מלכים וקיסרים גרמניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רשימת המלכים והקיסרים הגרמניים זו מפרטת את שושלות המלכים והקיסרים אשר כיהנו כשליטים יחידים באזור הקרוי היום גרמניה. היחס בין התארים "מלך" ו"קיסר" באזור זה מורכב כמו ההיסטוריה והמבנה של האימפריה הרומית הקדושה עצמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות הבהרה:

  1. האימפריה הרומית הקדושה (אף שכונתה כך שנים רבות לאחר הקמתה) קמה על יסודות חלקה המזרחי של הממלכה הפרנקית, אשר פוצלה בהסכם ורדאן (843) (חלקה המערבי של הממלכה הפך בסופו של דבר לצרפת). שליטיו הראשונים של החלק המזרחי כינו עצמם, לפיכך, reges Francorum, או מלכי הפרנקים. ההתייחסות הספציפית ל"גרמנים", המציינת היווצרותה של אומה גרמנית כלשהי, הופיעה רק אחרי המאה ה-11.
  2. עד שנת 1508, המינוי האפיפיורי לקיסר היה כרוך בשירות קודם כמלך. הממלכה הועברה בירושה רק לעתים רחוקות; תחת זאת, המלך נבחר רשמית על ידי בכירי האצולה בממלכה, כיאה למסורת הפרנקית. לאחר שנת 1356 הוקם גוף קבוע בן שבעה בוחרים אצילים, והם אשר בחרו את המלך. לאחר שנבחר, המלך היה רשאי ליטול את התואר "קיסר האימפריה הרומית הקדושה" רק לאחר שהוכתר מפורשות על ידי האפיפיור.
  3. ב-1508, המלך מקסימיליאן הראשון, שטרם הוכתר על ידי האפיפיור, הכריז כי מעתה ואילך ישתמש בתואר "קיסר-נבחר", שאותו אימצו כל הקיסרים הבאים. יורשו, קרל החמישי, היה הקיסר האחרון אשר הוכתר על ידי האפיפיור. מעתה ואילך, כל הקיסרים יהיו "קיסרים-נבחרים", אף על פי שתוארם הרשמי היה "הקיסר". במקביל, יורשיהם הנבחרים של הקיסרים לבית הבסבורג כיהנו גם כ"מלכי הרומאים" במהלך חיי של אבותיהם, תואר שזנחו עם הפיכתם לקיסרים.

קריטריונים להיבחרות לקיסר האימפריה הרומית הקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי שאדם יבחר להיות קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוא חייב לעמוד בקריטריונים הבאים:

  • חייב להיוולד בשטחייה הריבוניים של האימפריה[1]
  • חייב להיוולד למשפחת אצולה בכל צדדי משפחתו (כלומר כל אב ואם שהולידו את אותו האדם חייבים לבוא ממשפחת אצולה כאשר הורייהם גם הם אכן גם משתייכים כולם למשפחות אלו)[1]
  • חייב להיות מעל גיל[1]18
  • חייב להגיע להיות אדם אמיד[1]
  • חייב להיות ממין זכר[1]

בנוסף לכל אלו האדם הנבחר הוא אינו חייב להיות:

  • גרמני[1]

וכנראה (למרות שלא מצוין בשום חוק רשמי):

  • קתולי[1]

שושלת הקארולינגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השושלת הפרנקונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של המלך הקרולינגי האחרון של פרנקיה המזרחית, לודוויג הילד, האצילים המזרח-פרנקים בחרו באציל הפרנקוני קונראד כמלכם החדש.

השושלת האוטונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השושלת הפרנקונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית סופלינבורגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית שטאופן (הוהנשטאופן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית וולפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית שטאופן (הוהנשטאופן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללא מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הבסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללא מלך (1740-1742)

בית ויטלסבאך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת הבסבורג-לוריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1806 התמוטטה האימפריה הרומית הקדושה תחת הלחץ הצבאי שהפעיל נפוליאון מצרפת. משנה זו ועד ליסוד האימפריה הגרמנית (1871) לא היה שליט יחיד של טריטוריה גרמנית מאוחדת.

רשימת קיסרי האימפריה הגרמנית (בית הוהנצולרן)[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 the Holy Roman Empire, www.heraldica.org