בייתוסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הבייתוסים היו קבוצת כהנים אריסטוקרטית אשר פעלה במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. הם נחשבים כאחת מן הכתות הדתוית ביהדות של ימי בית שני. הביתוסיים היו במחלוקת מתמשכת עם הפרושים על אודות התורה שבעל פה, התווכחו איתם בענייני הלכה ובתתחומים נוספים. יש שמזהים את הבייתוסים עם משפחת הכהנים הצדוקית בית ביתוס[1] ויש החולקים על זיהוי זה.[2]

זרמים ביהדות בימי בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן כלשהו, קרוב למרד החשמונאים, החלו לצוץ בין יהודי ארץ-ישראל מחלוקות דתיות, אשר פיצלו את העם לזרמים דתיים שונים. יוסף בן מתתיהו מספר לנו על שלושה זרמים עיקרים: פרושים, צדוקים ואיסיים (בנוסף מוזכרת כת נוספת 'הקנאים'), כאשר מספרות חז"ל אנו עדים רק לשניים הראשונים. אצל חז"ל מופיעה קבוצה נוספת אשר אינה מוכרת לנו ממקורות אחרים כקבוצה דתית נוספת, ואלו הם הבייתוסים. האחרונים והצדוקים מוחלפים תדיר בין הנוסחאות והגרסאות השונות במקורות מקבילים בספרות חז"ל.

מן החילופים בספרות חז"ל בין הבייתוסים לצדוקים, ובשל מספר מקומות ששניהם מוזכרים זה לצד זה, יש להניח שישנה קרבה ביניהם. הקרבה מודגשת באבות דרבי נתן, בו מסופר כי צדוק וביתוס היו תלמידיו של אנטיגונוס איש סוכו, ומהם צמחו הצדוקים וביתוסיים.[3] הן הצדוקים והן הביתוסיים שייכים לזרם אריסטוקרטי כהני. נאמר עליהם שהם כופרים בשכר ועונש בעולם הבא, ובתחיית המתים. כמו כן, שני הזרמים חלקו על הלכות הפרושים, ובעיקר על מסורות הלכתיות, שלא היה להן עיגון ממשי בתורה שבכתב. לעומת זאת, הצדוקים קיבלו את העקרון שפירוש המצוות בתורה יכול לעבור במסורת, ואף היו להם מסורות משל עצמם שנכתבו בספר. בהתנגדותם לפרושים, הם פחות התמקדו בריחוק המסורת הפרושית מהתורה שבכתב, אלא יותר בהתנגדות למסורת הפרושית עצמה, אשר לא תאמה את הפירוש לתורה והמסורת שהייתה בידם.

כוחם ומעמדם של הצדוקים והביתוסיים היה קשור בהיותם כהנים בבית המקדש. עם חורבן בית המקדש, הצדוקים והביתוסיים איבדו מכוחם ולבסוף נעלמו. חז"ל והיהדות הרבנית, שנחשבים לממשיכי דרכם של הפרושים, הפכו לזרם המרכזי ביהדות שלאחר חורבן הבית.

הבדלים בין הביתוסיים לצדוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה, שהבייתוסים הצטרפו לאריסטוקרטיה הכהנית, הכהונה בתקופה זו הייתה בעיקר בשליטתם של הצדוקים. לכן הבייתוסים שהגיעו לארץ ממצרים (לפי ההנחה שמזהה את הביתוסיים עם בית ביתוס), ללא רקע מקיף של קיום מצוות התלויות בא"י ובמקדש, הושפעו בעיקר מהלכות הצדוקים, אשר היוו אוכלוסייה קרובה יותר אליהם מאשר הפרושים, בשל מעמדם החברתי. אולם, הבייתוסים לא קיבלו את כל ההלכה הצדוקית כעסקת חבילה, ונהגו לדבוק יותר לכתוב בתורה שבכתב.

נראה, שהביתוסים היו קבוצה יותר דתית, ופחות פוליטית מאשר הצדוקים. הם היו אידאולוגים יותר באורח קיום המצוות, ולכן לא השלימו בקלות עם השליטה הפרושית. זאת לעומת הצדוקים אשר ניסו לשמור יותר על הסטטוס-קוו. דפוס התנהגות בולט אצל הבייתוסים, בניגוד לצדוקים, היה הניסיון לשנות את ההלכות הפרושיות. הם לא תמיד השלימו עם השלטון הפרושי שנתמך על ידי העם, ופעמים ניסו לשנות את ההלכה בעורמה.[4] כאשר חז"ל ייחסו פעילות מעשית כנגד הלכות הפרושים, הייתה לרוב נטייה להזכיר את הבייתוסים, וכשהזכירו הלכה אנטי-פרושית לרוב אוזכרו הצדוקים.

הבייתוסים, לעומת הצדוקים, שללו גם מסורות לפירוש התורה, ופירשו את התורה, לפי הבנתם, באופן הקרוב ביותר לכתוב. גם דבר זה התבטא במחלוקות הלכתיות, שבהן הוזכרו הבייתוסים. בוויכוח במחלוקות אלו, הצדדים תמיד השתמשו בפסוקים מהתורה. במחלוקות אשר המסורות המקבילות ייחסו בעיקר לבייתוסים, עניין המחלוקת נבע בעיקר, בשל העדר מקור בתורה שבכתב להלכה הפרושית.

ייתכן ולבייתוסים הייתה גם דאגה לכלל ישראל בניגוד לצדוקים, אשר באורח החיים הדתי שלהם דאגו בעיקר לעצמם. הצדוקים חיו את חיי השעה, לעומת הבייתוסים שכנראה היו, במידת מה, בעלי חזון מסוים. ייתכן שהצדוקים בתחילת פעילותם בתקופה החשמונאית היו אידאולוגים יותר, ועם הזמן אידאולוגיה דתית זו נשחקה עד, שבסופו של דבר, הם הפכו למזוהים בעיקר כאליטה אריסטוקרטית מאשר זרם דתי ופוליטי. אולי מסיבה זו, הם כמעט ולא הוזכרו אצל יוסף בן מתתיהו במאה הראשונה לספירה.

הקשר בין הבייתוסים והאיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שניסו לזהות את הבייתוסים עם האיסיים, בשל חוסר אזכור האחרונים בספרות חז"ל.[5] רבי עזריה מן האדומים היה הראשון שהציע לפרש ביתוסיים כ"בית איסיים" כבר במאה ה-16,[6] הצעה שהעלו שוב מלומדים מן המאה ה-20 כגון יהושע מאיר גרינץ.[7] זיהוי זה אינו עומד במבחן הביקורת, בעיקר בשל ההבדלים ההשקפתיים בין השניים בעניין הכרתם במקדש בירושלים, ובלוח השנה שעליו מבוססים כל החיים היהודים הדתיים.

הבייתוסים והנצרות הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות הנוצרית הקדומה אנו שומעים על קבוצה דומה, בשם 'הרודיאנים', אשר מוחלפים לעיתים בקבוצה אחרת בשם 'כהנים גדולים'.

יחסם של חז"ל אל הביתוסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצם העובדה שהביתוסיים מוזכרים פעמים לא מעטות בספרות חז"ל, מלמדת על התהודה הגדולה שדעותיה, ופעולותיה של הקבוצה, יצרו בתוך עולמם של הפרושים וחז"ל. העניינים שבהם זרם זה חלק על חז"ל, לא יכלו לעבור בשתיקה, והצריכו תגובה הולמת גם באופן ספרותי, וגם באופן יצירת הלכות נגד - תופעה שהייתה קיימת גם כנגד הצדוקים.

חז"ל מביעים בדרך כלל דעה שלילית על הביתוסיים. בתוספתא, 'בית בייתוס' נזכרת כמשפחה של כהנים גדולים רודפי ממון אשר עשקו את העם. לפי חז"ל, הביתוסיים ניסו לשבש את עבודת בית הדין בירושלים שהיו מכריזים על ראש חודש,[8] היו הבייתוסים משלמים כסף לאנשים כדי שיעידו בפני הסנהדרין שראו את המולד.[9] הדבר התגלה כאשר אחד העדים סיפר ששילמו לו כדי לשקר. מאז תיקנו חכמים שאין מקבלים עדות מכל אדם - אלא רק ממי שהוא נאמן עליהם.[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איל רגב, הצדוקים והלכתם - על דת וחברה בימי בית שני, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2005. הפרק הראשון "בין צדוקים לבייתוסים"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איל רגב, הצדוקים והלכתם: על דת וחברה בימי בית שני, עמ' 293 ועוד
  2. ^ בן ציון כ"ץ, פרושים צדוקים קנאים נוצרים, עמ' 26
  3. ^ אבות דרבי נתן, נו"א פרק ה' ונו"ב פרק י'
  4. ^ לדוגמה המעשה המופיע בתוספתא, ראש השנה פרק א הלכה יד
  5. ^ איל רגב, הצדוקים והלכתם, ירושלים: יצחק בן צבי, 2005, עמ' 33, 55-56
  6. ^ ההיסטוריה גזרה על תורת הצדוקים שכחה והסתירה את דמותם האמיתית. הארץ
  7. ^ יהושע מאיר גרינץ, "עדת היחד - איסיים - בית (א)סין", בתוך: פרקים בתולדות בית שני, ירושלים תשכ"ט. (עמודים 105-142)
  8. ^ משנה מסכת ראש השנה פרק ב משנה א: אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו להעידו בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם משקלקלו המינין התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים:
  9. ^ תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כב עמוד ב: בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם וכו'. תנו רבנן: מה קלקול קלקלו הבייתוסין? פעם אחת בקשו בייתוסין להטעות את חכמים, שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז, אחד משלנו ואחד משלהם.
  10. ^ משנה ראש השנה ב א – ויקיטקסט, he.wikisource.org