בניין הטלוויזיה הישראלית
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בניין משרדים  |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | יולי 1959 – נובמבר 1960 (כשנה ו־17 שבועות) |
| תאריך פתיחה רשמי |
נובמבר 1960 |
| תאריך פירוק |
22 ביוני 2021 |
| אדריכל |
ראובן טרוסטלר |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות מודרנית |
| קואורדינטות | 31°47′28″N 35°12′28″E / 31.79122072°N 35.2077055°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בניין הטלוויזיה הישראלית  | |
  | |
בניין הטלוויזיה הישראלית, או בשמו המקורי בית היהלומים, היה בניין מודרניסטי בשכונת רוממה בירושלים, ברחוב תורה מציון 17, בבניין שכנו אולפני הטלוויזיה הישראלית ומשרדיו מאז הקמת הערוץ ב-2 במאי 1968 ועד לסגירת רשות השידור. הבניין הוחזר אל מנהל הדיור הממשלתי בנובמבר 2017 והוא נהרס ב-22 ביוני 2021 לטובת בניית מתחם מגורים[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחלק ממאמציו של שר האוצר פנחס ספיר לקידום התעשייה בירושלים הוחלט להקים מבנה שירכז את מלטשות היהלומים שבאזור ויספק עבודה לתושבים[2]. לתכנון הבניין נבחר האדריכל ראובן טרוסטלר[3] שבנה מאות מבני תעשייה, בעיקר בירושלים. הבניין נבנה כחלק מאזור התעשייה "תל ארזה" (שנקרא גם "רוממה המורחבת") שבנתה החברה הכלכלית לירושלים[4]. באזור היו בין השאר גם מפעל של חברת התרופות "מעבדות רפא", מחלבות תנובה-ירושלים ומפעל של חברת אמקור[5].
אבן פינה למרכז היהלומים בירושלים הונחה ביולי 1959[6] והבניין נחנך באמצע נובמבר 1960[3]. לבניין הוכנס ציוד לעיבוד יהלומים, ואף נפתח בו סניף של בנק אגוד לישראל. כ-3 שנים לאחר שנחנך, פורסם כי המרכז לא הצליח וכי הוא ריק למחצה[7].
במאי 1966 הבניין נרכש בסכום של 1.5 מיליון ל"י[8] לטובת רשות השידור, ובתחילת 1967 הוגדר שייעוד הבניין להיות מטה זמני לרשות השידור ולהתחיל בו את פעילות הקמת הטלוויזיה הכללית של ישראל (לימים "הערוץ הראשון")[9][10]. בצירוף מקרים, הבניין עצמו שוכן בשכונת רוממה של ירושלים, בה רחובות רבים קרויים על שם עיתונים עבריים.
בשנת 1968 הוקמה הטלוויזיה הישראלית של רשות השידור, אנשי משרד האוצר החליטו למקם את אולפני הטלוויזיה בבניין הריק למרות התנגדות אנשי המקצוע למיקום אולפנים בבניין בן שש קומות. תחילה הוקמו בבניין 3 אולפנים[11], כאשר הראשון מביניהם הוקם בקומה החמישית בבניין[12][13].
בשנת 1971 רכשה רשות השידור גם את שטח המפעל הסמוך של "חוטי ירושלים", שקיבל את הכינוי "בניין החוטים"[14]. ובו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל", ושם שכן גם משרדו של מנכ"ל הרשות. מפעל "חוטי ירושלים" נחנך בשנת 1958, על ידי קבוצה של יזמים שקיבלו מענק ממשלתי, והוא ייצר חוטי תפירה מכותנה[15]. המפעל הורחב פעמים, שוב בסיוע ממשלתי, והיה אחד המפעלים הגדולים בישראל לחוטים[16]. בשנת 1965 אוחד המפעל עם ארבע מטוויות־כותנה אחרות לקבוצה אחת[17], בקיץ 1970 הוחלט לסגור את המפעל עקב חוסר רווחיות ועודף כושר ייצור[18]. עובדי המפעל החלו במאבק מתוקשר שכלל את הפעלת המפעל בעצמם[19], בסיוע אנשי תנועת "מצפן"[20].
בשנת 1988 הוקם אולפן טלוויזיה נוסף ורחב ממדים בין "בניין היהלומים" ל"בניין החוטים". האולפן שימש לצילומי תוכניות עם קהל, דוגמת "חיים שכאלה"[21].
בשנת 1992 יזמה הרשות לפיתוח ירושלים תוכנית להקמת קריית תקשורת עבור רשות השידור במתחם בניין שערי צדק הישן. לאחר שבמהלך השנים השכונות החרדיות התרחבו לכיוון הבניין והדבר הביא לכך, שעובדי הערוץ נמנעו מלהחנות את רכבם בסמוך לאולפנים בשבתות ובמועדי ישראל. בנוסף, למרות התאמות שנעשו בו במהלך השנים, הוא לא נחשב כראוי לשמש לאולפני טלוויזיה מודרניים[22][23].
באפריל 1993 חתמו משרד האוצר, הרשות לפיתוח ירושלים ורשות השידור על הסכם להקמת "קריית רשות השידור" במתחם שערי צדק. בשטח שבין רחוב אגריפס, רחוב יפו ורחוב שערי צדק. זאת לאחר שמשרד האוצר הסיר את התנגדותו לפרויקט לאחר שהתברר, כי הממשלה לא תצטרך לממנו. על פי התכנון "קריית רשות השידור" הייתה אמורה לכלול משרדים ואולפנים חדשים בשטח של 26 אלף מ״ר, ומרכז מסחרי בשטח של 6,000 מ״ר. ולהחליף את כל משרדי ואולפני רשות השידור האחרים בירושלים. הוחלט כי הפרויקט לא ימומן מכספי האגרה או תקציב המדינה, אלא מהלוואות מבנקים שהרשות הייתה אמורה להחזיר אותן על ידי מכירה או פיתוח של נכסיה השונים בעיר, בעיקר מתחם "בניין היהלומים" ו"בניין החוטים"[24].
באפריל 2000 הציגה רשות השידור תוכנית להקמת 450 יחידות דיור במתחם, בבניינים בגובה של 16 קומות, דיור מוגן ומבני ציבור[25]. אולם הקמת "קריית רשות השידור" החדשה התארכה[26], ולבסוף בוטלה (למעט שיפוץ בניין בית החולים ההיסטורי עבור הנהלת רשות השידור)[27].
במרץ 2011, לאחר שנים רבות של דיונים, אישרה להפקדה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תוכנית להקמת 288 יחידות דיור במתחם, בבניינים בגובה של עד 12 קומות[28]. ביוני 2013 אושרה התוכנית סופית ומינהל מקרקעי ישראל החל בשיווק השטח ליזמים[29].
במרץ 2014, בעקבות דו"ח "ועדת לנדס", הוחלט על סגירת רשות השידור והקמת "תאגיד השידור הישראלי". בינואר 2015, במסגרת הליכי הסגירה של הרשות הוסכם כי היא תפנה את שטחי הנדל"ן שלה בתל אביב וירושלים תמורת 270 מיליון שקל, שישמשו למימון הוצאת הרשות על פינוי המבנים, פיצוי פיטורין לעובדים ותשלום חובות[30]. מתחם רוממה היה אמור להתפנות במרץ 2015, אך הוא המשיך לפעול עקב עיכובים בהקמת התאגיד החדש[31]. בינואר 2016 אף נשקלה האפשרות לבטל את פינוי המתחם והעברתו לשימוש התאגיד[32]. לבסוף החל התאגיד לפעול במודיעין[33].
במהלך 2017, עם סגירת רשות השידור וסיום שידורי הערוץ הראשון, הסתיים השימוש בבניין והוא פונה[34]. השלט בכניסה לבניין, עם הכיתוב "רשות השידור הטלוויזיה הישראלית" הוסר ב-18 באוקטובר 2017, והבניין הועבר למנהל הדיור הממשלתי בנובמבר אותה השנה.
בספטמבר 2019, לאחר שעמד נטוש כשנתיים ושימש למגורי חסרי בית, פרצה שריפה בבניין שגרמה לו נזק רב[35].
ביוני 2021 נהרס הבניין, על פי התכנון במקומו צפוי לקום מתחם מגורים שיכלול 6 בניינים בני 11 קומות ובהם 308 יחידות דיור המיועדים לציבור החרדי. מתוך כלל הדירות 247 יחידות דיור ימכרו במסגרת תוכנית מחיר למשתכן, ו-61 דירות יימכרו בשוק החופשי[36].
הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניין היה מפואר, יחסית למבני תעשייה בני התקופה ונבנה בצורה סימטרית עם שש קומות שבמרכזן גרם מדרגות גדול. גרם המדרגות הודגש באמצעות משרביה מלבני בטון. בדומה למבנים רבים בני התקופה בירושלים היה הבניין מחופה באבן נסורה. לחלונות הגדולים של הבניין המקורי נוספה בשנות ה-70 מערכת של שוברי שמש. בהתאמתו לאולפני הטלוויזיה הפך למבנה הראשון בארץ בו נערך שימוש חוזר במבנה תעשייה תוך התאמתו לצרכים החדשים[37].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנוכת בית היהלומים בירושלים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1960- נועם דביר, היהלום שבתדר: העתיד העגום של בניין הטלוויזיה ברוממה, באתר הארץ, 18 ביולי 2012
- אולי איינשטיין, זיכרונות מבניין החוטים בירושלים שבו עברו שלושה דורות, באתר מעריב אונליין, 2 באוגוסט 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אריאל נוי, צפו: בניין רשות השידור נהרס, זה בניין היוקרה שייבנה במקומו, באתר אייס, 22 ביוני 2021
- ^ פ. ספיר: הממשלה תעודד כל יוזמה בהקמת תעשיה בירושלים, דבר, 24 בפברואר 1959
- ^ 1 2 נחנך מרכז היהלומים בירושלים, הַבֹּקֶר, 16 בנובמבר 1960
- ^ יגאל לב, אכזבות וסיכויים בפיתוח ירושלים, למרחב, 18 בספטמבר 1957
- ^ שירות לחצי מיליון אזרחים, דבר, 3 באוקטובר 1958
- ^ אבן פינה למרכז היהלומים בירושלים, הצופה, 15 ביולי 1959
- ^ מרכז היהלומים לא הצליח, על המשמר, 1 בינואר 1964
- ^ מרכז היהלומים בבירה נמכר; הבנין יועמד לרשות הטלוויזיה, הצופה, 29 במאי 1966
- ^ בין הפטיש והדוכן, הצופה, 8 במרץ 1967
- ^ החל הדיון בממשלה על טלוויזייה כללית, הצופה, 13 במרץ 1967
- ^ דליה שחורי, 3 אולפני הטלוויזיה יוקמו תוך חודשיים, על המשמר, 25 בינואר 1968
- ^ שידורי הטלוויזיה הכללית יתחילו בחודש יוני הקרוב, הצופה, 21 בינואר 1968
- ^ דיון על הטלוויזיה באיגוד הישראלי ליחסי ציבור, הצופה, 31 בינואר 1968
- ^ "הגל הקל" ישדר מ-6 בבוקר עד אחר חצות, על המשמר, 7 בינואר 1971
- ^ נחנכה המטווייה "חוטי ירושלים", למרחב, 23 באפריל 1958
- ^ תורחב מטוויית >>חוטי ירושלים<<, הארץ, 16 בדצמבר 1959
הממשלה העניקה מיליונים נוספים לבעלי־הון, קול העם, 26 באפריל 1962 - ^ ארבע מטוויות־כותנה - אוחדו, קול העם, 14 בנובמבר 1965
- ^ מ.פ.ירושלים דוחה הודעת הסגירה של "חוטי ירושלים", דבר, 29 ביוני 1970
- ^ אסתר וילנסקה, מאבקם של פועלי "חוטי ירושלים", דבר, 5 ביולי 1970
"חוטי ירושלים" שוב הופעל ע"י הפועלים, למרחב, 3 ביולי 1970 - ^ המאבק על מפעל "חוטי ירושלים"
- ^ רונית אנטלר, הצליח להקים, חדשות, 8 ביוני 1988
- ^ קריית תקשורת ענקית תוקם בבניין ביה״ח שערי צדק הישן, במרכז ירושלים., חדשות, 28 בינואר 1992
- ^ כ־38 מיליון דולר, באומדן ראשוני, תעלה בניית קריית רשות השידור החדשה, חדשות, 24 במרץ 1993
- ^ רונית מורגנשטרן, נחתם הסכם להקמת קריית רשות השידור, חדשות, 8 באפריל 1993
- ^ דליה טל, ירושלים: המקומית דורשת שיפור במתחם רשות השידור, באתר גלובס, 10 באפריל 2000
- ^ אריאל יס, היועץ המשפטי לממשלה יבדוק את פרויקט הבנייה של רשות השידור, באתר הארץ, 3 באפריל 2001
- ^ דליה טל, רשות השידור מבקשת אישור למכירת מבנה ביה"ח שערי צדק; לוותה 18 מיליון ד' לרכישתו, באתר גלובס, 29 באפריל 2004
דליה טל, ועדת הכספים תדון בבקשה למכור את המגרש הסמוך לבית החולים שערי צדק, באתר גלובס, 2 במאי 2004 - ^ מיכל מרגלית, במקום מתחם רשות השידור: 288 דירות חדשות בירושלים, באתר גלובס, 22 במרץ 2011
- ^ שלומית צור, 310 דירות ייבנו על הריסות מתחם רשות השידור בירושלים, באתר גלובס, 9 ביוני 2013
- ^
רז סמולסקי, רשות השידור תפנה שטחי נדל"ן בת"א וירושלים תמורת 270 מיליון שקל, באתר TheMarker, 22 בינואר 2015
- ^ נתי טוקר, רשות השידור התחייבה להתפנות בתוך חודשיים - אך משקיעה 200 אלף ש' בשיפוצים, באתר TheMarker, 25 בינואר 2015
- ^ נתי טוקר, פולקמן ממליץ להקים את תאגיד השידור בירושלים - אפשרות במתחם רשות השידור הישנה, באתר TheMarker, 14 בינואר 2016
לי-אור אברבך, ח"כ פולקמן: אפשר להקים את תאגיד השידור בירושלים, באתר גלובס, 14 בינואר 2016 - ^ יונתן כיתאין, בג"ץ למדינה: מדוע תאגיד השידור ישדר ממודיעין ולא מרוממה?, באתר גלובס, 10 ביולי 2016
- ^ איתי שטרן, איגודי היוצרים ותאגיד השידור זועמים על סגירתו הפתאומית של ארכיון רשות השידור, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2017
חיים ברעם, אחיי, קורבנות הקפיטליזם האטום – על סגירת רשות השידור, באתר כל העיר, 10 במאי 2017 - ^ השריפה בבניין רשות השידור הנטוש חשפה: המתחם הפך למבנה להומלסים, באתר כל העיר, 10 בספטמבר 2019
- ^ גיא נרדי, בניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים נהרס לטובת פרויקט מחיר למשתכן, באתר גלובס, 22 ביוני 2021
- ^ נועם דביר, היהלום שבתדר: העתיד העגום של בניין הטלוויזיה ברוממה, באתר הארץ, 18 ביולי 2012
