גרטרוד הימלפארב

גרטרוד הימלפארב

לידה	8 באוגוסט 1922 (בת 97) ברוקלין, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	ברוקלין, וושינגטון די. סי.
השכלה	ברוקלין קולג' בית המדרש לרבנים באמריקה אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת קיימברידג' גירטון קולג'
מקצוע	היסטוריונית, מרצה באוניברסיטה, סופרת
בן/בת זוג	אירווינג קריסטול
צאצאים	ויליאם קריסטול
פרסים והוקרה	פרס אורוול (1997) מלגת גוגנהיים (1955, 1957) המדליה הלאומית למדעי הרוח (2004) הרצאת ג'פרסון (1991) עמית האקדמיה הבריטית עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

גרטרוד הימלפארב (באנגלית: Gertrud Himmelfarb; נולדה ב-8 באוגוסט 1922 בברוקלין, ניו יורק) היא היסטוריונית יהודייה אמריקאית, נאו-קונסרבטיבית, פרופסור אמריטה של אוניברסיטת מדינת ניו יורק, זוכת פרס "הרצאת ג'פרסון" לשנת 1991. התפרסמה במחקריה המקיפים על ההיסטוריה של הרעיונות בחברה הוויקטוריאנית ועל תמורות חברתיות ואינטלקטואליות בעידן הנוכחי.

קורות חיים

הימלפארב נולדה בברוקלין, ניו יורק, ב-8 באוגוסט 1922, בת שנייה לברטה ומקס הימלפארב, מהגרים יהודים שהיגרו מרוסיה לארצות הברית לפני מלחמת העולם הראשונה. בנעוריה הייתה טרוצקיסטית בדעותיה ואז גם הכירה את בעלה לימים, שהיה אז טרוצקיסט כמוה, והיימין כמוה עם השנים, אירווינג קריסטול. היא נישאה לו ב-1942, אותה שנה בה סיימה תואר ראשון בברוקלין קולג'. את עבודת הדוקטורט שלה על הלורד אקטון (אחת הדמויות הפרדוקסליות והמעניינות של אנגליה הוויקטוריאנית), היא הגישה באוניברסיטת שיקגו (1950), לא לפני שהספיקה ללמוד גם בסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק, ובאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה שבה ביצעה את מרבית מחקרה. באותו זמן בעלה, אירווינג קריסטול (לימים מראשי השמרנים החדשים בארצות הברית), שירת במלחמת העולם השנייה באירופה. הימלפארב היא אם לשני ילדים, שאחד מהם, ביל קריסטול, הוא פרשן פוליטי (שמרן). אחיה המנוח, מילטון הימלפארב, היה ראש מחלקת המחקר והמידע בוועד היהודי-אמריקני והוגה דעות נאו-שמרני.

פרסים שקיבלה

הימלפארב זכתה בפרסים רבים. בין השאר, ב-1991 היא קיבלה את הזכות לשאת בוושינגטון את הרצאת ג'פרסון - Jefferson Lecture in the Humanities, הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקני עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח. אות זה מוענק מדי שנה, החל מ-1972, לנבחר אחד בלבד, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח - NEH, סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח. ב-2004 זכתה ב National Humanities Medal המוענקת על ידי נשיא ארצות הברית.

דעותיה

הימלפארב נודעה במיוחד בהגנה ובהחיאה של רעיון "הערכים הויקטוריאניים", כמו-גם בפרסומיה בנושאי העוני והיחס החברתי והאינטלקטואלי לעניים, למקופחים ולמודרים בחברה, בין המאות ה-18 וה-20, בעיקר באנגליה, אך גם בצרפת ובארצות הברית. היא חברה במועצת-המחקר של ספריית הקונגרס האמריקאי; של האקדמיה הבריטית, ושל האקדמיה האמריקאית למדעים ולאומנויות ועוד ארגונים ומוסדות אמריקאים חשובים. אחד מקוראיה המסורים של הימלפארב הוא גורדון בראון, לשעבר ראש ממשלת בריטניה מטעם הלייבור, אשר נוהג לצטטה תכופות בנאומיו ולהמליץ על ספריה.

רעיונות עיקריים

גישתה ההיסטורית הכללית של הימלפארב היא שמרנית, או מה שמכונה כיום "נאו-קונסרבטיבית", ואנטי-מרקסיסטית. עם זאת, כהוגה עצמאית, קשה לקטלג את עמדותיה באופן נחרץ – לדוגמה, למרות אהדתה לגישות שמרניות במאה ה-19, כמו זו של אדמונד בורק, הרי שבקורתה ההיסטורית על מחירי הקפיטליזם, דומה יותר לגישות סוציאליסטיות. כמו כן, בשני מאמרים שונים, מתקופות שונות, הציגה עמדות כמעט הפוכות ביחס לאדמונד בורק, דבר המעיד על השינויים שחלו בדיעותיה – משמרנות לסוג של סוציאל-דמוקרטיות.^{[דרוש מקור]}

בספרה The Idea of Poverty: England in the Early Industrial Age שהתפרסם ב-1984, תיארה הימלפארב את השינויים שחלו בחברה הבריטית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, תוך התייחסות לממדים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים; ומתארת את המובן שהיה באותה תקופה למושגים כמו "עוני", או "העניים". כמו כן מנתחת הימלפארב את יחסם של אנשי-התקופה לעוני כבעיה וכמציאות נתונה, ואת האמצעים שננקטו להתעלמות, או להקלה בסבלם של קרבנות המהפכה התעשייתית. למעשה, טוענת הימלפארב, באותה תקופה נוצרה "בעיית העוני" כבעיה חברתית, כאשר התרחש המעבר מן היחס את העניים כסוג של נתון, גזירת-גורל, חוק-טבעי, או עונש – אל עבר התבוננות אל העוני כתופעה חברתית הדורשת התייחסות, משום שהיא לא מוסרית ומאיימת על כלל מרקמי החברה.

בספר Poverty and Compassion: The Moral Imagination of the Late Victorians ‏(1991) טענה הימלפארב כי חייהם של העניים באנגליה הוויקטוריאנית, בהשוואה לחיי האנגלי הממוצע באותה תקופה, לא היו כה נוראים כפי שהדבר נתפש על ידינו כיום. כמו כן, טענה הימלפארב, היו חייהם טובים באופן יחסי מאלו של עניי ארצות אחרות באירופה. דווקא הגישה הוויקטוריאנית שהצטיינה בריאליזם רב, הצליחה להביא להטבה במצב העוני ולהוביל לנקיטת-עמדה של אחריות מוסרית כלפי העניים.

כהוגה שמרנית הציגה הימלפארב בספריה ובמאמריה ביקורת כנגד פמיניזם רדיקאלי ואפליה מתקנת באוניברסיטאות; וכהוגה חדשנית, טענה בזכות אחריות המדינה על חלשיה, וכנגד התפיסות הפוסט-מודרניסטיות שמנסות להחליש את המוסר החברתי.

מספריה הידועים

• Victorian Minds (1968)
• On Liberty and Liberalism: The Case of John Stuart Mill (1974)
• The Idea of Poverty: England in the Early Industrial Age (1984)
• Marriage and Morals Among the Victorians (1986)
• Poverty and Compassion: The Moral Imagination of the Late Victorians (1991)
• On Looking into the Abyss: Untimely Thoughts on Culture and Society (1994)
• The De-Moralization of Society: From Victorian Virtues to Modern Values (1995)
• The Roads to Modernity: The British, French, and American Enlightenments (2004)

בעברית

משפט ההיסטוריה, תרגום צור ארליך, בהוצאת שלם, 2017.

קישורים חיצוניים

• אוז פרנקל, גרטרוד הימלפארב, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• על גרטרוד הימלפארב, באתר מרכז אשברוק, של אוניברסיטת אשלנד
• על גרטרוד הימלפארב, באתר "Answers"
• תרגום לעברית של ההקדמה של גרטרוד הימלפארב, ממידות טובות לערכים, לספרה The Demoralization of Society: From Victorian Virtues to Modern Values, באתר "קיוונים"
• מתי ומדוע ויתרו ההיסטוריונים על האמת חיים נבון באתר מידה