ביל/ביין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביל/ביין
Biel/Bienne
Biel-coat of arms.svg
סמל ביל/ביין
CH Biel Altstadt-5.JPG
העיר העתיקה של ביל/ביין
מדינה שווייץשווייץ  שווייץ
קנטון ברן (קנטון)ברן (קנטון)  ברן
מחוז ביל/ביין
שפה רשמית גרמנית
צרפתית
שטח 21.3[1] קמ"ר
גובה 434 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 55,383 (נכון ל־31 בדצמבר 2015)
 ‑ צפיפות 2500 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 47°8′N 07°15′E / 47.133°N 7.250°E / 47.133; 7.250קואורדינטות: 47°8′N 07°15′E / 47.133°N 7.250°E / 47.133; 7.250
אזור זמן UTC +1
www.biel-bienne.ch

ביל/בייןגרמנית: Biel, בצרפתית: Bienne, באיטלקית: Bienna, ברומאנש: Bienna, בלטינית: Belenus; הכיתוב הרשמי הוא שילוב של השמות בגרמנית ובצרפתית: Biel/Bienne) היא עיר הבירה של המחוז הנושא את שמה שבקנטון ברן שבשווייץ.

העיר שוכנת על הגבול שבין החלק הדובר גרמנית שבשווייץ לבין החלק הדובר צרפתית והיא עיר דו-לשונית. שמה של העיר הוא כאמור בשתי השפות, הוא נכתב Biel/Bienne, והוא שמה הרשמי מאז 1 בינואר 2005 ובאופן בלתי רשמי הוא נכתב Biel-Bienne. עד אז נקראה העיר רק בשמה הגרמני.

ביל/ביין שוכנת למרגלות רכס ההרים הראשון של אזור הרי היורה, על המעבר היחיד באזור אל הרי היורה, על החוף הצפון-מזרחי של אגם ביל (ביין) והיא חולקת את הקצה המזרחי של האגם עם העיר האחות שלה, נידאו. ממערב לביל/ביין שוכנת העיר נשאטל, ממזרח שוכנת העיר זולותורן ומדרום-מזרח לה שוכנת בירת שווייץ, ברן. אוכלוסיית העיר מונה מעל 50,000 תושבים ויחד עם הערים המקיפות אותה היא מונה כמעט 90,000 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הפרהיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופיו של אגם ביל היו מיושבים לפחות מאז התקופה הנאוליתית. שרידיהם של שני יישובים נאוליתיים התגלו ב-1874 בוינגלץ. אלה הפכו להיות האתר הארכאולוגי של וינגלץ/האפן, שהוא חלק מבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים שהוכרז ב-2011 כאתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו. מזרחית לאתר וינגלץ, התגלו שרידי יישוב מתקופת הברונזה. לאחר הכיבוש הרומי היה האזור חלק מהפרובינקיה הרומית גרמניה עילית. במהלך התקופה הרומית עברה הדרך הרומית מפטינסקה (Petinesca) אל פייר פרטואיס (Pierre Pertuis) או אל סלודורום (Salodurum, כיום זולותורן), דרך הכפר מט (Mett) שהוא כיום חלק מביל/ביין. יסודות המבנים ובית הקברות במט מהמאה ה-4 הם מסוף התקופה הרומית או תחנת משמר צבאית מראשית ימי הביניים.[3]

אחת התאוריות לשמו של היישוב היא שהוא לקוח משמו של האל מהמיתולוגיה הקלטית, בלנוס, והיא מתבססת ככל הנראה על קיומו של המעיין המקודש הסמוך. יחד עם זאת לא נותרו מקורות כתובים שיאשרו תאוריה זו. על פי תאוריה נוספת העיר צמחה סביב למבצר מהתקופה הרומית המאוחרת. בעוד ששרידים למבצר כזה לא התגלו, כמה יסודות למבנים רומים התגלו ממזרח לעיר מימי הביניים.

העיר מוזכרת במקור משנת 1142 בשם apud belnam, שהיא עדות לכך על מקור שמה משמו של האל בלנוס. על פי הדעה העממית, שמה של העיר קשור למילה גרזןדיאלקט של ברן בשפה הגרמנית: bieli), ואמונה זו משתקפת בשני הגרזנים המופיעים בסמלה של העיר.

ייסוד העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-5 לספירה פלשו לאזור הבורגונדים ובימי הביניים הוא היה חלק מבורגונדיה העילית. במאות ה-6 וה-7 עברו לאזור סביב לנהר ביל האלמאנים דוברי הגרמנית אלמאנית ויצרו את הגבול הלשוני הקיים עד היום. במאה ה-8 הייתה האוכלוסייה הדוברת גרמנית לרוב על הגדה המזרחית של האגם. ב-999, בתקופה בה עוצבה האימפריה הרומית הקדושה, העניק רודולף השלישי, מלך בורגונדיה את האדמות סביב לאגם ביל לבישופות של בזל. באמצעות הבישוף של בזל, החלו הרוזנים של נשאטל, ומאוחר יותר הרוזנים של נשאטל-נידאו, לבסס את שלטונם על הגבעות שלמרגלות הרי היורה. ב-1140 בנו הרוזנים את טירת נידאו שבעיירה נידאו השכנה כדי לאבטח את אדמותיהם שעל הגדה המזרחית של האגם. ביל נבנתה ככל הנראה על ידי היינריך השני פון תון, הבישוף של בזל, בין השנים 1225 (מוזכרת אז בשם domum de Bilne) ו-1230 (מוזכרת אז בשם in urbe mea de Beuna). טירת ביל נבנתה זמן קצר לפני או אחרי ייסודה של העיר, כדי להוות גיבוי לטירת נידאו.

באופן רשמי נותרה ביל בתחום השיפוט של הבישוף של בזל מהמאה ה-11 ועד המאה ה-18. יחד עם זאת, ההיסטוריה המוקדמת של העיר רצופה בעימותים בין מועצת העיר לבין נציגיו של הבישוף. ב-1252, הצליחה מועצת העיר באופן חלקי להפוך אותה לעיר קיסרית חופשית. ב-1275 העניק רודולף הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לביל כתב זכויות. מעמדה המשפטי של העיר התחזק ב-1296 כאשר חתם הבישוף פטר רייך פון ריכנשטיין על הסכם עם העיר. הסכם מקורי זה חוזק ב-1352 ונותר תקף עד 1798.

כנסיית העיר, כנסיית בנדיקטוס הקדוש, מוזכרת לראשונה ב-1228. הכנסייה הנוכחית נבנתה בין השנים 14511470 והיא נחשבת, לאחר קתדרלת ברן, למבנה מהתקופה גותית המאוחרת השני בחשיבותו בקנטון ברן.

חלק מהקונפדרציה השווייצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהעיר נותרה חלק מאדמות הבישופות של בזל, החל מהמאה ה-13 החלה ביל לכרות בריתות עם אנשי האצולה והערים השכנות. ב-1279 היא כרתה ברית עם ברן. לאחר מכן נכרת ב-1311 ברית עם פריבור, ב-1334 עם זלותורן, ב-1342 עם מורטן וב-1395 עם לה נובוויל. ב-1352 הפכה הברית עם בזל לנצחית, שכן בזל עצמה הצטרפה לקונפדרציה השווייצרית הישנה. המחויבויות המנוגדות לבישוף של בזל ולברן הובילו לפריצתה של מלחמה ב-1367. במהלך המלחמה הועלתה ביל באש וטירת הבישוף הוחרבה. לאחר היכחדות השושלת של רוזני נושאטל-נידאו ב-1375, החלה השפעתו של הבישוף סביב לאגם ביל לדעוך. ב-1388 השיגה ברן שליטה על טירת נידאו ועל העיר נידאו. אף על פי כן, החזיר הבישוף לעצמו את השליטה להלכה על בין. שני הכוחות שנאבקו זה בזה על השליטה בביל במשך 400 שנים ומנעו בהעיר להיות לעצמאית באופן מלא.

ביל נחשבה לשותפה של הקונפדרציה השווייצרית הישנה במהלך המאה -15 ולאחר שהיא השתתפה במלחמות הבורגונדיות, ב-1494 היא הוכרה כחברה מלאה בקונפדרציה. אף על פי שביל נותרה להלכה תחת שלטונם של הבישופים הקתולים של בזל, ב-1528 היא המירה את אמונתה לנצרות הפרוטסטנטית.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה הצרפתית שינתה את מעמדה הפוליטי של ביל/ביין. ב-1793 כבש צבא המהפכה הצרפתי את הבישופות של בזל וסיפח את ביל לשטח צרפת. ב-1797, לאחר שהם כבשו את עמק מוטייר ואת ארגואל, הגיעו הצרפתים לשערי ביל/ביין. ב-6 בפברואר 1798 צעדו כוחות צרפתים דרך שער העיר הפתוח לקול מצהלות תושבי העיר. ביל/ביין והישובים השכנים אוגדו ל"קנטון ביין" במסגרת המחוז הצרפתי של מונטה-טריבל ברפובליקה הצרפתית הראשונה. שנתיים לאחר מכן, ב-1800 היא הועברה למחוז או-רן בראשותו של ראש העיר זיגמונד וילדרמת, בזל קיבלה את ההוראות ישירות מפריז.

לאחר קריסתה של הקיסרות הראשונה, נשלח מטעם בין/בייל גאורג פרידריך הילמן ב-1814 כנציגה בקונגרס וינה כדי לדחוף ליצירתו של הקנטון העצמאי של ביל. אף על פי כן, משימתו לא צלחה והקונגרס העניק את רוב שטחה של הבישופות של בזל לקנטון של ברן. ביל הייתה יכולה להתנגד לאיחוד עד אשר ברן נאותה להשיב לביל כמה מהזכויות ההיסטוריות שלה. ב-1815 הצטרפה ביל סופית לקנטון של ברן כחלק מהמחוז של נידאו. מועצת העיר נאבקה להפוך את ביל לבירת המחוז. בסופו של דבר, ב-1832 הוקם מחוז ביל והעיר הייתה לבירתו. הרפורמות הדמוקרטיות של תקופת התחייה בשווייץ סייעו לאזרחי ביל להזדהות עם התחושה שהם חלק מקנטון ברן.

בראשית המאה ה-20 החלו קבוצות אנרכו-סינדיקליסטיות, שראו בשביתות ובמעשי חבלה כאמצעים לגיטימיים להשגת שינויים, להשפיע על תנועת העובדים בביל. השביתה הראשונה בקנה מידה גדול הייתה שביתת עובדי הבניין ב-1902. השנים הבאות עמדו בסימן מאבקים מרים בתחום יחסי העבודה. השביתה הגדולה ביותר הייתה שביתת עובדי ענף הנגרות ב-1907, שארכה כמעט שנה. באותה שנה נבחר שר העבודה, גוטפריד ריימן מהמפלגה הסוציאל –דמוקרטית, לתפקיד ראש העיר. בחירתו ציינה את הפעם הראשונה שבה נבחר סוציאל-דמוקרט לתפקיד כה חשוב בשווייץ.

מלחמת העולם הראשונה ציינה עצירה בפעילותה של תנועה העובדים, למרות ששווייץ לא הייתה מעורבת ישירות במלחמה. השכר ירד באופן משמעותי עם פרוץ המלחמה והאינפלציה גרמה לעליית יוקר המחיה. ביולי 1918 התפתחה הפגנה של עובדים רעבים למהומות רחוב שהצריכו פעולה צבאית לצורך דיכויים.

ב-1919 נוסדה בביל המפלגה הקומוניסטית של שווייץ, אך היא נותרה כוח חסר השפעה בעיר. ב-1921, זכו הסוציאל-דמוקרטים ברוב דחוק במועצת העיר. תחת מנהיגותו של ראש העיר מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, גווידו מילר, החלה "ביל האדומה" בסדרה של ניסיונות קהילתיים סוציאליסטיים. במהלך שנות השלושים התפתחה השכונה סביב לתחנת הרכבת על פי תאוריות התכנון הסוציאליסטיות של התקופה. בית העם (Volkshaus), שנבנה בניהולו של אדורד לנץ בין השנים 19281932 הוא דוגמה לסגנון הבנייה החדש והוא סמל לתקופה הסוציאל-דמוקרטית בעיר.

בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, החלה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לאבד מכוחה. בשנה האחרונה שלפני המלחמה השיגה מפלגת העבודה של שווייץ תשעה מושבים במועצת העיר ושמה קץ לרוב של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. לאחר התפטרותו של ראש העיר מילר ב-1947 עברו כמעט 30 שנה עד שב-1976 נבחר שוב ראש עיר מטעם הסוציאל-דמוקרטים.

בעת ההיבדלות של קטנון ז'ורה, הוצע לביל להיות בירתו, אך העיר נותר חלק מהקנטון של בקרן.

עד לשנת 2004 היה שמה הרשמי של העיר "ביל", למרות שהצירוף הדו-לשוני "ביל-ביין" כמה היה בשימוש עוד קודם לכן. מאז 2005 השם הרשמי של העיר הוא "ביל/ביין" (עם לוכסן).

בראשית המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העיר 30,000 תושבים. ב-60 השנים הבאות היא הכפילה את עצמה והגיעה לשיא של 65,000 תושבים באמצע שנות השישים. בין שנות השבעים לשנות התשעים חלה ירידה הדרגתית ובשנת 2000 היא ירדה לפחות מ-49,000 ועלתה למעט יותר מ-50,000 במהלך העשור הראשון של המאה ה-21. 89,000 תושבים נוספים חיים בערים הסובבות את ביל/ביין.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה של ביל/ביין הוא 21.3 קמ"ר. מתוכם 8% משמשים לחקלאות, 45.4% הם שטחים מיוערים, 45.5% הם שטחים בנויים, 0.6% הם שטחי נהרות ואגמים ו-0.7% הם שטחים בלתי מעובדים.[1]

העיר שוכנת למרגלותיהם הדרומיים של הרי היורה על הקצה המזרחי של אגם ביל. היא כוללת את הכפר ביל/ביין, את ויגלץ (מאז 1900), את בוזינגן (מאז 1917) ואת מדרטש ומט (מאז 1920).

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2014 מנתה אוכלוסיית ביל/ביין 53,667 תושבים.[2] נכון לשנת 2000 היה שיעור דוברי הגרמנית בעיר 55.4%. צרפתית היא השפה השנייה בעיר כש-28.1% דוברים מהתושבים דוברים אותה. העיר היא דו לשונית באופן רשמי (העיר הדו-לשונית הגדולה ביותר בשווייץ). בשנים האחרונות מנצלת העיר את ייחודה הלשוני כיתרון כלכלי והיא הפכה למרכז התקשורת של שווייץ. כמה מוקדי שירות הוקמו בביל/ביין ובסביבתה, בנוסף למגזרי התעסוקה המסורתיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביל/ביין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]