גשר יבנה

גשר יבנה
תמונת הגשר מ-2010
תמונת הגשר מ-2010
מידע כללי
סוג גשר עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום יבנה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1273–1274
מידות
אורך 48 מטר
רוחב 11 מטר
מידע טכני
מפתחים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°52′10″N 34°45′09″E / 31.86954°N 34.75237°E / 31.86954; 34.75237
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גשר יבנה (מכונה לעיתים גם הגשר הקופץ או גשר הקפיצה בגלל בליטה במרכז הגשר שגרמה למכוניות לקפוץ אם נסעו במהירות[1]) הוא מסוג גשר קשת שנבנה על ידי הממלוכים באזור מזרח יבנה שחוצה את נחל שורק, הגשר נמצא בסמוך למתחם ספורט, גינה ציבורית וכן בסמוך לגשר חדש המשמש את כביש 410.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצד הפונה למורד הגשר בשנת 2010

בשנת 1244 נכבשה יבנה על ידי הממלוכים מידי הצלבנים, הממלוכים חיברו את יבנה אל דרך הדואר ולאחר מכן הקימו גשר בסמוך ליבנה.

הגשר היה אחד מסדרת של גשרים שנבנו על ידי הסולטאן בייברס במצרים וארץ ישראל. הגשר נחקר לראשונה בעידן המודרני על ידי הארכאולוג הצרפתי, שארל קלרמון-גנו. מטרתם העיקרית של גשרים אלה הייתה להקל על התנועה והמעבר של צבאותיו של בייברס בין אזור מצרים לצפון סוריה והלבנט[2]. הגשר השני היה גשר לוד מצפון לעיר לוד.

לפי קלרמון-גנו הגשר הוקם בערך בשנת 1273[3].

מקס ון ברך, שבחן את הגשר בסוף המאה ה-19 ומצא כי הגשר הכיל כמות גדולה של חומרי בנייה מהתקופה הצלבנית בארץ ישראל[4].

ממזרח לגשר עוברת מסילת ברזל, המסילה הונחה על ידי הצבא הבריטי בדרכו ממצרים במהלך מלחמת העולם השנייה.

אורך הגשר הוא 48 מטרים והרוחב שלו הוא 11 מטרים, הגשר מורכב משלוש קשתות, כ־2 מזחים מרכזיים[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גשר יבנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jacobs, Daniel; Shirley Eber; Francesca Silvani (1998). Israel and the Palestinian Territories. Rough Guides. p. 12. ISBN 978-1-85828-248-0.
  2. ^ Clermont-Ganneau, 1896, ARP II, pp. 110–117
  3. ^ Clermont-Ganneau, 1896, ARP II, p. 174; Reinecke, 1992, II, 38 No. 170. Both cited in Petersen, 2001, p. 318
  4. ^ Clermont-Ganneau, 1896, ARP II, p. 182 Also cited in Petersen, 2001, p. 318
  5. ^ Petersen, 2010, p. 297