הלל מיטלפונקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הלל מיטלפונקט
אין תמונה חופשית
לידה 18 בספטמבר 1949 (בן 70) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, מחזאי, במאי תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג יעל דן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הִלֵּל מִיטְלְפּוּנְקְט (נולד ב-18 בספטמבר 1949) הוא מחזאי ובמאי תיאטרון ישראלי, מהבולטים במחזאים הישראלים החל משנות ה-80 של המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטלפונקט, בנו של הצייר והמשורר יוסף דוד מיטלפונקט, גדל והתחנך בחולון. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גולני. בגולני עבר מיטלפונקט מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושירת כסמל מחלקה[1]. מיטלפונקט הוא בוגר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, שם גם לימד. כתב מחזות לתיאטרון חיפה, התיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון באר שבע ובית ליסין. חלק ממחזותיו ביים בעצמו, וכן ביים מחזות מהקלאסיקה העולמית, בהם "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"המים זוכרים", ותרגם מחזות כמו "עקומים" ו"כותרת ראשית".

במחזותיו מרבה מיטלפונקט לעסוק בחברה הישראלית ובפניה של מדינת ישראל, בנושאים כמו המיליטריזם הישראלי, היחס לחריגים ולאנשים בשולי החברה, יחסים בתוך המשפחה, הבורגנות ותאוות הכסף והשפעת השואה על חיי החברה.

במחזה "מכולת" שהוצג בתיאטרון הבימה ב-1982, מיטיב מיטלפונקט לצלם תמונה רבת פרטים של המשפחה היהודית שהגיעה ממזרח אירופה, על אופיה, דרך חשיבתה ובעיקר קשיי ההסתגלות במדינה, שלא פוסקים גם שנים רבות לאחר ההשתקעות. במחזה משוקעת ביקורת על החשיבות הרבה שמקנים כולם לכסף, בעיקר ניצולי השואה, שמחשבים כל פרט בחייהם ואף ביחסים ביניהם על פי ערכו במטבעות.

מחזה הרוק "מאמי", שכתב וביים ב-1986, עסק בכיבוש הישראלי בשטחים והיחס לפלסטינים, ובקיפוח והאפליה של תושבי הדרום. המחזה הוצג שוב על ידי הבימה ב-2002 ועל ידי בית הספר למשחק בית צבי ב-2012. ביוני 2018 החלו צילומי סרט המבוסס על אופרת הרוק בבימויה של קרן ידעיה[2]. הסרט היה מעומד לשבעה פרסי אופיר (כולל פרסי השחקניות לאלקיים וגל) וזכה בשניים: פרס המוזיקה המקורית ופרס עיצוב הפסקול. הסרט נחשף לראשונה לציבור בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2019[3], ויצא לאקרנים להקרנות מסחריות ב-12 במרץ 2020[4].

המחזות שכתב החל משנות ה-90, "גורודיש", "עיר הנפט" ו"איסמעיליה", עוסקים בהרואיות הניצחון של מלחמת ששת הימים, שסחפה אז את החברה הישראלית והפריחה בה חלומות גדולים, שהתנפצו בשבר הלאומי שהגיע במלחמת יום כיפור, מה שגרר גם שבר פרטי בחיי הגיבורים. ב"גורודיש" היה זה אלוף שמואל גונן, גיבור הניצחון בששת הימים שהודח בעקבות מלחמת יום כיפור, ב"עיר הנפט" מדובר על עיוות מוסרי של ישראלים (כולל גיבורה ניצולת שואה) המחפשים את הכסף הקל והמהיר בסיני בין שתי המלחמות, ו"איסמעליה" עוסקת בשלושה חברים מאז מלחמת יום כיפור, והתנפצות החלומות והאידיאלים שלהם לאורך השנים.

במחזהו "מדריך למטייל בוורשה" (1995), עסק מיטלפונקט בהשפעת השואה על גיבוריו הישראלים, על היחס של בני הדור השני להוריהם ולעבר, מול המציאות בהווה. זאת, דרך ביקור של אם ניצולת שואה ובנה בוורשה המודרנית.

במחזה "תאונה" (2004), בדק את המצפון של בני האדם והיחס לזר בחברה הבורגנית, דרך תאונת 'פגע וברח' שבה נהרג עובד זר סיני. בשנת 2009 הועלה המחזה באנגלית ב"תיאטר ג'יי",בוואשינגטון, ובגרמנית בתיאטרון בעיר קיל שבגרמניה, ובהמשך בציריך[5]. בשנת 2010 הוצג המחזה "מסילה לדמשק" של מיטלפונקט בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון[6][7].

ב-20062013 שימש מיטלפונקט כמחזאי הבית וכיועץ אמנותי של תיאטרון בית ליסין[8]. במסגרת תפקידו זה שימש ב-2010 כשופט בפסטיבל "פותחים במה - פסטיבל בית ליסין למחזאות ישראלית". כמו כן נמנה ב-2012 על חבר השופטים של פרס קרן רבינוביץ' לתרגום מחזות על-שם עדה בן-נחום.

כתב ארבעה תסריטים לסרטי קולנוע: "שרגא קטן" (ביחד עם זאב רווח) (1978) ו"בובה" (1987) שקודם לכן העלה אותם כהצגות תיאטרון, "ספר נשים" ו"שחקנים". כמו כן שיחק בתפקידי משנה בסרטים "שרגא קטן" (1978) ו"ב-72 לא הייתה מלחמה" (1995).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטלפונקט נשוי לעיתונאית יעל דן ואב לשני ילדים מנישואיו עימה ולשני ילדים מנישואיו הראשונים. מתגורר בתל אביב. בשנת 2008 הוא השתתף לצד אשתו יעל בסרטו של בנם אלון שנקרא "בשידור חי" בתפקיד קצר של איש ברחוב.

מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות שהוצגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התקווה האחרונה של רחוב נחמני, תיאטרון חיפה, 1974
  • הקוף, תיאטרון חיפה, 1975
  • שרגא קטן, תיאטרון חיפה, 1975; נכתב גם כתסריט לסרט.
  • הגג , הבימה, 1976
  • מי תהום , הבימה, 1977, החאן 1988.
  • ויהי חור, צוותא, 1979 (נכתב עם יהושע סובול)
  • סטריפטיז אחרון , הוצג בצוותא ב-1980 ושוב ב-1988 וב-1995 הגרסה הראשונה נכתבה עם יהושע סובול.
  • בובה, תיאטרון חיפה, 1982
  • מכולת, הוצג בהבימה, בבימוי עמית גזית, בשנת 1982, הוצג בשנית, בבימויו של מיטלפונקט, בקופרודוקציה של הקאמרי ובית ליסין ב-2010.
  • עמוד העץ, צוותא, 1983 (נכתב עם יהושע סובול)
  • פירוד זמני, הוצג בהבימה, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1985.
  • טירונות, הוצג בתיאטרון צה"ל, 1985, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער 2005[9]
  • נטושים, בית לסין, 1986
  • מאמי (אופרת רוק), הוצגה בצוותא ב-1986, ובהבימה, אוקטובר 2002, הוא עצמו ביים, מוזיקה יוסי מר-חיים ואהוד בנאי, תלבושות יובל כספין, תפאורה איתן לוי.
  • נהג, ציירת , תיאטרון באר שבע, 1988; גרסה שנייה הוצגה ב-2006 בבית ליסין
  • שם המשחק, תיאטרון באר שבע, 1989
  • מפיסטו, (על פי קלאוס מאן), תיאטרון באר שבע, 1989; התיאטרון הקאמרי, 2016[10]
  • שלושה בלילה, בית לסין, 1990
  • הנאהבים, תיאטרון באר שבע, 1991
  • סמארה (אופרת רוק) צוותא, 1992
  • אחים לנשק, תיאטרון באר שבע, 1992
  • אם הבית, תיאטרון באר שבע, 1993. גרסה שנייה עלתה בתיאטרון הבימה ב-2013[11]
  • גורודיש, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1993 ופעם נוספת ("גרסת 2015") בקאמרי בעונת 2014/2015[12]
  • בויטרה, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1995
  • גן עדן דרום, בית לסין, 1996
  • אדון וולף, הוצג בקאמרי, בבמוי אילן רונן, בשנת 1997
  • השחקן, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1998
  • מדריך למטייל בוורשה, הבימה 1999; גרסה שנייה עלתה בתיאטרון היידישפיל ב-2013
  • איסמעיליה, בית ליסין, 2002; הקאמרי, 2017[13]
  • עיר הנפט, הוצג בקאמרי ב-2004
  • התאונה, הוצג ב-2004
  • ריגוש, הועלה בתיאטרון בית ליסין בין השנים 2005 ל-2007[14]
  • אנדה, הועלה בבית ליסין בשנת 2008[15]
  • מסילה לדמשק, הוצג בתיאטרון הבימה, 2010[16]
  • מקסי ואני, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2012[17]
  • אז, בפראג, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2013[18]
  • חברים של חברים, הוצג בקאמרי, 2014[19]
  • הזאבים, הוצג בקאמרי, 2016[20]

מחזות שיצאו לאור בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מי תהום, הקיבוץ המאוחד, 1979.
  • מכולת, אור עם, 1982.
  • בובה, אור עם, 1982.
  • פירוד זמני, אור עם, 1985.
  • נהג, ציירת, אור עם, 1988.
  • אחים לנשק, כנרת, 1992.
  • גורודיש, אור עם, 1993.
  • אם הבית, אור עם, 1993.
  • השחקן ; גן עדן דרום, גוונים, 1998.
  • המדריך למטייל בוורשה, גוונים, 1999. הוצג בהבימה, הבמאי הלל מיטלפונקט, מוזיקה רונן בן-דוד, תפאורה אדריאן ווקס, מרס 1993.
  • חבילות מאמריקה ; אסמעיליה, גוונים, 2003. הוצג בהבימה, הבמאי רוני פינקוביץ', מוזיקה אבי בללי, דצמבר 2000[21].
  • עיר הנפט, גוונים, 2005.
  • התאונה, גוונים
  • אנדה, גוונים, תשס"ט 2009.
  • מקסי ואני, גוונים, 2012.
  • אז, בפראג, גוונים, 2013
  • הזאבים, גוונים, 2016

מחזות שתרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על אזרחי עם אילן בירן, גלי צה"ל, 15 בספטמבר 2012
  2. ^ נירית אנדרמן"מאמי" חוזרת ויכול להיות שהפעם זה יגלוש לאלימות פיזית, באתר הארץ, 25 ביוני 2018
  3. ^ שני ליטמן"מאמי" הוא אחד הסרטים המרגשים והחזקים שנוצרו כאן בשנים האחרונות, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2019
  4. ^ אורי קלייןהרווחנו: העיבוד הקולנועי המרגש ל"מאמי" מגיע ישר לטלוויזיה, באתר הארץ, 24 במרץ 2020
  5. ^ ציפי שוחטהלל מיטלפונקט כובש את העולם, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
  6. ^ ציפי שוחטהלל מיטלפונקט באנגליה, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2008
  7. ^ טל פרי, ‏בחזרה לימי המנדט, באתר גלובס, 21 במרץ 2010
  8. ^ ציפי שוחטהלל מיטלפונקט מונה למחזאי הבית של בית לסין, באתר הארץ, 5 ביולי 2006
  9. ^ ציפי שוחטמיטלפונקט הולך לתיכון, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
  10. ^ מיכאל הנדלזלץ"מפיסטו": זהירות, רק שחקן, באתר הארץ, 16 במרץ 2016
  11. ^ ציפי שוחטגרסה מעודכנת למחזהו של הלל מיטלפונקט "אם הבית", באתר הארץ, 15 באוקטובר 2006
  12. ^ מיכאל הנדלזלץ"גורודיש": הצגה יותר חשובה מעצמה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2014
  13. ^ איתן בלוםלמה היה צריך להעלות מחדש את ההצגה האנכרוניסטית הזאת?, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017
  14. ^ הועלה בתיאטרון בית ליסין בין השנים 2005 ל-2007
  15. ^ מיכאל הנדלזלץהמחזה השערוריתי של הלל מיטלפונקט, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2008
  16. ^ מיכאל הנדלזלץמסילה לדמשק: אמת שאפשר לחיות אתה, באתר הארץ, 13 באפריל 2010
  17. ^ מיכאל הנדלזלץמקסי ואני של הלל מיטלפונקט, באתר הארץ, 14 בפברואר 2012
  18. ^ אייל מלובן, עכבר העירהלל מיטלפונקט: "אני כותב את עצמי", באתר הארץ, 22 בפברואר 2013
  19. ^ מיכאל הנדלזלץ"חברים של חברים": הקרום הדביק של הישראליות, באתר הארץ, 1 ביוני 2014
  20. ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "הזאבים": הרוויזיוניסטים עושים את העבודה, באתר הארץ, 28 ביולי 2016
    מיכאל הנדלזלץ"הזאבים": משל הבצל הציוני, באתר הארץ, 28 ביולי 2016
  21. ^ מיכאל הנדלזלץבזכות המשחק, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2001