
גילאי 10 - 14 10.7%
גילאי 15 - 19 8.8%
גילאי 20 - 29 10.2%
גילאי 30 - 44 16.2%
גילאי 45 - 59 20.4%
גילאי 60 - 64 4.1%
גילאי 65 ומעלה 14.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 7
–  יסודיים 5
–  על-יסודיים 4
תלמידים 4,186
 –  יסודי 2,465
 –  על-יסודי 1,721
מספר כיתות 149
ממוצע תלמידים לכיתה 27.4
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל אבן יהודה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.even-yehuda.muni.il

אֶבֶן יְהוּדָה[6] היא מועצה מקומית בשרון במחוז המרכז בישראל. נוסדה כמושבה ב-1932 על ידי אגודת "בני בנימין". היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950.

גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה כוללת בתחום שיפוטה את כפר הנוער "הדסים" של ויצו הדסה - כפר נוער ובית ספר רחב ממדים. היא גובלת במזרח במועצות המקומיות קדימה ותל מונד, בצפון במועצה אזורית לב השרון, במערב בנתניה ובמועצה אזורית חוף השרון בדרום-מערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לבני אבן יהודה שנפלו במערכות ישראל
אבן יהודה, אוגוסט 1938

המושבה הוקמה בדצמבר 1932 על ידי אגודת "בני בנימין" על שטח של 5,000 דונם אשר 4,000 מתוכם נרכשו מהנדבן שמואל בלום ועוד 1,000 דונם ממשפחת חנון מטולכרם. השטח חולק בין בני מושבות שהתיישבו במקום ובין יהודים מחוץ לארץ, בהם פליקס דה מנשה, שחברת הנוטע נטעה עבורם פרדסים[7]. חלק מהמתיישבים הגיעו ממושבת הר-טוב לאור הקשיים בהתפתחותה. בשנה הראשונה עברו המתיישבים קשיים מרובים והתגוררו יחד בצריף גדול[8]. המקום נקרא בפי הערבים "עאבא" שמשמעותו ג'ונגל, בגלל צמחיית הפרא במקום. המשימה הראשונה של המתיישבים הייתה לייבש את הביצות[9], שמדרום (במקום צומת אבן-יהודה של היום). כן נעשו הכנות לנטיעת פרדסים. בינתיים התפרנסו התושבים מעבודה כשכירים בפרדסים בתחום המועצה.

לאחר כשנה המקום התפתח וכלל 14 בתים מודרניים, שכללו מטבחים, אמבטיה, מרפסת וחיבור לחשמל[10]. 1,500 דונם הוקצו ל-75 מבני המושבות, חברי אגודת בני בנימין[11]. בראשית דרכה נקראה המושבה "יהודייה" ולאחר מכן שונה שמה לאבן יהודה על שמו של אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית. בסוף 1934 אושרו הלוואות למתיישבים שטרם בנו בתים לשלב הבנייה האחרון של היישוב[12]. בשנת 1935 הונחה אבן הפינה לבית הספר הראשון ביישוב[13].

במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר ענף הפרדסנות כשל בגלל אי היכולת לייצא את פרי ההדר, התפרנסו התושבים מגידול עיזים, לולים וירקות[9][14]. בסוף 1942 היו באבן יהודה כ-2,000 דונם פרדסים, 200 דונם ירקות, 15,000 תרנגולות מטילות, 40 פרות ו-60 עיזים לבנות[15]. בשנת 1946 הוקמה באבן יהודה מרפאה של קופת חולים כללית[16].

לקראת סוף 1948 עלה מספר התושבים מכ-600 לכ-700 כשהצטרפו כ-60 עולים חדשים ועוד כ-40 פליטים מיפו, וכשנבנו 24 יחידות דיור בשיכונים[17].

בתחילת 1950 הוענק ליישוב מעמד של מועצה מקומית, הכוללת בשטח שיפוטה גם את היישובים הסמוכים: באר גנים (או כפר צור) שהוקמה ב-1932 על ידי יוצאי מפעלי ים המלח ותל-צור שהוקמה ב-1932 על ידי מורים מהגימנסיה הרצליה, בהנהגת חיים בוגר (בוגרשוב). יישובים אלו הפכו במשך הזמן לשכונות של המושבה. באותה עת התגוררו במועצה כ-1700 תושבים[18]. בשנות החמישים קלטה המושבה מספר גלי עליות ממדינות צפון-אפריקה ותימן, שהקימו שכונות משלהם בתחומיה.

בתחילת ימי המדינה דרשו פרנסי היישוב הרחבה קרקעית של היישוב, כדי שהנקלטים החדשים בה יקבלו לפחות שטח למשק עזר. הם טענו לאפליה, יחסית לקיבוצים סביבם, בחלוקת קרקעות הערבים הנפקדים[19][20].

במאי 1971 נחסמה הכניסה הראשית למושבה לצורך עבודות להרחבת כביש 4 לדו-מסלולי[21]. לאחר שנה פרצו אנשי היישוב את החסימה[22].

בשנת 2007 עבר בית הספר האמריקאי הבינלאומי (The Walworth Barbour American International School in Israel) לקמפוס חדש באבן יהודה.

ביוני 2012 החל שיווק שכונה חדשה ביישוב, הנמצאת סמוך לקמפוס בית-הספר האמריקאי. גודל השטח של השכונה משתרע על כ-140 דונם[23].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2023 (אומדן), מתגוררים באבן יהודה 14,500 תושבים (מקום 144 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.9%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 90.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 13,554 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[24]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

באר גנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 נרכשו בידי "אגודה חקלאית כפר צור", שברובה כללה פקידים ופועלים במפעלי ים המלח, שטח של בין 1,000-2,000 דונם להתיישבות[10] בקרבת הכפר הערבי ע'אבת כפר סור (או: צור), שהיה שלוחה של כפר סור שבשומרון. השטח יועד בעיקר לפרדסים ול-85 מגרשים לבניין. עד נובמבר 1933 סודרה במקום באר והוקם מבנה ציבור עבור פועלים שבאו להכין את המקום להתיישבות[25]. לקראת סוף 1933 קבעה ועדת השמות של הקרן הקיימת את שם המקום באר גנים[26]. תוכנית ההתיישבות לא הצליחה ועלתה כוונה ליעד את המקום לבני המעמד הבינוני. גם תוכנית זאת לא צלחה בראשיתה ובדצמבר 1935 היה במקום בית בודד של שומר המקום, שניסה למשוך מתיישבים לבוא להתגורר בו[27]. עד תחילת 1938 הצטרפו למשפחת השומר עוד שלוש משפחות, למרות המצב הביטחוני שנבע מהמרד הערבי הגדול. במקום היה בית אחד שנקרא "הבית הלבן" ולידו מספר צריפים[28].

היישוב הורכב משני חלקים: באר גנים א' היה היישוב העיקרי בעוד באר גנים ב' הייתה חווה נפרדת שלימים הוקמה בקרבתה מעברה לעולי תימן, שהיום מהווה שכונה באבן יהודה הנקראת "עין יעקב".

היישוב הוקם סביב כביש מרוצף אחד, שקישר אותו עם היישובים הסמוכים אבן יהודה וכפר נטר. הבתים היו פרטיים ובעלי משק צמוד. במטרה לשמור על ביטחון התושבים, הוקם במקום בית ביטחון, שכלל בתוכו באר ועמדה על גגו. ב-1950, עם הקמת המועצה המקומית אבן יהודה, סופח אליה היישוב, יחד עם תל-צור הסמוכה אליה. שמו המקורי של היישוב היה כפר צור, כשם הכפר הערבי שעל אדמותיו הוקם המושב. לימים הוחלף השם לבאר גנים, עברות השם הערבי של המקום, המופיע במפות מהמאה ה-19 כ"ביר אלע'נים".

החל מראשית שנות התשעים, עוברת השכונה גל פיתוח והרחבה גדול. השכונה הורחבה מערבה ודרומה, הוקמו כיכרות ותשתיות וחוברה ברצף בנייה לאבן יהודה עצמה. שם השכונה שונה ל"פאר גנים" והיום מורכבת אוכלוסייתה בעיקר מבני העשירון העליון ומנהלים בכירים במשק. בעתיד מתוכננת הרחבה נוספת וגם קריית המועצה המקומית ומוסדות החינוך עתידים לעבור אליה.

בשנת 1995, הורחבה שכונת "באר גנים" מערבה. בשנים הראשונות הייתה השכונה פתוחה מערבה. לאחר מאבק ציבורי נסגר הרחוב בצידו המערבי, ונסללה דרך עוקפת המקשרת כיום את אבן יהודה עם שכנותיה כפר נטר ובית יהושע.

מיקומה הגאוגרפי של שכונת באר גנים הוא בין שתי גבעות החולשות עליה מצפון ומדרום, ולפיכך יש בה ריבוי משקעים בחורף לעומת אזורים אחרים באבן יהודה. בשכונה יש קשיים ניכרים של קליטת רשתות סלולריות של כל החברות כתוצאה ממיקומה הגאוגרפי.

שכונת תל צור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל צור היא שכונה בתחומי אבן יהודה. ראשיתה ב מושב, שהוקם בשנת 1932 על ידי מורים מהגימנסיה הרצליה בהנהגת חיים בוגר (בוגרשוב)[29]. המושב הוקם כמשק חקלאי שישמש מקור הכנסה עבור המורים שפרשו לגמלאות. כך תואר הכפר בעליבותו, בעיתון "דבר": ”"עלוב ודל מראה תל צור לעומת אבן יהודה. צריפים עלובים העומדים במפוזר, ללא צורה ותכנית, ומהם גם ריקים, רועים ערבים מתהלכים ביניהם עם עדריהם, וערביות משוטטות עם כדים ... השטח הנטוע בתל צור הוא כיום 300-400 דונם."” (עיתון "דבר", מרץ 1934)

היישוב הוקם בשני חלקים, שהתמזגו בהמשך עם אבן יהודה:

תל צור א' - כיום רחוב תל-צור ו"שיכון מכבי".

תל צור ב' - כיום חלקו אזור תעשייה וחלקו "שכונת דרוקר".

מקור השם בכפר צור שבשומרון, אשר ממנו נרכשו במקור אדמות היישוב. עם הקמת הרשות המקומית אבן יהודה ב-1950, סופחו היישוב ושטחיו אליה יחד עם באר גנים הסמוכה.

בשכונה נמצא "רחוב סומסום". לדברי אנשי המועצה, השלט הנושא את שם הרחוב נגנב על ידי חובבי תוכנית הטלוויזיה רחוב סומסום ואספנים[30].

שכונת עין יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1944 הגיעו לקרבת אבן יהודה 14 עולים מתימן שהתגוררו בשכונה של צריפים במקום והתפרנסו מעבודה בפרדסים[31]. בספטמבר 1944 פרצה במקום מגפת דבר ובעקבות זאת מוסדות הבריאות שרפו את הצריפים והתושבים שוכנו באופן זמני באוהלים[32]. שלטונות המנדט הבריטי העניקו לתושבים פיצויים[33] ובעזרתם בנתה סולל בונה שכונה חדשה לתושבים התימנים, במרחק כקילומטר מהשכונה הקודמת[34]. בדצמבר 1946 הוכרז על כוונה להחליף את צינור המים לשכונה מ-2 צול ל-6 צול על מנת לאפשר לתושבים לפתח משקי עזר ליד הבתים[35]. לאחר הקמת המדינה נודעה השכונה בשם עין יעקב[36].

ראשי המועצה ותקופת כהונתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל כולל בארבעת רבעי המגן את ענפי העיסוק העיקרים של אבן יהודה בעיקר בעבר:

  • השדה - מסמל את החקלאות.
  • תרנגול - מסמל את ענף הלולים.
  • עץ התפוזים - מסמל את ענף הפרדסנות.
  • מכון התערובת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-26 בדצמבר 2023.
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ התעתיק על פי שמות היישובים בישראל באתר האקדמיה ללשון העברית, 21 ביוני 2022
  7. ^ עירית עמית-כהן, ‏בין מערב למזרח: הברון פליקס דה מנשה – עסקן, יזם וציוני, קתדרה 114, דצמבר 2004, עמ' 93
  8. ^ עובר אורח, איך הסתדרות בני בנימין קרי הנוטע עושה התיישבות, דבר, 19 ביולי 1933
    עובר אורח, להתיישבות בני בנימין, דבר, 27 ביולי 1933
  9. ^ 1 2 א. אבן חן, אבן יהודה בת עשר, הארץ, 10 בספטמבר 1942
  10. ^ 1 2 בתחומי השרון הצפוני, דבר, 1 במרץ 1934
  11. ^ מתחומי השרון הצפוני, דבר, 1 בפברואר 1933
  12. ^ אבן יהודה, דואר היום, 3 בדצמבר 1934
  13. ^ חג לאבן יהודה, דואר היום, 4 ביולי 1935
  14. ^ יישוב מוריק בשרון הצפוני, דבר, 22 בפברואר 1946
  15. ^ "הם עלו למדבר השממה בלי עזרה", הַבֹּקֶר, 6 בדצמבר 1942
  16. ^ להרחבת תחומי המרפאות, דבר, 18 ביוני 1946
  17. ^ ז. תגר, אבן יהודה - בונה ונבנית, מעריב, 21 בנובמבר 1948
  18. ^ אבן יהודה מונה 1700 תושבים, חרות, 26 במאי 1950
  19. ^ ג. שרוני, פרולטריון של אוויר, מעריב, 26 באוקטובר 1951
  20. ^ צבי וולמוט, אבן יהודה נאבקת על קרקע, הַבֹּקֶר, 12 בינואר 1956
  21. ^ ג. שרוני, כ"גנבים בלילה" חסמו אנשי משרד העבודה את הכניסה לאבן יהודה, מעריב, 16 במאי 1971
  22. ^ ג. שרוני, תושבי אבן יהודה פרצו הכניסה הראשית ליישוב, מעריב, 30 במאי 1972
  23. ^ נמרוד בוסו, שכונה חדשה באבן יהודה: רבע דונם החל מ-1.069 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 11 ביוני 2012
  24. ^ פרופיל אבן יהודה באתר הלמ"ס
  25. ^ באר גנים, דבר, 8 בנובמבר 1933
  26. ^ שמות ליישובים שונים על אדמת הקרן הקיימת, דואר היום, 9 במרץ 1934
  27. ^ באר גנים, דבר, 15 בדצמבר 1935
  28. ^ י. פרויד, בשרון הצפוני, דבר, 22 בפברואר 1938
  29. ^ תל צור, דבר, 25 בינואר 1933
  30. ^ לירן טטרו, סיפורו של "רחוב שומשום" באבן יהודה, באתר nrg‏, 16 בנובמבר 2009
  31. ^ על דאגת הבוקר לעולי תימן, דבר, 4 בספטמבר 1944
  32. ^ לעזרת נגועי הדבר בתל צור, דבר, 6 באוקטובר 1944
  33. ^ פיצויים לניזוקי ההריסה בתל צור, דבר, 8 באפריל 1945
  34. ^ ש.ש., השכונה שמעבר לגבעות החול, דבר, 5 באפריל 1946
  35. ^ מהנעשה באבן יהודה, דבר, 1 בדצמבר 1946
  36. ^ ראו למשל: התמרמרות נגד קיצוץ הלחם באבן יהודה, דבר, 16 ביוני 1950, עדר צאן גדול נגנב על ידי מסתננים, דבר, 19 במרץ 1950