מייק הררי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל הררי
מייק הררי.jpg
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה 18 בפברואר 1927
מקום לידה ארץ ישראל
תאריך פטירה 21 בספטמבר 2014 (בגיל 87)
מקום פטירה תל אביב-יפו
כינוי מייק
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח
ShabakLogo.png  שב"כ
Mossad seal.png  המוסד
תפקידים צבאיים
ראש אגף קיסריה במוסד
תפקידים אזרחיים
איש עסקים

מיכאל (מייק) הררי (18 בפברואר 1927[1][2] - 21 בספטמבר 2014) היה איש "ההגנה", הפלמ"ח, השב"כ והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הררי נולד בשכונת נווה צדק בתל אביב. הוא החל את שירותו ב"הגנה" בגיל 13, ושימש שליח שהעביר מסרים בין היחידות השונות. ב-1943 התגייס לפלמ"ח, לפלוגה ד' שהוצבה ברמת הכובש[3]. הוא השתתף בפעולות פריצת מחנה עתלית ובפיצוץ גשר שייח' חוסיין במהלך מבצע ליל הגשרים[4], נתפס מספר פעמים בידי שלטונות המנדט הבריטי ונשלח למחנה המעצר בלטרון. לאחר שחרורו, עבר קורס אלחוט, שובץ בפלי"ם, וב-1946 נשלח למרסיי, ושם כ"גדעוני" עסק בהכנת אוניות מעפילים. ביולי 1947 הוא הפליג כ"גדעוני" בספינת המעפילים "שיבת ציון", ולאחר מכן היה הממונה על ה"גדעונים" באיטליה.

לאחר הכרזת מדינת ישראל, התגייס לשירות הביטחון, כיהן כאחראי על הביטחון בנמל התעופה לוד ובמשרד החוץ, והיה פעיל בארגון "נתיב". ב-1954 גויס למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הוצב באגף "צומת" (גיוס והפעלת סוכנים) ושירת בפריז ובאתיופיה. ב-1965 עבר לאגף "קיסריה", אגף המבצעים המיוחדים, ושירת כסגנו של יוסף יריב. בשנת 1970 מונה למפקד האגף[5]. הררי הוא שהקים בתוך אגף קיסריה את יחידת כידון, המתמחה בחיסולים[2]. כראש האגף, פיקד הררי על "מבצע זעם האל" - מבצע חיסול חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור"[6], שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. בין היתר, עסקו הררי ואנשיו באיסוף המודיעין למבצע אביב נעורים ובסיוע ללוחמי צה"ל במבצע[7]. נורווגיה הוציאה בשנת 1998 צו מעצר בינלאומי כנגד הררי בשל מעורבותו בפרשת לילהאמר, אך סגרה את התיק כעבור שנה בנימוק שבלתי אפשרי יהיה להשיג הרשעה במשפט[8].

לאחר הכישלון בחיסול בלילהאמר, הגיש הררי את התפטרותו לראש המוסד, צבי זמיר, והלה סירב לקבלה. הררי נותר בתפקידו. תחת פיקודו, זכתה יחידת קיסריה בצל"ש מוועדת פרס ביטחון ישראל ב-1977. בהוראת ראש המוסד, יצחק חופי, פיקד הררי על חיסול עלי חסן סלאמה בלבנון בשנת 1979, במה שהיווה המשך ל"מבצע זעם האל". לאחר שהשלים את המשימה, פרש מן המוסד[9].

הררי שימש כיועץ ביטחוני למנהיג פנמה, הגנרל מנואל נורייגה. לאחר הפלישה האמריקאית לפנמה ב-1989 שב הררי לישראל, והשתלב בעולם העסקים[10]. באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 לקח הררי חלק, לבקשתו של ראש המוסד מאיר דגן, במבצע מיוחד במסגרת הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית. על תפקידו זה, העניק לו דגן צל"ש[2].

הררי היה נשוי לפנינה, בתה הבכורה של הסופרת, חוה וֶרבָּה, ואחותה של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש. לזוג נולדו שני ילדים ונכדים.

בשנת 2005 גילם השחקן משה איבגי את דמותו של הררי בסרט "מינכן".

הררי נפטר ב-21 בספטמבר 2014 בביתו בשכונת אפקה בתל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014
  • יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012, ISBN 9789655454826
  • יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, תל אביב: מעריב, 1990

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמוד 112
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 רונן ברגמן, צופן הררי, ידיעות אחרונות, 4 באפריל 2014
  3. ^ יוסי מלמן, ‏הפרוטוקולים של המחדל בלילהאמר נחשפים, באתר מעריב השבוע, 2 ביולי 2013
  4. ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמוד 122
  5. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 197
  6. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 198
  7. ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמ' 44-50
  8. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 201-204
  9. ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמ' 41-42
  10. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 210-212