אלפבית טורקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האלפבית הטורקי הוא אלף-בית לטיני המשמש לכתיבת השפה הטורקית. אלפבית זה נכנס לשימוש בטורקיה בשנת 1928, לאחר הרפורמה של מוסטפא כמאל אטאטורק, חלק מהמהפכה הכמאליסטית. מטרות הרפורמה של השפה הטורקית היו לחסל את המאפיינים הדקדוקיים הערבים והפרסים ואלפי מילים שאולות משפות אלה שהיו חלק מהשפה. מטרה נוספת הייתה לשבור את הקשרים של טורקיה עם המזרח האסלאמי ולאפשר תקשורת בטורקיה עצמה ומול העולם המערבי.‏[1][2]

הרקע לשינוי האלפבית בטורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורקית העות'מאנית הייתה מדוברת במשך כ-850 שנים, ונכתבה באלפבית ערבי, אליו נוספו מספר אותיות, כפי שנהגה גם השפה הפרסית. בתחילת המאה ה-20, הגיעה השפה בטורקיה למצב שבו אין מוסכמות על מילה אחת למשמעות מסוימת. למשל, כדי להביע את התעתיק בכתב הערבי למילה "עולמי", יש שישתמשו בהיגוי küllî, אחרים ב–tümel, או ב-universal ויש שיעדיפו את המילה genel, או אפילו evrensel.‏‏[3]

נטען כי למעט צורתן היפה של האותיות, אין לאלפבית הערבי-פרסי יתרון כאמצעי לכתיבת טורקית. חלק מהאותיות מייצגות צלילים שלא קיימים בטורקית, ואחרות מייצגות מספר צלילים בטורקית (ك – כ' - יכלה להיות בטורקית אחת מהאותיות g,k,n,y). האותיות ا, و, ي (א', ו', י') ביטאו בטורקית שמונה אפשרויות (בעוד שבערבית\פרסית הן מייצגות רק שלוש אפשרויות): a/e, o/ö/u/ü, i/ay/ey. לכן, מילים רבות קיבלו כפל משמעות, מה שהקשה מאוד על ההבנה. למשל, اولو (אולו) יכל להיות: ulu (גדול), ulu (מערבית, בעלים של דבר), ölü (מת), evli (נשוי), avlu (חצר), avlı, כבצירוף bol avlı bir yıl (שנה ברוכת ציד). במצב זה, רק ההקשר הרחב וידיעה מקיפה של ערבית, פרסית וטורקית יכולה להבהיר איזו מהמשמעויות היא זו שמופיעה במשפט מסוים. בטקסטים שבהם המעתיקים לא הקפידו על העתקה מדויקת, משמעות המילים השתנתה (למשל, بوسنة יכול להיות השנה, بو سنة , או בוסניה).

כתוצאה ממצב זה, טורקים השתדלו להשתמש ככל האפשר במילים נרדפות בערבית, שלגביהן אין ספק כיצד יש לקרוא אותן‏[4].

הצעות וקריאות קודמות לשינוי האלפבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לשינוי האלפבית הערבי-פרסי הוצע כבר בשנת 1851 על ידי אהמט ג'וודט (Ahmet Cevdet) והיו אחריו אחרים שגם ניסו לפתור את הבעיה. בשנת 1862, אנטפלי מוניף פאשה (Antepli Münif Paşa) הציע לכתוב בניקוד מלא (כמו זה של הערבית) או להפסיק לחבר את האותיות ולכתוב אותן אחת אחת, בנפרד. בשנת 1863, המדען הפוליטי והמחזאי האזרביג'אני פתח עלי אהונדזדה (Fath Ali Ahundzade) הגיש לאיסטנבול הצעה להוסיף כמה אותיות חדשות שיבטאו תנועות. ההצעה נפסלה בשל קשיי יישום. בתקופה החוקתית, בשנים 1908-1918, האינטלקטואלים שראו בשינוי דבר חיוני הסכימו שצריך לפחות לכתוב את האותיות בנפרד, כדי לחסוך את לימוד שלוש או ארבע הצורות של כל אות‏[5].

התוכנית היחידה שאכן נוסתה הייתה זו של אנוור פאשה (Enver Paşa) משנת 1913 ואילך, והיא להשתמש רק בצורות הסופיות של האותיות, בלי חיבורי אותיות. מערכת זו נועדה לפשט את עבודת מפעילי הטלגרף הצבאיים. אינונו היה עד לבעיות ששיטה זו גרמה במהלך המלחמה. במקביל לנסיונותיו של אנור להפיץ את האלפבית שלו, כמה עיתונאים ואנשי ספר קראו לאימוץ האותיות הלטיניות. עניין זה היה נושא לשיחה בקרב קצינים עות'מאנים במלחמת גליפולי. רעיון זה לא היה חדש: אהונדזדה הציע אותו לאחר שהרעיון הקודם שלו נדחה‏[6].

בשלהי ינואר 1910, הוסיין ג'אהיט (Hüseyin Cahit), עורך העיתון Tanin, פרסם כתבה ובה שיבח את הרעיון האלבני להחלפת האותיות ללטיניות ויווניות והכריז שכדאי לטורקים לאמץ את הרעיון גם כן. יחד עם זאת, כשקבוצת אלבנים ביקשו פתוה, התגובה הייתה שלימוד האותיות הלטיניות בבתי ספק מוסלמיים מול קריאת הקוראן בערבית יהיה מנוגד לחוק הקדוש.

הקריאה לשפה חדשה ושינוי אוצר המילים החלה בשנת 1911, בכתב העת Genç Kalemler, שקרא לסופרים צעירים להרתם לשירות המדינה וליצור ספרות לאומית חדשה ושפה חדשה (yeni lisan)‏‏[7]:

  • ללא מבנים תחביריים ערביים ופרסיים אלא אם כן אין חלופה טורקית.
  • ללא שימוש בצורות הרבים של ערבית ופרסית.
  • ללא שימוש במילים ערביות ופרסיות שאינן רווחות בשפה הטורקית.

באביב 1914, חמש כתבות אנונימיות הופיעו בשבועון שפרסם Kılıçzade Hakkı, וקראו לאימוץ הדרגתי של האותיות הלטיניות, בהדגישם ששינוי זה מיועד להתרחש. ייתכן שבעקבות כתבות אלה השבועון נסגר‏[8].

תרומתו של אטאטורק לשינוי האלפבית הטורקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא האלפבית עניין את מוסטפא כמאל מזה זמן מה. בהיותו בסוריה בשנים 1905-1907 זה היה אחד מעיסוקיו, ובשנת 1922 שוחח על אפשרות אימוץ האלפבית הלטיני עם הלידה אדיפ אדיוור (Halide Edip Adıvar). בהיותו בסופיה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התכתב עם ידיעתו מאדאם קורין (Madame Corinne) באיסטנבול בטורקית באותיות צרפתיות‏[9].

תרומתו של אטאטורק התבטאה לא רק בהחלפת האותיות, אלא גם במאמציו לפשט את השפה הכתובה באמצעות שימוש בטורקית פשוטה, חדשנותו במונחים טכניים, במיוחד במתמטיקה, ונסיונותיו ליצור מילים חדשות באוצר המילים הכללי‏[10].

בפגישה עם נציגי העיתונות של איסטנבול בשנת 1922, אטאטורק נשאל על ידי הוסיין ג'אהיט: "מדוע איננו מאמצים את האלפבית הלטיני?" ונענה: "טרם הגיע הזמן". זו הייתה תקופת האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה, בה היו אנשי דת רבים‏[11].

החלפת האותיות בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 במאי 1928, האסיפה הלאומית הגדולה הצביעה בעד אימוץ הספרות הבינלאומיות בטורקיה‏[12].

שלושה ימים לאחר מכן, ב-23 במאי 1928, הוקמה ועדת השפה (Dil Encümeni), כדי לחשוב על אפשרות אימוץ האלפבית הלטיני לשפה הטורקית. חברי הוועדה פסלו את רעיון תעתוק האלפבית, כדי להימנע מהנצחת הגייה ערבית ופרסית. במקום זאת, הם העדיפו שההגייה הזרה תטמע בדפוסי הדיבור של איסטנבול. חלק מהאותיות נבחרו באופן אקראי ונסיבתי, למשל האות Q לא נכנסה משום שאטאטורק לא אהב את צורתה‏[13].

תוכנית הוועדה הייתה להכניס את האלפבית החדש לשימוש תוך 15 שנים או תוך חמש שנים לכל הפחות. הרעיון היה שבתחילה שתי מערכות הכתב (הישנה והחדשה) יופיעו זו לצד זו, למשל בעיתונים. אטאטורק סירב. לטענתו, יש לבצע את הרפורמה בתוך שלושה חודשים או שהיא לא תאריך ימים.

כשהוסדר האלפבית, אטאטורק הציג אותו ב-9 באוגוסט 1928, בפארק גולחאנה לקהל שהשתתף בחגיגה של מפלגת העם הרפובליקנית. יומיים לאחר מכן, החלו שיעורים בארמון דולמאבהצ'ה, תחילה לפקידים רשמיים ובהמשך למרצים באוניברסיטאות ולספרנים‏[14].

אטאטורק לקח לוח וגיר ויצא ללמד את האותיות החדשות בכפרים, בתראקיה ובמרכז אנטוליה. הוא העניק שיעורים ציבוריים על האותיות החדשות, וכמה שרים ובכירים הלכו בעקבותיו‏[15].

בתאריכים 8-25.10.1928, כל הבכירים נבחנו בבקיאותם באלפבית החדש. לאחר שהדבר נעשה, אטאטורק עיגן את השינוי בחוק. ב-1 בנובמבר 1928, האסיפה הלאומית הגדולה העבירה את חוק מספר 1353, "על אימוץ ויישום האותיות הטורקיות החדשות", שנכנס לתוקף יומיים מאוחר יותר. נאסר שימוש בספרים שנכתבו באלפבית הישן במוסדות לימוד. לאחר סוף השנה, אין להדפיס ספרים חדשים באלפבית הישן. על כל תכתובת בין אזרחים ובמחלקות ממשלתיות להיות באלפבית החדש החל מ-1 ביוני 1929. פקידים שלא ידעו את האלפבית החדש לא יכלו להיות יותר חברים באסיפה הלאומית הגדולה‏[16].

רפורמת השפה הכמאליסטית נבדלה מקודמותיה בכך שהיה זה קמפיין שמומן על ידי המדינה, באמצעות מענקים שנתיים מתקציב המדינה והשתמש באמצעי הבירוקרטיה, מערכת החינוך והרדיו הלאומי. נוסף על כך, מטרות והיקף הפרויקט היו קיצוניים ושאפתניים מכל ניסיון שנעשה קודם לכן‏[17].

התנגדויות לשינוי האלפבית הערבי-פרסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התנגדות לשונית: אחת הסיבות להתנגדות של אנשים למעבר לאלפבית לטיני או צרפתי הוא שבאלפבית זה, מילים נכתבו ביותר אותיות מאשר בכתב הערבי. אחד המתנגדים מסיבה זו היה אבראהים אלאאדין (İbrahim Alaaddin), עורך ה-Resmili Gazete‏‏[18].
  • התנגדות דתית: בקונגרס הכלכלי של איזמיר במרץ 1923, שלושה ארגוני עובדים העלו הצעה בעד האלפבית הלטיני. היושב ראש, הגנראל קאזים (Kâzım), פסל את ההצעה, באומרו שהדבר פוגם באחדות האסלאם, ויכול להעניק נשק לעמי אירופה שיטענו שטורקיה התנצרה. בנובמבר 1926, בעיתון Hür Fikir, Kılıçzade Hakkı טען בכתבה שאופיו הקדוש של הקוראן לא מורחב לאלפבית שבו הוא כתוב. כותרת המאמר (בתרגום חופשי) הייתה: "גם גבריאל לא הביא את האותיות הערביות, אתם יודעים". לטיעון זה הייתה נקודת תורפה: מגיני הערבית הפרסית טענו שאם יוחלף האלפבית ללטיני, מספר האנשים שיודעים לקרוא את הקוראן יפחת באופן משמעותי, שכן שני סוגים של אלפבית הם יותר מכפי שהאדם הממוצע יכול ללמוד בתקופת חייו‏[19].
  • התנגדויות פוליטיות: קיצוני הימין התייחסו לרפורמה השפתית ככזו שמטרתה להחליש את הקשרים בין הטורקים של טורקיה לבין אלה של ברית המועצות לשעבר, שהם חלמו לשחרר ביום מן הימים. אלה התעלמו מחוסר הקשר שהיה קיים כבר לפני הרפורמה בין הטורקים בברית המועצות לשעבר לבין אלה שבטורקיה, שגבר בעקבות חדירת מילים רוסיות לטורקית של ברית המועצות לשעבר. בנוסף, היו טורקים קומוניסטים שראו ברפורמה ניסיון בורגני שמטרתו להרחיב את הפער בין השפה הרשמית והספרותית ושפת העם‏[20].

יתרונות האלפבית הלטיני לשפה הטורקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי דעת חלק מהחוקרים, האלפבית הלטיני הוא הטוב ביותר שבו נעשה שימוש אי פעם לשפה הטורקית, למרות שאף הוא אינו מושלם. בנוסף, רוב האנשים יסכימו ששינוי האלפבית היה צעד חיובי ושלב הכרחי במודרניזציה של טורקיה. זאת ועוד, לפי הדיווחים הרשמיים, אחוז ידיעת הקרוא והכתוב עלה מ-9% בשנת 1924 ל-65% בשנת 1975 ול-82.3% בשנת 1995‏[21].

אותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת האיות הטורקית היא פונטית ונקראת לרוב בצורה אחידה, כפי שנכתבה. סדר האלפבית הטורקי מקביל לזה של האלפבית הלטיני. הסימנים הדיאקרטיים, כדוגמת האומלאוט וסימנים אחרים, נוספים מיד לאחר האותיות הלא מנוקדות שמתאימות להם (ç אחרי ğ, c אחרי g וכך הלאה). בטורקית יש 29 אותיות, מהן 21 עיצורים ו-8 תנועות. נוסף על כך, בשפה הטורקית קיימות ארבע תנועות ארוכות שונות מהקצרות, שלרוב לא ניתן להבחין בהן לפי איות המילה אך המשמעות שנוצרת באמצעותם היא שונה: למשל, sakın (היזהר!) ו- sâkin (שקט). כמו כן, גזעי המילים והסיומות בטורקית יכולים להיות ברי שינוי במידה גבוהה, למרות שלרוב יש לשינויים חוקים ברורים[22].

  • שמות האותיות: שמות התנועות הן למעשה צליל התנועה. לעיצורים, העיצור מלווה ב-e‏:‏[23]
    be, ce, etc.

עיצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלה: העיצורים בטורקית ומאפייניהם[24]
עיצור אופן הגייה
b,f,m,p,s,y,z עיצורים אלה מבוטאים כמו באנגלית. (בעברית, פ"א ובי"ת דגושות)
C מקבילה ל-j באנגלית במילה judge, ג' בעברית.
Ç מקבילה ל-ch באנגלית, צ' בעברית.
j נהגית כ-j בצתרפתית, ז' בעברית.
ş נהגית כ-sh באנגלית, שי"ן ימנית בעברית.
v בתחילת מילה נהגית כמו v באנגלית, באמצע ובסוף מילה אופן הגייתה משתנה בין דוברים שונים,
אך ברוב המקרים היא נשמעת "חלשה" יותר מאשר V אנגלית.
r נהגית כ-tt באנגלית במבטא אמריקאי.
בסוף מילה, r לרוב לא נהגית בטורקית
h נהגית כאות ה' בתחילת מילה, כמו במילה "הם" גם כשהיא מופיעה בסוף מילה או בין תנועות.
בלשון המדוברת, h לפני עיצור לרוב נבלעת ונוצרת תנועה ארוכה (כמו במילה kahve – קפה).
d,t נהגות כמו באנגלית רק שקצה הלשון נוגע בחלק האחורי של השיניים הקדמיות העליונות,
לכן הן שונות במקצת מאשר באנגלית.
n נהגית לרוב כמו באנגלית, רק שבדומה ל-d ו-t, קצה הלשון נוגה בחלק האחורי של השיניים הקדמיות. לפני העיצורים b, p, האות n מבוטאת לעתים כ-m. לפני העיצורים g,k האות n מבוטאת כמו ng במילה sing.
k,g,l לאות k בטורקית שני צלילים: k שמקבילה לאות קו"ף לפני או אחרי תנועות קדמיות
(e,i,ö,ü). k זו נהגית כמו במילה "קידומת". ה-k השנייה מופיעה לפני או אחרי תנועות אחוריות (a,i,o,u)
ונשמעת כמו האות c במילה ""cool. ההבדל באופן הגיית ה-k ניכר בעיקר כשהיא מופיעה בסוף מילה.
האותיות g,l נהגות לפי אותם החוקים של האות k.
g, ğ אותיות אלה מופיעות לרוב רק בתחילת מילים או לאחר עיצור, למעט רשימה קצרה של מילים יוצאות דופן (בעיקר מילים שמקורן אירופאי, כמו סיגריה – sigara). כשהאות ğ מופיעה בין תנועות אחוריות (a,i,o,u), היא אינה נהגית בכלל ויש להתעלם ממנה. שתי התנועות שמקיפות אותה צריכות לההגות באופן נפרד. לאחר תנועה אחורית, לפני עיצור או בסוף מילה, האות ğ נשמטת והתנועה הקודמת לה מתארכת.
p,t,k בעוד שבאנגלית, העיצורים p,t,k לא תמיד נהגים עם הוצאת אוויר (לדוגמה, crypt – שבהגיית ה-t שבה ננשף אוויר, מול butler – שבהגיית ה-t שבה לא ננשף אוויר), בטורקית בעת הגיית עיצורים אלה תמיד ננשף אוויר.

תנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלה: התנועות בטורקית ומאפייניהן[25]
תנועה אופן הגייה
a נהגית כבמילה father, אך מעט קצרה יותר (מקביל לפתח בעברית).
e נהגית כבמילה bet (מקביל לצירה בעברית).
ı נהגית באופן דומה להגיית ה-i במילה fir (מעין חיריק אחורי).
i נהגית כבמילה bit באנגלית (מקביל לחיריק בעברית).
o נהגית כמו באנגלית (מקבילה לחולם).
ö נהגית כמו e טורקית בשפתיים עגולות, בדומה לבגרמנית.
u נהגית בהברות פתוחות שאינן בסוף מילה ולפני ğ כמו oo באנגלית (מקביל לקובוץ). לעומת זאת, בהברות סגורות ובסוף מילה, היא נהגית כמו u במילה put.
ü נהגית כמו i טורקית בשפתיים מעוגלות, בדומה לבגרמנית.

מאפיינים לשוניים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטעמה: להטמעה תפקיד מפתח בטורקית, שכן יש צמדי מילים רבים שניתן להבחין ביניהן רק לפי ההטעמה. לרוב, ההטעמה היא על ההברה האחרונה של המילה, אלא אם כן צוין אחרת. עם זאת, יש כמה מילים שהן יוצאות דופן‏[26]
  • גגון (Circumflex): '^' מעל תנועה מסמל תנועה ארוכה, כמו באות â במילה Kâtil , אך זה לא האמצעי השגרתי או האמין לזיהוי תנועה ארוכה בטורקית. תפקיד נוסף של הגרש יכול להיות הדגשת העיצור שלפניו, כמו במילה gâvur (כופר, מי שאינו מוסלמי), או גם וגם – כמו במילה hâlâ, בה ה-L מודגשת וגם התנועות â ארוכות‏[27].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Geoffrey L. Lewis, The Turkish language reform: a catastrophic success (Oxford : Oxford University Press, 1999), 2, 27, 34
  2. ^ Rasli Göskel and Celia Kerslake, Turkish: a comprehensive grammar (London : Routledge, 2005), XXV
  3. ^ Lewis 1999 ,4.
  4. ^ Lewis 1999, 27-28. G.L. Lewis, "Atatürk's language reform as an aspect of modernization in the Republic of Turkey," In Ataturk and the modernization of Turkey, ed. Jacob M. Landau (Coloredo: Westview Press, 1984), 195.
  5. ^ Lewis 1999, 28. Lewis 1984, 196.
  6. ^ Lewis 1999, 29. Lewis 1984, 197.
  7. ^ Göskel and Kerslake, 2005, XXVII.
  8. ^ Lewis 1999, 30. Lewis 1984, 197.
  9. ^ Lewis 1999, 30-31. Lewis 1984, 197.
  10. ^ Lewis 1984, 203.
  11. ^ Lewis 1999, 32. Lewis 1984, 198.
  12. ^ Lewis 1984, 198.
  13. ^ Lewis 1999, 32-34. Lewis 1984, 199.
  14. ^ Lewis 1999, 34. Lewis 1984, 200.
  15. ^ Lewis 1999, 35. Lewis 1984, 200.
  16. ^ Lewis 1999), 37. Lewis 1984, 201. Göskel and Kerslake, 2005, XXV
  17. ^ Göskel and Kerslake, 2005, XXVII-XXVIII.
  18. ^ Lewis 1999, 31.
  19. ^ Lewis 1999, 32.
  20. ^ Lewis 1984, 210.
  21. ^ Lewis 1999, 37. Lewis 1984, 195.
  22. ^ Robert Underhill, Turkish grammar (Cambridge, Mass.: MIT Press, 1976), 2-4, 19.
    להלן, Underhill 1976. Göskel and Kerslake, 2005, XXXVIII
  23. ^ Underhill 1976, 19.
  24. ^ Underhill 1976, 4-13.
  25. ^ Underhill 1976, 13-16.
  26. ^ Underhill 1976, 18.
  27. ^ Göskel and Kerslake, 2005, XXXIX