אנרכיה, מדינה ואוטופיה

אנרכיה, מדינה ואוטופיה
Anarchy, State, and Utopia

מידע כללי
מאת	רוברט נוזיק
שפת המקור	אנגלית
סוגה	ספרות פילוסופית
נושא	צדק חלוקתי
הוצאה
הוצאה	Basic Books
מקום הוצאה	ארצות הברית
תאריך הוצאה	1974
מספר עמודים	334
פרסים
פרס הספר הלאומי (1975)
קישורים חיצוניים
מסת"ב	מסת"ב 978-0465097203

אנרכיה, מדינה ואוטופיה (באנגלית: Anarchy, State and Utopia) הוא ספר מאת הפילוסוף הפוליטי רוברט נוזיק. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1974, זכה בפרס הספר הלאומי של ארצות הברית בקטגוריה פילוסופיה ודת ונבחר על ידי המוסף הספרותי של הטיימס לאחד ממאה הספרים המשפיעים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

בספר מציע נוזיק תאוריית צדק התומכת בהתערבות מינימלית של המדינה בחיי האזרחים, ומהווה תשובה ליברטריאנית לספרו של ג'ון רולס "תאוריה של צדק".

הספר נכתב בעקבות קורס שלימד נוזיק עם הפילוסוף מייקל וולצר באוניברסיטת הרווארד בשנת 1971, שנקרא "קפיטליזם וסוציאליזם". הקורס היה למעשה וויכוח בין השניים, התפיסה של נוזיק מוצגת בספרו אנרכיה, מדינה ואוטופיה והתפיסה של וולצר מוצגת בספרו תחומי הצדק.

רקע

במחצית השנייה של המאה ה-20 בהשפעת המפנה הלשוני והפוזיטיביזם הלוגי, דעך העיסוק בפילוסופיה נורמטיבית (אתיקה ופילוסופיה פוליטית) בעולם האקדמי האנגלו-אמריקאי. תפקיד הפילוסופיה בתחומים אלה הצטמצם לתחום המכונה 'מטא-אתיקה' כלומר ניתוח לוגי ומושגי של השפה המוסרית. מעט מאוד תשומת לב הוקדשה לתיאוריות מוסריות נורמטיביות. או יתרה מכך, גם כאשר נשקלו תיאוריות מוסר נורמטיביות, הגישה התועלתנית הייתה במרכז תשומת הלב.

פרסום הספרים "תאוריה של צדק" של ג'ון רולס שמגן על השוויון הליברלי, ו"אנרכיה, מדינה ואוטופיה" של רוברט נוזיק שמאתגר את הלגיטימיות של כל דבר מעבר למדינה המינימלית (מדינת שומר הלילה), גרם לעיסוק מחדש בפילוסופיה הפוליטית.

גם בתחום המחשבה הכלכלית היה הספר פורץ דרך. בשנים שקדמו להוצאת הספר, לרעיונות ליברטריאניים כמעט לא הייתה נוכחות בממסד האקדמי. כלכלני השוק החופשי כמו פרידריך האייק ומילטון פרידמן עדיין לא זכו בפרסי נובל שלהם.

בשנת 1974 פרסם רוברט נוזיק, אז פרופסור צעיר (בן 34) בהרווארד, את ספרו אנרכיה, מדינה ואוטופיה שמהווה תגובה ליברטריאנית וקריאת תיגר על תאוריית הצדק של הפילוסוף המפורסם ג'ון רולס שחיבורו המונומנטלי 'תיאוריה של צדק', זכה לשבחים רבים.

תקציר

צדק היסטורי

טיעונים נגד דפוסי חלוקה

שחקן הכדורסל האמריקאי וילט צ'מברלין

נוזיק דוחה כל עקרון דפוסי של חלוקה (כמו "לכל אחד כפי מאמציו", "כפי תרומתו" או "כפי צרכיו"). בטענה שהמושג "צדק חלוקתי" מוטעה מטבעו, משום שהוא רומז לכך שיש איזו סמכות מרכזית ש"מחלקת" ליחידים עושר והכנסה שהיו קיימים לפני החלוקה, והופיעו יש מאין. למעשה, עושר וטובין מוחזקים על ידי היחידים המחזיקים בהם, רק באמצעות המאמצים של אנשים אלה עצמם. ומאמציהם ועסקאותיהם של אנשים אלה מעניקים להם תביעה מוסרית על הכנסות אלה. כל האמירות על "חלוקת העושר" למעשה מסתירות את הדרך שבה העושר נוצר, ובכך רוב הדיונים על צדק חלוקתי נוטים ללא הצדקה לכיוון סוציאליסטי או שוויוני.

ביקורת נוספת נגד הדפוסים העקרוניים של החלוקה, מציג נוזיק באמצעות ניסוי מחשבתי מפורסם בו מעורב שחקן הכדורסל הידוע וילט צ'מברלין. נתאר שצ'מברלין חותם על חוזה עם קבוצת הכדורסל בה הוא משחק ולפיו בכל משחק ביתי הוא יקבל עשרים וחמישה סנט כנגד כל כרטיס כניסה. העונה מתחילה והאנשים צופים בהתלהבות במשחקי הקבוצה ומשלשלים עשרים וחמישה סנט לקופסה ששמו רשום עליה. נניח שבעונה באו מיליון צופים למשחקי הבית של צ'מברלין והוא הרוויח 250,000 $ והוא עשיר הרבה יותר מכולם.האם הוא זכאי להכנסה זו?

נוזיק טוען שהסכמים חוזיים מושכלים וחופשיים כאלה שומרים על הצדק במובן זה שאם המצב המקורי היה צודק, אז גם המצב הנובע מהסכמים כאלו הוא צודק (ולא מהשפעות אחרות). כתוצאה מכך, אם נקבע שלא היו השפעות רלוונטיות אחרות, המצב שנוצר חייב להיות צודק.

בהינתן ההנחה שלנו שהמצב המקורי היה צודק, טוען נוזיק, הוא פרוצדורלי: אם מתחילים ממצב צודק ומחילים צעדים צודקים, התוצאה חייבת להיות צודקת. הנקודה המכרעת כאן היא שבהינתן (לפי נוזיק) שהעברת זכויות בהתאם לחוזים חופשיים ומושכלים הן רק צעדים, המצב הנובע בדרך כלל לא יהיה בהתאם לדפוס שצוין (למשל, שוויון או פרופורציונלי לזכות). מכאן שהסכמים חוזיים - והזכויות להעברה ולרכישה בהעברה המאפשרות אותם - אינם עולים בקנה אחד עם דפוס תורת הצדק. בהתחשב בכך שלפרטים יש בוודאי הזכות לעסוק בהסכמים חוזיים, לא ניתן לשמור על דפוס מבלי להגביל את חירותם של אנשים שלא בצדק. לפיכך, שום תאוריית צדק אינה סבירה, לטענתו. זהו טיעון חשוב,

טיעון נוסף של נוזיק מבוסס על הציווי המוחלט השני של קאנט.

טיעון נוסף של נוזיק נגד דפוסי חלוקה הוא: כל עקרון צדק דפוסי, המצביע על תוצאה, מסתמך במובלע על ההנחה שהחלוקה היא חלוקה מחודשת, לקיחה מפלוני ונתינה לאלמוני. אצלנו המדינה לוקחת מאזרחיה טובין באמצעות מיסוי ומחלקת את הטובין האלה מחדש באמצעות תשלומי הרווחה ושירותים אחרים. לדעת נוזיק, הצו הקטגורי של קאנט בנוסחת "אדם כתכלית": "עשה את פעולתך כך, שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד" אוסר מיסוי, וחלוקה מחודשת.

בהמשך הספר נוזיק מחריף את הטון, וכותב שמיסוי שכר דומה לעבודת כפייה.

תורת הזכאות

עבור נוזיק, צדק משמעותו כיבוד זכויותיהם הקנייניות של יחידים, הימנעות מהתערבות בזכותם לעשות בקניינם ככל העולה על רוחם. ותפקידה של המדינה הוא להימנע ככל האפשר, ולמנוע מאחרים, פגיעה בזכויות אזרחיה. את תורתו מכנה נוזיק "תורת הזכאות" (Entitlement Theory), והיא מורכבת שלושה עקרונות של צדק היסטורי:

1. עיקרון הרכישה (Acquisition)
2. עיקרון ההעברה (Transfer)
3. עיקרון תיקון העוול (rectification of injustice)

עיקרון הרכישה - זכויות רכישה ראשוניות

העיקרון עוסק בכללים לקניין התחלתי צודק (זכויות רכישה ראשוניות), הוא מתאר את האופן שבו אנשים מגיעים לראשונה לבעלות על רכוש שאינו שייך לעולם הטבע, אילו סוגים של דברים ניתן להחזיק בהם וכן הלאה.

זכות רכישה ראשונית היא הזכות לרכוש זכויות קניין פרטיות על דברים שאינם כבר בבעלות פרטית של אחרים. נוזיק לא מקדיש מקום רב לדיון בזכויות רכישה ראשוניות. הוא טוען בפשטות שהעולם הבלתי מיושב הוא הפקר ואינו נמצא בבעלות של אף אחד, ואנשים חופשיים להשתמש בכל חלק ממנו. ובכך הוא (כמו הפילוסוף האנגלי מהמאה ה-17 ג'ון לוק) דוחה, למשל, את הדעה לפיה העולם נמצא בתחילה בבעלות של פרט או קבוצת פרטים. (דעה כזו הועלתה במאה ה-17 על ידי תומכי "הזכות האלוהית של המלכים" - דוקטרינה אשר לוק דחה בתוקף.)

הדרישה של ג'ון לוק לזכות הרכישה הראשונית היא שכאשר אדם משקיע את עבודתו במשאב שנמצא במצב טבעי, כלומר בחזקת כולם, הוא מערב בו את עבודתו שהיא קניינו הפרטי. באופן זה הוא מפקיע את המשאב מהחזקה המשותפת והופך אותו לקניינו הפרטי, וזאת ללא צורך בהסכמה של שאר בני האדם. בנוסף לוק דורש שהאדם ישאיר כמות מספקת, באיכות לא פחות טובה, בשביל אחרים.

נוזיק מבקר את לוק ומציין שהמשמעות של "מערב בו את עבודתו" לא ברורה, לדוגמה האם אסטרונאוט שמנקה חלקה לא מיושבת על מאדים מערב את עבודתו עם החלקה, כל מאדים או עם כל היקום הבלתי מיושב כולו?

החלק החשוב ברכישה נוגע לדרישה, שהאדם ישאיר כמות מספקת, באיכות לא פחות טובה לאחרים. נוזיק קורא לו התנאי הלוקיאני (the Lockean proviso). ניתן לפרש את תנאי הלוקיאני בדרכים שונות. נוזיק מפרש אותו כדרישה לכך שמצבם של אחרים לא יחמיר על ידי הניכוס. ובמילים אחרות, שמצבו של אף אחד לא יהיה גרוע יותר ממה שהיה אילו הניכוס לא היה מתקיים (כלומר, אם החפץ יישאר בשימוש משותף).

עיקרון ההעברה

העיקרון עוסק בכללי חליפין הוגנים, כיצד אדם אחד יכול לרכוש אחזקות מאחר. הרעיון המרכזי של עיקרון ההעברה הוא שאם יש לאדם זכויות קניין מלאות על מכונית (הכוללת את הזכות להעביר את הזכויות הללו לאחרים) והוא נותן את הסכמתו החופשית והמושכלת להעברת זכויות אלו לאדם שני (והוא רוצה בכך), אזי הזכויות הללו מועברות אליו. נוזיק מדגיש כי הצדק תלוי באילו הסכמים חוזיים נעשו ולכן שום תאוריית צדק של מדינה (שאיננה היסטורית) לא יכולה להיות מספקת.

עיקרון תיקון העוול

עיקרון תיקון העוול הוא אוסף כללים שמתקנים חריגות בשני הכללים הקודמים. כמו התמודדות עם אחזקות שנרכשו או הועברו שלא בצדק, האם וכמה ניתן לפצות קורבנות, כיצד להתמודד עם עבירות ארוכות טווח או עוולות שנעשו על ידי ממשלה.

המדינה

הלגיטימיות של המדינה המינימלית

בחלק זה נוזיק מגן על הלגיטימיות של המדינה מינימלית מפני האתגר המוסרי של האנרכיזם האינדיבידואליסטי.

הגרסה החזקה ביותר של האנרכיזם היא זו שטוענת כי אין שום הצדקה למדינה כלשהי. אך את הגרסה הזו אפשר לדחות בקלות משום שכמעט כולם מסכימים שהיא בלתי הגיונית משום שהמדינה נראית לגיטימית לחלוטין כאשר היא למשל, מקדמת ביעילות ובהגינות את רווחת הפרט. וכן כל מי שנשלט על ידה נתן, בתנאים הוגנים, את הסכמתו החופשית לה. גרסה חלשה יותר של אנרכיזם היא האנרכיזם המתון, שגורס שמדינה אינה לגיטימית מבחינה מוסרית אלא אם כל הנשלטים בה נתנו הסכמה מתאימה. יחסית לתיאוריות רבות של מוסר פוליטי - כמו תועלתנות ואמנה חברתית - אפילו גרסה מתונה כזו של אנרכיזם אינה סבירה. משום שגרסה של תועלתנות, למשל, יכולה לקבוע שמדינה היא לגיטימית אם היא ממקסמת את הרווחה הכוללת בחברה (בהשוואה להסדרים חברתיים אחרים). הסכמה וזכויות הגנה עצמית אינן ממלאות תפקיד מיוחד בתיאוריה זו של הצדקה פוליטית. עם זאת, נוזיק מתחיל בתיאוריה ליברטריאנית של זכויות הפרט, שבה הסכמה וזכויות הגנה עצמית ממלאות תפקידים משמעותיים ביותר. אם כן עמדה אנרכיסטית כזאת נראית משכנעת למדי. נוזיק, עם כל זאת, טוען שהמדינה יכולה להיות לגיטימית גם ללא הסכמה פה אחד.

אי הלגיטימיות של מדינה לא מינימלית

בחלק זה נוזיק קורא תיגר על הניסיונות להצדיק התערבות שאינה מינימלית של המדינה בחיי האזרחים.

הביקורות על תאוריית הצדק של ג'ון רולס

כריכת הספר "תאוריה של צדק" מאת הפילוסוף ג'ון רולס

הספר נכתב כתשובה ליברטריאנית לספרו של ג'ון רולס "תאוריה של צדק", חלק ניכר מהספר (כשביעית) הוא ביקורת ישירה נגד התיאוריה של ג'ון רולס.

התאוריה של רולס עוסקת בשאלה כיצד תסדיר חברה ליברלית והוגנת את מבנה מוסדותיה הבסיסיים. לאילו עקרונות של צדק יכולים הצדדים השונים בחברה להסכים. המתדיינים אצל רולס הם אוטונומיים ורציונליים, ועם זאת בעלי רצון להיטיב עם עצמם, בתנאים של התדיינות במעמד שווה. הם אינם אלטרואיסטים או אגואיסטים, אלא סבירים ורציונליים. הם מודעים למטרות שאותן הם רוצים להשיג, אך מוכנים להשיג מטרות אלו באמצעות דיון רציונלי ותבוני שיתבסס על היגיון ולא על אינטרס. רולס הכיר בכך שדיון שכזה קשה מאוד ליישום בעולם הממשי, ולפיכך הציע את הכלי המחשבתי של "מסך הבערות" (Veil of Ignorance).

הדיון מתבצע ב"מצב המקורי" (Original Position) הטרום-חברתי, שאינו אמור להיות, כבמשנתם של הובס או רוסו, מצב היסטורי, אלא מצב היפותטי. אל המצב המקורי מגיעים המתדיינים כשהם חפים מכל ידע לגבי מצבם בעולם הממשי - עשירים או עניים, לבנים או שחורים, גברים או נשים וכיוצא בזה, ומהי "תפיסת הטוב" (Conception of the Good) שבה הם אוחזים. כדברי רולס:

איש אינו יודע מה מקומו בחברה, מה מיקומו המעמדי או הסטטוס החברתי שלו... מה העלה בגורלו בחלוקת הנכסים הטבעיים והיכולות הטבעיות, מה שכלו, מה כוחו וכדומה

— רולס, תאוריה של צדק, עמ' 12

לפי רולס, מתדיינים המצויים במצב המקורי, מאחורי מסך הבערות, ופועלים בצורה רציונלית ואוטונומית, יחליטו לאמץ שני עקרונות מרכזיים - "עקרונות הצדק כהוגנות" (Justice As Fairness), המבטאים את הדרך שבה אמורה לפעול חברה ליברלית דמוקרטית סדורה היטב.

• עקרון החירות (The Liberty Principle) - לכל אחד יש זכות דומה שאינה בת–ביטול, למכלול הולם לגמרי של חירויות יסוד שוות, מכלול העולה בקנה אחד עם מכלול חירויות דומה לכולם.
• עקרון השוויון - אי–שוויונֹות כלכליים וחברתיים צריכים לספק שני תנאים: ראשית, עליהם להיות מוצמדים למשרות ולעמדות פתוחות לכול בתנאים של שוויון הזדמנויות הוגן (עקרון שוויון הזדמנויות); ושנית, עליהם להיות לטובתם המְַרּבית של אלה מבני החברה שמצבם הוא הגרוע ביותר. כלומר יש לאפשר לאנשים ליהנות מעושרם הגדול יותר, כישרון, או מאמץ רק כל עוד הם מפצים את אלו שמזלם פחות טוב. (עקרון הפער, The Difference Principle)

הביקורת על תיאורית "המצב המקורי"

איור המדמה את תאוריית ה"מצב המקורי" של ג'ון רולס, בו המשתתפים לא יודעים פרטים על חייהם האמיתיים

נוזיק מבקר בחריפות את תאוריית המצב המקורי של רולס, לשם כך הוא מביא את הדוגמה הבאה:

קבוצת תלמידים נבחנה בנושא מסוים. התלמידים כונסו יחד קודם שנמסרו להם תוצאות הבחינה, והם התבקשו לחלק ביניהם את הציונים. הסכום הכולל של הנקודות שכל התלמידים קיבלו יחד בחלוקה זו צריך להיות שווה לסכום הכולל של הנקודות שניתנו על ידי המורה. התלמידים התבקשו לא רק לחלק את הציונים של הבחינה הנוכחית אלא גם לקבוע עיקרון של חלוקת ציונים, שיהיה מתאים לכל הבחינות העתידיות. ובכן, על איזה עיקרון של חלוקת ציונים יחליטו התלמידים? בתנאים אלו, שהם תנאים דומים לתנאי המצב המקורי שתיאר רולס, יחליטו הסטודנטים, לדעת נוזיק, על חלוקת הציונים שווה בשווה: הם ידגלו בעקרון השוויון בחלוקת ציונים (או בחלוקה בלתי שווה, אך שהתלמיד בעל הציון הנמוך ביותר יקבל ציון גבוה יותר ממה שהיה מקבל לו חילקו את הציונים בצורה שווה - על פי "עיקרון ההפרשיות" של רולס). לאחר שהתלמידים החליטו לחלק את הציונים ביניהם שווה בשווה, מפרסם המורה את הציונים האמיתיים שקיבל כל אחד מהם. כעת ברור שהתלמידים לא יגיעו להסכמה להעדיף את ציוני המורה משום שהתלמידים החלשים יתנגדו לכך. וכך ידחה עיקרון חלוקת הציונים לפי הערכת המורה ויתקבל עיקרון אחר של חלוקת ציונים.

נוזיק מבקש להראות באמצעות דוגמה זו את האבסורד של הניסיון להציג את בעיית הצדק כבעיה של חלוקת מאגר נתון של טובין על פי דפוס חלוקה כלשהו, שעליו יש להכריע במשא ומתן, בדומה למשא והמתן המתנהל במצב המקורי. כיצד אפשר להתייחס לציונים, האמורים מטבעם לציין את ההישגים האישיים של הנבחנים, כאל מאגר בר–חלוקה בין כלל הנבחנים? ובדומה לכך גם בחיים האמיתיים אנשים זוכים בטובין על סמך חריצותם, טיב עבודתם וכישרונם. אך המשתתפים במצב המקורי, שנמצאים מאחורי מסך הבערות, אינם יכולים להכיר את ההיבטים האישיים של גורמים אלה ולכן הם אינם מתחשבים בהם. וכדברי נוזיק, ”בני–אדם המתאספים מאחורי מסך של בערות כדי להחליט מי מקבל מה, בעוד שאין הם יודעים דבר על מה שכל אחד מהם זכאי לו, ינהגו בכל דבר הדורש חלוקה כאילו היה מָן היורד מן השמים”

מסקנתו של נוזיק מהדוגמה היא שעצם הרעיון שהחלטתם של בני האדם במצב המקורי תהיה מוצדקת הוא מוטעה ומופרך. משום שהמשתתפים בו לא מכירים את הגורמים האמיתיים שבגללם אנשים זוכים בטובין.

ג'רמי בנת'ם מייסד גישת התועלתנות המודרנית

נושאים נוספים שנידונים בספר

זכויות בעלי חיים

בפרק 3 נוזיק דן בשאלות האם יש גבולות למה שאנחנו יכולים לעשות לבעלי חיים? האם לבעלי חיים יש מעמד מוסרי של חפצים בלבד? מה מקנה לנו את הזכות להשתמש בהם בכלל?

הפילוסוף ג'וש מילבורן טען כי תרומותיו של נוזיק בנושא זה זכו להתעלמות הן בספרות זכויות בעלי החיים והן בספרות הליברטריאנית.

לאחר הוצאת הספר

כאשר הספר יצא לאור, הוא עורר הדים ברחבי העולם האקדמי, רוב המבקרים שיבחו אותו כהצגה אלגנטית ומשוכללת של עמדה ברורה מאוד, אך העמדה הליברטריאנית עצמה הותקפה מכל עבר. מאמרים רבים נכתבו בעקבות פרסום הספר וכנסים שלמים התקיימו בנושא המדינה המינימלית.

הספר עצמו תורגם ל-11 שפות, זכה בפרס הספר הלאומי של ארצות הברית בקטגוריה פילוסופיה ודת ונבחר על ידי המוסף הספרותי של הטיימס לאחד ממאה הספרים המשפיעים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

נוזיק עצמו סירב להגן על ספרו מפני הביקורות הרבות שקיבל, וציין שהוא לא רוצה לבלות את חייו בכתיבת וריאציות של הספר אנרכיה, מדינה ואוטופיה. בראיון משנת 1978 לעיתון הניו יורק טיימס אמר נוזיק:

בתחילת הדרך קראתי ביקורות שהופיעו בעיתונות הציבורית הכללית, ונהניתי שהספר מסוקר ... ואז הפסקתי. עכשיו שולחים לי הרבה דברים שאני באמת לא קורא. אני מעיף בהם מבט כדי לראות אם הם תומכים או מבקרים. אם זו ביקורת, אני לא קורא אותה, ואם זו תמיכה אני לא קורא אותה.

המקור באנגלית

Early on, I read reviews that appeared in the general public press, and enjoyed having the book reviewed ... and then stopped. I now get sent a lot of things that I really don't read. I glance at them to see if they're friendly or an attack. If it is an attack, I don't read it, and if it's friendly I don't read it.

— Jonathan Lieberson, Harvard's Nozick: Philosopher Of The New Right, The New York Times, 17.12.1978

בהמשך חייו, נוזיק זנח במידה רבה את הפילוסופיה הפוליטית ועסק בנושאים אחרים כמו אפיסטמולוגיה, מטאפיזיקה ופילוסופיה של הנפש. אם כי במהלך השנים הוא כתב מספר מאמרים בנושאים בעלי עניין ליברטריאני, כגון מתודולוגיה כלכלית אוסטרית, הסברים על היד הבלתי נראית והאתיקה של איין ראנד.

בשנת 1989, כתב בספרו הא-פוליטי "החיים הנבחנים" :

העמדה הליברטריאנית שהצגתי בעבר נראית לי כיום לקויה מאוד, בין השאר משום שהיא לא שילבה במלואם את השיקולים ההומאניים ואת הפעילויות השיתופיות המשותפות שהיא השאירה מקום ליותר ויותר לתוך המרקם שלה. היא הזניחה את החשיבות הסמלית של עיסוק פוליטי רשמי בנושאים או בבעיות, כדרך לסמן את חשיבותן או דחיפותן ומכאן להביע, להעצים, לתעל, לעודד ולאמת את פעולותינו הפרטיות ואת דאגותינו כלפיהן. מטרות משותפות שהממשלה מתעלמת מהן לחלוטין ... נוטים להיראות לא ראויים לתשומת הלב המשותפת שלנו ולכן לקבל מעט. יש כמה דברים שאנחנו בוחרים לעשות יחד באמצעות הממשלה לציון חגיגי של הסולידריות האנושית שלנו, שמשרתים את העובדה שאנחנו עושים אותם יחד בצורה הרשמית הזאת.

המקור באנגלית

the libertarian position I once propounded now seems to me seriously inadequate, in part because it did not fully knit the humane considerations and joint cooperative activities it left room for more closely into its fabric. It neglected the symbolic importance of an official political concern with issues or problems, as a way of marking their importance or urgency and hence of expressing, intensifying, channeling, encouraging, and validating our private actions and concerns toward them. Joint goals that the government ignores completely … tend to appear unworthy of our joint attention and hence to receive little. There are some things we choose to do together through government in solemn marking of our human solidarity, served by the fact that we do them together in this official fashion.

— החיים הנבחנים (1989), עמ' 286 - 287, רוברט נוזיק

אמירה זו נשמעה כאילו נוזיק חוזר בו ממסקנותיו הליברטריאניות ועוררה הדים ברחבי העולם. אך בראיון האחרון לפני מותו שנערך ביולי 2001, הוא הצהיר שהוא מעולם לא הפסיק להזדהות כליברטריאני, אם כי הוא כבר לא "ליברטריאני הַרְד-קוֹר כמו שהיה קודם".

ביקורות

הפילוסוף הליברל-השמאלני תומאס נייגל עורר הדים רבים בטיעונו שהליברטריאניזם של נוזיק הוא "חסר-בסיס", משום שיוצא מנקודת ההנחה שהאדם שייך לעצמו, ללא הסבר נוסף בעניין.

הפילוסוף ג'ונתן וולף , אחד ממתנגדיו האינטלקטואלים של נוזיק, כתב: "קראתי את נוזיק לראשונה בתואר ראשון בשנת 1980. באותה תקופה סטודנטים לפילוסופיה הגיבו בדרך כלל ל"אנרכיה, מדינה ואוטופיה" באחת משתי דרכים. או שהם חשבו שמסקנותיה כה דוחות עד שאין להתייחס אליה ברצינות כפילוסופיה פוליטית כלל, או שהם חשבו שמסקנותיה כה דוחות, עד שהיה חיוני (אך לא קשה מאוד) להראות כיצד היא נכשלת". אך כעת (בשנות ה-90) אומר וולף, הוא נתקל לעיתים קרובות מדי בדעה שלישית: "שבאופן כללי, נוזיק צודק"

הכלכלן האנרכו-קפיטליסט מארי רות'בארד ביקר את התפיסה של נוזיק במאמרו "Robert Nozick and the Immaculate Conception of the State"

המשפטן האמריקאי ארתור לף מתח ביקורת על תפיסתו של נוזיק במאמרו משנת 1979 "Unspeakable ethics, Unnatural law"

תגובתו של ג'ון רולס

רולס הגיב לביקורת של נוזיק בספרו "הרצאות על ההיסטוריה של הפילוסופיה הפוליטית" (2007), שם טען כי נוזיק מניח שעסקאות צודקות משמרות צדק קיים בדומה לאופן שבו פעולות לוגיות הן "שימור האמת". לפיכך, נוזיק גורס כי יישומים חוזרים ונשנים של "עיקרון הרכישה" ו"עיקרון ההעברה" משמרים מצב ראשוני של צדק שהושג באמצעות "עיקרון הרכישה". רולס מציין כי זו הנחה שדורשת ביסוס. במציאות, הוא טוען, אי-שוויון קטן שנוצר על ידי עסקאות צודקות מצטבר עם הזמן ובסופו של דבר גורם לאי-שוויון גדול ולמצב לא צודק.

ראו גם

• ליברטריאניזם
• מינארכיזם
• מדינת שומר הלילה
• תאוריה של צדק

לקריאה נוספת

ספרים

• אלעזר וינריב, בעיות בפילוסופיה של המוסר, כרך ב' יחידה 7, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
• ברוך זיסר, על ימין ועל שמאל: אשנב לשיח האידאולוגי בן זמננו, עמ' 116 - 122, תל אביב: הוצאת שוקן, 1999
• יוסי דהאן, תיאוריות של צדק חברתי, עמ' 51 - 61, רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2013
• Jonathan Wolff, Robert Nozick: Property, Justice, and the Minimal State, Stanford University Press, 1991
• Jeffrey Paul, Reading Nozick: Essays on Anarchy, State, and Utopia, Rowman & Littlefield Publishers, 1981
• Schmidtz, David (ed.), Robert Nozick, Cambridge University Press, 2002
• Edward Feser, On Nozick, Thomson-Wadsworth, 2003
• Paul ,Miller, Paul (ed.), Natural Rights Liberalism from Locke to Nozick, Cambridge University Press, 2010
• Ralf M. Bader & John Meadowcroft, The Cambridge Companion to Nozick's Anarchy, State, and Utopia, Cambridge University Press, 2011
• Mark Friedman, Nozick's libertarian project: an elaboration and defense, London; New York: Bloomsbury Academic, 2012

מאמרים

• Peter Vallentyne, Central Works of Philosophy: Robert Nozick: Anarchy, State, and Utopia, in The Twentieth Century: Quine and After (Vol. 5, pp. 86-103), 2006
• Nicolás Maloberti, The Squirrel and the State, in The Independent Review (Vol. 14, n. 3), Winter 2010
• Josh Milburn, Robert Nozick on Nonhuman Animals: Rights, Value and the Meaning of Life, 2017
• דייוויד דוניסון, מדיניות חברתית ועקרונות מוסריים, בתוך ביטחון סוציאלי 41, עמ' 5 - 19, 1994 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנרכיה, מדינה ואוטופיה בוויקישיתוף

• אריק מאק, הפילוסופיה הפוליטית של רוברט נוזיק, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• אושי דרמן, חירות ושוויון ללא אחווה: הפילוסוף היהודי שאתגר את "המדינה הסוציאליסטית", בלוג אנו – מוזיאון העם היהודי, נובמבר 2018
• שמואל חרל"פ, המונופולים הדיגיטליים פוגעים לא רק בתחרות - אלא גם בדמוקרטיה, באתר TheMarker‏, 10 בינואר 2018
• ליאור טל שדה, המדינה כשודדת החירות - הליברטריאניזם של נוזיק ופרידמן, פודקאסט 'קולות של רוח' בגלי צה"ל, ינואר 2020
• ג'ונתן לייברסון, Harvard's Nozick: Philosopher Of The New Right, בעיתון The New York Times,‏ 17 בדצמבר 1978 (באנגלית)
• ג'ונתן וולף, Robert Nozick, Libertarianism, And Utopia, באתר Critiques of Libertarianism,‏ 25 באוקטובר 2007 (באנגלית)
• דייוויד לואיס שפר, Robert Nozick and the Coast of Utopia, באתר The New York Sun,‏ 30 באפריל 2008 (באנגלית)
• ג'ף ריגנבאך, Anarchy, State, and Robert Nozick, באתר Mises Institute ,‏ 26 בנובמבר 2010 (באנגלית)
• אנרכיה, מדינה ואוטופיה, באתר OCLC (באנגלית)