ברוך מזרחי (לוחם המוסד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ברוך זכי מזרחי (1927 - ינואר 2005) היה לוחם ביחידת המבצעים של "המוסד". הוא יצא לפעילות מול יעדי טרור פלסטיני בתימן במאי 1972, נלכד בידי שירותי הביטחון התימניים והוסגר למצרים. מזרחי הוחזר לישראל במסגרת עסקת חילופי אסירים במרץ 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים.

ברוך מזרחי הוא אחד מלוחמי המוסד הבודדים שפעלו בזהות בדויה במדינות אויב ונלכדו במהלך פעילותם.

קורותיו עד גיוסו למוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך מזרחי נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1927. ב-1948 סיים לימודי מסחר באוניברסיטת קהיר והחל לעבוד כמורה בבית ספר תיכון של העדה הקופטית, ובשנת 1957 עלה לישראל. לאחר עלייתו התגייס למשטרת ישראל ושירת כבלש בתחנת רמת גן עד מלחמת ששת הימים. ב-1967 התגייס לשירות הביטחון הכללי, ולאחר תקופה קצרה הושאל למוסד, עבר הכשרה קצרה והחל לפעול כלוחם בארגון[1][2][3][4][5]. במהלך עבודתו במוסד, הכיר את אשתו, מרגרט, גם היא ילידת מצרים, ולהם שלושה ילדים.

פעילותו במוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזרחי פעל במוסד כלוחם בכיסוי ערבי ביחידת המבצעים של הארגון (אז נקראה "מצדה" בפיקודו של מייק הררי[2]), כלומר, איש מבצעים הפועל מול יעדים במדינות אויב ובמדינות אחרות בזהות בדויה של ערבי. סייעה לכך שליטתו בשפה ובתרבות הערבית כמצרי שהיגר לישראל בגיל 30. מקורות תעמולה מצריים טענו, לאחר מעצרו, גם כי לפני המשימה בתימן פעל מול יעדים מצריים בבלגיה וביצע משימות גם בתימן, ובקניה, באתיופיה ובמפרץ הפרסי[6]. גם על פי מקורות ישראליים, ביצע משימות רבות במדינות יעד, כולל משימה אחת לפחות בתימן, לפני המשימה שבה נלכד[7].

הפעולה בתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 ביוני 1971 תקפה חוליה של ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין" ברקטות RPG-7 את מכלית הנפט "קוראל סי", שהובילה נפט מאיראן לישראל, במצר באב אל-מנדב ליד תימן. פיגוע זה אישר את חששה של ישראל מפגיעה בחופש השיט של ספינות לישראל דרך ים סוף, ומערכת הביטחון נערכה לאיסוף מידע על איומים נוספים במצר ולהגנה על השיט הישראלי דרכו.

במסגרת זו שוגר ברוך מזרחי למשימת איסוף מודיעין על גורמי טרור פלסטינים באחת ממדינות האזור. לאחר שביצע את המשימה בהצלחה, שוגר למשימת המשך לתימן. הוא הגיע לתימן בחודש מאי 1972 בכיסוי של איש עסקים מרוקני בשם אחמד אל-סבאג, והספיק לבצע במדינה מספר משימות מודיעיניות[2]. מקורות תעמולה מצריים טענו, לאחר מעצרו, כי לפני המשימה בתימן פעל מול יעדים מצריים בבלגיה וביצע משימות גם בתימן, בקניה, באתיופיה ובמפרץ הפרסי[6]. גם על פי מקורות ישראליים, ביצע משימות רבות במדינות יעד, כולל משימה אחת לפחות בתימן, לפני המשימה שבה נלכד[7][8].

מקורות במוסד טוענים לגבי נסיבות חשיפתו, כי בעת טיסתו של מזרחי לתימן, איתרע מזלו והוא התיישב ליד פעיל אופוזיציה תימני שהיה בפיקוח שירותי הביטחון המקומיים. לאחר ירידתו מהטיסה המשיך בשיחה עם אותו פעיל והעלה את חשדם של התימנים. בשל כך הוכנס תחת פיקוח של המודיעין התימני ונעצר לאחר מספר ימים[9][1]. גורמים תימניים רשמיים טענו שמזרחי נעצר ב-18 במאי, לאחר שנתפס מצלם את נמל אל-חודיידה. הוא הפעיל רשת של סוכנים שכללה שמונה אזרחי תימן ושלושה זרים ופעל לכיסוי מודיעיני של האיומים על ישראל במצר באב אל-מנדב[5][6][10].

חקירתו במאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלבים הראשונים של חקירתו, לא ידעו התימנים על זהותו הישראלית של מזרחי. לאחר שהצליח להעביר מסר למפעיליו במוסד שנלכד בידי השירות המקומי, מינו עבורו במוסד עורך דין זר שפעל עבור הארגון, ומעבר להגנה עליו שימש כאיש קשר בינו לבין מפעיליו. בשלב מאוחר יותר נודעה לתימנים זהותו האמתית של מזרחי וישראל החלה להפעיל לחץ דיפלומטי עקיף על תימן לשחררו[4].

לאחר כחודשיים של חקירה ועינויים, החליטו התימנים להעביר את מזרחי לידי המצרים. טענתם הרשמית להעברה הייתה אזרחותו המצרית, אולם נרמז גם על קשר ללחץ הבינלאומי שהופעל עליהם ורצונם להסיר מעליהם את האחריות עליו[11]. ביולי 1972 הועבר מזרחי למצרים ונכלא בכלא מס' 6, שם עבר חקירות ועינויים. בעת פריצת מלחמת יום הכיפורים התנהל משפטו של מזרחי בבית הדין הצבאי.

המגעים לשחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגעים לשחרורו של מזרחי החלו מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, עם תחילת השיחות על חילופי השבויים בין הצדדים. בנוסף לכ-300 החיילים הישראלים שנשבו במלחמה, דרשה ישראל את שחרורם של מזרחי וכן של ישראלי נוסף, משה לוי, לוקה בנפשו שברח למצרים ב-1953 ומאז היה כלוא בה. המצרים סירבו במשך כל אורך השיחות להכליל את מזרחי בחילופי השבויים בטענה שמדובר במרגל, שאיננו חייל ושלמעשה הוא אזרח מצרי שבגד[12]. במהלך המשא ומתן אף ניסה צה"ל להפעיל לחץ על מצרים בהתניית מעבר אספקה לחיילים מצריים נצורים בשחרור של מזרחי ולוי[13].

לקראת סיכום עסקת שחרור השבויים, כשהמצרים עדיין עמדו על עמדתם לא לשחרר את מזרחי, קיבל שר הביטחון, משה דיין, החלטה לותר על הכללת מזרחי בעסקה כדי לא לעכב את שחרור מאות החיילים. זאת, על רקע הלחץ שהפעילו עליו משפחות השבויים. בעת קבלת ההחלטה, שהה ראש המוסד, צבי זמיר, בביקור בארצות הברית וכשקיבל הודעה על ההחלטה העביר באמצעות מברק לראש הממשלה, גולדה מאיר את התפטרותו.[14] לאחר שהובטח לזמיר שמזרחי ישוחרר זמן קצר אחרי מימוש עסקת השבויים, התרצה ומשך את התפטרותו[15].

במהלך המשא ומתן נעזרה ישראל בלחצים עזים שהפעיל מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, על המצרים לשחרר את מזרחי. בשלב כלשהו במשא ומתן, וייתכן שאף מיד אחרי שחרור החיילים, הודיעו המצרים לישראל בשיחות בז'נבה, כי משפטו של מזרחי בבית הדין הצבאי הסתיים והוא נידון למאסר עולם עם עבודות פרך[12][16]. בכל זאת, לאחר משא ומתן סוכמה עסקה לשחרורם של מזרחי ולוי תמורת מספר עשרות אסירים בישראל – עשרות אסירים פלסטינים ובדואים בעלי אזרחות מצרית ו-24 בני משפחותיהם (סה"כ, כ-65 אנשים שרבים מהם מרצועת עזה וסיני) ושני אזרחים ערביים תושבי ישראל שריצו מאסר בגין ריגול לטובת מצרים – תאופיק פיאד בטאח מהכפר מוקייבלה שליד עפולה שנידון ל-8 שנות מאסר, ועבדול רחים קרמאן מחיפה, שנידון ל-16 שנות מאסר[10][17]. עסקת שחרור האסירים מומשה בתחילת מרץ 1974 ומזרחי הגיע לישראל יחד עם משה לוי.

קורותיו לאחר חזרתו ארצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתו ארצה ותהליך שיקום, השתלב ברוך מזרחי בחברת "כור" כמנתח מערכות והתגורר בחולון[18].

בתחילת ינואר 2005 נפטר ברוך מזרחי והוא בן 78 במותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יוסי מלמןמת איש המוסד ברוך מזרחי שריגל בתימן, באתר הארץ, 7 בינואר 2005
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 2002, עמ' 192–193.
  3. ^ קיימת גרסה נוספת לקורותיו בישראל, על פיה התגייס למוסד כבר זמן קצר לאחר עלייתו ופעל כלוחם מוסד למעלה מ-10 שנים עד לחשיפתו בתימן. בגרסה זו נטען שפעל בכיסוי של מורה בעיר חלב בסוריה ב-1965 והוצא משם לאחר חשיפתו של לוחם המוסד אלי כהן וביצע עשרות משימות מבצעיות עד תפיסתו בתימן. גירסה זו הוצגה בעיקר בידי מקורות זרים ללא גורם ישראלי מאמת וספק אם היא נכונה. לפרטים ראו: מאמר של איתן הבר בידיעות אחרונות ב-6 בינואר 2005 על מזרחי
  4. ^ 4.0 4.1 אהרון קליין, איש המבצעים, הוצאת כתר, 2014, עמ' 83–84
  5. ^ 5.0 5.1 Ephraim Kahana, Historical Dictionary of Israeli Intelligence, The Scarecrow, Oxford, 2006, p. 187.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 עודד גרנות"אשתך ילדה בת" – אמר החוקר לאיש המודיעין הישראלי, מעריב, 12 באפריל 1974.
  7. ^ 7.0 7.1 אהרון קליין, איש המבצעים, הוצאת כתר, 2014, עמ' 83-84.
  8. ^ יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 2002, עמ' 193.
  9. ^ יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 2002, עמ' 193-194.
  10. ^ 10.0 10.1 האסיר מבאב אל-מנדב שב אתמול לישראל, מעריב, 5 במרץ 1974.
  11. ^ תימן תסגיר למצרים את מזרחי, דבר, 21 ביולי 1972.
  12. ^ 12.0 12.1 מתוך מברק מהשגרירות האמריקנית בקהיר אודות הפרסומים המצריים בנושא.
  13. ^ 300 חיילים מצריים מכותרים ב'כיס' נפרד, דבר, 30 בדצמבר 1973.
  14. ^ צבי זמיר ואפרת מס, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 91–92
  15. ^ Efraim Halevy, Man in the Shadows: Inside the Middle East Crisis with the Man who Led the Mosad, St. Martin’s Griffin, New-York, 2006, p. 198-199.
  16. ^ במשא ומתן עם סוריה יועלה עניין היהודים, דבר, 7 במרץ 1974.
  17. ^ יואל דרשני הערבים הישראליים שנמסרו למצרים - נדונו על פרשת ריגול חמורה, דבר, 10 במרץ 1974
  18. ^ מאמר של איתן הבר בידיעות אחרונות ב-6/1/2005 על מזרחי