לדלג לתוכן

אנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדה (קרן צור)
אנדה (קרן צור) ונוחי (מיכה סלקטר)
נוחי (מיכה סלקטר) יושב ואנדה (קרן צור) נראית ברקע

אנדה הוא מחזה ישראלי מאת הלל מיטלפונקט, שעלה בתיאטרון בית ליסין, בבימויו של מיטלפונקט, ב-24 בספטמבר 2008.

נוחי כרמי הוא פרקליט בצוות התביעה במשפט אייכמן ב-1961. הוא מתשאל את העדים המוזמנים למשפט. נוחי ממליץ על העדים לפי מניעים משפטיים אתיים טהורים – עד כמה הם זוכרים במדויק את קורותיהם בשואה, במידה שתאפשר להם לתת עדות אמינה על כך. פקר הוא איש הקשר של הממשלה עם התביעה במשפט. הוא מנסה לדאוג לאינטרסים של מפא"י ושל ראש הממשלה בן-גוריון. פקר בודק ביחד עם נוחי ושניאור, הבוס של נוחי, את רשימת העדים. פקר מנסה לפסול עדים רוויזיוניסטים, שעלולים להזכיר בעדותם את משפט קסטנר, או כאלו שהתנגדו לשילומים עם גרמניה. הוא גם מקבל הוראה משרת החוץ גולדה מאיר לקשור את אמין אל-חוסייני, המופתי הירושלמי לאדולף אייכמן.

אביו של נוחי, שולם ויינשטוק, מכיר לו את אנדה פריינד, ילידת בודפשט. היא ניצולת שואה ששרדה את בלוק 10 באושוויץ, בו ערכו ניסויים רפואיים בנשים. אנדה כתבה יומן בעת שהותה באושוויץ ובו מתוארים במדוקדק הקורות אותה והניסויים הרפואיים שבוצעו בה וביהודיות אחרות. נוחי מוצא את עדותה של אנדה מעולה למשפט.

מנגד, פקר, חוקר ומגלה שאביה של אנדה היה אנטי-ציוני ואנדה עצמה השתתפה בהפגנות נגד השילומים עם גרמניה ואף הצטרפה באותה תקופה לתנועת החירות. נוחי רוצה להזמין את אנדה להעיד ואילו פקר, שחושש שעדותה תזיק למפא"י, רוצה לפסול אותה. בין שניהם ניצב שניאור, מנהל המחלקה בה נוחי עובד שרוצה לשמור על כללי האתיקה ועל המשפט ההוגן כמו נוחי. אבל פקר דואג להזכיר לו שהמפלגה סידרה לו את הג'וב לא בשל כישוריו המשפטיים, אלא בשל נאמנותו למפלגה וממשיך ואומר שכך גם סידרו לילדיו עבודה בפריז. פקר אומר לשניאור שאם לא יעשה מה שאומרים לו - יוכלו למצוא איש מפלגה אחר במקומו וילדיו יאבדו גם הם את עבודותיהם.

עלילת המשנה של המחזה היא מערכת היחסים של נוחי עם אלונה ארוסתו. אלונה אוהבת את נוחי, אבל חשה שהוא משקיע זמן רב מדי במשפט על חשבונה וחושדת בו שהוא מקיים רומן עם אנדה. היא מנסה לסדר לו עבודה נוחה יותר בשוק האזרחי אצל אביה. אביה מייק הוא יבואן מצליח של מכשור חקלאי, שייבא נשק למדינה לפני הקמתה ביחד עם פקר וקשור כעת לממסד הפוליטי. מייק אינו מחבב במיוחד את נוחי, כי לדעתו הוא נושא עמו מטען גלותי, אבל מוכן ללכת לקראת בתו ולעזור לו.

ברקע מתואר גם עברו של נוחי כמהגר זר שהצליח להיקלט בארץ הצברים. בגיל שמונה עלה לבדו מפולין לישראל בעליית הנוער. נוחי גדל כילד חוץ בקיבוץ, עשה צבא. סיים בהצטיינות את הפקולטה למשפטים, נמצא מזה ארבע שנים בפרקליטות המדינה ומאורס לאלונה עוזרתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה טדי קולק. מתוארים גם היחסים הקרירים של נוחי עם אביו, שולם ויינשטוק, שעלה לישראל שנים רבות אחריו ועובד כחייט. נוחי בנה את עצמו לבדו, עיברת את שם משפחתו מוויינשטוק לכרמי, כדי להתרחק מעברו הגלותי, והתחיל קריירה משפטית מזהירה.

שניאור שמנסה לשכנע את נוחי לוותר ולא לזמן את אנדה להעיד, אומר לו במחזה:

"זה הרי קשקוש...חצי מהדברים שאנחנו יושבים עליהם ודנים ובכובד ראש. המופתי של ירושלים, הבולשביזם של בן-גוריון, הדמגוגיה הריקה של בגין. זה חשוב ? למי זה חשוב ? מה חשוב ? אני ? אתה ? פקר השרץ ? אפילו אייכמן עצמו לא חשוב למשפט הזה !"

נוחי שואל אותו: "מה כן חשוב ?

שניאור עונה לו: "האנשים, העדים, הסיפורים משם, רק זה חשוב".

נוחי שואל: "אבל אתם לא מוכנים שהיא תעיד, נכון ? !

שניאור משיב: אז שהיא לא תעיד, שהיא תוותר ! תוותר אתה ! המשפט הזה יתחיל, ועדים, עשרות עדים, יעלו, יעמדו ויספרו: ככה עונינו וככה איבדנו וככה רעבנו ושרדנו ושתקנו כי התביישנו בחיינו, וכי אתם השארתם אותנו עד היום מחוץ לעולמכם. הסיפור שלהם יסופר ביומני חדשות בארץ ובעולם, ברדיו, הוא ימלא עיתונים במשך שבועות וימים...

חומה של שתיקה אולי תיסדק פתאום. אנשים, אנשים שחיים בינינו כמו צללים ישובו אולי לחיות כמו בני אדם. תחשוב, אולי בכלל תתחיל פה בארץ... איזו רוח חדשה, רוח של... של הקשבה, של חמלה, אתה יודע מה ? אולי אפילו של נדיבות. זה בשבילך מעט ? זה לא חשוב ?".[1]

שם הדמות תיאור הדמות שחקנים בבית ליסין
נוחי משפטן בפרקליטות מיכה סלקטר
שניאור כבן שישים וחמש, משפטן, ראש מחלקה בפרקליטות אילן דר
איריס מזכירתו של נוחי מיכל קירזון
פקר איש קשר של הממשלה עם התביעה במשפט יורם חטב
שולם אביו של נוחי אברהם סלקטר
אלונה ארוסתו של נוחי. עוזרת של טדי קולק דבי יבלונקה
מייק אביה של אלונה רפי תבור
אנדה אחות במוסד לחולי נפש קרן צור
גרשון חוסה במוסד אברהם פלטה

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות

ביקורות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אנדה, הוצאת גוונים, 2009 עמ' 53.