הלל מיטלפונקט
 | |
| לידה |
18 בספטמבר 1949 (בן 71)  |
|---|---|
| עיסוק |
מתרגם, מחזאי, במאי תיאטרון |
| בן או בת זוג |
יעל דן |
| מספר צאצאים |
4 |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
הִלֵּל מִיטְלְפּוּנְקְט (נולד ב-18 בספטמבר 1949) הוא מחזאי ובמאי תיאטרון ישראלי, מהבולטים במחזאים הישראלים החל משנות ה-80 של המאה ה-20.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיטלפונקט, בנו של הצייר והמשורר יוסף דוד מיטלפונקט, גדל והתחנך בחולון. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גולני. בגולני עבר מיטלפונקט מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושירת כסמל מחלקה[1]. מיטלפונקט הוא בוגר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, שם גם לימד. כתב מחזות לתיאטרון חיפה, התיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון באר שבע ובית ליסין. חלק ממחזותיו ביים בעצמו, וכן ביים מחזות מהקלאסיקה העולמית, בהם "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"המים זוכרים", ותרגם מחזות כמו "עקומים" ו"כותרת ראשית".
במחזותיו מרבה מיטלפונקט לעסוק בחברה הישראלית ובפניה של מדינת ישראל, בנושאים כמו המיליטריזם הישראלי, היחס לחריגים ולאנשים בשולי החברה, יחסים בתוך המשפחה, הבורגנות ותאוות הכסף והשפעת השואה על חיי החברה.
במחזה "מכולת" שהוצג בתיאטרון הבימה ב-1982, מיטיב מיטלפונקט לצלם תמונה רבת פרטים של המשפחה היהודית שהגיעה ממזרח אירופה, על אופיה, דרך חשיבתה ובעיקר קשיי ההסתגלות במדינה, שלא פוסקים גם שנים רבות לאחר ההשתקעות. במחזה משוקעת ביקורת על החשיבות הרבה שמקנים כולם לכסף, בעיקר ניצולי השואה, שמחשבים כל פרט בחייהם ואף ביחסים ביניהם על פי ערכו במטבעות.
מחזה הרוק "מאמי", שכתב וביים ב-1986, עסק בכיבוש הישראלי בשטחים והיחס לפלסטינים, ובקיפוח והאפליה של תושבי הדרום. המחזה הוצג שוב על ידי הבימה ב-2002 ועל ידי בית הספר למשחק בית צבי ב-2012. ביוני 2018 החלו צילומי סרט המבוסס על אופרת הרוק בבימויה של קרן ידעיה[2]. הסרט היה מעומד לשבעה פרסי אופיר (כולל פרסי השחקניות לאלקיים וגל) וזכה בשניים: פרס המוזיקה המקורית ופרס עיצוב הפסקול. הסרט נחשף לראשונה לציבור בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2019[3], ויצא לאקרנים להקרנות מסחריות ב-12 במרץ 2020[4].
המחזות שכתב החל משנות ה-90, "גורודיש", "עיר הנפט" ו"איסמעיליה", עוסקים בהרואיות הניצחון של מלחמת ששת הימים, שסחפה אז את החברה הישראלית והפריחה בה חלומות גדולים, שהתנפצו בשבר הלאומי שהגיע במלחמת יום כיפור, מה שגרר גם שבר פרטי בחיי הגיבורים. ב"גורודיש" היה זה אלוף שמואל גונן, גיבור הניצחון בששת הימים שהודח בעקבות מלחמת יום כיפור, ב"עיר הנפט" מדובר על עיוות מוסרי של ישראלים (כולל גיבורה ניצולת שואה) המחפשים את הכסף הקל והמהיר בסיני בין שתי המלחמות, ו"איסמעליה" עוסקת בשלושה חברים מאז מלחמת יום כיפור, והתנפצות החלומות והאידיאלים שלהם לאורך השנים.
במחזהו "מדריך למטייל בוורשה" (1995), עסק מיטלפונקט בהשפעת השואה על גיבוריו הישראלים, על היחס של בני הדור השני להוריהם ולעבר, מול המציאות בהווה. זאת, דרך ביקור של אם ניצולת שואה ובנה בוורשה המודרנית.
במחזה "תאונה" (2004), בדק את המצפון של בני האדם והיחס לזר בחברה הבורגנית, דרך תאונת 'פגע וברח' שבה נהרג עובד זר סיני. בשנת 2009 הועלה המחזה באנגלית ב"תיאטר ג'יי",בוואשינגטון, ובגרמנית בתיאטרון בעיר קיל שבגרמניה, ובהמשך בציריך[5]. בשנת 2010 הוצג המחזה "מסילה לדמשק" של מיטלפונקט בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון[6][7].
ב-2006–2013 שימש מיטלפונקט כמחזאי הבית וכיועץ אמנותי של תיאטרון בית ליסין[8]. במסגרת תפקידו זה שימש ב-2010 כשופט בפסטיבל "פותחים במה - פסטיבל בית ליסין למחזאות ישראלית". כמו כן נמנה ב-2012 על חבר השופטים של פרס קרן רבינוביץ' לתרגום מחזות על-שם עדה בן-נחום.
כתב ארבעה תסריטים לסרטי קולנוע: "שרגא קטן" (ביחד עם זאב רווח) (1978) ו"בובה" (1987) שקודם לכן העלה אותם כהצגות תיאטרון, "ספר נשים" ו"שחקנים". כמו כן שיחק בתפקידי משנה בסרטים "שרגא קטן" (1978) ו"ב-72 לא הייתה מלחמה" (1995).
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיטלפונקט נשוי לעיתונאית יעל דן ואב לשני ילדים מנישואיו עימה ולשני ילדים מנישואיו הראשונים. מתגורר בתל אביב. בשנת 2008 הוא השתתף לצד אשתו יעל בסרטו של בנם אלון שנקרא "בשידור חי" בתפקיד קצר של איש ברחוב.
מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזות שהוצגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התקווה האחרונה של רחוב נחמני, תיאטרון חיפה, 1974
- הקוף, תיאטרון חיפה, 1975
- שרגא קטן, תיאטרון חיפה, 1975; נכתב גם כתסריט לסרט.
- הגג , הבימה, 1976
- מי תהום , הבימה, 1977, החאן 1988.
- ויהי חור, צוותא, 1979 (נכתב עם יהושע סובול)
- סטריפטיז אחרון , הוצג בצוותא ב-1980 ושוב ב-1988 וב-1995 הגרסה הראשונה נכתבה עם יהושע סובול.
- בובה, תיאטרון חיפה, 1982
- מכולת, הוצג בהבימה, בבימוי עמית גזית, בשנת 1982, הוצג בשנית, בבימויו של מיטלפונקט, בקופרודוקציה של הקאמרי ובית ליסין ב-2010.
- עמוד העץ, צוותא, 1983 (נכתב עם יהושע סובול)
- פירוד זמני, הוצג בהבימה, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1985.
- טירונות, הוצג בתיאטרון צה"ל, 1985, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער 2005[9]
- נטושים, בית לסין, 1986
- מאמי (אופרת רוק), הוצגה בצוותא ב-1986, ובהבימה, אוקטובר 2002, הוא עצמו ביים, מוזיקה יוסי מר-חיים ואהוד בנאי, תלבושות יובל כספין, תפאורה איתן לוי.
- נהג, ציירת , תיאטרון באר שבע, 1988; גרסה שנייה הוצגה ב-2006 בבית ליסין
- שם המשחק, תיאטרון באר שבע, 1989
- מפיסטו, (על פי קלאוס מאן), תיאטרון באר שבע, 1989; התיאטרון הקאמרי, 2016[10]
- שלושה בלילה, בית לסין, 1990
- הנאהבים, תיאטרון באר שבע, 1991
- סמארה (אופרת רוק) צוותא, 1992
- אחים לנשק, תיאטרון באר שבע, 1992
- אם הבית, תיאטרון באר שבע, 1993. גרסה שנייה עלתה בתיאטרון הבימה ב-2013[11]
- גורודיש, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1993 ופעם נוספת ("גרסת 2015") בקאמרי בעונת 2014/2015[12]
- בויטרה, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1995
- גן עדן דרום, בית לסין, 1996
- אדון וולף, הוצג בקאמרי, בבמוי אילן רונן, בשנת 1997
- השחקן, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1998
- מדריך למטייל בוורשה, הבימה 1999; גרסה שנייה עלתה בתיאטרון היידישפיל ב-2013
- איסמעיליה, בית ליסין, 2002; הקאמרי, 2017[13]
- עיר הנפט, הוצג בקאמרי ב-2004
- התאונה, הוצג ב-2004
- ריגוש, הועלה בתיאטרון בית ליסין בין השנים 2005 ל-2007[14]
- אנדה, הועלה בבית ליסין בשנת 2008[15]
- מסילה לדמשק, הוצג בתיאטרון הבימה, 2010[16]
- מקסי ואני, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2012[17]
- אז, בפראג, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2013[18]
- חברים של חברים, הוצג בקאמרי, 2014[19]
- הזאבים, הוצג בקאמרי, 2016[20]
מחזות שיצאו לאור בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מי תהום, הקיבוץ המאוחד, 1979.
- מכולת, אור עם, 1982.
- בובה, אור עם, 1982.
- פירוד זמני, אור עם, 1985.
- נהג, ציירת, אור עם, 1988.
- אחים לנשק, כנרת, 1992.
- גורודיש, אור עם, 1993.
- אם הבית, אור עם, 1993.
- השחקן ; גן עדן דרום, גוונים, 1998.
- המדריך למטייל בוורשה, גוונים, 1999. הוצג בהבימה, הבמאי הלל מיטלפונקט, מוזיקה רונן בן-דוד, תפאורה אדריאן ווקס, מרס 1993.
- חבילות מאמריקה ; אסמעיליה, גוונים, 2003. הוצג בהבימה, הבמאי רוני פינקוביץ', מוזיקה אבי בללי, דצמבר 2000[21].
- עיר הנפט, גוונים, 2005.
- התאונה, גוונים
- אנדה, גוונים, תשס"ט 2009.
- מקסי ואני, גוונים, 2012.
- אז, בפראג, גוונים, 2013
- הזאבים, גוונים, 2016
מחזות שתרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמורה קטנה, מחזה בשני חלקים, מאת פיטר גיל, בית צבי, 1982.
- קומיקאים, מאת טרבור גריפית, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
- צילו של אקדחן, טרגדיה בשתי מערכות, מאת שון או'קייסי, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
- עקומים, מאת מרטין שרמן, אור עם, תל אביב, 1983.
- כותרת ראשית, מחזה, מאת בן הכט וצ'ארלס מקארתור, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
- מראה מעל הגשר, מחזה, מאת ארתור מילר, 2009
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נורית נתנאל, "מראות נשברות - ייצוג הישראליות ועיצובה במחזותיהם של יהושע סובול והלל מיטלפונקט", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת, 2012.
- הלל מיטלפונקט, אנדה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 414-407, הוצאת כרמל, 2017.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלל מיטלפונקט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- הלל מיטלפונקט, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הלל מיטלפונקט, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- יחיעם ויץ, אייכמן בתא זכוכית, בן-גוריון במקדש בודהיסטי, באתר הארץ, 23 בינואר 2009
- שרית פוקס, בית הלל: ריאיון עם הלל מיטלפונקט, באתר nrg, 28 באוגוסט 2010
- מרב יודילוביץ', 25 "מאמי": הפקה חדשה, פצעים ישנים, באתר ynet, 18 ביוני 2012
- יעקב בר-און, הלל מיטלפונקט על "המהפכה התרבותית" של מירי רגב: "הכל שקרים", באתר מעריב אונליין, 15 באוגוסט 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על אזרחי עם אילן בירן, גלי צה"ל, 15 בספטמבר 2012
- ^ נירית אנדרמן, "מאמי" חוזרת ויכול להיות שהפעם זה יגלוש לאלימות פיזית, באתר הארץ, 25 ביוני 2018
- ^ שני ליטמן, "מאמי" הוא אחד הסרטים המרגשים והחזקים שנוצרו כאן בשנים האחרונות, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2019
- ^ אורי קליין, הרווחנו: העיבוד הקולנועי המרגש ל"מאמי" מגיע ישר לטלוויזיה, באתר הארץ, 24 במרץ 2020
- ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט כובש את העולם, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
- ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט באנגליה, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2008
- ^ טל פרי, בחזרה לימי המנדט, באתר גלובס, 21 במרץ 2010
- ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט מונה למחזאי הבית של בית לסין, באתר הארץ, 5 ביולי 2006
- ^ ציפי שוחט, מיטלפונקט הולך לתיכון, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "מפיסטו": זהירות, רק שחקן, באתר הארץ, 16 במרץ 2016
- ^ ציפי שוחט, גרסה מעודכנת למחזהו של הלל מיטלפונקט "אם הבית", באתר הארץ, 15 באוקטובר 2006
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "גורודיש": הצגה יותר חשובה מעצמה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2014
- ^ איתן בלום, למה היה צריך להעלות מחדש את ההצגה האנכרוניסטית הזאת?, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017
- ^ הועלה בתיאטרון בית ליסין בין השנים 2005 ל-2007
- ^ מיכאל הנדלזלץ, המחזה השערוריתי של הלל מיטלפונקט, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2008
- ^ מיכאל הנדלזלץ, מסילה לדמשק: אמת שאפשר לחיות אתה, באתר הארץ, 13 באפריל 2010
- ^ מיכאל הנדלזלץ, מקסי ואני של הלל מיטלפונקט, באתר הארץ, 14 בפברואר 2012
- ^ אייל מלובן, עכבר העיר, הלל מיטלפונקט: "אני כותב את עצמי", באתר הארץ, 22 בפברואר 2013
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "חברים של חברים": הקרום הדביק של הישראליות, באתר הארץ, 1 ביוני 2014
- ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "הזאבים": הרוויזיוניסטים עושים את העבודה, באתר הארץ, 28 ביולי 2016
מיכאל הנדלזלץ, "הזאבים": משל הבצל הציוני, באתר הארץ, 28 ביולי 2016 - ^ מיכאל הנדלזלץ, בזכות המשחק, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2001