גיל שוחט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיל שוחט
Gil Shohat.JPG
לידה 7 בספטמבר 1973 (בן 44)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות יפו, ישראל
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין
מנצח
פסנתרן
מנהל אומנותי
מרצה למוזיקולוגיה
http://gilshohat.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גיל שוחט בהופעה בפארק הרצליה, יולי 2011
גיל שוחט בטקס פתיחת הקונסרבטוריון המחודש בעיר נשר

גיל שוחַט (נולד ב-7 בספטמבר 1973) הוא מלחין, מנצח, פסנתרן ומרצה ישראלי למוזיקולוגיה.

לימודים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל שוחט הוא בנם של עיתונאית העיתון הארץ ציפי שוחט ומנהל תיכון עמל מקס פיין יהודה שוחט. שוחט החל את לימודיו המוזיקליים בגיל 7. עד גיל 12 הלחין וביצע את יצירותיו לפסנתר. שוחט היה חלק ממקהלת "בת קול", המקהלה של הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב. בגיל 17 כתב את יצירתו המקהלתית הראשונה לבקשת ענת מורג, מנצחת המקהלה. יצירה זו, "עבי שחקים", שנכתבה על טקסט של שלמה אבן גבירול זכתה מאוחר יותר להוצאה לאור יוקרתית מניו יורק. היצירה התזמורתית הראשונה שלו הוזמנה על ידי התזמורת הקאמרית הישראלית כאשר היה בן 18. שוחט הוא בוגר תיכון אהל-שם ברמת גן והקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב, ובעל תואר ראשון ושני מאת אוניברסיטת תל אביב. לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה בתל אביב, המשיך ללימודי תואר שלישי באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה ברומא ובאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה.[1]

מוריו לקומפוזיציה היו: פרופ' אנדרה היידו, איוואן ונדור, אציו קורגי, לוצ'יאנו בריו ואלכסנדר גהר. מוריו העיקריים לפסנתר היו רחל פינשטיין, פרופ' אריה ורדי, סרג'יו פרטיקרולי ומריה קורצ'יו.[2] בשנת 2008 לקחה אוניברסיטת הרווארד בבוסטון חסות על יצירותיו של שוחט, והיא מפרסמת ומנהלת את הארכיון המלא שלו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט הלחין עד כה 9 סימפוניות, 12 קונצ'רטי לכלי סולו ותזמורת, 4 אופרות, ויותר מ-50 יצירות קאמריות ויצירות לכלי סולו. את רוב יצירותיו הוא מוציא לאור בהוצאת "ריקורדי" באיטליה, בה החל את דרכו כצעיר המלחינים בהיסטוריית ההוצאה, או בהוצאה לאור אשר הקים בעצמו ונושאת את שמו. הקונצ'רטו השני שלו לפסנתר בנגינתו, והתזמור שלו לפרלודים של דביסי יצאו לאור בתקליטור. האופרה שלו "אלפא ואומגה" הועלתה בהפקת האופרה הישראלית החדשה ובניצוחו של גארי ברתיני. יצירות בולטות אחרות שלו הן "שיר השירים", "חזון העצמות היבשות" והסימפוניות "הישראלית", "האש", "האורות" ו"הגרמנית".

בשנת 2010 העלתה האופרה הישראלית החדשה את האופרה שלו "הילד חולם", לפי מחזה של חנוך לוין.

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שירותו הצבאי שירת כמתאם ומפקד התזמורת הקאמרית והלהקות הצבאיות, וכפסנתרן הרשמי של צה"ל.

בנוסף לפועלו כמלחין מופיע שוחט כפסנתרן וכמנצח. כפסנתרן הופיע כסולן עם התזמורות הישראליות וכן עם תזמורות שונות בחו"ל, ובמאות רסיטלים ברחבי אירופה, ארצות הברית ובישראל.

כיום מכהן שוחט כיועץ המוזיקה הקלאסית בפסטיבל ישראל בירושלים, המנהל האמנותי והמנצח הראשי של אנסמבל "אליסיום" שהקים בשנת 2004, יועץ אמנותי של פסטיבל "קלאסי בים האדום",[3] מנהל אמנותי של פסטיבל "מאסטרו" למוזיקה קלאסית בעין הוד, מנהל אמנותי של פסטיבל צלילי ילדות בחולון, מנהל אמנותי של פסטיבל בטהובן בנצרת (במסגרת "קשרי תרבות") ומנהל מוזיקלי של היכל התיאטרון החדש בקריית מוצקין.

מחוץ לישראל, מנהל שוחט את הסדרה הקאמרית באולם הפילהרמונית של העיר האסורה בבייג'ינג, הוא מנצח אורח קבוע בפסטיבל אמיליה רומנה באיטליה, ופסטיבל מוצרט בוורמונט, ארצות הברית. בעבר היה המנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית הישראלית ומלחין הבית שלה, ושל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון.

שוחט עורך 14 סדרות רסיטלים והרצאות לקהל הרחב, רובן במסגרת "אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה, ו"קתדרה" של מוזיאון ארץ ישראל. החל מקיץ 2011 הוביל מדי קיץ סדרה של קונצרטים בפארק הרצליה, בהם ניצח על סימפונט רעננה, התזמורת הסימפונית אשדוד והרכבים אחרים, ובחלק מהיצירות גם השתתף כפסנתרן. כל אחד מקונצרטים אלה משך אלפי מאזינים.

ביוני 2012 החל הערוץ הראשון להקרין את סדרת הטלוויזיה "סיפור מנצח" בהנחייתו של שוחט ובהשתתפות התזמורת הסימפונית ירושלים.[4]

בתחילת 2013 מונה למנהל המוזיקלי והמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית החדשה הרצליה.[5]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט זכה בפרסים ובמענקים רבים, ובהם בפרס התיאטרון על האירוע הבולט של השנה שהוענק לאופרה פרי עטו "אלפא ואומגה" (2001), ופרס מלחין השנה בתיאטרון על "צור וירושלים" (2004), פרס ראשון בתחרות ארתור רובינשטיין להלחנה (1997), פרסי תחרויות האקדמיה למוסיקה, פרס תל אביב לאומנויות הבמה, פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, ופרס קרן קיסריה – אדמונד בנימין דה-רוטשילד (2001).

בין המלגות שהוענקו לשוחט במהלך דרכו ניתן לציין מלגות מטעם קרן התרבות אמריקה ישראל, הקונסוליה הבריטית וממשלת איטליה, מענקים מקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, קרן ברכה, קרן ריץ', מוטורולה ישראל, בנק ספרא, הבנק הבינלאומי, צפונות תרבות, קרן סוזן רוז (ניו יורק) ומענק מראי פפר (לוס אנג'לס).

שוחט הוא אמן נבחר של הקרן למצוינות בתרבות החל משנת 2004. שוחט מקדיש מזמנו לפעילות ציבורית בישראל, הן ברסיטלים עבור גיוס כספים לעמותות כגון "לתת" ו"עזרה", והן בפעילותו כחבר מועצת התרבות של מפעל הפיס.

בשנת 2008 בחר מגזין "פורבס" בגיל שוחט כדמות המשפיעה ביותר בתחום המוזיקה בישראל. בחודש יולי 2009 קיבל שוחט תואר אביר מסדר האמנויות והספרות מטעם ממשלת צרפת.[6]

באוקטובר 2012 זכה בפרס מפעל הפיס לאמנויות על שם לנדאו בתחום המוזיקה הקלאסית.[7]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון לעיתון "הארץ" בדצמבר 2009 דיבר לראשונה על היותו הומוסקסואל.[8] שוחט התגורר ביפו עם בן זוגו בראיין בולטון.[9] בהמשך נפרד מבולטון וחי עם בן זוג אחר, ממנו נפרד. נולדו לו שני ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה באתר הרשמי.
  2. ^ המלחין והמנצח גיל שוחט, באתר אסכולות - בית-הספר ללימודים רב תחומיים ולתרבות הדעת של האוניברסיטה הפתוחה
  3. ^ מרב יודילוביץ', גיל שוחט מונה ליועץ בפסטיבל הים האדום, באתר ynet, 20 בינואר 2009
  4. ^ סיפור מנצח - עם המאסטרו גיל שוחט, באתר רשות השידור, 21 ביוני 2012
  5. ^ בילי בסרגליק, המנצח, באתר "local",‏ 21 בפברואר 2013
  6. ^ מרב יודילוביץ', תואר אבירות לגיל שוחט, באתר ynet, 11 במאי 2009.
  7. ^ מרב יודילוביץ', הוכרזו זוכי פרס לנדאו לאמנויות הבמה, באתר ynet, 24 באוקטובר 2012
  8. ^ דורון חלוץ, המנצח, המלחין והפסנתרן גיל שוחט מדבר בפעם הראשונה על בן הזוג שלו, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2009.
  9. ^ סמדר הירש, "לא סכריני, לא בנאלי: הדירה של גיל שוחט", nrg מעריב, 22 בינואר 2010.