משה נוסבאום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה נוסבאום
משה נוסבאום, 2014
לידה 11 באוקטובר 1953 (בן 65)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה נוסבאום (נולד ב-11 באוקטובר 1953) הוא עיתונאי ישראלי, פרשן לענייני משטרה וביטחון פנים, שמשמש כתב לענייני משטרה בחברת החדשות בערוץ 2 ובממשיכיו, למן הקמתה בשנת 1993 ועד היום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסבאום נולד בישראל וגדל בנתניה. את שירותו הצבאי עשה בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, ובמהלך מלחמת יום הכיפורים, בעת שהיה בקורס קצינים, הוסב לשריון, ושם סיים את שירותו כסמ"פ פלוגת טנקים. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית בירושלים, שם סיים תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה, והמשיך לתואר שני בתקשורת.

נוסבאום נשוי לנאוה, אב לשלושה ילדים ומתגורר בגבעת זאב.

דרכו העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו העיתונאית החל ככתב רדיו לענייני משטרה ב'קול ישראל'. ביוני 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה נפצע בעת שירות מילואים מבקבוק תבערה שהושלך אל עבר הג'יפ שבו נסע בגזרת רמאללה. הוא סבל מכוויות בכל חלקי גופו והיה מאושפז בבית חולים במשך שבועות ארוכים.[1]

ב-30 במאי 1990, בעת ששהה עם משפחתו בחוף ניצנים, נקלע נוסבאום להתקפה ימית של מחבלים פלסטינים חמושים, שהתקרבו לחוף ניצנים בשש סירות מרוץ חמושות בטילים ובמקלעים כבדים. צה"ל סיכל את ניסיון הפיגוע. ארבעה מהמחבלים נהרגו באירוע ו-12 נלכדו. נוסבאום היה העיתונאי היחיד שתיעד את האירוע עד סופו.

עם הקמת חברת החדשות של ערוץ 2 בשנת 1993, עזב את קול ישראל, והצטרף לשורותיה בתפקיד כתב לענייני משטרה, אותו הוא ממלא עד היום.[2] לאורך הקריירה שלו בחברת החדשות סיקר נוסבאום שורה ארוכה של פרשיות פליליות מהחשובות ביותר.[3] בפרשת רצח יצחק רבין בשנת 1995, פרסם בערב הרצח בשידור חי באולפן ערוץ 2 את הידיעה הראשונה אודות זהות המתנקש, יגאל עמיר.[4] נוסבאום הרבה לעסוק בחקירות פליליות נגד אישי ציבור, ובהם אהוד אולמרט ומשה קצב.[5] פרסם את פרטי החקירה החדשה נגד קצב בחשד להטרדת עדים, כחצי שעה לפני פקיעת צו איסור פרסום. להגנתו אמר שלא שמע את החלטת השופט לפיה הצו יפוג רק בשעה 12:00 באותו היום.[6]

בפרשת רצח נורית ונח מעוז, שאירעה בשנת 2011, שידר נוסבאום בכתבתו בערוץ 2, הקלטה של שיחת טלפון שניהל עם בנם של הנרצחים, דניאל מעוז, עוד בטרם נעצר כחשוד ברצח. בשיחה שאל אותו נוסבאום אודות השמועות שרצח את הוריו, ומעוז השיב: "זה הזוי. ההורים שלי מתהפכים בקברם".[7] על נוסבאום ועמיתיו נמתחה ביקורת על רדיפה חסרת מעצורים אחרי סקופים, כמו שאירע בפרשת בועז יונה, שאז נוסבאום ועמיתיו עלו על המטוס שהחזיר את יונה לישראל לאחר הסגרתו, ולא חדלו לנסות לדובב אותו בזמן הטיסה, חרף סירובו לשתף פעולה.[8] למרות הביקורת ממשיך נוסבאום להגיע לכול מקום שדרוש לצורך הכנת כתבה, ובהתאם לגישה זו, נסע עם צוותו לסילואן באוקטובר 2010, על מנת להכין כתבה, ושם הם הותקפו על ידי מיידי אבנים.[9]

בתחנת רדיו ללא הפסקה משדר נוסבאום דיווחים ודברי פרשנות בנושאים פליליים, במסגרת התוכנית "משעל על הבוקר עם ניסים משעל".[10]

שימש נציג העיתונאים בוועדה בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד, שהמליצה להטיל מגבלות על הסיקור העיתונאי של חקירות.[11]

נוסבאום גם כותב טור פרשנות פלילית באתר mako,[12] ונושא דברים ומשתתף בכנסים ובפאנלים בנושאי עבריינות ואלימות.[13][14]

אלי יצפאן הרבה לחקות את דמותו של נוסבאום (שכונה "בוקסבאום"), בתוכנית אירוח יומית בשם "יצפאן" בהנחייתו, ששודרה בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 בערוץ 3 ברשת HOT.[15] בתוכנית שבוע סוף! חיקה מיקי גבע את נוסבאום.[16] שרון טייכר חיקה אותו לפעמים בתוכנית הרדיו חותרים למגע. אלי פיניש חיקה אותו בתוכנית "ארץ נהדרת", וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו חיקה אותו בנאום פומבי בדצמבר 2017, ולאחר מכן התנצל בפניו על כך.

חיסיון עיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסבאום היה מעורב בכמה פרשות שקשורות לחיסיון עיתונאי. בסוף שנות השמונים פרסם בקול ישראל ידיעה אודות פרשת שוחד בחירות בכפר ערבי. משנדרש על ידי המשטרה לחשוף את המקור לידיעה, דחה את הדרישה בנימוק של חיסיון עיתונאי. הוא התמיד בסירובו לגלות את המקור, גם כאשר הדרישה גובתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, ופרקליטת המדינה, דורית ביניש, ולבסוף לא ננקטו נגדו צעדים של ממש.[17]

בפרשת ליאורה גלט-ברקוביץ', שהדליפה את דבר חקירתו החסויה של ראש הממשלה, אריאל שרון, בעניין סיריל קרן בשנת 2003, קיבל נוסבאום מהעיתונאי ברוך קרא מסמכים מודלפים, שהאחרון קיבל מברקוביץ'. נוסבאום פרסם בכתבתו במהדורה המרכזית פרטים אודות הפרשה ואת עיקרי המסמכים.[18] משנפתחה חקירה לגילוי המדליף, נפגש נוסבאום עם ראש צוות החקירה לחשיפת המקור, ערן שנדר, והציג בפניו את המסמכים שקיבל מקרא. בפסק הדין בתביעה שהגישה ברקוביץ נגד העיתון "הארץ", שניתן בנובמבר 2011,[19][20] נמנע השופט המחוזי אבי זמיר מלקבוע האם נוסבאום הוא המקור, שכינויו היה "נשר", שהעביר לשנדר את המסמכים, או שרק הציג אותם בפניו, כפי שטען.[21]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עודד בן עמי, ‏כשמשה נוסבאום הופתע באמצע שידור, באתר ‏mako‏‏, ‏4 בדצמבר 2017‏
  2. ^ משה נוסבאום באתר רשת
  3. ^ הכתבות של משה נוסבאום באתר מאקו חדשות 2
  4. ^ צפו: כך נראו הדקות שאחרי רצח רבין באתר חדשות 2 רשת
  5. ^ נחום ברנע, צהוב זה טוב, באתר העין השביעית, 31 באוקטובר 2006
  6. ^ עידו קינן, חמישה לשתים-עשרה, באתר העין השביעית, 10 ביולי 2011
  7. ^ משה נוסבאום, ‏דניאל מעוז, 3 ימים לפני מעצרו: "מפחיד לשמוע שמועות שאתה חשוד", באתר ‏mako‏‏, ‏21 בספטמבר 2011‏
  8. ^ אסף שניידר, במטוס עם בועז יונה, באתר nrg‏, 17 ביוני 2008
  9. ^ אמילי גרינצווייג‏, משה נוסבאום הותקף על ידי מיידי אבנים בסילוואן, באתר וואלה! NEWS‏, 10 באוקטובר 2010
  10. ^ נוסבאום מתראיין לתוכנית בעניין רצח בני הזוג מעוז
  11. ^ עידו באום, טעם רע, באתר העין השביעית, 30 ביוני 2000
  12. ^ משה נוסבאום, ‏מאחורי הקלעים של התפטרות דובר המשטרה, באתר ‏mako‏‏, ‏25 ביולי 2011‏
  13. ^ יפעת גדות, האם האלימות היא רק פצצת רייטינג?, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 1 בדצמבר 2011
  14. ^ יום עיון: מטפלים בתקשורת, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 20 בנובמבר 2011
  15. ^ רתם קלינה, יצפאן בפעם האחרונה, באתר nrg‏, 25 ביוני 2006
  16. ^ שבוע סוף משה נוסבאום בערוץ היוטיוב של רשת
  17. ^ משה נגבי, חופש העיתונות בישראל - ערכים בראי המשפט, מהדורה שנייה, 1999
  18. ^ תומר זרחין, נדחתה תביעת גלט-ברקוביץ' על חשיפתה כמקור עיתונאי, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
  19. ^ פסק הדין המלא בתביעת גלט-ברקוביץ'
  20. ^ נעמה כהן-פרידמן, ביהמ"ש: הארץ לא יפצה חושפת פרשת סיריל קרן, באתר ynet, 15 בנובמבר 2011
  21. ^ אורן פרסיקו, "עיתונאי אינו מפעיל סוכנים", באתר העין השביעית, 14 בנובמבר 2011